אמנזיה

"התקשורת משקיעה אמצעים וכוח אדם חסרי תקדים בכיסוי כל פיפס שמשמיעים המועמדים, במיוחד לאחר שהעימותים התכופים בטלוויזיה הפכו את המירוץ הרפובליקאי לפצצת רייטינג. כך נוצר צורך מתמיד 'להאכיל את המפלצת', ליצור דרמות, להמציא גיבורים חדשים ומיד להתחיל בחיסולם, לעורר ציפיות גדולות ולהשתולל כהוגן כשאלה אינן מתגשמות במלואן", כותב חמי שלו בטורו "מירוץ אמריקאי" במוסף "השבוע" של "הארץ". שלו כותב על התקשורת האמריקאית וסיקורה את המירוץ הנוכחי לבית הלבן, אבל דבריו הולמים את התנהלותה של תעשיית תקשורת ההמונים המסחרית בכל דמוקרטיה מודרנית.

בישראל, לדוגמה, המפלצת השתוללה כנשוכת נחש בבוקר יום שלישי האחרון. כמה שעות לפני ירידת העיתונים לדפוס טען האקר מחשבים מסעודיה ("ההאקר הסעודי") כי פירסם ברשת את פרטי כרטיסי אשראי של 400 אלף ישראלים. "כרטיסי אשראי של 400 אלף ישראלים נחשפו ברשת", קראה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "חשש: כרטיסי אשראי של מאות אלפים דלפו לרשת", קראה זו של "מעריב". כמה שעות לאחר ירידת העיתונים לדפוס התברר כי המספר הראשוני היה מוגזם. פרטיהם של כ-14 אלף כרטיסי אשראי פורסמו, לא 400 אלף, מהם לא בתוקף, וממילא הביטוח של חברות כרטיסים מכסה את הנזק לצרכנים.

"אף כלי תקשורת, לפי מה שראיתי, לא פירסם התנצלות או הבהרה", כתב אתמול דרור פויר ב"גלובס". "המקסימום היתה הודאה קטנה באשמה במדורי השאלות והתשובות שהתפרסמו. משהו בנוסח 'הפרסומים הראשונים בנושא התבררו כלא מדויקים', או כותרות מנחמות כמו 'יצאנו בזול'. מדורי השו"ת גם יצאו במסר מרגיע: 'אין מה להילחץ', שהרי כרטיסי האשראי מאובטחים. אז אם אתם אומרים שאין מה להילחץ וששום נזק לא נגרם, למה אתם מלחיצים את כולם? זו חוכמה די קטנה להלחיץ בערב ולהרגיע בבוקר".

אכן חוכמה קטנה. חוכמה גדולה יותר היא להלחיץ, להרגיע, ויומיים אחר-כך שוב להלחיץ. הכותרות הראשיות של כל עיתוני הבוקר, למעט "הארץ", מוקדשות להצהרתו של האקר מחשבים שטוען כי ברשותו פרטי כרטיסי אשראי של המוני ישראלים. המפלצת, כמו תמיד, שוב רעבה, ויש מי שמאכילה. "ישראל נמצאת תחת מתקפת מחשבים", מכריזה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "'ההאקר הסעודי' מבטיח לישראל שזו רק ההתחלה", לשון הכותרת הראשית של "מעריב". ב"ישראל היום" בחרו בכותרת "ההאקר הסעודי מכה שנית".

לעמודי החדשות של כמה מכלי התקשורת בישראל יש טווח זיכרון של כ-24 שעות. יותר מחולי אלצהיימר במצב מתקדם, פחות מכפי שניתן היה לקוות. למחרת הכותרות המפוצצות על חשיפת פרטיהם של מאות אלפי ישראלים ברשת, נזכרה המפלצת שהגזימה והבינה שיש מקום להצניע את הטעות ולהרגיע את הקוראים. שלושה ימים אחרי הכותרות חסרות הבסיס ומעוררות ההיסטריה, למפלצת אין מושג קלוש. היא חוזרת על הטעויות שרק לפני רגע איימו להביך אותה.

