"לשר התקשורת החדש נקרתה הזדמנות פז לבצע מהפכה תקשורתית של ממש בישראל", קבע לאחרונה אורי שנער במאמר שפירסם ב"דה-מרקר". שנער, מאנשי הטלוויזיה המנוסים בישראל, הציע לשר החדש גלעד ארדן תוכנית בת חמישה מהלכים, השלובים זה בזה, במטרה לתקן את הכשלים העיקריים בשוק הטלוויזיה הישראלי. המהלך הראשון – סגירת רשות השידור והקמתה מחדש.

מבחינת שנער, לשעבר מנכ"ל ונשיא קשת וכיום יועץ ודירקטור ברשת, אין מדובר ברעיון חדש. לפני כשמונה שנים, בעקבות פנייה מהשר הממונה דאז על ביצוע חוק רשות השידור אהוד אולמרט, הכין שנער תוכנית מתאר לסגירה ופתיחה מחדש של השידור הציבורי בישראל. התוכנית להקמת "הרשות הישראלית לשידור ציבורי" נוסחה יחד עם עו"ד אלי זהר, עו"ד יובל קרניאל, היוצרים דורון צברי ואורי ענבר ונציג משרד האוצר (בתחילת הדרך השתתפה גם דידי לחמן-מסר). אולמרט קיבל את התוכנית בחום, אולם היא נזנחה בהמשך הדרך, כשהשר הממונה על רשות השידור הפך לראש ממשלה. כעת, מקווה שנער, יש סיכוי להחיותה.

"לארדן יש הזדמנות גדולה, כי למיטב זכרוני, בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל שר התקשורת אחראי גם על רשות השידור", אומר שנער בשיחה עם "העין השביעית", ומוסיף בהומור: "יש פה איזה סטארט-אפ מופלא של מישהו שפתאום יכול להסתכל על שוק התקשורת במבט-על".

התוכנית פשוטה למדי. תמצית המנהלים שלה מחזיקה 10 עמודים בלבד. "אני לא מאמין ברעיונות מסובכים", אומר שנער. "אני לא אומר שזה קל, אבל זה די פשוט". עיקרה – ייסוד מינהלת הקמה לרשות לשידור ציבורי, שתכין את הקרקע להקמת רשות שידור חדשה במקביל להמשך השידורים של הרשות הנוכחית. בתום ההכנות יועבר השידור מהרשות הישנה לחדשה, ובכך יחל עידן חדש בשידור הציבורי בישראל.

הרשות החדשה, לפי חזונו של שנער, תהיה שונה מהקיימת מכמה בחינות חשובות. ראשית, היא תנותק מהפוליטיקה. שנית, מבנה ההנהלה יהיה קטן ויעיל יותר. במקום שלוש פירמידות ניהול – אחת לרדיו, אחת לטלוויזיה ואחת כללית – מבנה ניהולי אחד. שלישית, שינוי בתפיסה של תפקיד רשות השידור והתאמתה לעידן העכשווי, על סמך המודל של ערוץ 4 הבריטי. במקום להזרים את מרבית תקציב העתק של הרשות למשכורות ומיעוטו להפקות, ניתוב עיקר התקציב להפקות, כמקובל בגופי שידור. שינוי זה יכול להתבצע, מסביר שנער, אם רשות השידור תחדל לייצר את התוכן בעצמה ותהפוך לגוף רפרטוארי, שיתמקד בהפעלת שוק התוכן בישראל. במקום להעסיק שורה של תסריטאים, במאים וצלמים, במקום להחזיק ציוד הפקה יקר ואולפנים, הרשות החדשה תסתפק בשורה של עורכים אחראים, שיזמינו מן החוץ זרם קבוע של תוכניות דרמה, קומדיה ותעודה.

לפי תוכנית שנער, הרשות החדשה גם תתרום לקולנוע הישראלי, כפי שמחויבים כיום הערוצים המסחריים, ובשלב ב' יוקם ערוץ ציבורי נוסף בשפה הערבית. לצד זאת תוקם ברשות חברת חדשות שתפעל באופן עצמאי לטובת הציבור (ראו: ניתוק הרשות מהפוליטיקה).

הוצאת התוכנית אל הפועל תחייב השקעה תקציבית חד-פעמית, כדי לאפשר לעובדי רשות השידור לפרוש עם פיצויים מוגדלים ("אתה חייב להיות סופר-הגון עם העובדים", מדגיש שנער), אולם ההערכה היא שמשרד האוצר ישמח להשקיע בתוכנית שתביא לפתרון אמיתי של בעיות הרשות, במקום בתוכנית הרפורמה המתוכננת.

יש כמה מכשולים שלא הוסרו מאז שניסחת לראשונה את התוכנית. איך משכנעים את הממשלה, את הכנסת, את העובדים?

