"לא דיברו על הסלמה"

"חשבנו שהאזעקה הופעלה בטעות. מי בכלל חשב שזה יחזור", מצוטט הבוקר "אחד מתושבי אשקלון" ב"ידיעות אחרונות". "לא דיברו על הסלמה, לא היתה התרעה", הוא מוסיף. תושב אשקלון האלמוני מתייחס בדבריו לאירוע שהתרחש ביום שישי – טיל גראד שוגר מרצועת עזה ונחת בשטח העיר.

התושב האלמוני צודק, כמובן. בדיון הציבורי בישראל אכן לא היה לאחרונה כל דיבור על הסלמה הצפויה בחזית הדרומית, לא כל שכן על הסלמה שמתחוללת. להפך, לפני פחות משבועיים, לאחר הצלחת הניסוי האחרון במערכת כיפת-ברזל, נכתב ב"ידיעות אחרונות" כי "בשלב הזה אין כוונה להציב את הסוללות לשימוש בעוטף עזה, בשל העובדה שאין כעת איום ממשי מכיוון הרצועה". נראה כי גם כתבי העיתון [מתן צורי, יוסי יהושוע, רוני שקד ואיתמר אייכנר] ועורכיו הופתעו מההסלמה בסוף-השבוע האחרון. "פתאום, משום מקום, חזרו הצלילים הישנים והמוכרים של הצפירה העולה והיורדת", נכתב בידיעה, הנושאת את הכותרת "יריית פתיחה".

בשער "ידיעות אחרונות", מעל לכותרת הראשית ("הסלמה בדרום"), מוגש סדר זמני האירועים, המחזק את התחושה כי ההידרדרות החלה בסוף-השבוע. "שלשום: גראד באשקלון. אמש: קרטה ליד שדרות". בשער "מעריב", מעל לכותרת הראשית ("השקט הופר"), מוגש סדר זמנים מפורט רק במעט. "שישי, 09:00, גראד על אשקלון. שבת, 01:30, בכיר חמאס מחוסל. מוצ"ש, 21:45, קסאם בשער הנגב". גם בשערי "ישראל היום" ו"הארץ" מתוארת תמונה דומה.

אלא שההסלמה בחזית הדרומית לא החלה יש מאין ביום שישי האחרון. טיל הגראד ששוגר מעזה בוודאי לא היה "יריית פתיחה". ביום רביעי, ה-21 ביולי, אירעה תקרית ירי בצפון רצועת עזה, ראשונה לאחר תקופה ממושכת. שני פלסטינים נהרגו וכמה נפצעו כשצה"ל ירה לעבר מה שהגדיר כחוליית מחבלים שהתכוונה לשגר רקטות לכיוון ישראל. למחרת, האזכור היחיד לאירוע היה בידיעה קצרה בעמ' 17 של "ישראל היום", שם דווח כי לטענת מקורות פלסטיניים, שני ההרוגים היו אזרחים, וכי עוד תשעה אזרחים נפצעו. באף עיתון אחר לא היה זכר למעשה.

בעקבות התקרית שוגרו מעזה קסאמים לכיוון ישראל, שלא גרמו נזק. אחר-כך תקף חיל האוויר בעזה. גם הדיווחים על אירועים אלה הופיעו לכל היותר בשולי העיתונים, שהיו עסוקים עד מאוד בפרשיות פליליות ומות טייסי צה"ל ברומניה. רק משום חוסר העניין הגמור של התקשורת הישראלית בהרוגים ופצועים פלסטינים, מחבלים ואזרחים כאחד, רק בשל ההתעלמות המסורתית מירי קסאמים מעזה (כל עוד הם אינם פוגעים באיש) ותקיפות צה"ל ברצועה, ייתכן מצב שבו טיל גראד מופיע "פתאום, משום מקום", לא רק לדעת תושבי יישובי החזית, אלא גם על-פי כתבי העיתונים ועורכיהם.

