מתלהמים

שלושת הטבלואידים מקדישים הבוקר את כותרתם הראשית לשחרור הצפוי של 26 אסירים שהורשעו בטרור, צעד נלווה לחידוש המשא-ומתן המדיני בין ישראל לפלסטינים. ב"ישראל היום", עיתון לשכת רה"מ, מודגש כי על רקע הצעד נתגלע משבר בין ראש הממשלה לשר הכלכלה. "עימות חריף בין נתניהו לבנט על רקע הפעימה השנייה של שחרור אסירים", נכתב בכותרת הגג לראשית. בידיעה המרכזית של הכפולה הפותחת מדווח שלמה צזנה על הצעת חוק של בנט לאיסור שחרור מחבלים בעתיד, הצעה שזוכה לתמיכה גם מחברי-כנסת בליכוד. בעומק הידיעה של צזנה מוזכר כי הביקורת של מפלגת הבית-היהודי מופנית לא רק כלפי ראש הממשלה נתניהו, אלא גם כלפי שרת המשפטים ציפי לבני, "שהוגדרה 'שותפתו'".

"מתיחות בקואליציה בין הבית-היהודי למפלגת התנועה", נכתב בכותרת הגג לראשית של "מעריב". זאב קם מביא בכפולה הפותחת מדברי גורמים בבית-היהודי שאמרו: "עם כל הכבוד, עצירת שחרור הרוצחים חשובה אפילו יותר מהצדקת קיומה של לבני בממשלה".

העימות הפוליטי הנוכחי מאלץ את "ידיעות אחרונות" לבחור בין שני חביבי העיתון. מחד, ציפי לבני, שזכתה בו לסיקור אוהד במיוחד אפילו בימים האחרונים שלפני הבחירות האחרונות, כשכבר היה ברור שמפלגתה לא תזכה במספר גבוה של מנדטים. מנגד, נפתלי בנט, שכרת בבחירות האחרונות ברית עם נער הפוסטר של הפוליטיקה הישראלית ובעל הטור לשעבר ב"ידיעות אחרונות", יאיר לפיד. בחודשים האחרונים זכה בנט לסיקור מחניף ביותר ב"ידיעות אחרונות", כפי שהדגים פעם אחר פעם אביב הורביץ. הבוקר "ידיעות" בוחרים בלבני.

"שלום לך, שרה בכירה. אני לא משתתפת במשחק. או שתוציאי הודעה בשמך, ואם זה 'מקורבים' ומופץ בתפוצת-על, אז מה הקטע? מי זה המקורבים?", צייצה אתמול הבלוגרית טל שניידר בעקבות מסר שיצא מכיוונה של שרת המשפטים. להבדיל משניידר, ב"ידיעות אחרונות" משתתפים במשחק. אפשר אפילו להגיד שבעיתון משתעבדים לו.

"סערת האסירים: בנט נגד לבני", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. "עימות בקואליציה: מקורבי שרת המשפטים מאשימים את ראשי הבית-היהודי בהסתה בעקבות טענתם כי 'שחרור רוצחים נועד להצדיק את קיומה של ציפי לבני בממשלה", נכתב בכותרת המשנה.

עמ' 2 של העיתון ממוסגר כולו על-פי עמדת "מקורבי שרת המשפטים", המשרטטת את לבני כקורבן פוטנציאלי של מדיניותה, כמו יצחק רבין, ואת בנט כמקור ההסתה שאולי עוד תוביל לרצח פוליטי.

איתן הבר (צילום: "העין השביעית")

"בנט אחראי להסתה שקרית", מצוטטים המקורבים בכותרת גדולה על רקע אדום. הידיעה המרכזית, מאת איתמר אייכנר ויובל קרני, מאמצת את ההיגיון של "מקורבי לבני" ונפתחת בטענה כי "ההאשמות [נגד לבני] מזכירות לרבים את אווירת הימים שלפני רצח רבין". אולי, יום אחד, כשנדע מי הם "המקורבים", נגלה גם מי הם ה"רבים".

אחד מהם, מכל מקום, הוא איתן הבר, לשעבר מנהל לשכתו של ראש הממשלה הנרצח. "כדאי שנפתלי בנט וחבריו ירגיעו את חבריהם", כותב הבר בטור צד, "כדי שלא נצמיח כאן מהדורה חדשה של 'נוער נרות', וכדי שלא יחזור מעשה האיוולת הנורא, שבימים אלה אנו מציינים 18 שנים להוצאתו לפועל".

