יש עתיד
אחרי כמה חודשים של מהלומות, עקיצות וכשלונות תקשורתיים, יכולים מנהלי יחסי-הציבור של שר האוצר יאיר לפיד ומפלגתו יש-עתיד לרשום לעצמם בוקר מוצלח. אחרי מכות תדמיתיות בדמות נתוני מאקרו עגמומיים, הפרתן של הבטחות בחירות בנוגע להורדת יוקר המחיה והפרכתן של אמירות רבות שיצאו מפיו או מקלדתו של ראש המפלגה – מהרגלי עישון ועד פיננסים – יכול היום השר לפיד להתרווח במושבו ולהאזין בחיוך להקראת כמה מכותרות העיתונים. מן הסתם, בעיקר עיתונים מקבוצת "ידיעות אחרונות".
"נישואים בלי רבנות", מבשרת כותרת במעלה שער "ידיעות אחרונות" (המוכתרת באופן מטעה, כפי שציינה דבורית שרגל, כ"פרסום ראשון"). הידיעה הבולטת מוקדשת להצעת חוק פרטית שמתכוונים להגיש חברי-כנסת מסיעתו של לפיד. "יש-עתיד מגישה היום את הצעת חוק 'ברית הזוגיות האזרחית', שתאפשר נישואים חילוניים לכולם, גם לחד-מיניים", קובעת כותרת המשנה על השער, המשתלבת באופן הרמוני בקמפיין שהשיקה היום המפלגה.
"לפיד: אחת מזכויות היסוד האנושיות היא הזכות לאהוב בכל דרך שנראית לך", מצוטט שר האוצר בכותרת המשנה של הידיעה (יובל קרני). "לא באנו לממשלה ולכנסת בשביל להסתכל על המציאות מהצד. באנו לחולל מהפכה אזרחית", מצוטט לפיד בסיומה של הידיעה המחמיאה, המוקדשת להצעת חוק שטרם הוצגה בפני חברי-הכנסת או עברה שלב כלשהו של חקיקה, וכבר הפכה לאייטם מוביל בשער העיתון "ידיעות אחרונות".
"הסופר-טנקר של שר האוצר להצלת שוק הדיור: לפיד בונה על גוף עליון לעקוף את סבך הוועדות", מכריזה הכותרת הראשית של "כלכליסט", יומון הכלכלה של קבוצת "ידיעות אחרונות", המוקדשת ל"המלצות לפעולה" שהוגשו אתמול לשר, שעצם ואופן יישומן טעונים עדיין את אישורו ואת אישורן של הממשלה והכנסת. "אם הכל יעבוד לפי התוכנית, ב-2018 המחסור בתכנון דירות במשק ייעלם", נכתב בבוקסת שאלות ותשובות הנלווית לכתבה (עינת פז-פרנקל).
"האוצר רוצה לקחת את הרכב הצמוד ל-70% מאנשי הקבע", מודיעה כותרתה של ידיעה נוספת המתפרסמת בעיתון הכלכלי, המוקדשת ל"ניסיון ליישם קיצוץ של 4 מיליארד שקל" בתקציב הביטחון (שאול אמסטרדמסקי). גם כאן, עיון בידיעה מעלה כי מדובר ברעיון השרוי עדיין בשלביו העובריים; ההצעה הועלתה במסגרת "הדיונים שמתנהלים בין משרד הביטחון לבין משרד האוצר" על תקציב 2014 ("אף שהקיצוץ בתקציב מערכת הביטחון ל-2014, בהיקף של 4 מיליארד שקל, אושר בממשלה ובכנסת באוגוסט, הדיונים בנושא עדיין נמשכים", כותב אמסטרדמסקי).
"נא לשלם מס כמו כולם", נכתב בכותרת המרכזית בעמ' 2 של המוסף "ממון" (גד ליאור ורועי ברגמן), לצד תמונה מחמיאה של לפיד. כיתוב התמונה מוקדש להצהרת כוונות: "מס במאות מיליונים לא משולם".
"בישראל רשומות אלפי 'חברות ארנק', שהוקמו על-ידי בעלי שכר גבוה במטרה אחת: לשלם פחות מס. צוות מיוחד של האוצר גיבש המלצות שאמורות לשים סוף לתופעה", נכתב בכותרת המשנה לכתבה, שבתוככיה נכתב אמנם כי הצוות הוקם "לפני חודשים אחדים", אך לא מובהר כי הקמתו אירעה בחודשים שבהם לא כיהן לפיד כשר האוצר, אלא בשלהי כהונתו של יובל שטייניץ. עובדת היותן של ההמלצות טיוטה בלבד מוצנעת גם היא.