שנער: "זו שאלה פוליטית, לא מקצועית. צריך להפנות אותה לפוליטיקאים. אבל אם יש שר תקשורת נחוש שמבין שנקרתה בדרכו הזדמנות לעשות שינוי, שבעיני הוא לא שינוי טלוויזיוני, אלא שינוי תרבותי מהמעלה הראשונה, זה אפשרי. השאלה היא איזה גיבוי הוא יקבל מראש הממשלה וכמה נחישות תהיה לו וכמה הוא יהיה מסוגל להתמודד עם כל המשוכות".

שנער מסרב לספר אם נפגש עם השר ארדן והציג בפניו את התוכנית. הוא מעדיף לשמור לעצמו גם את דעתו על הסיכוי שראש הממשלה בנימין נתניהו, שבעבר סיכל את הפרדת רשות השידור מהפוליטיקה, יסכים כעת לגבות מהלך של הפרדה בין השתיים. יחד עם זאת, דומה שאם שנער לא היה מאמין כי הסיכוי למימוש התוכנית קיים, לא היה טורח לקדמה.

כשמקימים ערוץ מסחרי חדש, יש מטבע הדברים רצון ודחף שזה יצליח, בסופו של דבר מדובר בעסק והמשקיעים רוצים ערוץ מוצלח. איך בונים מינהלת הקמה מוצלחת לערוץ ציבורי?

"טלוויזיה זה מדיום של ניצוץ בעיניים. זה לא תמיד קל, אבל אתה חייב סוג של תשוקה. במדינת ישראל יש לא עשרות, אלא אלפי יוצרים שאין להם הזדמנות לבוא לידי ביטוי, שרק מחכים לרגע שבו יוכלו לעשות את זה".

כיום, מדגיש שנער, רוב היוצרים נותרים מחוץ למעגל העשייה. "יש בישראל מצב אבסורדי", הוא אומר. "הכבלים והלוויין ממומנים מדמי מנוי, הטלוויזיה המסחרית ממומנת מפרסומות והערוץ הציבורי ממומן מאגרה, שהיא סוג של מס. מזה נגזר גם התפקיד שיש לכל אחד". אולם בעוד שהערוצים המסחריים משקיעים מאות מיליוני שקלים בהפקות מקור (ובשנים האחרונות גם נקלעים להפסדים), הערוץ הראשון משקיע אחוז זעום מתקציבו בהפקות.

לא רק המספר הזעום של הפקות השידור הציבורי מתסכל את שנער, גם האיכות. "אם אני אשאל בריטי על הדרמות הכי משפיעות ששודרו בשנים האחרונות, 7 מ-10 יהיו של ה-BBC וערוץ 4. אם אני אשאל מישהו בישראל מה הדרמה האחרונה שהשפיעה בערוץ הראשון, הוא יגיד 'חדווה ושלומיק'. יגרד עוד יותר את הראש, יגיד, 'רגע, אולי ראיתי 'מר מאני''. מה הסדרה התיעודית הכי משמעותית? 'עמוד האש'. זה מצב אבסורדי".

תמיד באמצע הרפורמה

בתוך חודש אמורה להיכנס לתוקפה הרפורמה ברשות השידור. דני זקן, הממונה על יישום הרפורמה מטעם אגודת העיתונאים בירושלים, מאמין שהיא יכולה להביא להבראת הרשות. לדברי זקן, העיתונאים שהוא מייצג יתנגדו לתוכנית סגירתה ופתיחתה מחדש של הרשות, מה גם שאין בכך צורך. "הרפורמה כפי שהיא היום נותנת את כל הכלים הדרושים למנהלי הרשות להבריא את ערוץ 1", הוא אומר (הרדיו, לדבריו, אינו זקוק לתיקון). לדעתו, יש צורך רק ביישומה ובגיוס הנהלה טובה שתוכל לבצע את המשימה כראוי. את התוכנית לסגירה ופתיחה מחדש של הרשות מכנה זקן "אוטופיה".

שנער, מנגד, לא רואה בתוכנית הרפורמה מענה ראוי לבעיות רשות השידור. "כשאהוד אולמרט פנה אלי לפני שמונה שנים", הוא נזכר, "אמרתי לו שאני מכיר את רשות השידור לא רע ושלדעתי היכולת לעשות תיקון, או מה שאוהבים לכנות 'רפורמה', לא קיים במערכת הזו. הרי ברשות השידור תמיד יש 'רפורמה', איפה שאתה לא תופס את רשות השידור במהלך 20 השנים האחרונות, הם תמיד באמצע הרפורמה. אוטוטו הרפורמה מתממשת".

באחד ביולי זה מתחיל.

"נכון, אבל זה היה נכון גם באחד ביולי 1992, 2000 ו-2007. בכל נקודת זמן שאתה בודק זה נכון".

בכל זאת היתה התקדמות בזמן האחרון. למה אתה חושב שהרפורמה לא תוכל להבריא את הרשות?

