דף הבית של אתר "הארץ" ביום שני, 10 ביוני 2013, בשעה תשע בבוקר, נראה כך: ליד הלוגו הופיעו שתי הפניות – למאמר פרידה מיורם קניוק ולטור ביקורת הטלוויזיה, שניהם מתוך הגיליון המודפס של אותו יום. הכותרת הראשית באתר בישרה: "נחשפה זהותו של המדליף בפרשת הריגול האינטרנטי: עובד זוטר לשעבר ב-CIA". מתחתיה הופיעו קישורים לטקסטים רלבנטיים: "משרד רה"מ מסרב לחשוף כמה האזנות סתר אישר" (כתבה של רויטל חובל) ומאמר של אלוף בן המשווה בין אובמה לנשיא ניקסון. מתחת לכותרת הראשית התנוססה באתר ידיעה המבשרת על פניית ראשי השב"כ והמוסד לנתניהו באזהרה שהשביתה במשרד החוץ פוגעת בבטחון המדינה.

עמוד השער של הגיליון המודפס של "הארץ" באותו בוקר נראה, לעומת זאת, כך: הכותרת הראשית נסבה על תחזית בנק ישראל שעל-פיה תידרש העלאת מסים נוספת בעוד שנתיים. מימין, בראש העמוד, הודפסה הידיעה על זהותו של מדליף המידע על המעקב שמקיימת הסוכנות לביטחון לאומי בארה"ב אחר תנועת המסרים ברשת. שאר האייטמים הבולטים בעמוד השער עסקו בסירוב ישראל לחשוף עם אילו מדינות מתקיים מו"מ לקליטת מהגרים מאפריקה, מעצר ראש עיריית חדרה ובני משפחתו בחשד לשחיתות, ההסכם על מכירת WAZE לגוגל והעלייה החדה במספר נשאי HIV בישראל.

הסקירה שלהלן תנסה להגיע לתובנות על תמונת המציאות הנגולה באחרונה בפני גולשי אתר "הארץ" לעומת זו העולה מדפי הגיליון המודפס. הח"מ שאל את עצמו אם חומות התשלום שהציב "הארץ" סביב העיתון המקוון משנה את הרגלי הקריאה ואת דירוג חשיבות המידע של הגולשים, אלה שעד כה היו מנויים על הגיליון המודפס. האם הצופן העיתונאי והתרבותי שעל-פיו מוצג העולם בפני קוראי "הארץ" עובר שינוי כשהוא מתורגם לסדרי העדיפות העיתונאיים המקובלים באתר. לשם כך טרח כתבכם לעקוב באופן רצוף במשך שבוע ימים, בין ה-10 ביוני ל-18 בו, אחר התכנים המתפרסמים במשך היממה באתר ולהשוותם לטקסטים שהופיעו מדי בוקר בעיתון המודפס. המעקב הזה בחן, מטבע הדברים, את ההפריה ההדדית שבין שתי הפלטפורמות.

נקודת המבט של הסקירה הזו היא הצרכן – קורא העיתון והגולש באתר. היא בוחנת אם המציאות היומית שמציג "הארץ" לקוראיו בעמודו הראשי דומה להוויה הניבטת מעל גבי דף הבית באתרו המקוון או שונה ממנה באופן ממשי. ההתבוננות הזו נעשתה מתוך ההנחה המובנת מאליה שהפורמט המקוון בנוי על עדכונים בלתי פוסקים ועל השינויים המתחייבים מכך בהיררכיית החשיבות של הטקסטים המופיעים בו, לעומת אופיו הקשיח, החד-פעמי, של המוצר המודפס. אף על פי כן, יש עניין בבחירות העיתונאיות של העורכים בשני הפורמטים ובהשלכות שיש להן על האופן שבו המציאות מתווכת בהם.

