ילד מרים ידיו במהלך הכנעת גטו ורשה, מאי 1943 (צלם לא ידוע, נחלת הכלל)
בכיס של כולנו
"הטבות המס של דו"ח טרכטנברג נכנסות לתוקף" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום" הבוקר, היום הראשון לשנת 2012. זו כותרת ראשית שלא היתה עולה על הדעת באף עיתון אחר, ואמנם – אין עוד עיתון שבוחר בה או בדומה לה לראשית בבוקר זה. אבל "ישראל היום" אינו עוד עיתון בישראל. זהו עיתונו של השלטון הנוכחי, והמסר המרכזי שלו יהיה – כל עוד נתניהו ראש ממשלה – השלטון מיטיב עם העם.
אם האירוע המשמעותי ביותר בשנת 2011 היה המחאה החברתית, המשימה המשמעותית ביותר של השלטון ב-2012 היא למנוע את הישנותה (והתעצמותה). שופרו של השלטון, שלרוע המזל הוא גם הנחשף ביותר מבין עיתוני ישראל, מבליט הבוקר את מימוש התשובה של נתניהו למחאה ומבשר לקוראיו בכותרת המשנה לראשית כי "שינויי המס הכלולים בדו"ח טרכטנברג מגיעים לכיס של כולנו" וכי "הנטו במשכורת יגדל, המכסים על מאות מוצרים יבוטלו". כדי לשמור על מראית עין של מקצועיות, מוזכר בסיום כותרת המשנה כי "הדלק והתחבורה הציבורית מתייקרים – וגם מחיר החשמל צפוי לזנק".
הכותרת הראשית המעודדת מפנה לידיעה קצרה [חזי שטרנליכט וזאב קליין], המתפרסמת בעמ' 15(!). בידיעה מדווח על תוספת לשכר אבות עובדים עם ילדים עד גיל שלוש ועל תוספת לאמהות עובדות לילדים עד גיל חמש. כמו כן מצוין כי "עובדים רבים צפויים להרגיש ירידה בנטל המסים כתוצאה מעדכון מדרגות המס. מי שמשתכר בין 8,000 ל-14,000 שקלים יהיה זכאי לתוספת שנעה בין 18 שקלים ל-120 שקלים בחודש".
מוזר. על-פי ידיעה ב"כלכליסט" בשבוע שעבר [הדר קנה], הרווח המשמעותי מיישום המלצות המסים של טרכטנברג יגיע דווקא לכיסם של המשתכרים 40 אלף שקל ומעלה בחודש, וזאת בשל ביטול תקרת הביטוח הלאומי. לא 120-18 שקל בחודש ירוויחו העשירים, אלא סכומים הנעים בין 700 ל-2,500 שקל בחודש, סכומים שמאפשרים לרכוש מוצרים מתוצרת חוץ ובכך ליהנות גם מביטול המכס הצפוי. לשינוי בשכר העשירים אין כמובן זכר בידיעה של "ישראל היום". בקושי מצאו עורכיו מקום לציטוט של פרופ' מנואל טרכטנברג, הקורא ליישם את פרק החינוך בהמלצות הוועדה שבראשה עמד.
לעומת זאת מדווח בידיעה של "ישראל היום" כי "חובבי העישון עלולים לספוג מכה נוספת בארנק שלהם", שכן "מס הקנייה על הסיגרים יזנק ב-20%". מוזר. על-פי ידיעה ב-ynet מלפני שבועיים [אביטל להב ותני גולדשטיין], המס על הסיגרים אמנם עלה, אך בשיעור הנמוך ביותר מבין מוצרי הטבק. על-פי הידיעה, המס על טבק בתפזורת עלה ב-480% לערך. כתוצאה מכך, "שיעור המס על הסיגרים, שהיה עד כה הגבוה ביותר מקרב מוצרי הטבק, יהיה מעתה הנמוך ביותר". גם לפער הזה אין זכר בידיעה של "ישראל היום".
הידיעה ב"ישראל היום" נראית במבט ראשון כמעט מאוזנת. היא מזכירה את עליית מחירי הדלק (גם אם היא מדגישה שמדובר בעלייה "מתונה יותר מזו שהיתה מתוכננת, שכן הממשלה ביטלה תוכנית להעלאת המס בעוד 40 אג' לליטר"), ואף מבליעה בקיצור נמרץ מידע על עליית מחירי החשמל והתחבורה הציבורית. אך מבט נוסף מלמד כי זו ידיעה מוטה, שמעלימה מידע חיוני ורלבנטי לרוב הציבור בישראל. האיזון לכאורה משמש כתחפושת, שנועדה לשכנע את הקורא כי מולו עיתון ולא שופר תעמולה.