"הבעיות ברשות השידור הן הרבה יותר עמוקות מרפורמה, שהיא כמו פלסטר להתקף לב. יש בעיה של תפיסה וחזון של שידור ציבורי. יש בעיה מבנית. יש בעיה של תרבות ארגונית שמושרשת בשנות ה-60. יש בעיה של חוסר הבנה בסיסי של התפקיד של גוף שידור בעידן דיגיטלי. זה לא עניין טכני של התפקיד של האינטרנט ושל הסמארט טי.וי והטאבלטים, זה כאילו – זה פשוט לא שם.

"גם ל-BBC היה משבר כש-ITV קם. לקח לו בין חמש לשבע שנים להבין שיש לו תפקיד אחר, ייחודי. ערוץ 2 חוגג השנה 20 שנה. אתה מסתכל על מגמה במשך 20 שנה, זה לא משהו אקראי. כל המבנה של ערוץ 1 יושב על קונספט של שנות ה-60. משק אוטרקי שמחזיק במאים וצלמים וכו'. אין היום גופי שידור מודרניים בעולם שעובדים כך.

"אפילו ברמה הפרסונלית, זה הפרופיל של האנשים. תראה, יש צורך בהרבה מאוד מנהלים לטלוויזיה בישראל. גם בקשת גם ברשת, גם בערוץ 10 וגם בהרבה מאוד ערוצים של הכבלים והלוויין. וראה זה פלא, אין אדם אחד שהוא בוגר רשות השידור שהגיע לאיזשהו תפקיד ניהולי באיזושהי חברה מהחברות האלה. מישהו צריך לשאול את עצמו איך זה יכול להיות. הרי הרשות היתה הגורם היחיד שצימח אנשי מקצוע במהלך 30 שנה.

"זה לא בגלל שלא היו אנשים מוכשרים במשך 30 שנה. היה מעבר טאלנטים גדול בהקמת ערוץ 2, מדן שילון ויגאל שילון ועד אהוד יערי. אבל בתפקידי ניהול אין אנשים. פשוט אין אנשים. כי התשתית הניהולית דורשת כיום אינטגרציה מודרנית של הבנת השוק ובחירת תוכן, ולא שימוש במשאבים עצמיים למנגנון פנימי. זה DNA אחר לגמרי. רשות השידור היא גוף שחי על זה שלחיים יבין יש 92% רייטינג. זה ה-DNA של הארגון".

רבים טוענים כי מקור הבעיות בהנהלה הנוכחית.

"אמרו את זה בהרבה תקופות על ההנהלה של רשות השידור. אפשר לעשות אידיאליזציה לתקופה של ג'ו בראל וטומי לפיד, אבל בוא נהיה הגונים. הסיבה למצב של רשות השידור היא ההנהלה הזו לעומת הקודמת, שהיתה מבריקה ומלאת חזון? אל תבין לא נכון. אני חושב שיש בעיית ניהול קשה ביותר, אבל לשים את זה על עניין פרסונלי זה להקטין את הבעיה. הסיבה היא הרבה יותר עמוקה, ברמה המבנית. ברמה של הבנת התפקיד של השידור הציבורי".

החשש הוא שיסגרו את רשות השידור ולא יפתחו מחדש, ובזה יבוא הסוף על השידור הציבורי בישראל.

"אני חושב שאם לא יהיה שינוי, זה מה שיקרה. לא משנה אם זה יקרה על-ידי מרד צרכנים או דינמיקה של גסיסה אטית, שאנחנו כבר חוזים בה. כיוון שאני חושב ששידור ציבורי הוא קריטי, בכלל ובמדינת ישראל שבעתיים, בגלל המבנה החברתי והתרבותי שלה, אני חושב שזו הדרך היחידה להציל אותו".

שנער מגדיר את רשות השידור במתכונתה הנוכחית "כשל שוק". כיוון שהיא אינה ממלאת את תפקידה, הערוצים המסחריים נאלצים למלא את המשימה, מה שגורר אותם להפסדים. "אני לא צד לעניין", מציין שנער, "אני אזרח".

אתה גם צד, דירקטור ברשת.

"אני לא בעל מניות ברשת, מה גם שאם תהיה טלוויזיה ציבורית ראויה, אני לא בטוח שהרגולציה על ערוץ 2 תרד באופן אוטומטי. אלה מערכות שלא מדברות זו עם זו. זה נאיבי לחשוב את זה. ובוא, לצורך העניין, נגיד ששום דבר לא יורד. רק מה? תהיה תחרות ראויה יותר בין ערוץ 2 ו-10 לרשות השידור, והתחרות תהיה על הדבר הנכון. על כך שיש קהלים מסוימים שהערוצים המסחריים יכולים לתת להם רק מענה חלקי. ואפשר אחרת, אפשר שתהיה תמורה בעד האגרה. זה יכול לקרות, זה לא חלומות באספמיה".