בתחתית הכתבה מופיעים כמה דיוקנאות של אנשי עסקים המעסיקים את עצמם באמצעות "חברות ארנק". שמו של יאיר לפיד, בעליה של חברת "לפיד יאיר בע"מ" (נכון להיום, בפירוק מרצון), נפקד מהרשימה.
מבקריו הרבים של לפיד נוהגים בדרך כלל להתרכז בדברים שעשה או אמר, כלומר במהלכים השייכים לעבר. המקבץ מעורר העניין של כותרות חיוביות הקשורות ללפיד ולמשרד האוצר ומתפרסמות היום מטעם קבוצת "ידיעות אחרונות" עוסק רובו ככולו במה שטרם קרה. האם אכן יש עתיד? נראה שעורכי קבוצת "ידיעות אחרונות" תמימי דעים.
לרדוף אחרי השיירה
במהלך הקיץ השתרשה בישראל פרקטיקה עיתונאית מתבקשת, שאולי משום שאינה שגורה נחקקה ככזו הניחנת במימד קומי: ראש הממשלה מודיע על מינוי נגיד חדש לבנק ישראל, ועד מועד סיום בדיקת מועמדותו על-ידי הוועדה שזוהי אחריותה – העיתונות דואגת לתת לה או לו די סיבות לוותר על הרעיון.
הגילויים, לעתים מטרידים ולעתים לא, לא היו תמיד חומר הנפץ; מה שגרם למועמדים להתפתל היה בעיקר הדרישה שיסבירו מדוע לא הצהירו על התקריות מראש, והצורך במסירת גרסה מפורטת שתבהיר שחרף המבוכה (אתה גנב? מושחת? התייעצת עם מעוננים, מנחשים ומכשפים?), הם עדיין מעוניינים וראויים לכהן בתפקיד הרם.
קרנית פלוג מוסרת הודעה לתקשורת לאחר ההודעה על מינויה לתפקיד נגידת בנק ישראל, 20.10.13 (צילום: יונתן זינדל)
בתום חודשי החיפושים, החליטו ראש הממשלה ושר האוצר לחזור בהם מהצהרות קודמות ולמנות לתפקיד את ד"ר קרנית פלוג, שכיהנה עד אז כמשנה לנגיד וכנגידה בפועל. כלי התקשורת, שתמכו במינוי במוצהר ("ידיעות אחרונות", "דה-מרקר") או במובלע (היתר), לא הציגו מאמצים מיוחדים בנבירה בעברה של הנגידה המיועדת.
שלושה ימים לאחר ההודעה על מינוי פלוג, אישרה אותו הוועדה. כעת יש מי שטוען כי גם הוועדה בחרה שלא להקשות על המועמדת. "ועדת טירקל אישרה את מינוי פלוג לנגידה בלי לבדוק מסמכים הקשורים לגרסתה בתלונה נגדה", נכתב בכותרת בולטת על שער "מעריב".
קלמן ליבסקינד, תחת הכותרת "ועדה לפרוטוקול בלבד", כותב על הדיונים שנסובו על גרסתה של פלוג בנוגע למה שהוצג עד כה כ"סכסוך שכנים". כמו במקרים קודמים, ליבסקינד מקדים ומציין שגם אם הטענות נגד פלוג יתבררו כנכונות – מדובר בעניין פעוט שאינו פוסל אותה, להערכתו, מכהונה בתפקיד הפיננסי הבכיר. הבעיה, הוא כותב, היא הדרך.
במהלך בדיקת מועמדותה של פלוג, כותב ליבסקינד, התקבל בוועדת טירקל מכתב ובו טענות שלפיהן ב-1997 שיפצה פלוג את דירתה באופן שלא עלה בקנה אחד עם חוק התכנון והבנייה, מעשה שהוביל את שכניה לפתוח נגדה בהליך משפטי אזרחי, שהסתיים בפשרה. "למרבה התהייה", כותב ליבסקינד, "ועדת טירקל לא ביקשה מפלוג להציג בפניה את המסמכים המשפטיים בעניין, ואף לא טרחה לפנות לבית-המשפט כדי לעיין בהם.
"העובדה הזו מעלה את השאלה איך מצליחה הוועדה הזו להיכשל במילוי תפקידה בכל פעם מחדש ובאותו מקום בדיוק. לא משום שד"ר פלוג מתאימה או לא מתאימה לתפקיד. הנגידה החדשה כלל איננה הסיפור. הסיפור הוא שבוועדת טירקל יושבים שלושה אנשים חשובים, מכובדים ונבונים – יעקב טירקל, גילה פינקלשטיין ומשה נסים – אבל אין בידם שום כלי ממשי כדי לבדוק את מה שמצופה מהם לבדוק, ובכלי היחיד שיש בידם הם מתעקשים לא להשתמש".
