הולי קאו

נראה שהעורכים ב"הארץ" וב"ישראל היום" לא התלבטו אמש באשר לתוכן הכותרת הראשית. המלצת המשטרה להעמיד לדין שורה של אנשי עסקים, פקידי ציבור ואנשי ממשל בפרשת שחיתויות הנדל"ן הידועה בשם "פרשת הולילנד" אולי לא היתה מגיעה לעמוד בראש סדר היום, אולם זהותו של אחד ממושאי ההמלצה לא השאירה מקום לספק. אהוד אולמרט, לשעבר האזרח מס' 1 של מדינת ישראל, היה אויב העם מס' 1 של "ישראל היום" מלידתו; ואילו כתבי "הארץ" גידי וייץ ואורי בלאו היו מהעיתונאים המובילים, והיחידים, שסיפקו תחמושת לחשיפת מעלליו של אולמרט שנידונים כעת בבית-המשפט.

"המשטרה ממליצה: אישום נגד אולמרט בשל קבלת שוחד בפרשת הולילנד", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "תיק החקירה הושלם והועבר לפרקליט המדינה להחלטה סופית. פרטים חדשים מהחקירה: דירות הפאר שהובטחו לאולמרט בפארק חירייה, תרומות הענק לקמפיין הבחירות שלו והפקס המרשיע בין ראש מינהל המקרקעין לדני דנקנר", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של תומר זרחין וגידי וייץ. התצלום הראשי הוא של פרויקט הולילנד בירושלים.


"אישום מס' 5 נגד אולמרט – שוחד", היא הכותרת של "ישראל היום", הנתונה במרכאות ומודפסת בפונט גדול במיוחד לרוחב השער כולו. כותרת המשנה, הכתובה באופן מגושם, כאילו כתב אותה חולה קצרת, תופסת חלק גדול מהשער: "המשטרה הגישה המלצותיה בפרשת הולילנד. אחרי 3 אישומים במשפט שכבר מתנהל החלטה על כתב אישום רביעי, המלצה חדשה: להעמיד לדין את ראש הממשלה לשעבר בחשד שקיבל שוחד בעת שכיהן כראש עיריית ירושלים. המלצה לכתבי אישום נוספים באשמת שוחד: נגד דני דנקנר, לשעבר יו"ר בנק הפועלים. שולה זקן בחשד שלקחה וגם תיווכה. אורי לופוליאנסקי, ראש עיריית ירושלים לשעבר. המפכ"ל: חקירת פרשת הולילנד – 'אבן דרך במלחמה בשחיתות'". התצלומים הם של אולמרט, לופוליאנסקי, דנקנר וזקן.

שני העיתונים מציעים סיקור נרחב של הפרשה. ב"ישראל היום" פורשים את ההיסטוריה של פרשת השוחד על פני עמודים 2–7 (ארבעה עמודים נטו), ומקדישים את חציו של העמוד האחרון לתגובות החשודים. ב"הארץ" מספקים לא רק כרוניקה, אלא גם גילויים מהחקירה: עד המדינה טוען כי מיזם הולילנד העביר לאולמרט 200 אלף שקל למימון קמפיין הבחירות לעיריית ירושלים, המשטרה מצאה פקס שנשלח מיעקב אפרתי, אז ראש מינהל מקרקעי ישראל, למתווך מאיר רבין ("המאעכר"), ובו "פירוט של החלטה שהתקבלה במינהל לטובתה של תעשיות-מלח. מעט אחר-כך התקבל אצל רבין סכום כסף גדול שמקורו בדני דנקנר מתעשיות-מלח.

נוסף לאולמרט יש 11 מומלצים אחרים, ושניים שהמשטרה ממליצה שלא להעמיד לדין. אחד מהם הוא עו"ד אורי מסר, לשעבר שותפו של אולמרט, שלא הועמד על ספסל הנאשמים גם בפעמים הקודמות כאשר שמו נקשר באישומים נגד אולמרט. נציגיו של מסר מכחישים כי אי-ההמלצה באה משום שנחתם עימו הסכם שלפיו יעיד נגד אולמרט.