"זה קורה הרבה, ובמיוחד בכל הקשור לאינטרנט וטכנולוגיה", ממשיך פויר וכותב עוד לפני שראה את הכותרות של הבוקר. "שם, נדמה, אין באמת צורך לבדוק את העובדות. מספיק לתת אילוסטרציה מפחידה ולתת לטבע האדם לעשות את שלו. [...] אפשר לומר שהטיפול התקשורתי בהאקר הסעודי לא היה שונה מהותית מהטיפול בהדרת הנשים. אותו חוסר פרופורציה, אותו חוסר יכולת להבחין בין עיקר וטפל, אותו חוסר הקפדה על הפרטים, אותה היסטריה".

כדי שהתקשורת תהנה מכל היתרונות שזיכרון המוגבל ל-24 שעות יכול להציע, כדי שתוכל לעורר היסטריה, להתעלם מהטעות ולעורר שוב אותה היסטריה, והכל בטווח של פחות משבוע, היא זקוקה לקהל בעל זיכרון של לא יותר מ-24 שעות. למזלה, יש לה הכלי המושלם ליצירת קהל שכזה – היא עצמה.

"אולמרט", "שוחד", "הולילנד"

אפשר לצחוק על הסיסמה הישנה של "הארץ" – "עיתון לאנשים חושבים" – אבל אי-אפשר להתעלם מכך שעיתון זה, מדי יום, מתעקש להתייחס לקוראיו כאל בעלי יכולת חשיבה (בין היתר, המשמעות היא שהם בעלי יכולת זיכרון של יותר מיממה); שעמודי החדשות בעיתון זה נמנעים יחסית מעיסוק בשטויות ומחויבים יחסית לסיקור נושאים שעיתונים אחרים נמנעים מלכסות; שהטיפול ש"הארץ" מעניק לכמעט כל נושא הוא מעמיק ומרחיב דעת יחסית ליתר העיתונים בישראל. זהו המובן מאליו של ביקורת העיתונות בישראל, ובכל זאת ראוי להזכיר זאת מדי פעם – "הארץ", לא עיתון מושלם, עולה ברמתו באופן קבוע על העיתונים האחרים.

הבוקר מוקדשת הכותרת הראשית ב"הארץ" לציטוט מתוך כתב האישום שהוגש אתמול נגד אהוד אולמרט, ראש ממשלת ישראל לשעבר, בפרשה המכונה "פרשת הולילנד": "הנאשם אולמרט ואחרים ביקשו וקיבלו שוחד של מיליונים מיזמי נדל"ן, בידיעה כי ניתן בעד פעולות הקשורות בתפקידם, על מנת להטותם למשוא פנים בקידום פרויקט הולילנד". המלים "אולמרט", "שוחד" ו"הולילנד" צבועות אדום.

כיצד קורה שהגשת כתב אישום כה חמור אינה הופכת לכותרת הראשית בכל יתר העיתונים? כיצד קורה שאיומים לא מאומתים מפי אדם שטוען כי הוא נער סעודי עם חיבור לאינטרנט ורצון לפגוע בישראלים גוברים על ההאשמות נגד אולמרט ובכירים אחרים בדבר קבלת שוחד? כדי לענות על השאלות הללו צריך להבחין בין זיכרון לטווח קצר לזיכרון לטווח ארוך. בעוד שהזיכרון לטווח קצר של התקשורת מוגבל ל-24 שעות בלבד, משהו עדיין עובד בזיכרון שלה לטווח ארוך. לא היכולת לזכור פרטים, חס וחלילה, אבל כן היכולת לזכור תחושה עמומה כי כבר דווח על הסיפור הזה. "אולמרט", "שוחד", "הולילנד". הכי 2010.

