ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים, אתמול בירושלים (צילום: יואב ארי דודקביץ')

גבעת-האולפנה אינה עונה

תוכן הכותרת הראשית של ארבעת היומונים הישראליים המרכזיים זהה: "נתניהו לשריו: אם תתמכו בחוק ההסדרה, תפוטרו", נכתב בזו של "הארץ". "היום צפויה ההצבעה על חוק ההסדרה. שרים שיתמכו, יפוטרו", מודיעה זו של "מעריב", ההופכת את האיום של נתניהו, שטרם עמד למבחן, לעובדה מוגמרת. "נתניהו: מי שלא יצביע איתי, יפוטר", נכתב בזו של "ידיעות אחרונות". "שר שיצביע בעד – יפוטר", נכתב בזו של "ישראל היום", בין מרכאות, בפמיליאריות (בלי שיוזכר שמו של הדובר וללא פירוט מושא ההצבעה) המציעה כי הכותרת אינה מיועדת לכלל הקוראים, אלא היא מסר ממנסח הכותרת לקוראים מיודעים מסוימים. כדי להשלים את התמונה מצורפות לכותרת תמונות: תצלום של נתניהו מצדה האחד של הכותרת, תצלום של השרים יולי אדלשטיין ודניאל הרשקוביץ מצדה השני. פניו של נתניהו מאיימות. הרשקוביץ מסתכל הצדה במבט חרד. אדלשטיין נתפס כשפיו פתוח לרביע, כדג שנתפס על חכה.

"השרים הרשקוביץ ואדלשטיין, שהבטיחו לתמוך בחוק, צפויים לסיים את תפקידם", נכתב בכותרת המשנה של "הארץ" (העובדה כי שמו של הרשקוביץ מאוית בצורה שונה בעיתונים שונים מעידה אולי על התכיפות שבה הכתבים הפוליטיים הקלידו את שמו עד כה). בזו של "ידיעות" מוזכרים שני השרים ושני סגני שרים: גילה גמליאל ואיוב קרא, ש"הכריזו כי יתמכו בחוק עוקף בג"ץ, אך בשעות הלילה התנהלו עימם מגעים קדחתניים בניסיון לשנות את החלטתם". "אדלשטיין, הרשקוביץ וסגנית השר גמליאל מתבצרים בעמדתם לתמוך בחוק", נכתב בזו של "מעריב". "אדלשטיין הודיע שיתמוך בחוק. הרשקוביץ נוטה לתמוך ומתייעץ; סגני השרים גמליאל וקרא: נתמוך", נכתב בזו שעל שער "ישראל היום".

עוד לפי "ידיעות" (יובל קרני, צביקה ברוט ואיתמר אייכנר), גם יו"ר הקואליציה זאב אלקין עתיד לתמוך בחוק, ו"גורמים בלשכת ראש הממשלה אמרו כי במקרה כזה נתניהו שוקל להדיחו". עמ' 3 של העיתון מוקדש לדיווח בתמונות, המחלק את השרים ל"מורדים" שיצביעו בעד החוק (חמישה יחד עם שני הסגנים ויו"ר הקואליציה), ל"מזגזגים" שהתבטאו בעד ויצביעו נגד (גדעון סער, לימור לבנת ויובל שטייניץ), ולכאלה שהתמזל מזלם והם שוהים בחו"ל, ולכן תמיכתם המוצהרת בחוק לא תעמוד למבחן ההצבעה בפועל (סילבן שלום, ישראל כץ ויוסי פלד). "ידיעות" נותן מקום נרחב למדי לעמדת המתנחלים ולמאבק הציבורי שהם מנהלים.

ב"מעריב" מספקים אינפוגרפיקה דומה, אולם שם כלל אין סופרים את השר (ללא תיק) יוסי פלד. בטור פרשנות קובעת מזל מועלם כי "האיומים של נתניהו אמיתיים", וצופה כי הוא "יעשה כמעשה שרון" ויפטר את הממרים את פיו. היא חותמת בקביעה חוזת עתיד, שלפיה האסטרטגיה של קבוצות ימין – להתפקד לליכוד וכך להשפיע על החלטות הממשלה – קרסה; "במבחן התוצאה הם לא הצליחו להעביר את חוק ההסדרה כמו שלא הצליחו למנוע את ההתנתקות".

האם טורה של מועלם יהיה היום ללעג ולקלס? התשובה אינה בידיהם של שרי הליכוד, אלא בידי חברי הממשלה מטעם ש"ס ובמיוחד אלה של ישראל-ביתנו, מפלגתו של אביגדור ליברמן. באשר לחברי-הכנסת מש"ס, העיתונים מסכימים: אלה ייעדרו מההצבעה. גם בנוגע לעמדתם של חברי-הכנסת של ליברמן העיתונים מסכימים: היא תתברר "ברגע האחרון".