עד המדינה עצמו, ששמו חסוי אף שהעיתונים פירסמו בעבר את תמונתו ושבו ורמזו רמזים עבים כסיגר כי אלה הם תמונתו ושמו של עד המדינה, מותקף על-ידי נציגי החשודים בפרשה, ומוקע, כמו בזמן שהפרשה פרצה, כאדם לא אמין. זרחין כותב ב"הארץ" כי "במשטרה ובפרקליטות בטוחים כי הצליחו לבסס את החשדות נגד המעורבים בפרשה, בין השאר באמצעות הודעות החשודים עצמם, תיעוד של העברות כספים, תדפיסי חשבונות בנק והקלטות שביצע עד המדינה לגורמים שלהם העביר כספי שוחד במרוצת השנים".

המלצה חמה

בזכות ההתמקדות באולמרט, החשודים האחרים בפרשה שהמשטרה ממליצה להעמיד לדין, ובעיקר איש העסקים דני דנקנר, השייך לאחת המשפחות העשירות בארץ, ואורי לופוליאנסקי, לשעבר ראש עיריית ירושלים, נהנים מבולטות קטנה יחסית בפרסומים היום ב"ישראל היום" וב"הארץ". ב"מעריב" מקבל דנקנר משבצת מיוחדת, שכותרת הגג שלה היא "הולך ומסתבך". אבי אשכנזי עושה חסד עם דנקנר ומשמיט מסעיפי האישום "המומלצים" את עבירת השוחד. מסגרת אחרת מוקדשת לאורי מסר, וכן מתפרסמות בכפולה המוקדשת לפרשה אינפוגרפיקה של "המעורבים והמסקנות" וידיעה מרכזית מאת אבי אשכנזי ומיה בנגל, שמחציתה מוקדשת לתגובת יועץ התקשורת של אולמרט.

סעיף בתגובת היחצן נוגע לעיתויו של פרסום ההמלצות, והוא מקודם לכותרת המשנה: "מקורבי אולמרט: העיתוי לא מקרי, המשטרה והפרקליטות לא רוצות שיעסקו בפשלות שלהן". כזכור, אתמול עסקו העיתונים בפסק הדין בפרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים ("הדסק הרוסי בסניף הירקון"), ובו זיכה השופט את הנאשמים ומתח ביקורת חריפה על התנהלות התביעה.

ההפניה שמקבל הסיפור מהשער ב"מעריב" קטנה ביחס לעיתונים שנזכרו לעיל, אולם עדיין תופסת מקום מרכזי בשער. ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, המלצות המשטרה בפרשת הולילנד נעדרות לגמרי מהשער. הדיווח על הפרשה מצטמצם למחצית עמ' 10. ירון דורון וטובה צימוקי לא מביאים את טענת מקורבי אולמרט בדבר העיתוי המגמתי של הפרסום (הם כן מצטטים את הטענה כי בשל "כותרות מגמתיות" עם חשיפת הפרשה, "אין למשטרה אומץ ציבורי לסגור את התיק"), אולם העורך עושה זאת בשבילם: חציו התחתון של העמוד מוקדש לידיעה שלפיה "בכנסת מזרזים הקמת גוף בודק חיצוני לפרקליטות". כותרת הגג היא "לאחר המכה בפרשת בנק הפועלים" (באופן אירוני, אחת מתמונות החשודים המתנוססת בראש העמוד, בידיעה האחרת, היא של דנקנר, לשעבר יו"ר הבנק).

נוסף לתמונות כמה מהחשודים מעטר את הידיעה תצלום של כותרת מ"ידיעות" של יום חמישי האחרון, ובה הודיעו ירון דורון וטובה צימוקי כי "מסתמן: המשטרה תמליץ על כתבי אישום בהולילנד". אם ב"ידיעות" ידעו לפני כולם, מדוע לא התכוננו והכינו סיקור מיוחד ומפורט? מדוע בחרו לכותרת ראשית – באורח יוצא דופן – את הראיון שערך רונן ברגמן עם יהודה גיל ("בכיר המוסד שהורשע בריגול"), שיתפרסם רק ביום שישי? משום ש"ידיעות אחרונות" מסקר את אולמרט באופן מוטה בצורה בוטה, כשהוא מטשטש באופן עקבי פרסומים שליליים על אודותיו (בגלל חברויות ואינטרסים נסתרים, משום שאולמרט כותב ספר ביוגרפי העומד לראות אור בידיעות-ספרים, או בגלל סיבות אחרות).

