נער נושא קסאם (צילום: Giorgio Montersino, רשיון cc-by-sa-2.0)

תחושה טובה של ביטחון

כל הכותרות הראשיות בעיתונים, למעט זו של "מעריב", מוקדשות למערכת כיפת-ברזל, שניסוי מסכם שלה הסתיים אתמול בהצלחה. "ההצבה תחל בנובמבר", מבשרת הכותרת ב"הארץ"; "יש תשובה לקסאם", מכריזה זו של "ידיעות אחרונות", ואילו הכותרת של "ישראל היום" חורזת גאווה אחת במשנתה – "כיפת-ברזל לשמי ישראל". בדיווחים שתחת הכותרות הפערים גדולים יותר.

ב"ידיעות אחרונות" מדווחים יוסי יהושוע וירון ששון כי "בשלב הזה אין כוונה להציב את הסוללות לשימוש בעוטף עזה, בשל העובדה שאין כעת איום ממשי מכיוון הרצועה, והן ייפרסו רק במקרה של הסלמה חריגה. ההחלטה הזאת נובעת משיקולים מבצעיים ומתוך הבנה שירי של טיל בודד עלול לחשוף את מיקום הסוללה ולהראות אילו מקומות מוגנים ואילו לא".

שני הכתבים מוסיפים כי "במקרה של הסלמה ניתן לפרוס את הסוללות בתוך שעות ספורות". בתגובה, כך מדווח, מתכוונים תושבי רשויות מקומיות סביב רצועת עזה לעתור לבג"ץ. ידיעה נפרדת, מאת אריה אגוזי, נושאת את הכותרת "50 אלף דולר על כל 100 דולר", ועוסקת בפער העצום שבין עלות כל טיל של מערכת היירוט ובין עלות כל רקטה שהוא מיירט.

ב"הארץ" מדווח עמוס הראל כי בעיות תקציב עתידות למנוע רכישה של מספר מספק של סוללות כיפת-ברזל. "על-פי הערכות שונות", הוא כותב, "יידרשו לפחות 20 סוללות כדי להבטיח הגנה מלאה לאזורים המאוימים על-ידי רקטות לטווח קצר ובינוני, הגליל והנגב", אך התקציב שמובטח (על-ידי האמריקאים) לצורך זה יספיק לשמונה או תשע סוללות בלבד.

עוד כותב הראל כי כמה מהאלופים בצבא "ממליצים להשאיר את המערכות שיירכשו בבסיסים, בנימוק שהעדיפות העליונה בשעת מלחמה תהיה להגן על בסיסי חיל האוויר (כדי לאפשר את המשך הגיחות ההתקפיות) ועל האתרים האסטרטגיים". נסו לנחש על מה תחליט בסופו של דבר להגן ממשלת ישראל.

ידיעה נפרדת ב"הארץ", מאת יניר יגנה ועמוס הראל, נושאת את הכותרת "בעוטף עזה כועסים: המערכת לא תיפרס בינתיים באזור". על-פי ידיעה זו, בשבוע שעבר הוגשה עתירה לבג"ץ מטעם כמה עשרות תושבים באזור, אך לא בדרישה להציב סוללות של כיפת-ברזל, אלא בשל עצם ההחלטה לפתח את כיפת-ברזל על חשבון מערכת יירוט מבוססת לייזר. זו העדות היחידה הבוקר לביקורת עקרונית על מערכת כיפת-ברזל.

ב"ישראל היום" התמונה אופטימית יותר. שלומי דיאז, המדווח על הצלחת הניסוי, מתאר מציאות שבה עדיין לא הוחלט לוותר על הצבת הסוללות בדרום. "שתי סוללות מבצעיות ייכנסו לפעילות בנובמבר", הוא כותב, "ולמרות שבתחילה היו מיועדות שתיהן להיות מוצבות בדרום הארץ, ייתכן שאחת תתפרש בצפון. מינואר צפויות להשתלב מערכות נוספות. למרות כוונת צה"ל לפרוש את אחת המערכות בדרום, חוששים ראשי רשויות בדרום שבשל הירידה במספר הקסאמים מהרצועה, ישנו בצה"ל את החלטתם. ראשי הרשויות אף שוקלים לעתור לבג"ץ בנושא".

