שער "ישראל היום", היום

חדשות אחרונות מ"לה-מונד"

כל העיתונים למעט "מעריב" מקדישים את הכותרת הראשית שלהם לגילוי בפרשת הרוצח מטולוז. "אחיו של המחבל חשוד שהשתתף במעשי הרצח", מוסרת הכותרת הראשית של "הארץ". "מחשבו הנייד של האח, אף הוא מוסלמי קיצוני, אותר ליד בית-הספר אוצר-התורה בטולוז ביום הרצח. חרף הביקורת על גופי הביטחון, רוב הצרפתים שבעי רצון מתפקודו של סרקוזי", מוסרת כותרת המשנה.

"ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" מתחרים על הצגת הטרגדיה באופן סנסציוני יותר. "ישראל היום", כרגיל זה תקופה ארוכה, מנצח. "אחים לרצח", מתפייטת באופן ביזארי הכותרת הראשית של "ידיעות" לצד תצלום של שוטרים צרפתים אוחזים באח, שראשו מכוסה במה שנראה כמו מגבת. "בחקירתו אמר עבד אל-קאדר מראח: 'אני גאה באחי מוחמד'. נבדקת האפשרות שאדם נוסף שיתף פעולה עם הרוצח – ומסתובב עדיין חופשי", נכתב בכותרת המשנה (ליאור זילברשטיין).

הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא "תא טרור משפחתי" והתצלום המלווה אותה הוא של תא שירותים ("חדר האמבטיה שבו התבצר המחבל"). אם לעורכי "ישראל היום" היתה שמץ של מודעות עצמית, היה אפשר להאשים אותם במשחק מלים סר טעם, במיוחד כשהוא בא על רקע של מעשי רצח זוועתיים. כותרת המשנה נפתחת במלים "סערת הטבח בטולוז נמשכת", כאילו מדובר בעוד דיווח על פליטת פה של פוליטיקאי או דרמה בתוכנית ריאליטי.

מתחת לכותרות מדווחים העיתונים על ההתפתחויות האחרונות באופן דומה למדי, כשהם נאחזים בעיקר בפרסומים של התקשורת הצרפתית. כך מדווח היום בעיתונים על מורה צרפתייה שהורתה לתלמידיה לעמוד לזכר המחבל (ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות" היא מוצגת כאות לכך ש"האנטישמיות מרימה ראש בצרפת"; ב"הארץ" מציינים כי נטען שהיא מעורערת בנפשה); על הודעה של המודיעין הפקיסטני כי 85 אזרחים צרפתים התאמנו עם הטליבאן בשלוש השנים האחרונות; על חילול קברים יהודים בניס; על העלייה בפופולריות של סרקוזי ועל טענה של ראש המודיעין הצרפתי כי מראח ביקר בישראל ואף נעצר בה כשברשותו סכין, טענה שאין לה אימות ממקורות ישראליים.

עוד מידע החוזר בכל העיתונים הוא התהייה שהעלתה התקשורת הצרפתית בנוגע לכמויות הנשק שהתגלו בדירתו של מראח ובמכוניות השייכות לו: כיצד "מכונאי מובטל" הצליח לרכוש נשק ותחמושת בשווי של עשרות אלפי יורו. בתהייה זו יש עניין משום שיש בה לרמוז כי מראח היה חלק מרשת טרור ולא מרצח בודד.

כאמור, יוצא דופן הוא "מעריב", שלא בחר בהתרחשויות בטולוז לכותרת הראשית שלו, אך הוא גם יוצא דופן בכך שהמידע שהוא מביא בעניין זה על השער אינו מופיע בעיתונים האחרים. "הרוצח מטולוז היה מודיע צרפתי", נכתב בכותרת ידיעה של גדעון קוץ, "שליח 'מעריב' לטולוז". "מוחמד מראח היה מודיע של שירותי הביטחון הצרפתיים, שהתייחסו אליו כאל 'איש לא מסוכן' עד שניתק עימם את הקשר בתחילת השנה. כך עולה מראיון שהעניק ראש שירותי הביטחון בצרפת ברנאר סקוארסיני לעיתון 'לה-מונד'", נפתחת הידיעה.

על אף שכל העיתונים מצטטים את הראיון הזה, וב"ישראל היום" אף מקדישים לו מסגרת מיוחדת (שהם מלווים בתצלום של הכותרת הראשית של העיתון מיום שישי, שבישרה את מה שהתפרסם באינטרנט כל יום חמישי) – קוץ הוא היחיד הדולה את פריט המידע הזה מתוכו. בניגוד לידיעות שהעיתונים דשים בהן היום וביום שישי ונוגעות לשהותו של הרוצח בישראל – לעובדת היותו מודיע של רשות צרפתית, אם היא נכונה, קשר ישיר לדיון על אודות אופי הטיפול של הרשויות הצרפתיות באיומים של האסלאם הקיצוני דוגמת מראח.