בראש וראשונה אמורים הדברים באשר למוסכמה המקובלת בתקשורת המסורתית (עיתונות מודפסת, וגם רדיו וטלוויזיה) שעל-פיה החשוב דוחה את הטפל, בעוד שבעיתונות המקוונת, החדש דוחה את הישן. לפיכך עמודי השער של "הארץ" משקפים בדרך כלל, מלמעלה למטה, מדרג של ידיעות והפניות על-פי חשיבות המידע או המסר הכלול בהם (על-פי שיקול דעתם של העורכים), בעוד שעיצוב דף הבית של אתר "הארץ" מושפע בדרך כלל, בראש וראשונה, ממידת האקטואליות של המידע המגיע למערכת.

וכך הצרכן הגולש של "הארץ", בניגוד לקורא המסורתי של הגיליון המודפס, נחשף למערכת שיקולים שונה לחלוטין של העורכים: המידע באתר מוצג לו לפי סדר הגעתו למערכת, לאו דווקא לפי סדר חשיבותו, כשדיווח ישן (גם אם הוא בן שעה-שעתיים) מפנה מקום לדיווח חדש. יש אמנם גם מצבים אחרים, שבהם עורכי האתר מעדיפים לשמר את מיקומו הגבוה של פריט מידע, חשוב בעיניהם, חרף הופעתו של פריט מידע טרי יותר, אך בדרך כלל קצב פרסומם ובולטות מיקומם של תכנים בדף הבית מוכתבים על-ידי השעון.

פרסומת של "הארץ" למהדורות הדיגיטליות שלו

קחו, למשל, את דף הבית של אתר "הארץ" ביום שלישי ה-11 בחודש, בשעות אחר הצהריים. הכותרת הראשית, "טורקיה נשאבת עמוק לתוך הכאוס בסוריה", נלקחה מכתבתו של שליח העיתון אנשיל פפר, שערך מסע לאורך הגבול הטורקי-סורי, והגיעה, מן הסתם, באותן שעות למערכת. הכתבה הזו דחקה את הכותרת הראשית שהתנוססה באתר בשעות הצהריים ("אחרי השקעה של 50 מיליון דולר, משרד הביטחון פירק את עיר האהלים למהגרים"), שהדפה מטה את הכותרת הראשית שפתחה את האתר בשעות הבוקר ("כך פירק נתניהו את משרד החוץ").

אפשר בהחלט לתהות אם דיווחו של פפר, כתבה אחת מסדרה על המתרחש בגבול סוריה-טורקיה, חשוב מבחינה עיתונאית יותר מהסוגיות שעורכי אתר "הארץ" החליטו להבליט בדף הבית שעות אחדות קודם לכן. אלא שדיווחו של פפר כבש את מקום הכותרת הראשית משום שהיה עדכני: זה עתה הגיע לשולחן המערכת. על מידת חשיבותו הסגולית ניתן, אולי, ללמוד מהמיקום שייעדו לו עורכי הגיליון המודפס: למחרת, ב-12 ביוני, הופיעה כתבתו של פפר בעמ' 14, במדור "הארץ והעולם".

זו דוגמה מייצגת. הנה דוגמה נוספת. ביום חמישי, ה-13 ביוני, בשעה 14:15, הורכבה הכותרת הראשית באתר מתצלום גדול שהפנה לכתבה של עמירה הס על תלאות הפלסטינים במחסום תרקומיה. בשעה 19:00 תפס את משבצת הכותרת הראשית דיווחה של הכתבת הצבאית גילי כהן – "הוכפל מספר האישומים על עבירות מין בצה"ל", שהגיע, מן הסתם, סמוך לאותה שעה למערכת ונחשב לחדשה הראויה לפתוח את דף הבית. על חשיבותה היחסית של הידיעה הזו ניתן אולי ללמוד מהמיקום שיועד לה בגליון "הארץ" למחרת: כתבה קצרה בעמ' 22, הסוגר את הדיווחים החדשותיים של העיתון.