כותרת ביניים בהמשך הכתבה מכריזה כי "בשדרות מרוצים". ראש עיריית שדרות, דוד בוסקילה, מצוטט כאומר: "הצלחת הניסויים היא בשורה מאוד משמחת עבור תושבי שדרות ויישובי עוטף עזה, שבמשך יותר משמונה שנים ממתינים ומייחלים לרגע הזה. צריך לקוות שהמערכת תוצב באזורנו ותיתן הגנה אקטיבית. אנו תקווה שהמכשלות התקציביות לא יעמדו לרועץ. המערכת תוסיף תחושה טובה של ביטחון לתושבי האזור".

הפער בין מחירו של כל טיל יירוט לעלות הרקטות העזתיות אינו מוזכר בידיעה המרכזית של "ישראל היום", רק במאמר הפרשנות הנלווה, שבו מתריע יואב לימור מפני "התמכרות מוחלטת לפתרון הפסיבי והזנחה מסוכנת של ההתקפיות".

בשער "מעריב" אין זכר למערכת היירוט. הכותרת הראשית והכפולה הפותחת מוקדשות לציון חמש שנים לנסיגה מרצועת עזה. דיווח קצר יחסית על מערכת כיפת-ברזל [אמיר בוחבוט] תופס את החלק העליון של הכפולה השלישית, ומתבסס על מקורות צבאיים. מחאת תושבי הדרום, שנשמעה אתמול בידיעה שהופיעה באתר nrgמעריב, לא הגיעה למהדורה המודפסת. גם לא הפער בין עלות טיל יירוט לרקטת קסאם.

חסרה הבוקר בכל העיתונים פרשנות ביקורתית, כמו זו שהשמיע לא פעם ולא פעמיים ראובן פדהצור מעל דפי "הארץ". פדהצור טען בעבר כי המערכת לא מסוגלת לספק הגנה ליישובים סביב רצועת עזה, גם אם בסופו של דבר יוצבו סוללותיה באזור. עמוס הראל אמנם מציין כי המערכת לא תוכל לתת מענה לרקטות בקוטר קטן מ-120 מ"מ, אך רוב הטענות שמשמיע זה שנים פדהצור נותרו הבוקר מחוץ לעמודי העיתונים. ראוי היה לתת להן ביטוי דווקא במועד החגיגי הזה, או לפחות לדרוש מכל אנשי הצבא, שציטוטיהם ממלאים את הידיעות הללו, תשובות ישירות לטענות.

עכשיו די

סמדר פרי קראה אתמול לתקשורת הישראלית, מעל דפי מדור הדעות של "ידיעות אחרונות", להפסיק לעסוק במצבו הבריאותי של נשיא מצרים חוסני מובארכ. בין היתר ציינה כי הפרסומים בעיתונים ערביים על מצב נשיא מצרים, בן 82, נבעו מאינטרסים זרים, וכי המידע בישראל אינו חד-משמעי. "אחרי מבול הפרסומים אצלנו, וסימון היורש, צריך להניח להם", סיכמה. "זה לא מוסיף בריאות ליחסים. אנחנו יודעים ש'אחרי מובארכ' יגיע, אנחנו יודעים שיש תוכנית מגירה, עכשיו די, להפסיק לחטט".

בתזמון לא מוצלח במיוחד, דווקא אתמול דווח ב"וושינגטון טיימס" כי לדעת גורמי מודיעין בארה"ב ובמדינות מערביות אחרות, מובארכ חולה מאוד וכי נותרו לו שנה עד שנה וחצי לחיות. כותרת על כך מופיעה הבוקר בראש שער "מעריב", לצד לוגו העיתון. גם ב"הארץ" הדיווח על הערכה זו זוכה להבלטה ומופיע בראש עמ' 3. ב"ישראל היום" הדיווח ממוקם בתחתית עמ' 3. ב"ידיעות אחרונות" דבקים בהמלצת פרי: אין הבוקר כל דיווח בעקבות הידיעה של ה"וושינגטון טיימס".