נושא זה, של פרטי ההתנהלות הצרפתית ביחס ללכידת מראח או מניעתם של מעשי הרצח שביצע, מעסיק את העיתונים הישראליים גם היום והעסיק אותם גם בשבוע שעבר (ביום שישי הקדיש לכך "מקור ראשון" את הכותרת הראשית שלו), אולם מאחר שאלו נעדרים, מטבע הדברים, מידע מיוחד בנושא או עיתונאים המיומנים בו, הם מגישים שאריות מתורגמות למחצה מהעיתונות הצרפתית (או, יש לשער, מסוכנויות הידיעות בשפה האנגלית), ומשתדלים להוכיח כי אכן מדובר בעניין צרפתי פנימי.

חצי חינם

"העיצומים ברכבת מתחדשים, העובדים מאיימים בשביתה", לשון הכותרת הראשית של "מעריב". "הנהלת הרכבת תערוך הבוקר שימועים לפני פיטורים לגילה אדרעי ולבכירים בוועד", נכתב בכותרת המשנה. "בהסתדרות מבטיחים: אם הם ייפגעו נחריף את הצעדים במאבק, לרבות שביתה ברכבת".

עוד מודיעה הכותרת כי "היום תופסק עבודת הפקחים בקרונות, והכרטיסים לא ייבדקו". גם על שער "ישראל היום" כותרת בנושא, אם כי כמיטב המסורת של העיתון, מדובר בכותרת משונה: "העובדים מציגים: רכבת ההפתעות", לשונה. "המאבק ברכבת מחריף: מהבוקר לא ייבדקו כרטיסים, אך המערכות האוטומטיות יפעלו כסדרן", נכתב בכותרת המשנה. "המשמעות: נסיעה לכל יעד בשקלים בודדים. הוועד: 'מצדנו, שכולם ייסעו בחינם'".

במהלך השביתה האחרונה היו מי שתהו מדוע במקום לעצור את הרכבות ולעורר את זעם הציבור, העובדים השובתים לא מניחים פשוט לציבור הנוסעים לעלות לרכבת בלי לשלם, והתשובה היתה: משום שהקופאים הם עובדי קבלן לא מאוגדים. ובכן, נראה כי בוועד הרכבת מצאו לכך פתרון יצירתי.

"מישהו צריך להתעורר. מחירי המזון, החשמל, המים והדלק עולים בלי הרף", מצוטט מנכ"ל הארגון לתת במדור "הראיון היומי" של "מעריב" (יובל גורן). "מצב הנזקקים מחריף. והממשלה? היא כמו רכבת שדוהרת לתהום".

עוד חדשות מ"הארץ"

"תעשיית החטיפות בדרך לישראל: כליאה, התעללות, אונס וסחיטה", נכתב בכותרת ידיעה של יניר יגנה על שער "הארץ". "תושב רהט מואשם שגבה עשרות אלפי דולרים מבני משפחה של אפריקאים שנחטפו בדרך לארץ", נכתב בכותרת המשנה. "כתב אישום שהוגש שלשום נגד תושב רהט, יוסף אל-קרנאווי, המואשם בהשתייכות לארגון שחטף אריתראים וסודאנים בסיני, חושף את התופעה של חטיפות מבקשי מקלט בסיני", נפתחת הידיעה.

"האלימות של אוהדי בית"ר יוצאת מחוץ למגרש", נכתב בכותרת במעלה שער "הארץ". התמונה המרכזית על שער העיתון נלקחה ממצלמת אבטחה בקניון מלחה שבירושלים, ובה נראית "התפרעות אוהדי בית"ר". "כ-300 חוליגנים מכלים את זעמם בעובדים תמימים מסיבות גזעניות", נפתחת הידיעה של עוזי דן ועוז רוזנברג. "הם מבצעים שורה של עבירות, לעיני עדים ומצלמות. המשטרה באה לשם, ולמרות זאת אינה עושה דבר אחרי פיזור האירוע, כי איש לא הגיש תלונה. האם לפי ההיגיון הזה, גם אם ההתפרעות הזאת היתה מסתיימת בפצועים, או חלילה בהרוגים, המשטרה לא היתה חוקרת?".

"סך התרומות של יהודי ארה"ב לישראל הוכפל בשני עשורים", נכתב בכותרת ידיעה אחרת, של רויטל בלומנפלד, על שער "הארץ". כותרת הגג נוקבת בסכום: "1.2 מיליארד דולר בשנה".