פירמידה

לפי הכותרת הראשית של "כלכליסט", עובדים עניים מממנים עובדים עשירים באמצעות תשלומי דמי ניהול לפנסיה שלהם. שאול אמסטרדמסקי מדווח כי "כשני שלישים (66%) מהחוסכים בחמש הקרנות הגדולות – שהם כ-1.9 מיליון ישראלים – משלמים לקרנות הפנסיה את דמי הניהול המקסימליים. המשמעות היא שעד 20% מהפנסיה שלהם, כלומר מרמת החיים העתידית שלהם, יגולחו מהחסכונות שלהם ויעברו לכיס של הבעלים של גופי הפנסיה. מנגד, 3.62% מהחוסכים בקרנות הפנסיה הגדולות, שהם כ-108 אלף איש, נהנים מדמי ניהול מינימליים, קרובים לאפס.

"הבעיה של ה-1.9 מיליון איש היא שאף שהם מהווים שני שלישים מהחוסכים, הכסף שלהם מהווה רק שליש מכלל הכסף שמנהלות קרנות הפנסיה. וזה נובע מכך שמדובר בעובדים עם שכר לא משהו, שעובדים לרוב בעבודות חסרות יציבות תעסוקתית. [...] לעומתם, הלקוחות החזקים של קרנות הפנסיה, אלה שהן מקפידות להילחם עליהם ולהציע להם דמי ניהול נמוכים מהמקסימום, מהווים רק 20% מהחוסכים, אבל הכסף שלהם מהווה יותר מ-40% מהכסף שמנהלות קרנות הפנסיה יחד. וכך, בשורה התחתונה, העובדים החלשים יותר, בעלי השכר הנמוך יותר, מסבסדים את דמי הניהול הנמוכים של העובדים החזקים יותר".

לפי הכפולה הפותחת ב"דה-מרקר", כל עובד שלישי בישראל מועסק במשרה חלקית ומרבית המשרות החדשות הן בשכר מינימום או מתחת לשכר החציוני. טלי חרותי-סבור שוחחה עם האסטרטג זאב רותם ושמעה ממנו כך: "העובדה שרמת העוני אצלנו היא הגבוהה ב-OECD אינה מקרית. אין מדובר בבטלנים שיושבים בבית. רבע ממשקי הבית שיש בהם מפרנס עניים. אז אנחנו מתגאים ברמת אבטלה נמוכה, אבל בפועל המשק מייצר עוד ועוד עובדים עניים".

לדבריו, "אנחנו חוזרים 100 שנה אחורה, לגולה. חלק גדול מהציונות היה מעבר מהפרנסות הגלותיות – פרנסות אוויר בלתי יצרניות כמו תיווך ושירותים – לעבודה יצרנית. אנחנו חוזרים אחורה כי יצאנו מאיזון משקי. בשנות ה-90 מרכיב התעשייה בתמ"ג היה 20%, והוא ירד ל-16% בלבד. מרכיב הפיננסים, הנדל"ן והשירותים, לעומת זאת, עלה מ-16% ל-25%. נכון, זו מגמה כלל-עולמית, אבל אנחנו הלכנו לחוסר איזון קיצוני גם ביחס לעולם".

שאלות לגיטימיות

בכפולה הפותחת של "הארץ" מודפסים תצלומיהם של אנשי העסקים והנדבנים חיים סבן ושלדון אדלסון. השניים תרמו מעט מהכסף הרב שהרוויחו בזכות יוזמה ועבודה קשה לעמותה בשם "המועצה הישראלית-אמריקאית". זו הפיצה לאחרונה בקרב יהודים החיים בארה"ב סקר ובו שאלות "רגישות ונפיצות", כהגדרת עיתונאי "הארץ" ברק רביד. שאלה לדוגמה: "במקרה של משבר ביחסים בין ארה"ב וישראל, באיזה צד תתמוך באופן פומבי?". דוגמה אחרת: "כשאתה חושב על ההשפעה, אם בכלל, של היהודים בארה"ב על המדיניות האמריקאית כלפי ישראל, האם לדעתך לארגונים היהודיים בארה"ב יש – הרבה מאוד השפעה, די הרבה השפעה, מעט השפעה, אין בכלל השפעה?". כפי שעולה מהידיעה ב"הארץ", השאלות הללו פורטות על עצב רגיש בחברה האמריקאית – נאמנותם הכפולה של יהודי ארה"ב.