תהדייה

"מי מנפח עימותים?", שואלת כותרת מאמרו של יעקב אחימאיר, המופיע הבוקר במדור הדעות של "ישראל היום". התשובה, לדבריו, היא כל העיתונים שבימים האחרונים דיווחו על משבר חריף בין ראש הממשלה לשר החוץ. כלומר, כל העיתונים למעט "ישראל היום". אתמול כינס שר החוץ מסיבת עיתונאים שבה הודיע כי אין משבר, ובערב התוודע עם ראש הממשלה לפגישת פיוס שבה יושרו, כך מדווח הבוקר, ההדורים.

לדברי אחימאיר, "ליברמן מצליח לתעתע בכמה פרשנים פוליטיים ובכמה עורכי חדשות אשר מנפחים מציאות שכל האוויר מן הבלון שלה יצא באחת, בתרועה רמה, במסיבת העיתונאים שכינס". אחימאיר כותב כי ליברמן מתוחכם מדי ועל כן נכשלים העיתונים המנסים לחזות את מהלכיו. "ליברמן 'אפילו' עולה בתחכומו על כמה וכמה מן הפרשנים, ובוודאי על כמה ממעצבי הכותרות בעיתונות המודפסת בישראל", הוא עוקץ. לאחר שאחימאיר מתריע מפני אובדן אמון בתקשורת המלבה עימותים יש מאין, הוא כותב כי "יש רגעים בחייה של התקשורת אשר בהם ראוי להיצמד לאל"ף-בי"ת של העיתונות: לשון העובדות. לשון הדיווח המאופק, בבחינת 'מי אמר למי' או 'מה קרה, בעצם?'. כלומר, לשוב אל לשון הדיווח ולהצניע את לשון הנבואה והתחזית".

הדיווחים על המשבר החריף, יש לציין, אכן ענו בחלקם להגדרה "מי אמר למי". אמנם ציטוטים קשים נעטפו בכותרות מפוצצות, אך הציטוטים אכן היו דרמטיים. "נתניהו יודע שיש לנו 15 אצבעות להפיל את התקציב", צוטט ליברמן עצמו ב"ידיעות אחרונות". וגם נכתב כי הוא כינה את התקציב "מעוות". "הפעם זה לא ייגמר בטוב", צוטט "בכיר בישראל-ביתנו" באותו עיתון.

אם כך, האם העיתונים שאינם "ישראל היום" יצרו משבר יש מאין, או שהבליטו מחלוקת מהותית, שעתידה בסופו של דבר לפרק את הקואליציה? "העימות נדחה", פוסק אלוף בן ב"הארץ". לדבריו, "ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן החליטו שהשעה אינה מתאימה לדו-קרב פוליטי ועשו אתמול צעד אחורה [...] אבל צפירות ההרגעה אינן צריכות להטעות. הקרע בין נתניהו לבין ליברמן עמוק, וגם פגישות הפיוס הבאות לא יאחו אותו".

ב"מעריב" מצטטת מיה בנגל "בכיר בליכוד" שמבטיח: "זו תהדייה זמנית. היכונו לפרק הבא" ו"גורמים" במפלגת ישראל-ביתנו שאומרים: "איווט לא מאמין עוד לביבי". ב"ידיעות אחרונות", תחת כותרת הגג "יאללה סולחה", כותבים איתמר אייכנר וצביקה ברוט כי "שני הצדדים רצו בריב הזה לרדת מהעץ". דן מרגלית מביע ב"ישראל היום" דעה דומה למדי לזו שמושמעת בעיתונים האחרים – "הלהבה דעכה. חלק מהמחלוקות ייפתרו במשרד האוצר. הסוגיות הבעייתיות העיקריות – בעינן".