בראש שער "ידיעות אחרונות" כותרת הפוכה לזו של "ישראל היום": "גזירות 2012". "השנה נפתחת בהתייקרויות", נכתב בכותרת המשנה. "יש גם הקלות מס, אבל הרוב לא ירגיש אותן". ועוד כותרת בראש השער מבשרת על "תוספת של 1,000 שקל לחודש לנתניהו ולשרים".
כל הכפולה הפותחת מוקדשת לשינויים במחירים שצפויים בשנה החדשה [גד ליאור]. הכותרת פסימית: "הרבה מקל – מעט גזר". התוספות שמובלטות לטובה ב"ישראל היום" מוצגות ב"ידיעות אחרונות" כשוליות. תחת הכותרת "שינויי מס זניחים" מדווח על תוספת של "שקלים בודדים". במרכז כפולת העמודים מביא גואל בנו מדברי משפחה ישראלית לדוגמה. "הלוואי והיינו נהנים מההטבות", מצוטטים דנה ויניב חתן, הורים לשניים ממושב שתולה. הם לא ייהנו מההטבות במס ההכנסה כיוון שאף אחד מהם אינו משתכר 8,000 שקלים ומעלה בחודש. "אפילו מנקודות הזיכוי על ילדים קטנים הם לא ייהנו", נכתב. "הסיבה היא שנקודות הזיכוי הן למעשה הנחות על המס שהעובד משלם, אך במקרה הזה הם לא משלמים מס ולכן לא ירוויחו כלום מההטבה".
כפולת העמודים עמוסה בחדשות רעות. פחות מ-300 אלף גברים יזכו בהטבת המס לאבות עובדים. על עליית מחירי התחבורה הציבורית, הארנונה והדלק מדווח בהבלטה. הנחות באוטובוסים מהפריפריה למרכז ובארנונה לעניים מוצנעות יחסית. מעניין שגם בכפולת העמודים הזו לא מוזכרת התוספת המשמעותית לשכרם של המשתכרים למעלה מ-40 אלף שקל בחודש. את הכעס מבקש "ידיעות אחרונות" להפנות לא לעשירים אלא לפוליטיקאים, ובמיוחד אל ראש הממשלה בנימין נתניהו.
"ומי מרוויח? נתניהו", נכתב באחת הכותרת שמופיעות בכפולת העמודים. על-פי הדיווח, נתניהו ושריו יזכו היום בתוספת שכר של אלף שקל לחודש ברוטו. שכרו של נתניהו יעלה ל-47 אלף שקל בחודש, ושכר כל שר ל-41,700 שקל ברוטו לחודש. "בשל אי-עלייה של השכר הממוצע במשק, יישאר שכר חברי-הכנסת בשנת 2012 על 34,600 שקל ברוטו לחודש", מנחמת הידיעה את הקוראים.
"שכר הח"כים יגדל ב-2,300 שקל בחודש", קוראת כותרת בשער "הארץ". צבי זרחיה מדווח ב"דה-מרקר" כי שכרם של חברי-הכנסת צפוי לעלות ל-37 אלף שקל בחודש, אם תאומץ המלצת ועדת גרונאו להחזיר להם את תוספת השכר שהוקפאה ב-2008.
הסיכוי להצליח בחיים
"בארה"ב כיום הניידות החברתית נמוכה בהרבה משהיתה רק דור אחד קודם לכן", כותבים פרופ' רוב רייך ופרופ' דברה סאץ במאמר מתורגם מה"בוסטון ריביו", שמתפרסם הבוקר בכפולה הפותחת של "כלכליסט".
"תנאי הלידה שלך הפכו לגורם ניבוי בסיכויים שתקבל להצליח בחיים: ילדים להורים עניים נוטים להישאר עניים, וילדים למשפחות אמידות נוטים להישאר עשירים". על-פי שני הפרופסורים, "חוסר השוויון הקיים כיום בחברה האמריקאית הינו תוצאה של חוקים ומוסדות שדואגים לצורכיהם של העשירים בשעה שהם מזניחים את צורכיהם של הרוב העצום שאינו נמנה עימם". בכותרת המשנה למאמר נכתב: "תסתכלו עליהם ותראו אותנו".
ב"דה-מרקר" מדווח חיים ביאור על שביתה של מורי קבלן. לפי דיווחו, "מורי הקבלן המאוגדים בארגון כוח-לעובדים ישביתו היום ומחר שבעה מרכזי לימוד, שבהם 250 תלמידים". המורים מוחים על סירוב החברה הקבלנית, החברה-למתנ"סים, לדון בדרישותיהם לשיפור תנאי העסקתם ועל כך שמשרד החינוך מתעלם מהמשבר.