שלדון אדלסון (צילום: מיכל פתאל)

לפי רביד, הקונסוליות הישראליות בארה"ב הונחו לשתף פעולה עם העמותה הפרטית ולהפיץ את הסקר. "לא ברור באיזה דרג ממשלתי אושר המהלך והאם עובדים במשרד החוץ או במשרד הקליטה בכלל בדקו לאיזה סוג של שאלות הם נותנים חסות", כותב רביד. רק אחרי שהסקר נשלח, התעוררו לגביו שאלות בסגל הדיפלומטי של ישראל. "תגיד לה שלא תשלח כלום על זה. השאלות בסקר הזה איומות ולא לגיטימיות", מצטט רביד משפט שכתב קונסול ההסברה בקונסוליה בניו-יורק. "אנחנו סבורים שמדובר בשאלות לגיטימיות", נמסר ל"הארץ" בתגובה מהמועצה הישראלית-אמריקאית, באמצעות דוברם משה דבי.

שמו של אדלסון, הבעלים של "ישראל היום", מופיע הבוקר גם ב"ידיעות אחרונות". "אדלסון לאובמה: לשגר טיל גרעיני למדבר באיראן כדי להרתיע אותם", נכתב בכותרת ידיעה שמתפרסמת באיחור לא אופייני של ארבעה ימים. בארה"ב דווח על ההתבטאות ביום רביעי שעבר, ב"ישראל היום" דווח עליה ביום שישי. הבוקר תופסת ההתבטאות למעלה ממחצית העמוד ב"ידיעות אחרונות".

הסיקור לא רק מאוחר, הוא גם זהיר ביותר: על הידיעה חתומות "סוכנויות הידיעות"; התצלום שמלווה אותה אינו של הדובר (אדלסון), אלא של הנמען (נשיא ארה"ב ברק אובמה); תוכן הידיעה מורכב כמעט כולו מציטוט חילופי הדברים בין אדלסון לידידו ומראיינו הרב שמולי בוטח, בלי הסברים או פרשנויות; בסיום הידיעה ניתן מקום לתגובת נציגו של אדלסון, כפי שהובאה בחדשות ערוץ 10: "ברור ששלדון אדלסון לא דיבר ברוח מילולית". העובדה שאדלסון מממן את העיתון המתחרה ל"ידיעות אחרונות" ואחראי במידה לא מבוטלת למצוקה הכלכלית שבה נתון "ידיעות אחרונות" אינה מוזכרת בידיעה. מנגד, אדלסון לא מכונה בה "נדבן".

מקרה שבו מולטי-מיליארדר יהודי אמריקאי, שתרם עשרות מיליוני דולרים מכיסו לקמפיין הבחירות של המועמד שנוצח על-ידי נשיא ארה"ב, ממליץ כעת לנשיא הנבחר לשנות את מדיניות החוץ של ארה"ב כלפי איראן כדי לשרת את צרכיה של מדינת ישראל היה יכול להיות מצורף כנספח לשאלון שהפיצה המועצה הישראלית-אמריקאית על נאמנותם של יהודים-אמריקאים למולדתם (ומולדתם השנייה). במידה דומה, המקרה היה יכול להיות מוזכר בכתב פלסתר אנטישמי.

"המכשול לשלום במזרח התיכון הוא כסף יהודי בלתי מוגבל ששולט בממשל ובקונגרס האמריקאיים ומעוות את רצון הציבור", אמר ג'ק סטרו, לשעבר שר החוץ של בריטניה, בכנס שנערך לאחרונה. איתמר אייכנר מדווח על כך ב"ידיעות אחרונות" ומגדיר את דבריו "התבטאות אנטישמית חריפה". בידיעה מצוטטת גם חברת-הכנסת לשעבר ד"ר עינת וילף, שהשתתפה בכנס והזדעזעה לשמע ההתבטאות. "דבריו מבטאים דעות קדומות מהסוג הגרוע ביותר", אמרה לכתב העיתון.