זוטות

הכפולה המרכזית ב"מעריב" מוקדשת ברובה לידיעה מאת אלי לוי ואחיקם משה דוד על באר בצפון הארץ ש"שמועה שנפוצה ומתחזקת לאחרונה" טוענת כי מימיה תורמים לפתרון בעיות פוריות בקרב גברים. בידיעה הוראות הגעה מדויקות ואיחולי מזל טוב. עוד בידיעה, דיווח על מחלוקת בנוגע למקור המים בבאר. אין בידיעה: פקפוק בהשפעת מי הבאר על כוח הגברא.

אריק בנדר מדווח ב"מעריב" על הצעת חוק שלפיה הקנס על פגיעה בכבוד דגל המדינה או בכבוד סמל המדינה יעמוד על 67,300 שקל.

ב"הארץ" מדווח תומר זרחין כי ערבי שהתחזה ליהודי וקיים עם יהודיה יחסי מין בהסכמה נידון ל-18 חודשי מאסר, לאחר שהורשע באונס. השופט צבי סגל כתב בפסק הדין כי "שומה על בית-המשפט להגן על האינטרס הציבורי מפני עבריינים מתוחכמים בעלי לשון חלקלקה ומתק שפתיים, שבכוחם להוליך שולל קורבנות תמימים, במחיר הכבד מנשוא – קדושת גופם ונפשם".

אי-שם במרכז הארץ

הכותרת הראשית והעמודים הראשונים בגליון "גלובס" שחולק אמש למנויים הוקדשו לסיקור המושבים העיקריים בוועידת התקשורת שערך העיתון. בכפולה הפותחת נמסר תמליל ארוך של נאום אילן בן-דב, בעל השליטה בחברת פרטנר (בן-דב תקף את הכוונה להוזיל את דמי הקישוריות, ודרש ממשרד התקשורת להתערב בחברות המספקות שיחות קוויות). בהמשך הודפס תמליל ארוך של הראיון שקיים עורך "גלובס" חגי גולן עם הבעלים החדש של "מעריב", זכי רכיב.

בין היתר הודיע רכיב שמערכת "מעריב" תעזוב את ביתה הנוכחי, שהוא מאמין גדול בתשלום על תוכן חדשותי גם באינטרנט, ושהשקיע ב"מעריב" בכוונה להרוויח כסף. רכיב גם שלח עקיצה לכיוון שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום", ואמר: "כל אחד מביא איתו את התובנות שלו ואת הניסיון שלו. עם מלוא הכבוד וההדר ששלדון מביא איתו מעולם הקזינו, שבו, דרך אגב, אלכוהול זה המוצר היחיד שמקבלים בחינם. אז תקבל בחינם אלכוהול ותתנהג בהתאם ליד השולחנות" (אמש הועלתה באתר NEWS1 ידיעה מאת יואב יצחק ולפיה רכיב עצמו ניסה לאחרונה להשתלב בעסקי הקזינו).

בעיתון "דה-מרקר" התעלמות כמעט מוחלטת מהכנס שערך "גלובס". בתחתית עמ' 39 מדווח אמיתי זיו בקצרה על כמה מההצהרות שנשמעו "בכנס שנערך בתל-אביב". ב"כלכליסט", לעומת זאת, מתעלים מעל ליריבות, ועל כך הם ראויים לשבח. גילעד נס מדווח בעמ' 14 של "כלכליסט" בהרחבה יחסית על ההצהרות שהשמיעו כמה מהבכירים שנטלו חלק בכינוס. אפילו השם המפורש ("ועידת התקשורת של 'גלובס'") מופיע בדיווח.

את קוראי העיתונים הכלכליים, להבדיל מעורכיהם, מעניין מה נאמר בכנס, לא מי אירגן אותו. מדיניות ההתעלמות ממידע שקשור למתחרים מאפיינת בדרך כלל את קבוצת "ידיעות אחרונות", לא את קבוצת "הארץ". מצער לגלות שהיריבות המרה בזירה הכלכלית סחפה את "דה-מרקר" להחלטות עריכתיות שאינן משרתות את קהל קוראיו.