ניתן כמובן לטעון כי הפרסומים ב"ישראל היום" וב"הארץ" מוגזמים. אחרי הכל מדובר רק בהמלצה של המשטרה, ולא בהעמדה לדין. עצם מוסד ההמלצה המשטרתית בעייתי מאוד. בעבר הנחה השר לבטחון פנים עוזי לנדאו את היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין כי אסור למשטרה להמליץ להעמיד לדין. ההחלטה הזו אושררה שוב בבג"ץ לפני שנתיים (שורת הדין נגד משטרת ישראל):

"היועץ המשפטי לממשלה הבהיר כי אין לכלול בתיק החקירה המלצה של המשטרה האם להעמיד את החשוד לדין אם לאו. [...] היועץ המשפטי לממשלה הביא בחשבון הנחייתו את היתרונות הטמונים בקבלת עמדת המשטרה בסוגיות דיות הראיות שנגבו על-ידיה, הן מבחינת המשטרה עצמה, הן מבחינת התביעה, ומצד שני שקל את הצורך לצמצם את אפשרות הפגיעה בזכויות החשוד. כמובן, לא ניתן להתעלם מן הגבול הדק שעשוי להיות במקרים מסוימים בין חוות דעת לגבי תשתית הראיות לבין המלצה ממש, אולם נראה כי האיזון שנעשה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה (כגורם המוסמך) הוא סביר, וככל שיתברר כי ראוי ליתן הנחיות משלימות או הבהרות אחרות ייעשה כן בוודאי".

בג"ץ התייחס גם באופן מפורש לסוגיית הפרסום של המלצות: "עניין נוסף שראוי ליתן עליו את הדעת עניינו מתן פומבי לסיכום תיק החקירה המועבר על-ידי המשטרה לידי רשויות התביעה. ברור הדבר שפרסום 'מקדים' של עמדת המשטרה עלול להיות כרוך בפגיעה קשה בחשוד ואף בקיום הליך של חקירה ומשפט, ויש להביא עניין זה בחשבון אל מול הצורך בפרסום מידע בעל ערך לציבור. היועץ המשפטי לממשלה נדרש גם לעניין זה ופרסם 'קווים מנחים לחוקרים, לתובעים ולדוברים בעניין פרסומים מחקירות'.

"בין יתר ההנחיות כלולה הוראה כדלקמן: ככלל, לא יפורסם סיכום תיק החקירה, הנערך על-ידי הגוף החוקר בסיומה של חקירה, עם העברת התיק לתביעה. עם זאת, במקרים בעלי עניין ציבורי מיוחד, כשהגוף החוקר סבור כי יש עניין מיוחד בפרסום תמצית הסיכום, יוכל הגוף החוקר לעשות כן לאחר התייעצות וקבלת הסכמת היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה. בהתייעצות יידונו הן עצם הפרסום והן נוסחו. בטרם יפורסם מידע זה תינתן לחשוד הודעה על הכוונה לפרסמו".

אם כן, הרשויות עצמן מביעות אי-נחת מהאפקט שיש לפרסום המלצת משטרה, ואפילו ההמלצה עצמה היא מין יצור ממזרי, ספק אסור, ספק מותר ("הגבול הדק שעשוי להיות במקרים מסוימים בין חוות דעת לגבי תשתית הראיות לבין המלצה ממש"). מה עוד שלפי ההנחיות, פרסום ההמלצות היום היה צריך לקבל אישור מיוחד של היועץ המשפטי לממשלה, וממילא יכולים להיתלות בכך מי שקובלים על עיתוי הפרסום.

"ידיעות אחרונות" אינו יכול להיתלות בכל אלה כדי להסביר את האופן שהוא בוחר לסקר את אולמרט. העיתון אינו נמנע מלסקר המלצות של המשטרה להעמיד לדין (הוא הרי חשף ראשון את ההמלצה הנוכחית, אם כי באופן מינורי למדי), ובכלל, בפעם האחרונה שהתפרסמה המלצה מהדהדת של המשטרה להעמדה לדין – של הרב מוטי אלון בפשעי מין – מצאה הידיעה את דרכה אל שער העיתון: "המשטרה: הרב אלון לדין" (9.8.10).

