(צילום: goodbanta, רישיון cc by-nc-nd 2.0)

בסוף ממתין האח הגדול

בראש עמוד השער של "מעריב" מתנוססת הפניה למוסף התרבות "ז'ורנל". העילה: "פרויקט מיוחד על מתמודדי 'האח הגדול'". בכפולת העמודים 5-4 מציגות שני פישר ומיקי לוין (כתבת הרכילות של "מעריב") את 16 המשתתפים בתוכנית החדשה של קשת, זכיינית ערוץ 2: תצלום יחצני של כל אחד מהם, מידע רכילותי בסיסי ותחזית לסיכויי הצלחתו בעונה הנוכחית. מיזם פרסומי מתחילתו ועד סופו, שנכתב בסגנון החיוך העצמי המעיק והמשעמם כל-כך, אותו חיוך שגיא פינס הביא לכדי שלמות; חיוך עצמי שאמור לנטרל את הבחילה שכל אדם שפוי חש אל מול ההכרה שהוא ממלא חלק מרכזי במכונה של שקרים ורשע.

על שער הגיליון הראשון של "ז'ורנל", לפני חודשים אחדים בלבד, הודפס תצלום של דליה מזור יושבת מול מכשיר טלוויזיה כבוי וקוראת ספר. הגיליון הראשון הוקדש כולו לטלוויזיה הישראלית ונפתח במאמר מאת נועם יורן. קמפיין פרסומי שליווה את השקת "ז'ורנל" התמקד בטענה כי המוסף מציע ההפך מהדרישות של המיינסטרים הישראלי. הבוקר מודפס על שער המוסף תצלום של אחת המתמודדות בתוכנית "האח הגדול"; דליה מזור עצמה מגישה אייטמים פרסומיים על "האח הגדול" בתוכנית הבוקר של קשת. בסוף האח הגדול בולע את כולם.

סיפורו של "ז'ורנל" מוכר לעייפה בעיתונות הישראלית. ציפיות בשמים, פתיחה מבטיחה (אם כי גם בה, מאחורי הקלעים, ניתן היה בוודאי להבחין בזרעי החורבן), ובהמשך הידרדרות עד לנקודה שבה המוסף נעשה להפך הגמור ממה שביקש להיות. כוחות השוק, כמובן, הם שסיכלו את הניסיון להרים את הראש קצת מעל פני הבצה העכורה. הם שאילצו את המוסף לבצע סיבוב פרסה ולהפוך לעוד גרסה של הזבל שמציעים (כמעט) כל היתר. בלי מידה סבירה של סבלנות. בלי נכונות לספוג ביקורת והפסדים מתוך השקעה לעתיד. בלי נכונות להתמיד כדי לבנות קהל חלופי לטווח ארוך. הבדל בולט בין "ז'ורנל" לגרסאות קודמות של הסיפור העצוב הזה נעוץ בקצב ההידרדרות. התמימים מבין חברי מערכת "העין השביעית" העריכו עם צאת "ז'ורנל" כי יחלפו לפחות תשעה חודשים עד שהמוסף ייסגר או ידולל עד לבלי הכר. בפועל עברו שלושה בלבד.

לאחר הקיצוץ בתקציב וצמצום מספר העמודים, הועמדה היומרה על הכוונת. העיצוב הנקי הוחלף בעיצוב שיווקי יותר, לשם "ז'ורנל" נוסף "+" (שמשמעו מינוס – קטעים קצרים וקליטים), מאמר המערכת הפך חתום וכותבי החוץ הוחלפו. העורך עמית שהם התפטר בשבוע שעבר. השבוע גם מאמר המערכת החתום אינו קיים. מאמר המערכת האחרון שהודפס, מאת ניב הדס, ליאת להב ואודי הירש, נפתח באיחול לשנה החדשה כי עיתונאים יימנעו מלשרת את מכונת יחסי-הציבור של "האח הגדול" והזכיינית קשת. מסיבות ראש השנה מאחורינו.

שלשום דווח באתר "אייס" [אלכסנדר כץ] כי סגן עורך "מעריב" שי גולדן יערוך את "ז'ורנל" עד למציאת מחליף קבוע. הבוקר "ז'ורנל" מקדם את תוכנית הטלוויזיה הנצפית בישראל. שוב הפך מוסף התרבות של "מעריב" למוסף פרומו.