בעמ' 2 של "הארץ" מדווחים תומר זרחין וניר חסון על עיקר כתב האישום. בעמ' 3 של "הארץ" כותב גידי וייץ על העולם שנחשף מבעד לכתב האישום: "עולם מקביל לזה שבו חי הישראלי הרגיל, עולם שבו באמצעות ארבע פגישות, שלוש שיחות טלפון ושתי קריצות, פוחת חוב של איש עם קשרים בשני מיליון שקלים באחד הבנקים הגדולים במדינה, עולם שבו מפנקים ראש לשכה של שר בעגילים ששווים 2,700 דולר מחנות בכיכר המדינה. עולם שבו נבחרי ציבור פורטים בגמ"חים המחאות שניתנו להם כשוחד למזומנים. עולם שבו בכירים בשירות הציבורי משתעבדים לגחמות של יזמים ומאכערים תמורת מעטפות מזומנים ותרומות של מיליונים לעמותות וישיבות. עולם שבו מזרימים יזמים כסף שחור לקמפיינים פוליטיים תמורת הטבות שלטוניות מפליגות".

בהמשך מצביע וייץ על זירת הקרב הראשונה במשפט הצפוי – אמינותו של עד המדינה המכונה ש"ד. "בחודשים הקרובים תנסה סוללת עורכי-דין לקעקע את אמינותו של ש"ד בעדות שימסור בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב", חוזה וייץ. "היא תציף את חטאי העבר שלו, את מה שכתבו עליו שופטים, את כל מה שחושבים עליו חבריו לשעבר. מול הניסיון לפורר את גרסתו יעמדו הראיות הקשיחות: מסמכי הבנק, ההמחאות, ההודאות של כמה מהחשודים והראיה מספר אחת: בנייני הענק שעל הרכס. אם הגרסה של ש"ד תשרוד בכל החקירות הנגדיות, ואם הוא יצליח לבסס עלילה יציבה ואמינה, פרשת הולילנד תהפוך באמת לסיפור השחיתות הנורא ביותר שהיה פה מאז ומעולם".

"זהו סיפור מופרך המבוסס על טענות של עד מדינה מפוקפק", נכתב בשער "ידיעות אחרונות", מתחת לכותרת "סיפורי אלף לילה ולילה", הגדרתם של "אנשי אולמרט" את כתב האישום. מעל כותרות אלו, יש לציין, תצלומו של ראש הממשלה לשעבר והכותרת הבולטת יותר, "האישום: שוחד". זהו שיפור מסוים לעומת הכותרת שנתן "ידיעות אחרונות" לפני שנתיים וחצי לכתב האישום הראשון שהוגש נגד אולמרט ("הנאשם: אולמרט", במשבצת קטנה בצד השער), אך עדיין לא סיקור ההולם את חומרת העבירות שאולמרט מואשם בהן. השוו, למשל, להחלטה של "ידיעות אחרונות" להוציא בשנת 2004, עם הכרזתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז על סגירת תיק "האי היווני", מוסף מיוחד בן 16 עמודים ובו חוות הדעת המלאה של מזוז.

הבוקר נפרש סיקור פרשת הולילנד על פני הכפולה השלישית של העיתון. מקדימים אותו סיקור נרחב לאיומי "ההאקר הסעודי", סיקור נרחב למסקנת ועדת שמגר לעסקאות חילופי שבויים עתידיות (נושא שהגיע אתמול לכותרת הראשית של העיתון), סיקור כוונה של חיזבאללה לפגוע במטרות ישראליות באירופה, סיקור משאיות שהובילו מאות מיליוני שקלים לכספות של בנק ישראל ונתקעו בפקק בדרך לירושלים, סיקור כוונתו של שר החוץ למנות את השר וילנאי לשגריר בסין, סיקור עצומה שעליה חתמו 30 אלופים בקריאה לחייב חרדים להתגייס לשירות צבאי או אזרחי, סיקור כינוסה הבוקר של הוועדה לבחירת שופטים וסיקור התנצלות מטעם רב חיל האוויר.