"אז מהו אותו 'חוק ההסדרה', שמאיים לפלג את הממשלה?", שואלת כותרת מסגרת בכפולה הפותחת של "מעריב". "מדובר למעשה בשתי הצעות חוק דומות בעיקרן", משיב אריק בנדר. "[...] ההצעות קובעות כי אם הוקמה שכונת מגורים על קרקע פלסטינית פרטית שבעליה החוקיים לא נמצאו, או לא דרשו את פינויה בתוך ארבע שנים – לא ניתן יהיה להרוס את הבתים או לפנות את יושביהם. אם, מנגד, יימצאו בעלים או טוענים לבעלות, הם יקבלו פיצוי או קרקע חלופית".

אגב, כותרת המשנה לידיעה המרכזית במדור המשפט שבמוסף היומי של "ידיעות אחרונות" (תלם יהב) היא "שופטי בג"ץ קבעו כי הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, שמאפשרת להעביר ארבעה אחוזים מקרקעות המדינה לידיים פרטיות – חוקית. הסייג: בינתיים אסור להפריט אדמות ששטחן יותר מ-16 דונם". הידיעה נפתחת במלים "הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, שקידם ראש הממשלה בנימין נתניהו, קיבלה הכשר מבג"ץ".

הכל כלול

"ארדואן ל'מעריב': לא צריכים תיירים מישראל", נכתב בכותרת בולטת במרכז שער "מעריב" (האם זו הכותרת הראשית של העיתון, ולא הכותרת בעניין חוק ההסדרה? דרוש סרגל), לצד תמונת תקריב ענקית של פניו של ארדואן ומתחת לכותרת הגג "ראיון נדיר עם ראש ממשלת טורקיה". "ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן במסר חריף", נכתב בכותרת המשנה: "'הצלחנו למלא את חסרונם של הנופשים הישראלים, הוא לא מורגש'. בשיחה עם שליח 'מעריב' לכנס דאבוס הוא מבהיר: מוכנים לשלם את המחיר של משבר מתמשך".

הראיון הקצר ("ראיון נדיר" ו"ראיון מיוחד" הם הסופרלטיבים שעורכי "מעריב" חולקים לו), כותב דוד ליפקין בטקסט הלא ארוך המתפרסם בעמוד הפותח של העיתון, נערך בעמידה בעת קבלת פנים שנערכה בגנו של ארמון באיסטנבול, "בזמן שלחץ ידיים לבאי הכנס", וכלל מספר מצומצם של שאלות ומספר מצומצם עוד יותר של תשובות. בכל זאת, מדובר בחומר עיתונאי ראוי, ויפה שב"מעריב" עדיין חושבים שראש מדינה עוין לישראל הוא מישהו שיש עניין לשמוע את תגובותיו, הצבועות והתוקפניות, לשאלות מן הצד הישראלי, ולא רק בובת וודו לפחדים ויצרים לאומיים כמו ב"ישראל היום", למשל.

בכל זאת מאלף להבחין בפער שבין הדרמה שמנסים לרקום ב"מעריב" סביב המשפטים הספורים שארדואן אמר לכתבם ובין האופן שבו אורזים ב"ידיעות אחרונות" את המשפטים הספורים עוד יותר שאמר המנהיג הטורקי לסבר פלוצקר, שליח העיתון לאיסטנבול. "לא אפגוש את נתניהו בלי התנצלות" היא כותרת הידיעה הקצרצרה המופיעה, ללא הוד והדר, באוזן התחתונה של עמ' 8.

המסר שעליו חזר ארדואן באוזני ליפקין אינו זה שהעורכים ב"מעריב" בחרו להדגיש: "חזרה של יחסי טורקיה-ישראל לנורמליות מותנית בשלושה צעדים שישראל חייבת לנקוט. בראש ובראשונה ישראל חייבת להתנצל על הפשיטה של חיילי צה"ל על ספינת המרמרה לפני שנתיים. כמו כן, ישראל צריכה לשלם פיצויים למשפחות הנפגעים. התנאי השלישי הוא שישראל תבטל את ההסגר על יבוא מוצרים לרצועת עזה". זהו אותו מסר שעליו מדווח פלוצקר לקוראי "ידיעות", שאינם זוכים להיחשף לדעותיו של המנהיג הטורקי על אודות התיירים הישראלים.