תמונת מצב
"ילדים חרדים עם טלאי צהוב" היא הכותרת הראשית הסתומה שנבחרה לשער "מעריב" הבוקר. ואולי הכותרת אינה כה סתומה. מבחינת עורכי "מעריב" זו אכן החדשה הגדולה של היום: ילדים חרדים עם טלאי צהוב. אפשר היה לחשוב על משפט קוהרנטי יותר לכותרת הראשית, "ילדים חרדים ענדו טלאי צהוב", נניח. אבל למשפט הקוהרנטי יש זיקה למעשה. לכותרת הראשית של "מעריב" יש זיקה לתמונת מצב. והתמונה הזו מתנוססת בגאון בשער העיתון.
במרכז שער "מעריב" תצלום [AP] של ילד חרדי עונד טלאי צהוב ומרים את שתי ידיו אל על, בניסיון להזכיר את הילד היהודי שצולם מרים ידיו בתקופת שואת יהודי אירופה. עורכי "מעריב" מסייעים לקוראים רפי השכל שלהם להיזכר במודל לחיקוי ומצמידים לתצלום הילד החרדי שמרים את ידיו את תצלום הילד היהודי בגטו ורשה שהרים את ידיו. החרדי שמן יותר.
חרדים קיצונים אירגנו אתמול הפגנה בירושלים, הפגנת נגד לזו שאירגנו חילונים ודתיים מתונים בשבוע שעבר בבית-שמש. החרדים ביקשו לזעזע, והתקשורת החילונית שמחה ברובה לשתף פעולה. "מפגן האימה", נכתב הבוקר בכפולה הפותחת של "מעריב", מעל דיווח מאת חיים גריידינגר ויוסי אלי על ההפגנה (הפגנה קטנה, אגב; כאלף משתתפים בלבד, כך מדווח), שהתקיימה אתמול בירושלים ו"הפכה מהר מאוד למופע אימה".
ביטוי אחר שנעשה בו שימוש בידיעה הוא "מיצג הזוועה". במה מדובר? "למקום ההפגנה הגיעה משאית פתוחה ועליה כ-20 נערים צעירים וילדים רכים לבושים במדים של עובדי כפייה במחנות ההשמדה של הנאצים. כמו כן, מפגינים רבים ענדו על בגדיהם טלאי צהוב, שעליו נכתב באנגלית 'ז'יד'".
כל עמ' 4 של "מעריב" מוקדש לזעזוע מהמפגן. על פני מחציתו העליונה תצלום [אי.פי.איי] של חמישה ילדים חרדים עם טלאי צהוב, ומחציתו התחתונה לטקסט מאת שלום ירושלמי, שהיה אתמול בהפגנה והזדעזע. "מעולם לא ראיתי מאות אנשים עונדים טלאי צהוב, מאלצים את ילדיהם להרים ידיים בכניעה כמו באושוויץ", לשון כיתוב התמונה בעמוד. "זילות שואה המונית", קוראת הכותרת במרכז העמוד.
גם בשער "ידיעות אחרונות" תצלום [נועם מושקוביץ, ynet] של ילד חרדי עם מגן דוד צהוב מרים ידיו בכניעה, אך בלי המקבילה ההיסטורית. על הקוראים להשלים את החסר מזכרונם. "סמלי השואה אמנם אינם מראה נדיר במאבק של הפלגים החרדיים-קיצוניים נגד מדינת ישראל – אולם הדעה הרווחת היתה כי השימוש בהם אתמול היה בוטה במיוחד", מדווח עקיבא נוביק.
"לא בפעם הראשונה מנצלים מפגינים את זכר השואה כדי למשוך אליהם תשומת לב: עשו את זה חרדים, מתנחלים וקבוצות שוליים בימין ובשמאל. בהתחלה המראה מזעזע, מקומם, מרגיז עד דמעות. עוברות דקות אחדות, והעלבון עובר. עד כדי כך הפרובוקציה גסה, עד כדי כך היא שקופה", כותב נחום ברנע בטור המתפרסם לצד הידיעה על ההפגנה. גם בשער העיתון מצוטטים כמה משפטים מהטור, אבל לא אלה שמבקשים לשמוט את הקרקע תחת הפרובוקציה הגסה של החרדים, אלא דווקא כאלה שמתארים לפרטים את המעשה הפרובוקטיבי.
ב"הארץ" מעדיפים לדחוק את תצלום הילד החרדי שמרים את ידיו [אוליביה פיטוסי] מהשער לעמ' 2. ב"ישראל היום" הדיווח מזלזל. העיתון, שמדבר תדיר בקולו של השלטון, מחליף הפעם לדמות השנייה האהובה עליו, דמותה של הדודה.