בעמ' 6 של "ידיעות" חתום יורם ירקוני על ידיעה בינונית באורכה המסכמת את עיקרי כתבי האישום ומתפרסמת תחת הכותרת "המיליונים עברו מיד ליד". בראש העמוד, לצד הכותרת, תיבה המביאה את תגובת יועץ התקשורת של אולמרט. בעמוד ליד, ידיעה מאת ליאור אל-חי ויורם ירקוני המוקדשת לעד המדינה. זה מתואר במלים "'התמנון' שחייב מיליוני שקלים". כך נפתחת כותרת המשנה: "'איש המפתח' שחצה את הקווים בפרשת הולילנד רחוק מלהיות צדיק. הוא הסכים לשמש עד מדינה רק תמורת כיסוי חובות עתק לשוק האפור, ובית-משפט קבע בעבר שהוא לא אמין".

נראה, אם כן, כי זירת הקרב הראשונה, על מידת אמינותו של עד המדינה, כבר בוערת, עוד לפני שנפתח המשפט. בעוד העורכים האובייקטיביים של "ידיעות אחרונות" הגיעו למסקנה המקצועית כי יש מקום לפרסם ידיעה שלמה על מידת אמינותו המפוקפקת של עד המדינה בפרשה, העורכים האובייקטיביים של "הארץ" הגיעו למסקנה המקצועית כי יש מקום לפרסם ידיעת נגד. "עד המדינה ל'הארץ': 'לא קיבלתי מיליונים מהמדינה'", לשון הכותרת מעל ידיעה מאת שרון שפורר.

באמצעות עורכי-דינו העביר ש"ד את המסר הבא לכתבת "הארץ": "בניגוד לדברי המלעיזים, לא הסכמתי להעיד בתמורה למיליוני שקלים מהמדינה. אלה דברי הבל. הסכמתי להעיד כדי לסלול את האפשרות להגיש תביעה נגד הלל צ'רני".

"מעריב" מסקר את הגשת כתבי האישום על פני עמ' 4, תחת הכותרת "אולמרט נאשם בקבלת שוחד". לצד ידיעה בינונית באורכה מאת נועם שרביט, המסכמת את עיקרי כתבי האישום, טור פרשנות מאת שלי טימן תחת הכותרת "כתב אישום סדור ומפורט".

מפתיעה מכל הבחירה של "ישראל היום", שבחודשים הראשונים לקיומו הקדיש את מרב המאמצים להשחרת דמותו של אולמרט והפלתו מהשלטון. על שער העיתון אמנם מופיעה כותרת גדולה המכריזה כי "אולמרט מואשם בשוחד", אך זו אינה הכותרת הראשית. גם הדיווח על כתבי האישום נדחק לכפולה השלישית, אחרי דיווח מפורט על איומי "ההאקר הסעודי" והאפשרות שיש בהם ממש.

ובכל זאת, כשהעיתון מגיע למלאכה, הוא מדווח על כתבי האישום בהרחבה יחסית לרף הנמוך שמקובל אצלו. כמעט שלושה עמודים (בפורמט טבלואיד) מוקדשים לנושא, כולל ידיעה ארוכה יחסית מאת עדנה אדטו ושני טורי פרשנות.

"מובן מאליו שכל הנאשמים חפים מפשע עד שתוכח אשמתם. אך מן המסמך עולה כי הפרקליטות הקפידה לגבות עדויות כפי שלא עשתה מעולם. גם העזה", כותב מרגלית. בדימוי התמנון משתמש מרגלית לא כלפי עד המדינה, אלא כלפי רשת השחיתות שנגדה הוא מעיד. "אתה קורא ולא מאמין. אם רק אחוז אחד נכון בכתב האישום הזה; אם רק אחוז אחד מטענות עד המדינה רב הפעלים ניתן להוכחה – כי אז אנחנו נמצאים באמת ברפובליקת בננות", כותב גילת.