גם במקרה הזה, כך עולה מהכתבה, רפיסותה של הוועדה דוחקת את הליך הבדיקה למחוזות אחרים, אגרסיביים יותר ונעימים פחות עבור מועמדים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה. ליבסקינד כותב כי ועד עובדי בנק ישראל בירושלים קורא כעת לפלוג לפסול את עצמה; יו"ר הוועד אומר לו כי אם לא יתקבלו מוועדת טירקל תשובות ש"יניחו את דעתו" – יעתור לבג"ץ.
אל תקרא לי עם
"רצח יהודי אירופה הוא אירוע טקטוני שבו היבשת ההיא הקיאה את בני עמנו מתוכה", כותבת במבי שלג במדור הדעות של "ידיעות אחרונות", במאמר שכותרתו "חוזרים לזירת הרשע", ומוקדש לטרנד ההגירה לברלין ולהשלכותיו. שלג, המבהירה כי אינה מבקשת לייחס עוון אבות וסבים לדור הצעיר של אזרחי גרמניה, מאמינה כי מי שנולד ישראלי או יהודי נדון להעביר את חייו בזהות ישראלית או יהודית, ואין ביכולתו להמירה.
"השואה היא תולדה תרבותית וחברתית של הזהות האירופית הקולקטיבית, וככזו – היא אינה מאפשרת את המשך קיומם של חיים יהודיים בתוכה אלא כאיבר מדולדל של עבר שלא ישוב עוד", כותבת שלג.
מחוץ לבניין הרייכסטאג, ברלין (צילום: נתי שוחט)
"המסע של העם היהודי להגדרה מחודשת של זהותו טרם החל", קובעת שלג, אף שתהליכים מופשטים מסוג זה לעולם אינם נפסקים. מעצם היותו רחב יריעה, כמעט בלתי נתפס בממדיו, תהליך מסדר הגודל של "מסע של עם" כולל בתוכו גם שיעור כלשהו של נוטשים. הם אינם שוכחים מאין באו, אך לא מן הנמנע שרבים מהם פשוט בחרו שלא להעניק למוצאם מעמד עליון במפת הערכים והאינטרסים המנחה אותם. בישראל של ראשית המאה ה-21, אנשים החשים חרדה מכך שהחירות הבסיסית הזאת קיימת אינם מחזה נדיר.
זה לא מפתיע; אחרי הכל, גם חוקי מדינת ישראל אינם מכירים בחירות הבסיסית הזאת. "חוקי הנישואים בארץ פוגעים בכבוד האדם", קוראת כותרת בכפולה השלישית של "ידיעות אחרונות" – ציטוט של נשיא בית-המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, מתוך ספר שייקרא "כבוד האדם: הזכות החוקתית ובנותיה".
"הנשיא לשעבר ברק קובע שם כי העובדה שדיני הנישואים נקבעים בעיקר על-פי הדין הדתי פוגעת בזכות החוקתית להינשא, ולעתים גם בזכויות לחופש דת, לחופש מצפון ולשוויון", כותבת טובה צימוקי. מנכ"ל עמותת חדו"ש, מו"ל הספר העתידי, משווה את ישראל ל"נחשלות שבמדינות העולם האסלאמי".
כל העיתונים (מלבד "מעריב" ו"מקור ראשון") מדווחים היום על "מהפכה", כלשון הדיווח ב"ישראל היום": אישורו הסופי של חוק שיאפשר ליהודים, שבישראל אינם מורשים להינשא באופן רשמי לבני דתות אחרות, להירשם לנישואים בכל מועצה דתית שבה יחפצו, ולא רק בזו הקרובה ביותר למקום מגוריהם.
אסירים
שער "ידיעות אחרונות", 25.10.13 (פרט). השר נפתלי בנט סבר כי ראש הממשלה מעורב בפרסום
סוגיית שחרורם של אסירים פלסטינים כתנאי לקידום המשא-ומתן על הסכם שלום ממשיכה לחדד את האופן שבו עורכי העיתון הנמכר בישראל, "ידיעות אחרונות", מוציאים לפועל את מבנה הנאמנויות שלהם. הכותרת המרכזית המופיעה הבוקר על שער "ידיעות אחרונות" מוקדשת לרפורטז'ה מאת נחום ברנע, המעניק פתחון פה לפוליטיקאי המוצג בימים האחרונים כבכיר המתנגדים לשחרור – השר נפתלי בנט, מחביבי העיתון – ובד בבד מנצל את ההזדמנות כדי לחבוט בו.