פוליטיקה עכשיו

"מנהיגי קדימה ציפי לבני, שאול מופז וחבריהם אשמים בעובדה שהפריימריז של המפלגה הגדולה ביותר מעוררים מעט מאוד עניין ציבורי", נכתב בתמצית מאמר המערכת של "הארץ", המתפרסמת בתחתית שער העיתון. "כישלון פוליטי שכזה לא זכור בישראל". בעוד ייתכן כי מפעלותיהם של לבני ומופז אכן ראויים לתווית של כישלון חרוץ, הרי שהאשמה או השבח על יצירתו או מניעתו של עניין ציבורי הם עדיין, כל עוד לראש הממשלה אין סמכות בלעדית על התוכן המערכתי בכל כלי התקשורת במדינה, נחלתם של העיתונאים ולא של הפוליטיקאים.

התמונות המרכזיות על שער "מעריב", והדבר ראוי לציון, אינן של תא השירותים של רוצח ילדות או של אחיו החשוד כי סייע לו, כמו בשני הטבלואידים האחרים, אלא של שני פוליטיקאים, חברי-כנסת ישראלים המתמודדים על הנהגת המפלגה הגדולה בישראל: ציפי לבני ושאול מופז. עמ' 4 וחצי מעמ' 5 מוקדשים לסיקור (מזל מועלם) של הקמפיינים של לפני הבחירות המקדימות ("פריימריז"), ומתמקדים בעיקר בפעילות המתמודדים במגזר הערבי. בכך, וזה ראוי לציין, תופס "מעריב" עמדה של מי שבמקום להתבכיין, עושה.

ענייני ריאליטי

"'האח הגדול' הוציא להן שם רע, אבל התרופות הפסיכיאטריות יכולות לעשות טוב להרבה אנשים", מתבלבלת כותרת על שער המוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות" בין תוכנית הבידור הפופולרית ובין העיתון שבמסגרתו מתפרסם המוסף. כמובן, אין מדובר בבלבול, אלא בצביעות הכרחית עבור עיתונאים שנקלעו לקו האש של אינטרסים צולבים של בעלי הבית שלהם, והיא ניכרת היום ביתר שאת על שער העיתון עצמו.

"יצאה גדולה", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות", מעל לתמצית טורו של מבקר הטלוויזיה של העיתון, איתי סגל, המתייחסת להתרחשות בתוכנית הכשרונות "דה ווייס". "במציאות שבה רוב תוכניות המציאות מתומרנות ומנוהלות על-ידי אינטרסים, מפיקים וכדורים פסיכיאטריים, קשה שלא להתפעל מילדה אחת, בת 17, שהלכה אתמול נגד אהבת הקהל והרייטינג והכריזה בשידור חי: זה גדול עלי, אני פורשת", נכתב בה. "ברגע אחד טהור, אותנטי, הצליחה יובל דיין לקרוע את המסכה של המנגנון המשומן של תוכנית הריאליטי".

כידוע, טור ביקורת הטלוויזיה בעיתונות היומית הוא תא הווידוי של הטבלואידים שהוא מתפרסם בהם. מסביב ייהום סער הבידור החלול, ובטור – תא חתום בעל מצוף זעיר המטיח ביקורת נוקבת באותו בידור חלול בדיוק. לא פלא שזה מוסד שאבד עליו הכלח: ההטפשה של העיתונות היומית מוצלחת כל-כך שהיא כבר אינה זקוקה לתאי וידוי. ובכל זאת, על רקע המלחמה הגדולה שיצאו אליה שני ענקי הרוח, קשת ו"ידיעות אחרונות", נשלפים מהמחסנים ומאחרוני העמודים הפנימיים גם כלי הנשק היותר ישנים.

הזמר שלומי שבת מאזין למשתתפת בתוכנית הטלוויזיה "דה ווייס" כשהיא מודיעה על פרישתה מן התוכנית (צילום מסך)

כך "ידיעות אחרונות", עיתון האח לתפלצות ג'אנק-פוד תרבותי רעיל כמו "פנאי פלוס", "ראש אחד" ו"עולמו של דיסני", ולחברת YPL, המתמחה בזיהום מסחרי לילדים (ולה הוא מעניק תדיר פרסום חינם במסווה של ידיעות עיתונאיות); העיתון שבעצמו נוהג לחקות את דרך הפעולה של תוכניות הריאליטי, העיתון שרק ביום שישי האחרון הקדיש את כתבת השער של מוסף הבידור שלו, "7 לילות", לקידומה של תוכנית ריאליטי מהזכיינית "הנכונה" (רשת, "דה ווייס"), הופך פתאום לשומר החותם של הטעם הטוב וכבוד האדם (ומוצא זמן גם להגן על נוטלי הכדורים הפסיכיאטריים שהוא רומס כבר כחודש). נו, באמת.