היאבקות בבוץ

נחום ברנע מקדיש הבוקר את פתיחת מדורו השבועי ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" לדו"ח מבקר המדינה על השריפה בכרמל. "הכריכה לבנה. התוכן שחור", כותב ברנע על טיוטת הדו"ח. "בחודש יוני יסיים המבקר, מיכה לינדנשטראוס, את כהונתו [...] הדו"ח על השריפה בכרמל יהיה גולת הכותרת של כהונתו, המורשת, החותם שהוא מבקש להטביע על משטר מדינת ישראל. הוא נכנס בסערה ועתיד ללכת בסערה. הדו"ח ייגע בשאלה שהפילה ממשלות והטרידה כמה וכמה ועדות חקירה ממלכתיות: מה אחריותו של שר למעשים או למחדלים של משרדו. הוא ינסה לקבוע בסוגיה הזאת הלכה חדשה". על-פי ברנע, שני שרים נמצאים על הכוונת של המבקר – שר הפנים אלי ישי ושר האוצר יובל שטייניץ.

ב"הארץ" מדווח עמוס הראל על דו"ח אחר שמתגבש אצל לשכת המבקר – הדו"ח על פרשת הרפז. אתמול כתב אלכס פישמן במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" כך: "אין פלא שכמה מגיבורי הפרשה מבינים כבר עכשיו שיש להם בעיה רצינית ומתייעצים עם עורכי-דין. כאשר מעמתים אותך עם סטנוגרמות של שיחות שאתה בעצמך הקלטת במשרדים ובלשכות, אתה מבין שיש בידי המבקר חומר שלא חלמת שיגיע לידיו, וחובת ההסבר עליך". הבוקר הופכים הראל ו"הארץ" את הרמיזות לקביעות עובדתיות.

"במוקד דו"ח המבקר בפרשת הרפז: שעות של הקלטות מלשכת אשכנזי", מדווחת הכותרת בראש עמ' 5 של "הארץ". הראל מזכיר כי "ב'הארץ' דווח ביוני אשתקד כי המבקר מאזין להקלטות. אולם, מהראיונות האחרונים שאליהם זומנו העדים עולה כי מדובר במאגר ראיות רחב במידה ניכרת. [...] אפשר להניח, על סמך דברי העדים, שההקלטות הללו מספקות מבט אל מאחורי הקלעים של קרב הלשכות [אשכנזי וברק], שהזכיר יותר היאבקות בבוץ מדיון בטחוני ענייני".

מתהום הנשייה

ב"גלובס" מקדיש יואב קרני את אחד מטוריו לשר החוץ של מדינת ישראל אביגדור ליברמן. "לפני שנה ויותר הוא אירח את שרי החוץ של צרפת ושל ספרד", מזכיר קרני. "הם השמיעו ביקורת. הוא השיב להם: 'לפני שאתם באים ללמד אותנו איך לפתור את הסכסוכים שלנו, אני מצפה שלפחות תפתרו את כל הבעיות על אדמת אירופה... אחרי שתפתרו את הבעיות בקווקז, בקפריסין או את הוויכוח בין סרביה לקוסובו, תבואו אלינו ואז אקבל את עצתכם' [...] מה בדיוק חולף במוחו כאשר הוא משמיע חיוויים כאלה? האין הוא יודע שהם אבסורדיים? האם הוא באמת חושב שהגיונו ירשים את בני שיחו וטענותיהם יסתתמו? הרי לא קשה לשער מה אומרים האירופים לעצמם ולזולתם לאחר פגישה כזאת. מה קורה לישראלים, הם אומרים; מדוע הם מסגלים לעצמם מידה כזאת של אגרסיביות, עד שאי-אפשר אפילו לנהל איתם שיחה".