עיתונות ללא הפסקה

כאשר אתר "הארץ" מארגן את דיווחיו על-פי הכלל החדש-דוחק-את-הישן-גם-אם-הוא-חשוב, הוא מחנך את גולשיו לצרוך מידע לא לפי משקלו הסגולי, אלא לפי מידת עכשוויותו. מטבעו של עיתון מקוון שהוא דינמי, תכניו מתחלפים בתכיפות, מיקומם משתנה וחוויית הגלישה בו תזזיתית ומבזקית. העולם הנשקף ממנו נע ונד, וכתוצאה מכך מי שנזקק לשירותיו העיתונאיים אינו מסוגל לפתח קני מידה יציבים כדי לאמוד את משקלו של המידע שמתפרסם בו.

אתרי חדשות מקוונים הם עיתונים-בלי-הפסקה, וכזו היא גם המציאות הניבטת מהם. מאליה עולה השאלה עד כמה מסוגלת ההתנהלות העיתונאית הזו למלא את שליחותה החברתית הבסיסית – להיות ספק המידע העיקרי של הציבור ולסייע לו לגבש השקפת עולם מושכלת על המתרחש.

נכון, אולי, להשוות את אופיים של העיתונים המקוונים לתפקודן של תחנות הרדיו. כאשר עורכי החדשות בקול-ישראל מנסחים מהדורת חדשות, הם מניחים שהציבור שאליו הם פונים אינו מאזין להם באופן רציף, אלא פעם-פעמיים ביממה. לפיכך הם מקפידים להגיש את מהדורות החדשות על פני היממה כשהן מהדהדות זו את זו. גם עורכי החדשות ברדיו, כמו העורכים באתר "הארץ", מעדיפים את החדשה האקטואלית על פני קודמתה, אך הם לוקחים בחשבון את משקלן הסגולי של החדשות – טריות וממוחזרות – והם משבצים אותן במהדורות על-פי שקלול מורכב. זאת ועוד: פעם-פעמיים ביממה משודרת מהדורה הכוללת את סיכום חדשות היום או פונה "לאלה ממאזינינו שלא פתחו רדיו בשבת".

מו"ל "הארץ" עמוס שוקן (משמאל) והעורך הראשי אלוף בן (צילום: "העין השביעית")

האם התנהלות דומה מצופה גם מעורכי אתר "הארץ"? התשובה נגזרת משאלת היסוד: למי פונה האתר? האם הנחת הבסיס של עורכיו היא שהגולש נכנס אליו פעם או לכל היותר פעמיים ביום, או שנקודת המוצא היא שהגולש נזקק לאתר באופן תכוף במהלך היממה?

הגולשים לאתר "הארץ" נמנים, מן הסתם, עם שתי הקבוצות: יש בהם הנזקקים לו באופן חד-פעמי, או חד-יומי, ויש כאלה הרואים בו תחליף מלא לגיליון המודפס שאליו הורגלו בבית הוריהם, היינו, עיתון שאליו אדם מושיט יד בכל רגע פנוי כדי למצוא בו מידע על כל נושא שיש לו בו עניין. לפיכך עורכי האתר נראים כמי שמבקשים לענות על שני סוגי הציפייה האלה: הם גם מבליטים את החדשה האחרונה (גם אם חשיבותה משנית) והם גם מפזרים על פני דף הבית דיווחים קודמים כדי שיעמדו לרשות הגולשים. מיותר לציין בהקשר זה שלאתר המקוון יש יתרון נוסף, מכריע, בהגשת חומר רקע: קישורים לתכנים רלבנטיים ממאגרי מידע מגוונים.

הביצה והתרנגולת

מעניין לבחון את הזיקה ההדדית בין גליון "הארץ" המודפס לאתר המקוון. הרושם שקיבל הח"מ הוא שהאתר נשען במידה ניכרת על התכנים המתפרסמים בעיתון והם מזינים אותו לאורך היממה כולה ולא פעם גם מעבר לה (תוכני המוספים והמדורים השבועיים המודפסים מופיעים באתר לכל אורך השבוע). האתר מעלה דיווחים חדשותיים המגיעים במשך היום ולעתים גם מספיק ללוות אותם בכתבות רקע זריזות, אך רוב תכניו שאובים מהגיליון המודפס.