הבוקר, לאחר המעשה, נדרשים העיתונים להערכת מצב זריזה. ב"ידיעות אחרונות" מצוין כי "גורמים מדיניים העריכו אמש כי הירי הוא ככל הנראה ניסיון ראשון של קבוצות חמושות ברצועת עזה לטרפד את פתיחת המשא-ומתן הישיר בין ישראל להנהגה הפלסטינית בגדה". ב"הארץ" מדווחים אבי יששכרוף, עמוס הראל, ברק רביד ושלמה שמיר כי "כרגע פועלות ברצועת עזה לפחות חמש קבוצות קשורות בג'יהאד העולמי: 'צבא האומה', 'צבא האסלאם', 'ג'נוד אנסאר אללה', 'צבא המאמינים (ג'יש אלמואמינין)', 'כתאיב סיופ אל-חק אל-אסלאמיה'. הארגונים הללו פועלים נגד החמאס ואף נגד כל מטרה המזוהה עם המערב". ב"ישראל היום" מדווחים דניאל סיריוטי ולילך שובל כי "בצה"ל מעריכים כי אין מדובר, בשלב זה, בהתחממות מחודשת באזור הדרום. עם זאת, יודגש כי רק לאחרונה הסתיים תרגיל באוגדת עזה לקראת אפשרות של התחממות מחודשת ברצועת עזה" (מאז רדת העיתונים לדפוס תקף שוב חיל האוויר ברצועה).

ביד הלשון

בעוד שההיסטוריה של ההסלמה הנוכחית מתוארת באופן דומה בכל העיתונים, הטרמינולוגיה משתנה מעיתון לעיתון. ב"הארץ" מדווח כי טיל הגראד (שמכונה בעיתון זה "קטיושה") "גרמה נזק לבניין ולכמה מכוניות. לא היו נפגעים". ב"ישראל היום" מדווח כי "רק במזל לא היו נפגעים בנפש". ב"ידיעות אחרונות" מצוין פעם אחת כי "רק במזל איש לא שהה במקום בשעת הפגיעה", ופעם אחרת כי "בנס איש לא נפגע". ב"מעריב" ההתערבות האלוהית מגיעה לכותרת המשנה על השער – "הפעם זה נגמר בנס", נכתב. כתבי העיתון [רונן דמארי, אחיקם משה דוד, שמעון איפרגן ועמית כהן] חוזרים על התואר "נס" גם בידיעה המרכזית על האירוע. הירי של חיל האוויר על הרצועה בסוף-השבוע מוגדר באותה ידיעה כ"פעולת תגמול".

פוליטיקה פנימית

בשונה מכל העיתונים האחרים, הכותרת הראשית של "הארץ" אינה עוסקת הבוקר בהסלמה בחזית הדרומית. זו נדחקת לכותרת המשנה. הכותרת הראשית מתמקדת בציטוט מפיו של ראש צוות המשא-ומתן הפלסטיני, סאיב עריקאת. לדברי עריקאת, לאחרונה העבירו הפלסטינים באמצעות האמריקאים תוכנית מפורטת לסיום הסכסוך, ובה צוינו ויתורים רבים יותר מאשר בעבר.

גילוי ההתפתחות האחרונה במשא-ומתן עולה מתוך ראיון שקיים אבי יששכרוף עם עריקאת. "הצגתי מסמכים רשמיים לסנטור מיטשל. העברנו לו מפות וניירות שמבהירים את העמדות שלנו בסוגיות של הסדר הקבע: גבולות, ירושלים, פליטים, מים, ביטחון, סיום הסכסוך וסיום הדרישות. לא קיבלנו עד עכשיו שום תשובה מהצד הישראלי", הוא אומר בראיון. "אבו-מאזן הציע בניירות הללו יותר ממה שהוצע לאולמרט בעבר".