מה שנותר

הדוגמה של "ז'ורנל" בולטת בחריפותה, אך המגמה קיימת בכל העיתונים המסחריים, ולא רק בנושאי תרבות (קרי: בידור). העיקרון המרכזי בכתבת יחסי-הציבור לתוכנית החדשה של קשת הוא הבלטת המימד האישי. 16 מועמדים, לכל אחד יתרונות וחסרונות, והקוראים (קרי: הצופים) מוזמנים להתרווח בכורסה המדומיינת שלהם ולהתרשם מהמאבקים המתפתחים. אך הפרסונליזציה אינה בלעדית לתוכניות טלוויזיה. למעשה, המאבקים הבינאישיים ב"האח הגדול" הם בסך-הכל האלטרנטיבה המטופשת יותר לדרמות האישיות שעומדות במרכז תשומת הלב של כלי התקשורת בשדות פעילות רציניים יותר.

אתמול, לדוגמה, הוקדש עמ' 5 בעיתון "גלובס" לניתוח שני המועמדים הבולטים לרשת את תפקיד מנכ"ל בנק לאומי – רוני חזקיהו ורקפת רוסק-עמינח. בשני צדי העמוד הודפסו תצלומים של המועמדים וביניהם מידע אישי מפורט על השניים: "גדלו", "מסלול בנקאי", "יתרונות", "סגנון ניהולי", "הישגים בולטים", "מקורבים", "תומכים" ו"אם לא ייבחרו". קשה להאשים את "גלובס". הבדל מהותי הרי אין בין השניים. ברור כי כל אחד מהם, וכל אחד אחר שייבחר לתפקיד, לא באמת ישנה את העקרונות הבסיסיים שמנחים את פעילות בנק לאומי, או כל בנק אחר בישראל. השיטה נשארת. מה שנותר לעסוק בו הוא אפוא רכילות.

הבוקר, בעיתון "הארץ", אינפוגרפיקה על המועמדים המובילים בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקאית לנשיאות ארה"ב, שנפתחות היום באייווה. תצלום של כל מועמד, מידע ביוגרפי מקוצר, ומשפט וחצי על עמדותיו ואופיו. "המירוץ הרפובליקאי דמה יותר לתוכנית ריאליטי", כותבת נטשה מוזגוביה בטור פרשנות נלווה המסכם את המירוץ עד כה, "עם כוכבים לרגע והדחות מהירות".

בשולי החדשות

רויטל חובל מדווחת ב"הארץ" כי שלושה שוטרים מתחנת חדרה השתמשו ב"כבילת בננה" בעת שחקרו אדם שהיה חשוד שאיים על אשתו. "כבילת בננה" היא כינוי לנוהל שבו אוזקים את ידיו של עציר לרגליו, מאחורי גבו. זהו עינוי, פשוטו כמשמעו.

דנה ויילר-פולק ויניב קובוביץ מדווחים ב"הארץ" כי השר לבטחון פנים, יצחק אהרונוביץ, הורה השבוע למשטרת ישראל ולשירות בתי-הסוהר להיערך למעצרם של מסתננים שביצעו עבירות פליליות קלות, כגון גניבת אופניים, וזאת לקראת תיקון החוק למניעת הסתננות. התיקון המוצע יאפשר לעצור מסתנן שביצע עבירה קלה והיה מעורב בעבר בעבירות פליליות לתקופה של שלוש שנים עד מאסר עולם.

ב"ידיעות אחרונות" מדווחים יוסי יהושוע וראובן וייס כי נציגים מארגון יד-לבנים יוזמים הקמת יישוב קהילתי שתושביו יהיו משפחות שכולות בלבד.

ב"מעריב" מדווח אלי ברדנשטיין כי משרד החוץ שוקל לצמצם את מספר האשרות הניתנות לעובדי ארגוני סיוע וסוכנויות האו"ם שמוצבים בישראל ומסייעים לפיתוח הרשות הפלסטינית.

 ב"דה-מרקר" מדווחת הילה וייסברג על הפגנה שקיימו אתמול מורי הקבלן בדרישה לשפר את תנאי העסקתם. "תביעת המורים היא שכשיוחלף זכיין חדש בתחילת שנת הלימודים הבאה, הם יעברו להעסקה לפי אחוזי משרה קבועים, ולא כפי שקורה כיום", נכתב.

רוני לינדר-גנץ מדווחת ב"דה-מרקר" כי תחליף הסם סובוטקס זולג לאחרונה לשוק השחור וניתן לרכישה ברחובות. על-פי הדיווח, מחר יתקיים דיון מכריע בבית-המשפט המחוזי בירושלים בעתירה נגד הפרטת המרכזים המספקים תחליפי סם. לטענת מבקרי המהלך, זליגת הסובוטקס לרחובות היא דוגמה לנזק שנגרם כתוצאה מהפרטת המרכזים הללו.