אפשר היה לכתוב כאן כי כעת החל המבחן האמיתי של עורכי "ידיעות אחרונות", כי מעכשיו יהיה אפשר לבדוק אם בעיתון אכן מתכוונים להפסיק לתת חשיפה מוגזמת (ובכלל?) לתוכניות בידור נצלניות, ואם רוחו של טור ביקורת הטלוויזיה תשרה מעתה גם על שאר העמודים, אלא שכל זה לא מתחיל בכלל. "ידיעות אחרונות" לא מציע לנו היום מבט-על על תופעת הריאליטי. למעשה הוא אינו מסוגל מהותית למבט ביקורתי עליה.

השורות המצוטטות על השער רק נדמות להיות מבט כזה. דפדוף לכפולת האמצע מגלה כי הטור של סגל הוא פרומו לידיעת קידום מכירות של רז שכניק (המוכר לכם מתחקירי "האח הגדול") לתוכנית הריאליטי של רשת. "דרמה סוחטת דמעות בתוכנית 'דה ווייס'", נפתח הדיווח של שכניק, המפליג בתיאור מפורט של הנעשה בתוכנית. כי במציאות שבה רוב כלי התקשורת מנוהלים על-ידי אינטרסים, גם רגע אחד טהור, אותנטי, הוא חלק מהמנגנון המשומן של אבי ניר וארנון מוזס.

"עלי החומר הזה עבד די טוב", אומר עכבר לבוש חלוק רופאים לעכבר היושב על מיטת בדיקה בקריקטורה של ה"ניו-יורקר" המופיעה בשער האחורי של "גלריה".

ענייני תקשורת

אבי אשכנזי מקבל הבוקר את החלק הגדול של עמ' 10 ב"מעריב" כדי לדווח על היתקלות שלו עם שוטרי תנועה. אשכנזי כותב כי עצר את רכבו – לא ברור אם בחניה או באמצע הרחוב – ליד משטרת ראשון-לציון כדי לצלם ניידות משטרה שחנו בחניות נכים מול הבניין. שוטרים שהבחינו בו ניגשו לרכבו ורשמו לו דו"ח בשל "הפרעה לתנועה". תצלומים של הניידות החונות במקום האסור, כמו גם של השוטרים הרושמים דו"ח לאשכנזי ("יצוין כי שוטר התנועה סירב להזדהות ואף לא נשא תג שם על דש חולצתו, כמתחייב"), מלווים את הידיעה. "האירוע ייבדק", תגובת המשטרה.

"יאיר לפיד: חלום חיי הוא להיות שר החינוך", נכתב בכותרת ידיעה של רויטל חובל בעמ' 5 של "הארץ". "בדבריו בכינוס בבית-הספר הריאלי הוא הרבה לטעות בנתונים על מצב מערכת החינוך", מוסיפה כותרת המשנה.

הנה למשל: "לפיד אמר ש'ישראל נמצאת במקום ה-41 בעולם במתימטיקה, הרבה מתחת לאיראנים'. ואולם מדובר בדירוג שנערך על-פי מבחני פיז"ה הבינלאומיים, שבהם איראן אינה משתתפת. לעניין הפיגור אחר איראן, נראה שלפיד התכוון לאולימפיאדה הבינלאומית במתימטיקה, שבה הגיעה ישראל למקום ה-27 ואיראן למקום החמישי.

"לפיד גם ציין כי 'אנחנו מקום 41 באנגלית, שזה מתחת לירדנים, ומקום 37 במדעים'. אך מבדיקה עולה שהמבחנים הבינלאומיים שבהם משתתפת ישראל לא כוללים ידיעת אנגלית, כך שאין דירוג של ישראל לעומת מדינות אחרות בתחום זה. מבחני פיז"ה דירגו את ישראל במקום ה-41 במדעים".

וגם: "לפיד התייחס לדו"ח ועדת שושני, שלדבריו חובר על-ידי ד"ר שמשון שושני, שלפי לפיד גם הוגש ליו"ר הוועדה, ונדחה על-ידיו. [...] אולם מבדיקה עולה כי דו"ח שושני הוגש ב-2003 – כששושני כלל לא כיהן כמנכ"ל משרד החינוך. [...] בנוסף, כשדיבר על שכר המורים הדגיש כי שכר המורה הוא מתחת לשכר הממוצע במשק, שעומד לשיטתו על כ-7,000 שקל בחודש, על אף שהשכר הממוצע במשק נע בחודשים האחרונים סביב 8,500 שקל בחודש. לפיד התייחס גם לאבסורד שבבחינת תלמידים הדרוזים בתורה שבעל-פה. אך מבדיקה אצל במשרד החינוך מתברר שהדרוזים אינם נבחנים בתורה שבעל-פה".

ולמי שלא עייף, מומלץ לקרוא את הפוסט הזה של יוסי גורביץ.