בתחתית שער "מעריב" מדווח אלי ברדנשטיין כי "ליברמן נערך להקדמת הבחירות". לפי ברדנשטיין, שר החוץ "הורה לחברי סיעתו להתכונן לאפשרות שהבחירות יוקדמו. להערכת ליברמן, נתניהו עשוי להכריז על הקדמת הבחירות במהלך חצי השנה הקרובה". לא צריך להיות בעל מקורות בסיעת ישראל-ביתנו כדי להבין שליברמן נערך לבחירות. די היה לראות את הראיון שנתן לשמעון שיפר לפני שבוע והפך לכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות".

"ההערכה הרווחת כיום בכנסת היא שהבחירות יתקיימו במהלך 2012, כנראה באוקטובר. אחרי חגי תשרי, שנה לפני המועד החוקי וערב הבחירות לנשיאות ארצות-הברית. לצורך כך הכנסת תצטרך להתפזר מתישהו בחודש יוני", כותב יוסי ורטר במוסף "השבוע" של "הארץ".

בינתיים, המירוץ לבית הלבן מתחיל להתחמם. הנה הניתוח העדכני של יואב קרני מ"גלובס". "מעטים האנשים שמאוכזבים יותר מהמקום הרביעי המרוחק אליו הגיע ניוט גינגריץ' בבחירות המוקדמות של אייווה ביום שלישי מאשר בנימין נתניהו", כתב השבוע דאגלס בלומפילד ב"ג'יואיש ויק". לדעת בלומפילד, יש לצפות שריק סנטורום, שהפתיע במירוץ וכמעט ניצח את רומני, יפנה כעת למממניו היהודים של גינגריץ' וינסה לשכנעם להעביר את כספיהם אליו. בלומפילד נוקב ספציפית בשמו של שלדון אדלסון.

בעיתון של אדלסון, "ישראל היום", מתפרסמת הבוקר כתבה מאת בועז ביסמוט על המירוץ לבית הלבן. ביום ראשון, גינגריץ' עדיין צחק כל הדרך לקלפיות. הבוקר ביסמוט כותב כי "גינגריץ', שסיים רביעי באייווה, בונה על ניו-המפשייר ועוד יותר על דרום-קרוליינה ב-21 בינואר כדי לחזור למירוץ". ביסמוט מדגיש כי "עלייתו בסקרים [של גינגריץ'] גרמה למתחריו להשקיע, לדבריו, 3.5 מיליון דולר בשידורי תעמולה רק כדי לחסל אותו סופית בהבאת סיפורים מתהום הנשייה מתקופת נשיאותו של קלינטון". חלק נרחב בטקסט מוקדש באופן טבעי למועמד המבטיח החדש, סנטורום.

גם ב"הארץ" מקדישים תשומת לב לסנטורום. תיבת פרופיל מאת מרקוס שטרן וכריסטינה קוק מ"רויטרס" מתפרסמת במדור חדשות החוץ של העיתון. "ריק סנטורום, שמרן ואופורטוניסט", לשון הכותרת. "סנטורום, אתמול. אילץ את ילדיו לפגוש את אחיהם המת", לשון כיתוב התצלום. "אילץ את ילדיו לפגוש את אחיהם המת"? ובכן, "ב-1996 ילדה אשתו קרן בשבוע ה-20 להריון בן שמת לאחר שעתיים. בני הזוג התעקשו לקחת את גופת התינוק לביתם כדי שילדיהם האחרים יזכו להכירו", נכתב בידיעה. הנה, גם לסנטורום סיפורים מתהום הנשייה מתקופת נשיאותו של קלינטון.