48 שעות

מה בכל זאת ב"ידיעות אחרונות"? במקום שנחסך מסיקור עלילות אולמרט מתפרסם כיתוב תמונה על "חופשה זוגית בת 48 שעות בצפון הארץ ובהרי הגליל" של ראש הממשלה ורעייתו. הכיתוב, הארוך יחסית (גואל בנו), נקרא כמו פרודיה. במיוחד השורה הזו: "שרה הצטיידה בספרי פסיכולוגיה, וראש הממשלה בביוגרפיות, בהן ביוגרפיה של צ'רצ'יל". 48 שעות עמוסות למדי. האזכור של צ'רצ'יל לא נראה תמים: יחצניו של נתניהו הפיצו בעבר כי זוהי דמות המנהיג האהודה עליו. בהקשר זה, הנה ציטוט מראיון שערך בשנה שעברה נדב איל ב"מעריב" עם מרטין גילברט, "הביוגרף הרשמי של צ'רצ'יל":

"אתה יודע, נתניהו מעריץ את צ'רצ'יל, זוהי דוגמת המנהיגות שלו, והוא ביטא אותה לדברי תומכיו בהבנתו המוקדמת את אתגר הטרור שניצב בפני המערב. הרעיון הוא של נתניהו כמין צ'רצ'יל ישראלי, כזה שאומר שאין ברירה אלא לחרוק שיניים, לא לוותר, גם במחיר הקרבה אדירה", שואל איל, וגילברט משיב:

"אז אני מניח שיש לו בעיה היום, במחלקה הזו, בהתחשב בפרשיית גלעד שליט, לא? אגב, היתה לי תקרית די מביכה עם נתניהו: הוא הגיע ללונדון כראש ממשלה ואני הוזמנתי לפגישה שהתקיימה בין נתניהו ובין ראש הממשלה ג'ון מייג'ור. אין לי מושג מדוע הזמינו אותי. בכל מקרה, נתניהו אמר למייג'ור, אני רוצה לתת לך את הניתוח שלי לגבי המצב הנוכחי, ואז הוא התחיל בסקירה היסטורית ארוכה שכבר שמעתי כמה פעמים.

"ויכולתי לראות שמייג'ור מתחיל לדפוק באצבעו על השולחן. הוא היה חסר סבלנות. ולפתע הוא אמר לנתניהו, 'זה בסדר גמור אדוני ראש הממשלה, ההיסטוריון שלי נמצא כאן איתי', והצביע עלי. הרגשתי רע מאוד. בכל מקרה, מעולם לא דיברתי עם נתניהו על צ'רצ'יל. אולי הוא קרא את הספרים שלי". אולי. אם לא, אז בוודאי ב-48 השעות הקרובות.

ההר הוליד הרפז

בעוד פרשת הולילנד צצה מהעבר הרחוק (כבר כמה חודשים...), פרשת "מסמך גלנט" עדיין לא התפוגגה לערפילי הארכיון. מעצרו של בועז הרפז בשדה התעופה עם נחיתתו בארץ, בחשד שהוא מי שזייף את "מסמך גלנט", מגיע לשערי העיתונים כולם. ב"הארץ" הוא בועז הרפז, בעיתונים האחרים הוא "סא"ל (מיל') בועז הרפז", וב"ידיעות" לא משחררים אותו מהצבא ומשמיטים את התוספת מיל'.

ב"מעריב" מעניקים להתפתחות בפרשה את הסיקור המקיף ביותר (ומדגישים באופן מוזר משהו, כמה פעמים, את העובדה שנכבל באזיקים). אבי אשכנזי מדווח כי "כבר בשעות הראשונות לחקירתו הודה: 'אני העברתי את המסמך לעוזר הרמטכ"ל, אל"מ ארז וינר'", וכי לטענת המשטרה הרפז הוא מי שהניע את וינר להדליף את המסמך (באמצעות גבי סיבוני, ואולי עוד מתווך).

עוד מצטט אשכנזי גורם בפרשה שלפיו "בימים האחרונים למדנו רבות על הפרופיל הנפשי של האיש [הרפז], ואנחנו יודעים שהוא אדם לא אמין. אנחנו לא כל-כך ממהרים לקנות את הגרסות שלפיהן הוא מקורב לרמטכ"ל, רא"ל אשכנזי, ולקצינים אחרים, כפי שהוא סיפר בעבר לאנשים שונים". טור הפרשנות של אמיר בוחבוט באותו עמוד מוכתר בתהייה: "האם הרפז ינסה להפיל את התיק על אשכנזי?".

קר שם בחוץ

כתבת השער של המוסף "24 שעות" מוקדשת לרשת החברתית הפופולרית פייסבוק. "תוכנות שפותחות פרופיל פיקטיבי בשבריר שנייה. האקרים שגונבים לכם את הסיסמה ומסמנים 'לייק' במקומכם. גופים מסחריים שמתחזים לחברים תמימים. כך משתלט עולם הפרסום על הפייסבוק שלכם", נכתב בכותרת המשנה על השער (הכותרת הראשית היא: fakebook).