עם זאת, דף הבית של האתר משנה את חזותו באופן בלתי פוסק. זה נעשה בראש וראשונה כתוצאה מפרסומן של חדשות מעודכנות, אך במידה לא קטנה גם מהחלטות מערכתיות להבליט תכנים שאינם חדשים דווקא. התזוזה המתמדת במיקומם של דיווחים וכתבות בדף הבית משווה לו מראה דינמי ויוצרת רושם של מערכת עיתונאית שידה כל הזמן על הדופק. בפועל, רבים מהעדכונים הללו הם צורניים בלבד.

18.6.13: דף הבית של אתר "הארץ" ושער המהדורה המודפסת

כאשר בוחנים, למשל, את יחסי הגומלין בין תוכני האתר ב-18 ביוני לגליונות המודפסים של ה-18 וה-19 בו (לסקירה המלאה), נוכחים שבחלק ניכר משעות היום האתר נשען על העיתון המודפס (לבד מעדכונים חדשותיים), אך בשעות הלילה הוא מעלה כתבות וסקירות חדשות המזינות את גליון יום המחרת. אלא שהחשיבות שמייחסים עורכי המהדורה המודפסת לפריטי המידע שהופיעו באתר שונה, לא פעם, באופן משמעותי מזו שמעניקים לו האחראים על האתר. בעיקר בולט הדבר בכותרות בתחום הכלכלי, המופיעות באתר באופן בולט, בעוד שבעיתון למחרת הן תופסות מקום צנוע יחסית. כן מובהקת נטייתה של מערכת האתר לפשט כותרות ולנסח אותן באופן מושך.

וכך כותרת בולטת באתר, קרוב לחצות, שהביאה את דברי סגן ראש ה-FBI על הריגול האינטרנטי, לא הופיעה למחרת כלל בעיתון המודפס; מאמרו של אורי אבנרי על פרס, שהוצב בכותרת הראשית, הופיע למחרת בגיליון המודפס כטור פרשנות בירכתי עמ' 6; כותרת בולטת על העברת בית"ר ירושלים לידי אלי טביב קיבלה תצורה של טור קצר בשולי עמוד הספורט; כותרת צעקנית על פגיעה תדמיתית אפשרית בישראל בגלל הקפאת התוכנית להפחתת גזי חממה נדחקת בעיתון למחרת לעמ' 12. עם זאת, במושאי הסיקור העיקריים – עורכי האתר והעיתון הם בראש אחד.

אז מה היה לנו

מה כל זה מלמד? הנה כמה אבחנות: האתר לא פיתח (עדיין?) כוח תחקירי או מגזיני משלו. הוא משמש בעיקר זרוע עדכון של "הארץ" וכמובן תחליף מקוון לגיליון המודפס לגולשים המעוניינים בכך. האתר נוטה להציג את תכניו בנימה פחות סולידית מאשר העיתון המודפס. האתר מעדיף, לא פעם, את החדש על פני החשוב. לאתר כוח משיכה בזכות אפשרויות התגובה הרחבות שהוא מציע לגולשים. העיתון המודפס מציע לקוראיו פרישה נרחבת ונוחה של תכנים כשהוא מסקר את הסוגיות שבמרכז ההתעניינות הציבורית (בשבוע הנדון: חקירת הרצח בבר-נוער, טקסי יום ההולדת של פרס), בעוד שהאתר מגיש לגולשיו דיווחים ממוקדים, אך מפצה אותם בקישורים לחומרי רקע רלבנטיים.

אנשי "הארץ" (העורך הראשי אלוף בן, ראש חטיבת הדיגיטל ליאור קודנר ועורך האתר אבי שרף) מסבירים כי הנחת היסוד לפעילותו של האתר היא שהגולשים בו נזקקים לו כמה פעמים ביום. הנתונים שבידיהם מאמתים זאת, לדבריהם: למעלה ממחצית הביקורים באתר הם ביקורים חוזרים ונשנים (ארבע פעמים ביום). הגולש האופייני נוטה להיכנס לאתר בשעות הבוקר, באמצעות הסמרטפון, ולאחר מכן הוא עובר למחשב. סביב האתר נוצרה קהילה ממוקדת של גולשים שחוזרים אליו לאורך היום.