"נו, באמת", נוזפת בשער הכותרת לתצלום של חרדים במדי אסירים יהודים. בעמ' 7 ידיעה קצרה על ההפגנה [יהודה שלזינגר, יורי ילון ואפרת פורשר] מלווה בתצלום [אורן נחשון] של הילד החרדי שמרים את ידיו. פני הילד מטושטשות, בדומה לפניה של הילדה נעמה מרגוליס כשזו הופיעה בעמודי העיתון. "ישראל היום" מקפיד מאוד שלא לחשוף ילדים שנקלעו שלא בטובתם למרכז תשומת הלב הציבורית.
חה חה חה
הבחירות לנשיאות ארה"ב נכנסות לשלבים המכריעים השבוע, עם הסיבוב הראשון בבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקאית, והעיתונות הישראלית עתידה לעקוב אחר האירועים מקרוב. ביום שישי האחרון פירסם "הארץ" טור ראשון במדור חדש מאת חמי שלו שמוקדש למירוץ לנשיאות ונראה מבטיח. "גלובס" התברך בהצלחה מוכחת בדמות טוריו של יואב קרני, שמספק ניתוחים פוליטיים מוושינגטון דרך קבע. הנה טורו האחרון, מיום חמישי. שמואל רוזנר, צעיר יותר אך בקי מאוד, עוקב עבור "מעריב" אחר הבחירות לנשיאות ארה"ב. ב"ישראל היום", לעומת זאת, מתפרסם הבוקר תצלום של ניוט גינגריץ' מעל לכיתוב: "צוחק כל הדרך לקלפיות".
הסבר: "ישראל היום", שיוצא לאור במימון נדיב של אחד מתורמיו הגדולים של גינגריץ', שלדון אדלסון, מסקר את המועמד הרפובליקאי בחיבה יתרה מהרגע הראשון שהצטרף למירוץ. העיתון עמד לצדו ברגעים הקשים (כשיועציו התפטרו במחאה) וחגג עימו את הנסיקה בסקרים. בימים האחרונים חלה הידרדרות מהירה בפופולריות של גינגריץ' בדעת הקהל בארה"ב, אך לא בדעת הקהל ב"ישראל היום".
בועז ביסמוט מדווח הבוקר על הבחירות המקדימות במדינת אייווה, ומציין כי "גינגריץ' איבד את הבכורה בסקרים מאחר שהלך, להבדיל מיריביו, על קמפיין חיובי מדי. ובחירות זה לא עסק נקי". מדוע, אם כן, גינגריץ' "צוחק כל הדרך לקלפיות"? משום ש"ישראל היום" אינו כלי תקשורת עצמאי, אלא בדיחה מתמשכת על חשבון קוראיו. משום ש"ישראל היום", בנושאים מסוימים, איבד כל בושה. משום ש"ישראל היום" מעדיף להתל בבורים מאשר לזכות בכבוד המשכילים (משני צדי המפה הפוליטית).
ענייני תקשורת
עמית כהן מדווח ב"מעריב" כי באסל סייד, עיתונאי עצמאי שתיעד את האלימות בסוריה, נורה למוות על-ידי כוחות השלטון.
ב"ידיעות אחרונות" מדווחת אורלי אזולאי כי הממשל בדמשק פיברק מכתב מעיתון "ידיעות אחרונות" כדי להציג גולים סורים שהתראיינו לעיתון כבוגדים. "המכתב, שרצוף שקרים מתחילתו עד סופו, מודפס על מה שנראה כנייר מכתבים של 'ידיעות אחרונות'", כותבת אזולאי.
במדור חדשות החוץ של "מעריב" מוקדשת ידיעה מאת ניסן צור למצב בהונגריה, שם מובילה ממשלה ימנית שורה של חוקים שנויים במחלוקת, בין היתר חוק תקשורת המגביל את עבודת העיתונאים. כמה עיתונאים שפתחו לאחרונה בשביתת רעב כמחאה על החוק, כך מדווח, פוטרו מעבודתם.
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מתפרסם הבוקר מאמר מאת אורי משגב, לראשונה מאז זומן לשימוע לפני פיטורים.
בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מדווח "כתב 'ידיעות אחרונות'" כי החל מהבוקר ישודרו חדשות ynet בכל שעה בתחנות הרדיו האזורי.
"דה-מרקר" [אמיר טייג ונתי טוקר] ו"כלכליסט" [שלי פריצקר] ממפים את מצב שוק הטלוויזיה המסחרית בישראל. התמונה עגומה למדי. במוסף עסקים של "מעריב" מדווחת מיה מנע כי היום הוא המועד האחרון להגשת הבקשות לרשיונות להפעלת ערוץ טלוויזיה מסחרי, אולם טרם הוגשה ולו בקשה אחת.
במדור הדעות של "מעריב" מתפרסם הבוקר תיקון המדגיש כי מקור טעות שהופיעה בידיעה על בניית מלון בחולות-סמר בשבוע שעבר ב"תהליך העריכה". הידיעה, אגב, היתה מאת עדי חשמונאי.