בשבוע שעבר פירסם "ידיעות אחרונות" בהבלטה רבה בעמוד הדעות שלו מאמר שכתב חנוך מרמרי נגד תופעה מבישה: חברי-כנסת המגישים הצעות חוק שאין כל סיכוי שיזכו לאישור, רק כדי להביא לפרסומן בכלי התקשורת.

מרמרי כותב כי "בשנים האחרונות השתנה ייעודן של הצעות החוק הפרטיות. המטרה איננה לחוקק, אלא לייצר תשומת לב תקשורתית. ככל שהצעת החוק אבסורדית, כך גדלים סיכוייה לעשות כותרות [...] מאז דעך כוכבן של הצעות אי-האמון, הפכו הצעות החוק הפרטיות לדרך העיקרית של ח"כ לבטא את עצמו. כנסת שבה רק 80 ח"כים נמצאת במצב מתמיד של אי-ספיקה. רמת הדיון מידרדרת והחקיקה נשחקת. הצעות לחוקי סרק יוצרות דיוני סרק שמכוסים על-ידי דיווחי סרק".

כנסת ישראל. 19.4.10 (צילום: ליאור מזרחי)

אני מסכים עם כל מלה. שנים שאני מתריע נגד התופעה הזו במאמרי ב"ישראל היום". הבעיה היא ש"ידיעות אחרונות" נותן לכך יד: באותו גיליון ממש, כמה עמודים לפני מאמרו של מרמרי, מתפרסמת על פני חצי עמוד ידיעה גדולה תחת הכותרת "הצעת חוק חדשה: מדים או קוד לבוש מחייב לכל עובדי המגזר הציבורי". הידיעה, ולצדה איור גדול, מספרת כי ח"כ דוד אזולאי מש"ס מציע להעניק למנכ"לים של משרד הממשלה את הסמכות לקבוע מה ילבשו העובדים במשרדיהם.

זו אינה הצעה רצינית. היא עוד אחת מאותן הצעות סרק שנגדן כותב מרמרי. הסיכוי שהצעת החוק של אזולאי תהפוך לחוק הוא קלוש ביותר. רק כ-5% מכלל הצעות החוק הפרטיות המוגשות לכנסת על-ידי הח"כים מצליחות לעבור את כל הליכי החקיקה ולהיכנס לספר החוקים. יתרה מזו, חלק נכבד מהצעות החוק שזוכות לפרסום בכלי התקשורת, ביוזמת ח"כים תאבי פרסום, אינן מובאות כלל לאישור הכנסת משום שהח"כים האלה הגיעו לסיפוקם בכך שכלי התקשורת דיווחו על הצעתם; מדוע עליהם להשקיע אנרגיות בקידומן? במקום זאת הם ייזמו עוד כמה הצעות סרק כאלה.

יו"ר הכנסת לשעבר, פרופ' שבח וייס, כינה את הצעות החוק שעיקר תכליתן חשיפה תקשורתית "הצהרות חוק". מאז החלה הכנסת ה-18 בפעילותה לפני כשנתיים כבר הונחו על שולחנה כ-3,000 הצעות חוק פרטיות של ח"כים, מהן הצעות חוק ממוחזרות שהוגשו על-ידי ח"כים בכנסת הקודמת, אולם לא קודמו. עד שהכנסת הזו תסיים את כהונתה (בהנחה שזה יהיה בתום ארבע שנים) יגישו הח"כים כ-6,000 הצעות חוק פרטיות.

למרבה הצער, עיתונים שנותנים פרסום מוגזם להצעות חוק פופוליסטיות חסרות כל סיכוי, שהמניע להגשתן הוא הגימיק הפרסומי, מעודדים את הח"כים להוסיף לנהוג כך; חמור מכך, הפרסומים האלה זורעים בלבול בציבור, כי איש אינו יודע מה ההבדל בין הצעת חוק שזה עתה הונחה על השולחן ובין הצעת חוק שאושרה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסה לספר החוקים.

גדעון אלון הוא הכתב הפרלמנטרי של "ישראל היום"