"בנט מייחס (בטעות) את הכותרת שהתנוססה בראש העמוד הראשון של 'ידיעות אחרונות' ביום שישי – 'רוצחים תמורת בתים' – לכשרון הניסוח של נתניהו", כותב ברנע. "אתה, נפתלי בנט, התנגדת להקפאת הבנייה; אתה אשם בשחרור הרוצחים", הוא מאשים את בנט בכפולה הפותחת של העיתון, ומייחס לו תכסיסנות וניסיון לבצע ספין שיציגו באופן שבו הוא אכן מוצג כעת בכלי התקשורת – כמי שמוביל התנגדות סיעתית לשחרור טרוריסטים מורשעים, הכוללת גם הצעת חוק בנושא.
"המיילים שיצאו מלשכתו של בנט כרכו את החוק המוצע עם הפעימה שעומדת להתבצע. אחת ההודעות הטילה את השחרור על כתפיה של שרת המשפטים ציפי לבני. בגלל שלבני רוצה לדבר עם סאיב עריקאת, משחררים רוצחים. ההודעה (השר אורי אריאל הצטרף, במנת רעל משלו) היתה גם שקרית וגם פחדנית", כותב ברנע, המצהיר כי הוא תומך במהלך שחרור האסירים.
שלשום ציין בטור זה אורן פרסיקו כי בליל שבת, כשנאלצו עורכי "ידיעות אחרונות" להכריע בין החיבוק שהם מעניקים באופן קבוע לשרה לבני ובין זה שהם מעניקים לבנט, בחרו העורכים בלבני. היום, על רקע ההאשמה שהטיח ברנע בבנט, נראה שבעיתון הצליחו להחזירו לתלם. "בנט מודה שנעשתה שגיאה", כותב ברנע. "בנט מודה שהמהלך שלו לקה בטעויות, אבל מתעקש שלא היה בו שמץ של ציניות. הוא מבין שנכשל לאורך כל הדרך – חטף מכות, אכל את הדגים המסריחים, ולא, השבח לאל, הוא עדיין לא גורש מהממשלה".
גם עורכי "ידיעות אחרונות" עשו שגיאה, מן הסתם כזו מהסוג המכוון. הרשימה הביקורתית של ברנע, שכללה הודאה של בנט בביצוע תמרונים פוליטיים מהסוג שנהוג להוקיע, זכתה למסגור מטעה. "נתניהו לא הבין, בנט לא סלח", נכתב בכותרתה, הממצבת את בנט כנוזף, ולא כננזף. משמאל לכותרת שובצו תצלומים גדולים של בני משפחותיהם של הנרצחים שרוצחיהם ישוחררו לחופשי, בצד ציטוטים קצרים מפיהם.
הציטוט המובלט היחיד בכתבה מוקדש לטענה שלפיה "נתניהו בחר ב'הצעה הקלה'. שחרור האסירים הוא המחיר שישראל משלמת כדי לא לשלם בהפסקת הבנייה או בהסכמה עקרונית לנסיגה מכל השטחים" – וזאת על אף שבכתבה מובהר כי לא היתה זו החלטה בלעדית של נתניהו (כעת אומר בנט כי התכוון להביע התנגדות להצעה, אך משום מה גרם לראש הממשלה להאמין כי בכוונתו "לתמוך או להימנע", כדברי ברנע).
ידיעת מסגרת בעמוד הבא (יובל קרני) מוקדשת להצהרות של נתניהו מן העבר, שמהן עולה כי התחייב שלא לשחרר מחבלים; להצהרות הארכיוניות (מהשנים 1985, 1986 ו-1996) מוצמדת תזכורת בנוגע למספרי האסירים שבשחרורם מעורב ראש הממשלה. "נקמת הארכיון", חוככת ידיים בהנאה כותרת הגג (בהקשר זה ראוי להזכיר בדיקת ארכיון אחרת, שהוקדשה גם היא לשחרור אסירים ולזגזוג בעמדות – העמדות של עורכי "ידיעות אחרונות").
"צה"ל עצר בלילה אחד 20 חברי פרלמנט, סטודנטים ופעילים נוספים מטעם חמאס", מדווחים ב"מעריב" אסף גבור ויוחאי עופר (כותרת הידיעה, שלפיה כל 20 העצורים הם חברי פרלמנט, אינה מדויקת). הגם שהידיעה מתבססת על מידע גלוי שהופץ על-ידי חמאס (ואושר במלואו על-ידי גורמי ביטחון ישראליים), כתבי "מעריב" ו"מקור ראשון" הם היחידים המפרסמים הבוקר מידע זה.