בגרמניה בשנות ה-30

במוסף "המגזין" של "מעריב" מדווח צביקה קליין על ניסוי שערך העיתונאי השבדי פטריק ריילי: הוא שוטט ברחובות מאלמו כשהוא חבוש כיפה. ריילי נתקל במבטים, צחוקים וקללות. "ההרגשה היתה שאני לא רצוי", אומר ריילי ל"מעריב". "לדעתך יש אנטישמיות בשבדיה?", שואל קליין. "כן, זה קיים, אבל אי-אפשר להגיד שגרוע פה ממדינות אחרות", משיב ריילי.

"אוסטרליה: חמישה יהודים הותקפו ואושפזו", נכתב בכותרת ידיעה קצרה המתפרסמת בתחתית עמ' 6 של "הארץ". לפי הידיעה, המתבססת על דיווח אוסטרלי, הרקע הוא ככל הנראה אנטישמי. היהודים הותקפו כשיצאו מבית-כנסת ולראשם כיפות. דובר בית-החולים שבו אושפזו הפצועים מצוטט כאומר שהם דיווחו כי הותקפו בשל היותם יהודים: "אתה לא מצפה שדברים כאלה יקרו בבונדי [פרבר של סידני]. אולי בגרמניה בשנות ה-30 או ברוסיה בשנות ה-70, אבל בטח שלא בסידני". בעיתונים אחרים מעניקים בולטות רבה יותר למקרה.

"אוסטרליה: 5 יהודים הותקפו על רקע אנטישמי", נכתב בשער "ישראל היום". בראש עמ' 5, תחת הכותרת "דווקא באוסטרליה: הותקפו בגלל יהדותם", מדווח דן לביא כי החמישה הותקפו "פשוט כי הם יהודים". מבחינת תוכן הידיעה אין הבדל גדול בינה לבין "הארץ", אך הטון שונה ("הכאב שעוררה התקרית הקשה לא היה פיזי בלבד") וכן החשיבות שמייחס העיתון לאירוע.

כמו במקרים קודמים, ב"ידיעות אחרונות" לא מסתפקים בדיווחי הסוכנויות, אלא מתאמצים ומספקים לקוראים פרי עבודה עיתונאית עצמאית. "הם צעקו 'יהודים ארורים'", נכתב בכותרת ידיעה מאת עופר פטרסבורג וניצה לואנסטין, שמתפרסמת בראש עמ' 6 בעיתון. לידיעה מצורף תצלום של שלמה בן-חיים, שליח קק"ל, שותת דם. בן-חיים אף מצוטט באריכות. בין היתר הוא אומר כי התוקפים צעקו לעברם "בלאדי ג'וז". "קללות ברחוב נגד יהודים יש כל הזמן, אבל אלימות פיזית לא היתה עד כה", אמר. "זה היה ממש לינץ'. המבוגר סבל מדימום קשה בראש. את האמא הטיחו על הרצפה שלוש פעמים. הבן ניסה להתערב, והיכו גם אותו. [...] היו הרבה אנשים, אבל אף אחד מהם לא התערב".

בהמשך הידיעה מדווחים פטרסבורג ולואנסטין כי בסוף-השבוע אירעה "תקרית אנטישמית נוספת נגד אנשי קק"ל". בדנבר, קולורדו, נערכה הפגנה אנטי-ישראלית מול ביתו של המושל בעת שזה אירח את בכירי קק"ל, ובהמשך התקיימה הפגנה נוספת מול המלון שבו התקיימה הוועידה השנתית של קק"ל. לא מובהר מדוע הפגנה אנטי-ישראלית היא "תקרית אנטישמית".

סף הגזענות

במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" מדווח כי אמה של הילדה הבלונדינית שמכונה "מריה" ונמצאה בחזקת שני צוענים כהי עור שנחשדו בחטיפתה – צוענייה. מנחם גנץ מדווח כי הוריה הם צוענים בולגרים שלטענתם נאלצו למסור אותה כיוון שלא היו להם האמצעים לגדלה (זו גם הגרסה שהוריה ה"מאמצים" מסרו כשנתפסו ונחקרו). "חשש באירופה שהפרסום העלה את סף הגזענות כלפי צוענים", נכתב בכותרת המשנה של הידיעה.