בפתח הראיון, כך לפחות על-פי סדר הדברים במהדורה המודפסת, נשאל עריקאת אם "חיים רמון יעץ לכם לא לדבר עם ממשלת נתניהו או לא?". זאת, בעקבות החשיפה של אילה חסון בקול-ישראל, ולפיה אדם הטוען ששהה במקרה במלון אמריקן-קולוני שמע (ואולי גם הקליט) שיחה שבה הפציר רמון בעריקאת שלא להיכנס למשא-ומתן ישיר עם ממשלת נתניהו.

עריקאת מכחיש מכל וכל. "אני מתפלא לפעמים לראות עד כמה הסיפורים הללו יכולים לרדת נמוך", הוא אומר ליששכרוף. "רמון לא אמר לי ללכת למו"מ ישיר או לא ללכת. לא היה כזה דבר, ואף ישראלי גם לא יגיד לנו דברים בנוסח דומה. אל תגררו אותנו לפוליטיקה הפנימית שלכם".

עריקאת מכחיש גם את מעורבות שמעון פרס במהלך ומוסיף: "הנשיא אובמה מפציר בנו ללכת למו"מ ישיר. נשיא צרפת סרקוזי, ראש ממשלת יפן, ראש ממשלת בריטניה וראש ממשלת ספרד – כולם אומרים לנו ללכת למו"מ ישיר עם ישראל, ואנחנו לא עושים זאת. אז אני אקשיב להמלצות של חיים רמון ואקבע בגללן את המדיניות שלי? איזה שטויות אלה?". ואכן, בכל העיתונים מדווח הבוקר על הלחץ האמריקאי התקיף שנועד להביא את הפלסטינים לשיחות ישירות עם ישראל.

ב"הארץ" מדווח יהונתן ליס כי רמון הכחיש באוזני ציפי לבני שהמליץ לפלסטינים להימנע ממשא-ומתן ישיר עם ישראל. במאמר בעמודי החדשות מאשים יוסי שריד את ראש הממשלה בציתות מכוון לחיים רמון. "העובדה שרמון הבלתי נלאה הוא פרחח – ידו בכל ויד כל בו – עדיין אינה מצדיקה מעקב אחריו והאזנת סתר לשיחותיו", כותב שריד. "לתומנו חשבנו ששנות החמישים של המאה הקודמת חלפו לבלי שוב, ואיסר הראל מת מזמן". בחלק ב' מתפרסם מאמר מאת גדעון לוי, המסביר מדוע רמון דווקא צדק כשפעל כפי שפעל, ובהקשר דומה מאמר מאת צבי בראל, המייחל לראות את אביגדור ליברמן בראשות ממשלת ישראל ("לפעמים, כשאי-אפשר לעצור את ההידרדרות, מוטב לזרז אותה").

ב"ישראל היום" מדווח מתי טוכפלד כי "בסביבתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מעריכים כי נשיא המדינה שמעון פרס אינו עומד מאחורי המהלך" של רמון. ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, אין כל דיווח על הפרשה. ממש כמו ביום שישי האחרון, מתעלם העיתון בעמודי החדשות שלו מההאשמה שהופנתה נגד רמון.

התעלמות זו נטועה בלב הביקורת שמוטחת בעיתון מצד מתחרהו העיקרי, "ישראל היום". דרור אידר מסיים רשימת דעה על פרשת רמון ב"הערה תקשורתית ראויה לציון": "אירוני למדי שיום אחרי פרסום תוצאות סקר TGI, בשעה ששמענו מכל עבר השמצות נגד 'ישראל היום', בוחר העיתון שפעם היתה לו מדינה לשמור על נפשותיהם התמימות של קוראיו לבל ייחשפו למעשי החתרנות של חיים רמון, יקיר המערכת. אכן, 'רק עיתונות חופשית היא עיתונות אמיתית'...".