"ישראל היום"
"בני העוולה משתחררים", קוראת הכותרת הראשית של "ישראל היום", המביאה גילוי פיזיולוגי בלעדי על ראש ממשלת ישראל. "בחירוק שיניים ובלב כבד, ישראל תוציא לפועל הלילה את הפעימה השנייה בשחרור האסירים".
ענייני תקשורת
ב"כלכליסט" מדווח מיקי פלד על מה שעשוי להתברר כתקדים בתחום השקיפות הממשלתית. "שר הרווחה מאיר כהן עשוי להיות זה שירשום תקדים ויקים את הוועדה הראשונה שתהיה פתוחה לחלוטין לציבור", כותב פלד. "הוועדה לצמצום העוני שיזם כהן תחל לעבוד בחודש הבא, תהיה פתוחה לציבור בכל אחד מדיוניה ותנהל פרוטוקולים של הדיונים".
עו"ד אלונה וינוגרד, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, מציעה לחכות ליישום ההבטחות בפועל: "אם ישיבות הוועדה יתועדו באופן מלא ויונגשו באופן מיידי, ניתן ללא ספק לקבוע שמדובר בוועדה הציבורית השקופה ביותר שידענו. נותר רק לקוות שכאשר יגיע רגע האמת, אכן כך יהיה".
על עמוד שלם בגליון אמש של "גלובס" נדפסה מודעה החתומה על-ידי "משקיעים מודאגים", שנראית כחלק מקמפיין ההכפשה שמנהלים גורמים אנונימיים נגד שמואל האוזר, יו"ר רשות ניירות ערך. במקרה דומה, שבו הושמצו הרמטכ"ל, דובר צה"ל ומקורביהם באמצעות מודעה אנונימית, הצליחו מושאי המודעה לגלות מי עומד מאחוריה באמצעות הגשת תביעה נגד העיתונים שפירסמו אותה. הליך דומה עשוי לחשוף גם את העומדים מאחורי קמפיין זה.
בשער מוסף "גלריה" של "הארץ" כותבת קשת רוזנבלום על כל-בו שוקן – לא המקומון מחיפה, אלא העסק המסחרי שהחזיקה משפחת המו"ל כשהתגוררה בגרמניה, במאה הקודמת. "זלמן שוקן היה אמנם איש עסקים", כותבת רוזנבלום על סבם של המו"לים הנוכחיים, "אך הוא האמין במשנתו של פורד כי 'עסק שלא מייצר דבר פרט לכסף הוא עסק עלוב'. זו לא היתה תפיסה יוצאת דופן, אולם הוא האמין בכל לבו כי לצד הפן הכלכלי, על בית-העסק מוטלת מחויבות חברתית ותרבותית בעבור העובדים והלקוחות שלו".
ב"דה-מרקר" מתפרסם ראיון עם מנכ"ל "ניו-יורק טיימס", מארק תומפסון, שביקר בישראל בשבוע שעבר במסגרת קמפיין השקת הגרסה החדשה של המהדורה הבינלאומית של קבוצת התקשורת. המנכ"ל, המביע קורת רוח מחלקה של המהדורה המודפסת של "ניו-יורק טיימס" בהכנסות החברה ("העיתון המודפס נשאר פלטפורמה משמעותית מאוד עבור מפרסמים"), פורש בפני המראיין ישראל פישר את חזונו, ולפיו "עיתונים צריכים להפסיק לחשוב על עצמם רק כעיתונים, אלא יותר כחברות תוכן עם פלטפורמות מרובות".
"אני רואה את הכתבה יוצאת בו זמנית בהרבה דרכים שונות, למכשירים שונים, לפלטפורמות שונות כמו פייסבוק וטוויטר. לכתבה יהיו חיים אחרים והרבה סוגים של חיים בו זמנית. הבעיה היא לא בהכנת הכתבה ולא אם אנשים ירצו לקרוא אותה, אלא איך נבין את הכלכלה של זה – איך אפשר יהיה לתמחר את זה ולייצר הכנסות בערוצים שונים", אומר המנכ"ל. "עם זאת, הליבה תמשיך להיות עיתונות טובה".
האלמנט המרכזי בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" הוא פרסומת עצמית לאייטם במדור הרכילות של העיתון, המוקדש להתפתחות מסעירה בחייה של "המלכה טיטי" – הדוגמנית טיטי איינאו, זוכת תחרות "מלכת היופי" של קבוצת התקשורת.