ב"הארץ" מצוטטים הוריה של הילדה המכונה "מריה". "כוונתי היתה לחזור ולקחת את הילדה שלי הביתה, אבל בינתיים נולדו לי עוד שני ילדים, ולכן לא יכולתי לחזור", אומרת האם, סשה רוסבה. לידיעה נלווה תצלום של רוסבה, כשעל ידיה בת נוספת, אף היא בעלת מראה בהיר. "הפרשה העלתה לכותרות את התנאים הקשים של בני הרומה בבולגריה, שם רבים מהם חיים בעוני, לא לומדים קרוא וכתוב, ולמעשה נדחקים אל שולי החברה", נכתב ב"הארץ". "רוסבה ובעלה בן ה-37 הם הורים לתשעה ילדים נוספים, שגילם נע בין שנתיים ל-20. המשפחה חיה בעוני קיצוני בבית רעוע, עם רצפת בוץ וגג חלקי [...] כל 11 בני המשפחה מתגוררים בחדר אחד".

"מעריב" מקדיש הבוקר כפולת עמודים למצב בני הרומה באירופה. עיקרה של הכפולה ידיעה מתורגמת מאת אדם סייג', כתב ה"טיימס" הלונדוני. "פאריד בנאי, חבר האגודה לסולידריות עם הצוענים מאזור דרום פריז, טוען שבני הרומה הם קורבנות של זרם גזעני, שאותו ניתן להשוות ליחס כלפי היהודים בצרפת בשנות ה-30", כותב סייג'.

לפי הכתבה, 77% מהציבור בצרפת תומכים בעמדת שר הפנים במדינה, שטען כי למהגרים בני הרומה "סגנון חיים מאוד שונה משלנו" וכי הם "נמצאים בקונפליקט" עם אזרחים צרפתים בכל מקום שבו הם משתקעים. "בצרפת ישנן 394 שכונות עוני של צוענים, שבהן חיים 16,949 בני-אדם", כותב סייג'. "הטענה המרכזית נגדם היא שהם מביאים עוני ופשע למדינה, שנמצאת גם כך במשבר כלכלי. אי-האמון בהם נובע גם מהאמונה שרשתות של בני רומה משתמשות בילדים שלהם ככייסים או כזונות, מה שבחלקו נכון ובחלקו פשוט דעה קדומה".

בכפולה המרכזית של "מעריב" מתפרסמת הבוקר הכתבה הרביעית בסדרה שמקדיש העיתון למצבם של ערבים החיים בישראל. יובל גורן מדווח כי לפי מחקר חדש ומקיף שערכה עמותת סיכוי, גם אם הרשויות הערביות בישראל היו גובות 100% תשלומי ארנונה למגורים מהתושבים, זה עדיין לא היה מאפשר להן לספק את השירותים המוניציפליים הראויים לתושביהן, וזאת בעיקר בשל "העדרם הכמעט מוחלט של אזורי תעשייה, מבנים ומתקנים ממשלתיים ומוסדות ציבוריים". מבנים שכאלה מספקים תשלומי ארנונה גבוהים בהרבה מאשר מבני מגורים. בהעדרם, הרשויות נידונו למצוקה תקציבית.

לפי הידיעה, "מתוך כלל תשלומי הארנונה שממשלת ישראל משלמת לרשויות המקומיות ברחבי הארץ עבור משרדים וחברות ממשלתיות הממוקמים בשטחיהן, רק 0.2% מגיע לרשויות הערביות. נוסף לכך, רק 1.5% ממתקני התשתית הממשלתיים ממוקמים ביישובים ערביים, ו-2.4% בלבד מאזורי התעשייה בישראל נמצאים ביישובים ערביים". גורן מציין כי במקרים שבהם יש אזור תעשייה לצד יישוב ערבי, הוא שייך לרשות מוניציפלית יהודית ותשלומי הארנונה ממנו מגיעים אליה.