הכתבה עצמה, של איתי שמושקוביץ, המתפרשת על פני כפולת עמודים מצומצמת, סוקרת את התחום האפור, והשחור, שבו פועלים משרדי פרסום ואנשי שיווק ברשתות החברתיות, כשהם מבצעים פעולות של זיוף והונאה; הונאה של האתרים, של הגולשים ושל הלקוחות שלהם. גולשים שהם מעט מנוסים אולי לא ימצאו חידוש בכתבה, אולם אלו בכל מקרה אינם בדיוק קהל היעד של המוסף הנפוץ, שעושה כאן שירות ציבורי חשוב בכך שהוא תורם לאוריינות הטכנולוגית ולמודעות של גולשי האינטרנט למניפולציות שמופעלות עליהם ברשת.

אם-תרצו

"בעקבות הסערה, התורם המרכזי לתנועת אם-תרצו הפסיק להזרים לה כספים", נכתב בכותרת במעלה שער "הארץ". לפי נטשה מוזגוביה, "המטיף האוונגליסטי האמריקאי ג'ון הייגי החליט להפסיק את תרומותיו לתנועת אם-תרצו, על רקע הקמפיינים השנויים במחלוקת שניהלה האחרונה".

מהם הקמפיינים? "הראשון היה נגד הקרן החדשה והעומדת בראשה, הפרופסור נעמי חזן", והשני "מאבק נגד 'ההטיה השמאלנית' באקדמיה הישראלית". "לפני שבוע נחשף ב'הארץ' מכתב איום שהעבירו ראשי התנועה, רונן שובל וארז תדמור, לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, פרופ' רבקה כרמי, ובו דרשו שתפטר מרצים 'אנטי-ציונים' במחלקה לפוליטיקה וממשל – אחרת יפעלו להפסיק את התרומות שמקבלת האוניברסיטה מחו"ל", כותבת מוזגוביה.

ארי מורגנשטרן, דוברו של הייגי (שאגב, נחשף כתורם של אם-תרצו לא ב"כלכליסט" אלא בוואלה, עוד בפברואר), אומר ל"הארץ" על אם-תרצו: "הם הוליכו אותנו שולל לגבי הפעילות שלהם".

פניו של רונן שובל תופסות את רוב שער מוסף "המגזין" של "מעריב". "לפעמים צריך להיות קשוח" היא הכותרת המלווה את התצלום. כותרת המשנה שואלת: "תנועת מרכז ציונית או תנועת ימין מובהקת? בכל מקרה, רונן שובל, האיש שעומד מאחורי אם-תרצו, לא מרגיש צורך להתנצל בפני אוניברסיטת בן-גוריון, או בפני כל מי שלטענתו הפנה עורף לחזון הציוני. 'אנחנו רק רוצים להחזיר את האמונה בצדקת הדרך'".

רוב הראיון, התופס שלושה עמודים, עוסק בהתנצחות של המראיינת, גלי גינת, עם שובל, בשאלה המובאת בכותרת המשנה. לקראת סופו של הראיון סותר שובל את הנכתב ב"הארץ": "לא קראנו לאוניברסיטת בן-גוריון לפטר מרצים", הוא אומר, ואכן, המכתב מנוסח כך שאין בו דרישה לפיטורים. בעוד "הארץ" מוביל את הפרסומים נגד אם-תרצו, "מעריב" הוא מי שהפובליציסט הראשי שלו, בן כספית, נתן לתנועה את הרוח הגבית בטוריו.

שובל לא נשאל על השותף החדש למלחמה בקרן החדשה: הפורום למען ארץ ישראל, תא הסטודנטים של בר-אילן שעמד מאחורי הקמפיין נגד העלאת התמלוגים על חברות הגז. מיקי רוזנטל חשף בערוץ 10 את הקשר בין הייגי ובין חברת חיפושי נפט הפועלת בארץ.

היום מתפרסמות בעיתונים מודעות עמוד של הפורום למען ארץ ישראל, היוצאות נגד הקרן החדשה, עם הסלוגן: "עכשיו כבר כולם יודעים, הקרן החדשה מסוכנת לישראל". כולם עדיין מחכים לדעת מי בדיוק מתחבא מאחורי המסכות.