2%-91%

"כלכליסט" ממשיך לבחון את גבולות השיח ומפרסם גם הבוקר, בכפולה הפותחת, מאמר מתורגם מה"בוסטון ריביו". הפעם, מאמר מאת פרופ' קנת ארו, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 1972, שיוצא נגד תאוות הבצע של הפיננסיירים וקורא לעגן בחקיקה אופן התנהלות אחראי ונאות בתחום השירותים הפיננסיים.

אתמול ב"כלכליסט" פורסם באותה מסגרת מאמר מאת כריסטובל יאנג מאוניברסיטת סטנפורד, שקרא להגביר את נטל המס על העשירים. "אין מה לדאוג, העשירים לא יברחו", קראה כותרת המאמר, ולא היתה זו אמירה בעלמא. היא התבססה על מחקר שערך יאנג יחד עם צ'רלס וארנר, ונועד לבחון את השפעות מדיניות המס על העשירים במדינת ניו-ג'רזי.

"גילינו שמאז שהוטל מס על עשירים במדינה ב-2004, מספרם צמח ב-38%", כותב יאנג. "[...] במונחים של הגירת מיליונרים החוצה ופנימה, השפעתו של המס החדש היתה אפסית. [...] 70 מיליונרים עזבו את המדינה על פני ארבע שנים ולקחו איתם 16 מיליון דולר בהכנסות שנתיות ממסים, אולם המס החדש גייס מיליארד דולר במקביל. ניו-ג'רזי היא מדינה זעירה. תושבים רבים יוכלו לנוע כמה עשרות ק"מ ולמצוא את עצמם במדינות עם מס נמוך יותר על עשירים, כמו קונטיקט או פנסילבניה. אז אם מס על האחוז הבודד של עשירים עלה יפה בניו-ג'רזי, אין סיבה להאמין שהוא לא יעבוד במדינות אחרות".

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כותב גדעון עשת על מחקר אחר, שערכו תומס פיקטי, עמנואל סאיז וסטפני סטנצ'בה, ובחן באיזו דרגת מס יחדלו העשירים לעבוד. מסקנתם היא כי "הטייקונים ימשיכו לפעול כלכלית גם אם המס יהיה גבוה בהרבה ממה שהוא היום". באחרונה, מזכיר עשת, טורפדה הצעה להעלות את המס על העשירים בישראל ב-2%. עשת מעלה את האפשרות להטיל על העשירים מס שולי בשיעור של 91%.

המדור הקבוע של עשת מתפרסם בעומק המוסף "ממון". סדרת המאמרים המתורגמים מה"בוסטון ריביו" מתפרסמת בכפולה הפותחת של "כלכליסט". זהו הבדל משמעותי המצביע על פער בהצהרת הכוונות של שני העיתונים. כשבכל העיתונים הכלכליים תהיה אפשרות לקרוא בעמודים המרכזיים דעות כמו אלה של יאנג או עשת, נדע שהשינוי בשיח הכלכלי תפס אחיזה. כשזה יקרה, יגבר גם הסיכוי שבפקולטות לכלכלה יעזו לפתוח צוהר לדעות המערערות על הדוגמה השלטת.

הכותרות הראשיות

"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מדווחים בכותרות הראשיות שלהם על פריצה של האקרים למאגר ובו מאות אלפי כרטיסי אשראי של ישראלים. הפריצה, שהתגלתה אמש בשעה מאוחרת יחסית, העמידה את העיתונים במבחן של זמן. ב"מעריב" הספיקו לייצר ידיעה קצרה [רותם סלע] שמובאת כולה בשער העיתון. ב"ידיעות אחרונות" ידיעה מפורטת יותר [תלם יהב, גד ליאור ודניאל בטיני] לצד טור מתבקש של "שאלות ותשובות" [גד ליאור] והפניה לדיווחים באתר ynet. ב"הארץ" ידיעה קצרה [עודד ירון וספי קרופסקי] שמודפסת במלואה בתחתית עמוד השער. ב"ישראל היום" ידיעה קצרה במיוחד [כתב "ישראל היום"] שמודפסת בטור צד בעמ' 23, עם הפניה מהשער.

"הארץ" ו"ישראל היום" מקדישים את הכותרות הראשיות שלהם להחלטת ועדת החוקה לקדם חוק שמדיח את נציגי לשכת עורכי-הדין בוועדה לבחירת שופטים. "למרות מחלוקת בליכוד, אושר החוק לחיזוק הימין בוועדה לבחירת שופטים", לשון הכותרת ב"הארץ". "היועמ"ש: לא משנים תוצאות בדיעבד", לשון הכותרת ב"ישראל היום".