השורה התחתונה

"סכנה לא ברורה ולא מיידית", קראה כותרת טורו של פרשן "הארץ" עמוס הראל, שהתפרסם בגליון יום שישי האחרון. "ייתכן שעידן איראן בפוליטיקה הישראלית עומד להסתיים", כתב הראל בטורו. " אף שעדיין אין לכך הצדקה משמעותית בהתפתחויות בשטח, איום הגרעין כמעט נעלם מסדר היום כאן בסתיו 2013 [...] תחושת הסכנה המיידית, שפומפמה בקביעות לציבור בארץ ולובתה בדיווחים תכופים בתקשורת הבינלאומית בדבר הכנות לתקיפה אווירית ישראלית נגד אתרי הגרעין, התפוגגה לאחר בחירתו של חסן רוחאני לנשיא איראן ביוני האחרון".

חלק מטורו הקדיש הראל לדיווח על דברים שנאמרו בכנס שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל-אביב (INSS). "הרוח השלטת בכנס היתה מעט יותר אופטימית מכנסים מקבילים בשנים קודמות", כתב הראל. "מה שתואר בידי רבים בעבר כהתנגשות כמעט בלתי נמנעת נראה כעת שונה למדי, למרות הפסימיות המופגנת של ישראל הרשמית [...] האווירה בכנס אתמול משקפת את המציאות האסטרטגית המורכבת של ישראל. בניגוד לרושם שעולה לעתים מירושלים, זו אינה תמונה שניתן לצבוע בשחור-לבן. [...] נכון, הגרעין האיראני עודנו מדאיג, אבל לראשונה מסתמן סיכוי מסוים לתפנית שתצמצם את האיום המיידי הנשקף ממנו. ישראל אמנם מחויבת להמשיך להזהיר מפני טהרן, אבל אולי היא יכולה לעשות זאת כשהיא משדרת מעט פחות פאניקה?".

הבוקר שוב מפמפם חלק מהתקשורת הישראלית תחושת סכנה מיידית מפני גרעין איראני. "איראן: מחייכים – וממשיכים להעשיר ל-20%", נכתב בכותרת שבראש שער "ישראל היום" הבוקר. תחת הכותרת "פצצה איראנית – בתוך שבועות מרגע ההחלטה", מדווחים יוני הרש ואלי לאון על דו"ח חדש של מכון מחקר אמריקאי, ולפיו איראן קרובה משהיה מקובל לחשוב לפצצה גרעינית. גדי גולן מביא בידיעה נפרדת את דברי מפקד חיל האוויר לשעבר, עידו נחושתן, שאמר אתמול ביחס לאפשרות של תקיפה ישראלית באיראן כך: "לא הייתי מקל ראש ביכולת של חיל האוויר".

"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" אינם מפמפמים את תחושת הסכנה המיידית מפני הגרעין האיראני, אך דווקא "הארץ", ודווקא הראל, מדווחים על ממצאי מכון המחקר האמריקאי ומייחסים להם חשיבות. תחת כותרת הגג "טהרן מתקרבת להשגת יכולת גרעינית" מדווח הראל כי מכון המחקר האמריקאי ISIS, "אחד ממקורות המידע העצמאיים המהימנים ביותר על תוכנית הגרעין האיראנית", עידכן את תחזיתו לגבי המועד שבו תוכל איראן להשיג פצצה גרעינית.

לפי מכון המחקר, יחלפו רק ארבעה עד שישה שבועות מרגע ההחלטה האיראנית ועד שהמדינה תאגור די אורניום המאפשר ייצור פצצה גרעינית, מחצית מהזמן שהעריך המכון עד כה. "המומחים בוודאי ימשיכו להתווכח על לוחות הזמנים המשוערים ובד בבד גם לדון בשאלה מה בדיוק הופך מדינה ל'מדינת סף' גרעינית", כותב הראל, "אך השורה התחתונה, המשותפת לכל ההערכות הללו, היא שאיראן נמצאת במרחק קצר מהשגת יכולת גרעינית".

ענייני תקשורת

במדור הדעות של "ישראל היום" תוקף ד"ר חיים שיין את "ידיעות אחרונות" על שנתן פתחון פה לאנשים הטוענים כי מותר לצעירים ישראלים (יהודים) להגר לאירופה, ואף רצוי שיעשו כן.

במדור הדעות של "הארץ" מהלל גדעון לוי את גבורתם של מדליפים.

נתי טוקר כותב ב"דה-מרקר" על המצב הרעוע שאליו נקלע (שוב) ערוץ 10.