לפיכך בנוי האתר במתכונת שחותרת לשדר יציבות ורציפות: ההפניות ליד הלוגו מתחלפות רק פעמיים ביום, כפתור מיוחד מוביל לכל הכותרות הראשיות שפורסמו במהלך היממה (הכותרת הראשית התורנית מתחלפת כל שלוש שעות בממוצע), וכפתור נוסף לכל כותרות היום הנפרשות בסדר כרונולוגי. משבצות בטור השמאלי בדף הבית מפנות לכתבות האחרונות שפורסמו ולכתבות הנקראות ביותר, וכן לקישורים לטקסטים מגזיניים המוצגים במשך כמה ימים. נוסף לכך מופיע, הן באתר והן בדף הפייסבוק שלו, עמוד השער של העיתון המודפס.

כרזת "הארץ" לרגל "שבוע הגאולה", 1920 (אוסף הספרייה הלאומית)

בדרך זו, סבורים ראשי "הארץ", האתר מציג לגולשיו, גם לאלה המבקרים בו באופן אקראי, תמונה רציפה של אירועי היום. במקביל מביא האתר עדכונים חדשותיים. בשעות הבוקר מכיל האתר בעיקר טקסטים מתוך העיתון המודפס, אך במשך היום מתפרסמים בו תכנים חדשים, הנגזרים מההתרחשויות השוטפות.

אנשי "הארץ" חולקים על האבחנה שהאתר נשען בעיקר על המהדורה המודפסת. הם טוענים שההזנה היא הדדית ושרבים מתוכני העיתון היומי מתפרסמים באתר תחילה. תוכני המוסף "ספרים" מתפרסמים לאורך השבוע. תוכני "גלריה שישי" מתחילים לעלות לרשת בימי חמישי. רק מוסף "הארץ" ו"תרבות וספרות" מתפרסמים תחילה בדפוס. ראשי "הארץ" מדגישים גם כי יותר ויותר תכנים מופיעים במהדורה הדיגיטלית בלבד: הבלוגים, "קול הקמפוס", "אודיסיאה", טיפים של בריאות, כמה מחדשות החוץ, מאמרי דעה שמיועדים רק לאתר ועוד. הם מאמינים שהמגמה הזאת תתרחב, ועימה יתרחב גם ההבדל הסגנוני בין שתי המהדורות.

עם זאת הם מדגישים כי האתר והגיליון המודפס ניזונים ממסלקת תוכן אחת, ולכן, לדידם, אין זה מוצדק לדבר על "מערכת האתר" לעומת "מערכת העיתון". ההחלטות לאיזה פורמט לנתב את המוצר העיתונאי נעשות בתיאום מלא בין עורך האתר לעורכת החדשות הראשית של העיתון, והן מושפעות משיקולים עיתונאיים צרופים ומנסיבות משתנות (עיתוי, חשיבות המידע, בלעדיות, תחרות וכד').

ובכל זאת, הח"מ נשאר עם הרושם שהאמצעים שנוקט האתר כדי לשדר יציבות ורציפות ולהציע לגולשים תמונה קוהרנטית של המציאות מתנגשים עם טיבו הבסיסי: בהיותו עיתון מקוון המתעדכן 24 שעות ביממה, שולטת בו התזזיתיות הנגזרת מהתחלופה המהירה של התכנים. נראה שאת הריבוע הזה לא ניתן לעגל ו"הארץ" לא יהיה מה שחשבנו: הגיליון המודפס והאתר המקוון נדונים להיות שני מוצרים עיתונאיים שונים בסגנונם, ולכן גם שונים במסריהם ובתמונת המציאות שהם משדרים.