שלוש הנקודות המסיימות את מאמרו של אידר מהדהדות במאמר התופס את מלוא עמ' 11 בעיתון. תחת הכותרת "'החופש לקרוא' על-פי אורוול" כותב באריכות גונן גינת, עורך המוסף הפוליטי של "ישראל היום", על האבסורד הגלום לדעתו במסע הפרסום החדש של העיתון המתחרה. גינת מזכיר כי ב"ידיעות אחרונות" לא דווחו נתוני סקר TGI, לא פורסם דבר על ההאשמה נגד חיים רמון, והדיווח על החלטת הוט להוריד את ערוץ ביפ היה לקוני, בלשון המעטה. "לא עיתונות חוקרת, לא עיתונות חופשית, לא עיתונות אמינה", כותב גינת על-פי סיסמת הקמפיין העצמי של העיתון המתחרה. "עיתונות של אינטרסים – זהו 'ידיעות אחרונות'".

כוח מסחרר ראש

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מתפרסם הבוקר ראיון שערך סבר פלוצקר עם רוני חזקיהו, המפקח על הבנקים, שהודיע בשבוע שעבר כי בסוף השנה יתפטר מתפקידו. "אפילו לא התחלתי לחשוב מה אעשה אחרי שאסיים", אומר חזקיהו. פלוצקר מציע לו לכתוב ספר, וחזקיהו אומר, "זה בהחלט רעיון לא רע".

בשער "כלכליסט" הפניה להצעה שמשגר לעבר חזקיהו מו"ל העיתון, יואל אסתרון – לצאת לחופשת שחרור. "זה הזמן לטיול ארוך בדרום אמריקה, למשל", ממליץ אסתרון, שנראה כי אינו משוכנע שכתיבת ספר תעמוד בראש מעייניו של חזקיהו לאחר סיום תפקידו כמפקח על הבנקים.

"ביום רביעי, בשעת ערב מוזרה ולא אופיינית להודעות כאלה, בנק ישראל הודיע על סיום תפקידו של חזקיהו בעוד חמישה חודשים", כותב אסתרון. "מיד אחרי ההודעה הזו שמענו שוב שהמפקח על הבנקים עצר בגופו ממש את הצונמי העולמי ולא הניח לגליו להכות בבנקים הישראליים. בתוך פחות מיממה הודלפנו גם על דו"ח לא נעים של המפקח על הנהלת בנק לאומי, ובאותה נשימה על מועמדותו של המפקח להחליף את מנכ"לית הבנק גליה מאור, אחרי צינון נעים. אולי הוא התחיל להאמין בכתרים שקשרו לראשו מלחכי פנכה ואינטרסנטים למיניהם, שכבר מריצים אותו לתפקיד הבא".

ואם כבר הזכיר אסתרון מלחכי פנכה ואינטרסנטים, הוא מוסיף ברשימתו אזהרה עקרונית, המכוונת גם כלפי עמדת אלה שתמכו ברגולטור במאבקיו האחרונים. "אנחנו לא צריכים לתת כוח גדול מדי, כוח מסחרר ראש, בידי הרגולטורים", כותב אסתרון, "מנהלי הבנקים צריכים להוביל את הבנקים ולנהל אותם. זה התפקיד שלהם. המפקח על הבנקים צריך לפקח על הבנקים. לא להפוך את מנהלי הבנקים לנתינים צייתנים ומפוחדים שלו ולא לחתור תחתיהם".

הרשימה של אסתרון מלווה כתבה מאת תומר זלצר, הסוקר את כהונתו של חזקיהו כמפקח על הבנקים. "איך ומדוע נהפך פקיד אפור לאחד האנשים החזקים במשק", קוראת כותרת הגג שלה. הכתבה סוקרת את הרפורמות המרכזיות והעימותים המתוקשרים שליוו את כהונתו. "ירצה או לא ירצה, בתמונה המרכזית שתיזכר מתקופתו הוא בכלל לא מופיע: שרי אריסון, בלובי של בניין ההנהלה הראשית של בנק הפועלים, מקריאה את 'נאום המקרתיזם' שלה נגד חזקיהו ונגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר, שתבעו, ולבסוף השיגו, את הדחתו של דני דנקנר מתפקיד יו"ר בנק הפועלים", כותב זלצר.