שני ציטוטים

דרור פויר, במדור הרכילות במוסף "G" של "גלובס": "יש כל-כך הרבה סלבריטאים דרג ז' במדינה הזו שזה משהו, והם כולם כל-כך נהנים מהרגע שלהם מול המצלמות. זה קצת עצוב. בשנותי הרבות ככתב הרכילות של 'G' ראיתי כל-כך הרבה כאלה, באים והולכים בלי להשאיר ולו שריטה קלה על לוח הנצח. אז נכון שהם חיים את הרגע, שזה דבר טוב כשלעצמו, אבל לחיות את הרגע בלי טיפה מודעות לעובדה שהוא יחלוף הופך את כל העניין למעורר רחמים. כבר היום, בשיא תהילתם המדומה, אף אחד לא ממש בטוח מאיזו תוכנית הוא זוכר אותם, אז מה יהיה בעוד שבועיים?

"אני מסתכל עליהם. לפעמים אפשר לקבל את הרושם שניצוץ קטן של מודעות ניעור שם, במיוחד כשהצלמים מפנים את העדשות אל כוכב חדש מהם בשלוש דקות. נדמה שאז הם מקבלים הצצה פתאומית אל אכזריותו של הזמן וחוסר התוחלת השורה בכל, אבל הניצוץ כבה מיד, כגפרור בגשם, והם עוטים על עצמם את החיוך הכי יפה והכי מזויף שיש להם, כצעיף, וממשיכים הלאה. אחרי הכל, אף אחד לא רוצה לראות אנשים עצובים בפרמיירה".

פרופ' אילן גור-זאב, מומחה לפילוסופיה של החינוך מאוניברסיטת חיפה, התבטא השבוע בפני עמיתיו ותלמידיו, יממה לפני שמת אתמול מסרטן בגיל 56. את דבריו מביאה טלילה נשר ב"הארץ": "גם היום אני שואל את עצמי איך לחנך את צעירינו, וכן את עצמנו. העובדה שאין מציאות אחת, אלא זירות סוציו-אקונומיות שונות, היא פתח לחינוך שידריך את ילדינו איך לחצות גבולות חברתיים, איך לא להיות קורבנות גרידא ולא לשתף פעולה עם הפרי הרגיל של מערכת החינוך, שהוא יצרן החינוך המנרמל של קורבנות המשעתקים את השיטה.

"אלה ילדינו שמוצאים דברים תפלים באתרי אינטרנט ומקבלים פתרונות שהם חלק מהשיטה עצמה. אני אומר שעלינו לחנך את צעירינו ואת עצמנו לחציית גבולות, לחיים בסדקים, במעבר. מתפתחות אפשרויות נוספות לחינוך שמאתגר את ההשתקעות שלנו באופנות ובזהויות הקפואות. נפתחות דלתות חשובות לחינוך ולאהבה".

ענייני תקשורת

עוז רוזנברג מדווח ב"הארץ" כי משטרת ישראל זימנה אתמול לחקירה שני כתבים בכירים בעיתונות החרדית במסגרת החקירה של הפצת תמונותיו של מפקד מחוז ירושלים במשטרה, ניצב ניסו שחם, כאדולף היטלר. על-פי הידיעה, ישי כהן, כתב האתר "כיכר השבת",  ויקי אדמקר, כתב האתר "בחדרי חרדים", היו הראשונים לדווח על הפצת התמונות. השניים נחקרו באזהרה במשרדי היאחב"ל במשך כשלוש שעות בחשד להסתה לאלימות, איומים והעלבת עובד ציבור. "אני מתבייש שזו המדינה שלנו", מצוטט אדמקר. "עיתונאים שעושים את עבודתם נאמנה צריכים לבוא ולהיחקר שלוש שעות ביאחב"ל? בושה".

גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי כתבים בקול-ישראל מתלוננים כי נכפו עליהם תחומי סיקור חדשים בלי התייעצות מוקדמת. ב"מוספשבת" של "מעריב" כותב בן כספית בהרחבה על הנעשה בימים אלה בקול-ישראל. כספית מקשר בין העברתו של רן בנימיני מתפקיד כתב המפלגות של קול-ישראל לתפקיד כתב לענייני כלכלה ובין טור אישי שפירסם לפני שבועיים  שבו הוזכר אירוע שהביך בעבר את ראש הממשלה נתניהו. לדברי כספית, העברתו של בנימיני מהתפקיד סוללת שקט לנתניהו לפחות בשנה הקרובה, עד שמחליפו יאסוף מקורות וישתלט על תחום הסיקור כראוי.

חגי חיטרון מדווח ב"הארץ" כי המנהל החדש של קול-המוזיקה, אריה יאס, הוא הראשון אי-פעם שנבחר לתפקיד ללא רקע מוזיקלי. "אף פעם לא הייתי רקדן, אבל ניהלתי למשל את להקת קול-ודממה", אומר יאס. "בשבילי, מוזיקה היא שפה, אחת השפות שבהן מתממשת תרבות, כמו מחול וכמו דרמה". חיטרון מציין כי יאס הוא בעל תואר שני בתקשורת (בהצטיינות יתרה) מאוניברסיטת בריסל.

ב"גלובס" מדווח רועי ברק כי למעלה מ-200 עיתונאים הצטרפו לארגון העיתונאים בהסתדרות, וכי רביב דרוקר שלח מכתב לעובדי ערוץ 10 בבקשה שיימנעו מלהצטרף להסתדרות.

בחלק ב' של "הארץ" מספיד אורי דרומי את תמר לוטן, מראשוני הטלוויזיה החינוכית. "לא היה שני לה באינטלקט, ביצירתיות, בהתאמת הטקסט לתמונה, באירוניה", אומרת עליה לאה (לייקה) ביירך, הבמאית שעבדה עימה על התוכנית "לשון המראות".

קלמן ליבסקינד מקדיש את טורו ב"מוספשבת" של "מעריב" לצלמת "מקור ראשון" מרים צחי, שהתבקשה להעביר לידי המשטרה תצלומים שצילמה ובהם תיעוד חדירת פעילי ימין לבסיס חטיבת אפרים. במקביל הוא מבקר את כלי התקשורת שהתעלמו מהסיפור. "נדמה לי שאם לא היה מדובר בצלמת של 'מקור ראשון' ובמצולמים שמזוהים עם הגבעות, התמונה היתה שונה", הוא כותב.

במוסף "סופשבוע" של "מעריב" מראיינת טל שניידר את הבלוגר ריצ'רד סילברסטיין. לפי כתבתה, המקור של סילברסטיין הוא ככל הנראה שר בכיר לשעבר, שמעביר לו את החומרים דרך איש קשר – איש תקשורת. אותו איש תקשורת אלמוני יצר קשר עם סילברסטיין לאחר פרסומיו על פרשת ענת קם, ומאז הוא מעביר לו מידע שמגיע אליו מהשר הבכיר לשעבר. זו, לפחות, מסקנתו של סילברסטיין.

בתחתית עמ' 9 של "מעריב" מתפרסמת ההבהרה הבאה: "בניגוד למה שנכתב אתמול בידיעה המקדימה לקראת פרסום הראיון עם רמי קלינשטיין ב'סופשבוע', קלינשטיין לא אמר: 'לא מצאתי את עצמי עם ריטה'. אנו מתנצלים על הטעות. הראיון מתפרסם במלואו היום במוסף 'סופשבוע'". הציטוט המלא של קלינשטיין, בתשובה לשאלה על גירושיו מריטה, הוא זה: "בזמן אמת זה היה כאוטי, משברי לחלוטין. אבל זה לא היה הכישלון להיות בעל טוב או הדבק של המשפחה שלי. מה שהפריע לי היה שלא הצלחתי לתחזק את רמי, למצוא את עצמי, את הקול והנוכחות שלי. ולכן הגירושים היו גם התחלה".