מקצרים טווחים

לגליון "גלובס" צורף אמש "מדד המותגים השנתי", חוברת ענק של 530 עמודים ובמרכזה דירוג המותגים המובילים בישראל. "ידיעות אחרונות" הוא המותג העיתונאי המוביל. הוא התמקם במקום ה-27, ועל-פי הנכתב בחוברת, המותג מזוהה עם הערכים "ראש הממשלה", "ישראל היום" ו"יאיר לפיד".

עוד בחוברת מאמרים וכתבות בנושאי מיתוג. הנה ציטוט מתוך רשימה אחת: "רק ניצול מותאם לקוח של מקסימום הכלים והאמצעים העומדים לרשותנו בניהול המותג יאפשר לנו לבנות תהליך מיתוגי שבסופו יאפשר לנו המותג 'לקצר טווחים' עם הלקוחות". הכותבת היא אוה מדז'יבוז', מנכ"ל קבוצת "מעריב".

כמו כן, החוברת מכילה מודעות רבות המנסות להתבלט על פני היתר. למשל מודעה בתלת-מימד למעדן חלב, שאליה מצורפים משקפיים תלת-ממדיים. למודעה אחרת מודבק שקיק פלפל יחד עם הכיתוב "תתעטשי חופשי". המודעה מקדמת מוצר בשם poise, המשווק תחת הסיסמה "יש פתרון לבריחת שתן".

ענייני תקשורת

ב"דה-מרקר" מדווחים איילה צורף ואמיר טייג כי ערוץ 10 ונטוויז'ן מבקשים למכור את אתר נענע10. על-פי הדיווח, הוצע ל"ישראל היום" לקנות את האתר, אך המגעים טרם הבשילו. עוד מדווח כי ב"ישראל היום" מבקשים להרחיב את הנוכחות שלהם באינטרנט. לא מדווח אם בכוונת "ישראל היום" לחלק תוכן חדשותי באינטרנט חינם אין כסף.

מירה עוואד מדווחת ב"גלובס" כי מאז שעלו חומות התשלום על אתר ה"טיימס" הלונדוני, ירד מספר הגולשים בשני שלישים.

לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי באחד המושבים שהתקיימו אתמול בוועידה שאירגן העיתון, השמיעו עיתונאים זרים ביקורת על התמקדות הרשויות הישראליות בהסברה פנימה, ולא כלפי חוץ. "קטעי הווידיאו של ההשתלטות על המרמרה מצד דובר צה"ל שוחררו בדיוק בזמן בשביל מהדורות הערב כאן, אבל מה עם התקשורת הבינלאומית?", מצוטט דובר בלתי מזוהה מבין העיתונאים הזרים. "כולם מתאמים את הלו"ז התקשורתי לתקשורת המקומית ושמים עליה את הדגש, ואז לא מבינים מדוע הקלטות לא נכנסות לערוצים בזמן שהרשויות כאן רוצות". טענות דומות הועלו באתר זה זמן קצר לאחר מבצע ההשתלטות על המשט הטורקי.

במדור הרכילות של "דה-מרקר" מתפרסמת ידיעה מאת שרון שפורר ולפיה עופר נמרודי, מבעלי "מעריב", אירח בשבוע שעבר את נוחי דנקנר, יצחק תשובה, איתן ורטהיימר, ליאורה עופר, רם כספי, אודי פרידן ורקפת רוסק-עמינח.

בעקבות ידיעה קצרה שהופיעה אתמול במדור הרכילות של "דה-מרקר", מרחיב הבוקר רז שכניק במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" באשר לתנאי השכר של דן מרגלית בטלוויזיה החינוכית. תחת הכותרת "דן יקרן" כותב שכניק על "מצב אבסורדי שבו מתקציב [משרד החינוך] משלמים למורה בישראל, שעובד משרה מלאה – 5,300 שקל לחודש (בממוצע), ולדן מרגלית, עבור הגשת 12 תוכניות בחודש, בנות 30 דקות – 27,600 אלף שקלים". שכניק אינו מתייחס לפערי שכר בתוך קבוצת "ידיעות אחרונות".