חזקיהו כנראה לא רוצה. בראיון לפלוצקר הוא אומר: "באשר לבנק הפועלים, פרשת הדירקטוריון ויו"ר הדירקטוריון שלו, על היבטיה האישיים, [היא] מאחורי ולא נחזור אליה". אולי בספר שיכתוב ימצא לנכון לחשוף מעט יותר.

פער ניכר

בכל העיתונים מדווח על מזג האוויר החם. בכמה מהדיווחים מוזכרת בקשת חברת החשמל להימנע היום מהפעלת מכשירים רבים בשעות שיא הצריכה. בשער "דה-מרקר" כותרת ראשית הקוראת: "חברת החשמל מכופפת את הממשלה, הציבור ישלם". הכותרת מובילה לכתבה התופסת את כל שלושת העמודים הראשונים בעיתון ומבקשת לתהות אם מצוקת החשמל אינה אלא ספין מטעם חברת החשמל.

עוד בשער העיתון, אינפוגרפיקה שמקבלת את הכותרת "יש מספיק חשמל" ומשווה באמצעות שלוש עמודות בין יכולת הייצור של חברת החשמל, תחזיות החברה לשיא הביקוש והביקוש בפועל (באלפי מגה-ואט). מבט ראשון באיור מלמד על פער ניכר בין יכולת השיא ובין ביקושי השיא בפועל. מבט נוסף מלמד כי הפער נראה גדול מכפי שהוא במציאות, שכן העמודות המרכיבות את שלושת הפרמטרים הללו אינן מתחילות באפס מגה-ואט, אלא בסביבות 8,000 מגה-ואט.

ענייני תקשורת

אמיר טייג מנתח ב"דה-מרקר" את מערך הכוחות בחברת הוט, ומנסה להסביר מדוע מאפשר פטריק דרהי, בעל השליטה בחברה, לארנון מוזס לנהל באמצעותה מאבק נגד זכיינית ערוץ 2, קשת. על-פי טייג, "דרהי מכיר היטב את ההתנצחות על כל פרטיה, אך בוחר במודע לא להתערב. דרהי ואנשיו בוחרים את המלחמות שלהם – והמלחמה מול קשת אינה חשובה להם מספיק". לפי ניתוחו, דרהי שותק משום שיזדקק למוזס לצורך תוכניתו למזג את חברת מירס שבבעלותו עם חברת הוט. יחד עם זאת, טייג מדגיש כי בטווח הארוך בהחלט ייתכן עימות מול מוזס, בין היתר בשל דעותיו הימניות יותר של דרהי.

רונן ברגמן כותב במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" על ההחלטה להאריך את תקופת החיסיון על מסמכים חשאיים מ-50 שנה ל-70 שנה. "בקהילת המודיעין פשוט לא מבינים מהי דמוקרטיה, מהי שקיפות ומהו הדין-וחשבון שצריכה הרשות המבצעת למסור לכולנו", כותב ברגמן. "הם אינם תופסים שזוהי ההיסטוריה של כולנו, ונוח להם להסתתר בחיקה החמים של החשיכה".

מיכאל רוכוורגר מדווח ב"דה-מרקר" כי אליעזר פישמן, בעל השליטה ב"גלובס", מבקש מבעלי המניות בחברות הציבוריות שבשליטתו להעלות את דמי הניהול שהוא מושך לכיסו. על-פי הדיווח, פישמן יבקש 7 מיליון שקל בשנה, ובסך-הכל מענק של עד 32 מיליון שקל.

ועוד ב"דה-מרקר", ג'ק בלנגה משגר "אזהרה לפרילנסרים". "בשנים האחרונות שיכללו מעסיקים רבים את הסכמי השירות עם הפרילנסרים, כך שבמקרה של תביעה ייאלץ העובד להחזיר כספים למעסיק, אשר ישמשו בפועל לתשלום הפרשי השכר שאותם תובע העובד", הוא כותב.