המלחמה ההיא

"הוא היה מזכירו הצבאי של אריק שרון, ליווה אותו לכל מקום, נכח בכל פגישותיו. במלאות 30 שנה למלחמת לבנון, מפרסם עודד שמיר מסמך היסטורי נדיר: היומנים שכתב במהלך הימים הדרמטיים ההם | מיוחד", נכתב בכותרת המשנה לראשית ("יומני לבנון") של המוסף "24 שעות" (נחמה דואק). המזכיר, עודד שמיר, מוסיף את משקל עדותו לטובת הגרסה הטוענת כי ראש הממשלה מנחם בגין היה מיודע ומעודכן בתוכניותיו של שר הביטחון אריאל שרון, כפי שחזרו וטענו שמעון שיפר ונחום ברנע ב"מוסף לשבת" האחרון.

אגב, יפה שהמוסף היומי של "ידיעות אחרונות" (המוסף היומי הכללי היחיד שיוצא היום בעיתונות העברית, אם לא סופרים את זה של "מעריב") מקדיש את כתבת השער שלו לתיעוד היסטורי רלבנטי למציאות חיינו כאן. מעניין לציין כי הז'רגון הטבלואידי אינו מסוגל להציע לקורא מידע על מלחמה שגבתה המוני חללים ושינתה את פני החברה הישראלית בלי לעטוף אותו בצלופן של "דרמטי", "מיוחד" ו"נדיר".

עוד ב"24 שעות": "בתום מאבק משפטי שנמשך חמש שנים קבע בית-משפט השלום בחיפה כי זיהוי גופות החיילים שנספו באסון המסוקים הותיר טראומה אצל הרב הצבאי שעסק במלאכה הקשה, וגרם להתפרצות מחלת הסוכרת שלו", מדווח ליאור אל-חי, ומוסיף כי הרב גם התקשה להירדם בלילה "כשהמראות הקשים חזרו אליו שוב ושוב". בית-המשפט נדרש לסוגיה בשל ערעורו של הרב על הסירוב להכיר בו כנכה צה"ל. הערעור התקבל.

בן-דב מי?

"זה היה גדול עליו", נכתב שלשום בכותרת טורו של אמיר טייג ב"דה-מרקר", שעסק בכתישת היכולות העסקיות של איש העסקים אילן בן-דב, מי שרכש לפני פחות משלוש שנים את חברת הסלולר פרטנר והפך, לכאורה, לאחד מאנשי העסקים העשירים והמשפיעים בישראל, כך על-פי העיתונות הכלכלית לפחות, שהעניקה לו תשומת לב, דיווחים, כותרות ושערים. השבוע דיווח "דה-מרקר" שבן-דב, יחד עם דנקנר ועוד כוכבי העבר הרחוק והקרוב של העיתון ושל הקולגות שלו, כלל אינם נכנסים לרשימת "העשירים ביותר" ואצל כמה מהם ההון העצמי שואף לאפס (ואולי אף פחות מכך) כבר זמן רב. מכאן שהמעוניינים להשתמש בעיתונים הכלכליים כמקור למידע עסקי, ולא רק להשכלה כללית, צריכים להשקיע במכונת זמן ולקרוא את העיתונים כמה חודשים או שנים קדימה כדי להישאר מעודכנים ביחס להווה.

"בן-דב: 'כואב לי לאבד את פרטנר, אבל זה גדול עלי'", עונה כהד כותרת השער האחורי (המופיעה גם על השער הקדמי) של גליון "דה-מרקר" מהיום. "לא התרגשתי יותר מדי מהכותרות ב-2009 כשרכשתי את פרטנר, ואני משתדל גם לא להתרגש היום. כואב לאבד את פרטנר, שהיא הנכס הטוב ביותר שהיה לי, אבל הבנתי כבר לפני חצי שנה שכל הסיפור כנראה גדול עלי", זה הציטוט המלא של בן-דב המופיע בידיעה עצמה, של מיכאל רוכוורגר. בן-דב, מדווח העיתון, "נאלץ להיפרד" מהחברה, וראיון איתו עומד בחזית "הסיקור המיוחד" של "דה-מרקר" את מכירת פרטנר על-ידי בן-דב לחברה ההונג-קונגית האצ'יסון, שמכרה לו את פרטנר מלכתחילה.