"אין דרך מתאימה לתאר את שהתרחש אתמול בסיעת הליכוד אלא כנסיון אונס; אונס בוטה, אלים, חסר בושה שנעשה בדמוקרטיה בישראל", פותח יוסי ורטר את רשימת הפרשנות שלו, המתפרסמת מתחת לכותרת הראשית של "הארץ".

"נתניהו יבחן מחדש את הצעת החוק לביטול הבחירות בלשכת עורכי-הדין", מבהירה כותרת גג לראשית ב"ישראל היום". "במילון של נתניהו זהו שם קוד להתקפלות", מפרש ורטר בהמשך רשימתו. "לפניית פרסה, או לפניית פארסה. האם זה יהיה גם סופו של חוק זה? בכנסת העריכו אמש שראש הממשלה עדיין תומך בו. הוא רק מחכה שהסערה תחלוף".

"הארץ", הקול הבולט המשקף את עמדת הרשות השופטת, נושף הבוקר בחוזקה, בתקווה להאריך את הסערה ככל שניתן. בכפולה הפותחת מדווח בהרחבה על אישור החוק בוועדת החוקה. "השרים נגד נתניהו: שינוי בחירת השופטים לא חוקתי", קוראת הכותרת בראש עמ' 2. "נציג הלשכה שחושש מהדחה: החוק לא חוקתי", לשון כותרת נוספת בעמוד. "הפוליטיקה היא מטבעה עסק מגעיל", מזכיר ורטר לקראת  סוף רשימתו. "קומבינות וטריקים הם לחם חוקה. כל ממשלה, כל קואליציה, מנצלת את הרוב שלה, לעתים בדרכים נבזיות, להשגת יעדים פוליטיים. דבר כזה עוד לא היה לנו".

ב"ישראל היום", שעד לבחירת נתניהו לרשות הממשלה לחם לצד "הארץ" למען הרשות השופטת, תוקף דן מרגלית את קידום הצעת החוק ("מהלך שכמותו טרם נעשה בישראל [...] ענק הדמוקרטיה מנחם בגין מתהפך בקברו על הר הזיתים"), אבל לוקח ברצינות רבה יותר את ההסתייגות שהביע נתניהו ("ניצחון לאור, או לפחות פסק זמן"). העורך בחר להבליט את הפן האופטימי ברשימה הביקורתית מאוד של מרגלית והעניק לה את הכותרת "ניצחון לאור, לפחות בינתיים", שאינה משקפת את תוכנה.

ב"ידיעות אחרונות" לא מתמקדים בהצעת החוק עצמה, אלא בהתנגדות לה מתוך סיעת הליכוד. ב"מעריב" הסיקור המצומצם ביותר, ובסופו ההערכה כי נתניהו עתיד לתמוך בסופו של דבר בחוק בקריאה השנייה והשלישית.

ענייני תקשורת

מדור חדשות החוץ של "מעריב" ממשיך להציע מדי יום ידיעות ורשימות מרחיבות אופקים. הבוקר, למשל, מתפרסם בו דיווח מיוחד מאת סדאת ארגין, פרשן בכיר בעיתון הטורקי "הורייט", על גל המעצרים שנערך לפני שבוע וחצי בכלי תקשורת כורדיים בטורקיה. 49 עיתונאים ואנשי תקשורת נלקחו לחקירה, 36 מהם נעצרו. רובם עובדים עבור שני כלי תקשורת שתומכים בכורדים. ארגין כותב על "מפת דרכים מתוכננת היטב, המתנהלת שלב אחר שלב", נגד המפלגה הכורדית על זרועותיה השונות.

מדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" ממשיך להציע סנסציונליזם זול ושטחי. הבוקר, למשל, הידיעה המרכזית היא על חייל אמריקאי שחזר משירות בעיראק מעורער בנפשו ויצא למסע הרג. בתחתית המדור ידיעה מאת אלדד בק ולפיה נשיא גרמניה כריסטיאן וולף איים על עורך עיתון "בילד" שלא יעז לפרסם מידע על הלוואה שנטל בעבר. המהלך גרם לו יותר נזק מתועלת.

ב"דה-מרקר" רשימה מתורגמת מאת דייוויד קאר מה"ניו-יורק טיימס" על "חוקי המדיה החדשים".

מאמר המערכת של "הארץ" יוצא נגד חוק הצינון לעיתונאים.