ייתכן שבן-דב לא התרגש, וייתכן גם שזבוב נחת בדיוק במרכז קרחתו אי-אז לפני שלוש שנים וגרם למערבולת קוסמית שהפילה זבובה בהיריון לצלחת המרק של לי קאשינג, הבעלים המקשיש של האצ'יסון ("המבוגר האחראי", מכנה אותו כעת טייג). המשותף לכל ההיתכנויות הללו הוא שהן שוליות ביחס לליבת הסוגיות הציבוריות הקשורות לחברת הסלולר פרטנר. כאילו לא למדו כלום מהגיחוך שמעוררת כיום קריאה חוזרת בסיקור שהעניקו ב-2009 לרכישת פרטנר על-ידי בן-דב – סיקור שבן-דב על מהלכיו (המבריקים), נשותיו, עסקיו, רבניו ודעותיו בענייני העולם עמד במרכזו – חוזרים גם היום כמה מהעיתונים הכלכליים, ו"דה-מרקר" בראשם, להתמקד ב"סיפור האנושי" ולהעמיד את בן-דב על ראש עצבונה. מה שנקרא: "אפקט דנקנר".

"ההצעה שרקחו בקבוצת האצ'יסון – בן-דב היא התספורת המכוערת ביותר שידע שוק ההון הישראלי", כותב בפשטות אלי שמעוני בטור פרשנות במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "אם בעלי האג"ח יסכימו, זה יהיה תקדים מסוכן", הוא מסכם. הטור דחוק בשולי עמ' 5, עיקר הסיקור מתמקד בדמותם של מנהלי החברה ובהבטחות מהבטחות שונות שהם מפזרים, חינם, לחלל האוויר. לזכותו של "דה-מרקר" ייאמר שבדפים הפנימיים ניתן מקום מכובד יותר למכה הקשה שסופגים המשקיעים באגרות החוב של פרטנר כתוצאה מההתנהלות של בן-דב.

אלשיך, ורדה אלשיך

"הערכות: אלשיך בדרך החוצה", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "במערכת המשפטית מעריכים כי שופטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ורדה אלשיך, סיימה את הקריירה השיפוטית שלה, והיא לא תחזור עוד לכס השיפוט. זאת, בעקבות החלטתו מאתמול (ב') של נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג, שקיבל במלואן את התלונות נגד אלשיך בפרשת 'הפרוטוקול המשופץ' שנחשפה ב'גלובס'", כותבים יובל יועז וחן מענית, המספקים פרטים ביחס לאישיותה והתנהלותה המקצועית של אלשיך, כמו גם ביחס לשינויים שערכה בפרוטוקול דיון שניהלה. הסיקור, תחת הכותרת "פירוק למפרקת" (אלשיך היא שופטת המתמחה בפירוקים עסקיים), נשכני ואגרסיבי (יש יגידו: כמעט כמו דמותה של אלשיך כפי שהיא עולה מהסיקור עצמו).

"גלובס" אכן תרם את חלקו לחשיפת הפרשה המאיימת על המשך דרכה של השופטת, אולם ענת רואה מ"כלכליסט" היא זו שהחלה את הטיפול בפרשה, ואף ספגה תגובה תוקפנית ולא מקובלת מצדה של השופטת. רואה חתומה היום על כותרת המופיעה על שער העיתון, ולשונה: "הערכות: השופטת ורדה אלשיך תפרוש מתפקידה". יש לשמוח שהעיתונות מטפלת באופן ביקורתי, ללא אפליה, גם בשופטים (מעניין להיזכר בספרה של ענת פלג שזה מקרוב יצא לאור, "בדלתיים פתוחות"), ועל רקע זה יש לתמוה על הטיפול של "דה-מרקר" באותה פרשה בדיוק: בעמ' 35 (עם הפניה מהשער), פורשים עידו באום והילה רז כתב סניגוריה על השופטת, ששינתה פרוטוקול באופן שייטיב עם האינטרסים שלה, משל היו שופטים בעצמם, ולא עיתונאים.

ענייני תקשורת

מוסף "המגזין" מקדיש כפולת עמודים לכתבה שבמרכזה אם לילדה שהתאבדה במהלך שירותה הצבאי, המקדישה מזמנה כדי לפעול למודעות לתופעת ההתאבדויות. "נתון מדאיג נוסף מגלה כי התאבדות הינה גורם המוות מס' 1 בעת רגיעה צבאית", כותבת הכתבת יעל רייף. למרות ההחלטה לשבור את הטאבו שעדיין שורר סביב העיסוק בהתאבדויות בקרב בני נוער (ובכלל), הכתבה עצמה נמנעת מלעסוק בהקשר הצבאי של הסוגיה.

מתחת לכותרת "טעות של האוצר מנעה מניצולי שואה מאות מיליוני שקלים" (רותם סלע) מודפסת על שער "מעריב" תמונה גדולה של מספר אסיר במחנה ריכוז המקועקע על זרוע. האם בקרוב תהיה אילוסטרציה כזו עבירה פלילית?