תיק התביעה במשפט אולמרט, 23.5.08 (צילום: יוסי זמיר)
הטוקבק היומי המובא במדור הדעות של "מעריב" מתפרסם היום תחת הכותרת "גבולות הצנזורה": "האם מותר להקשיב לשיר 'פתאום קם אדם'?", שואל הגולש פחד אהרון.
"מצב דברים שבו כל העולם מודע למידע המוסתר מידיעתם של קוראי עברית הוא בלתי סביר בעליל ושם ללעג את המערכות האחראיות ליצירת האבסורד", כתב כאן פרופ' מרדכי קרמניצר, מי שהיה נשיא מועצת העיתונות. הנשיאה הנוכחית, השופטת לשעבר דליה דורנר, כינתה אתמול בגלי-צה"ל את צו איסור הפרסום "מגוחך ומעציב".
תמונתה ותמונת ראש השב"כ יובל דיסקין מודפסות על שער "הארץ". בידיעה, של גילי איזיקוביץ ויוסי מלמן, נכתב כי בשבוע הבא עתיד להתקיים דיון שלישי בדרישה להסרת הצו. "נחשול הפרסומים בפרשה החל ביום שבת לפני עשרה ימים", נכתב ב"הארץ". "עד אז התפרסמו חלקי מידע, חלקם די מדויקים ורבים מהם מעוותים, באתרי אינטרנט שונים". לא נכתב אם החלקים המעוותים הרבים קשורים ל"הארץ" עצמו. דיסקין מצוין כמי שיש לו עניין גדול בסיפור ומתנגד לפרסומו.
טור הפרשנות של זאב סגל במדור הדעות של "הארץ" מוכתר בכותרת "הפרשה האסורה" ונפתח בציטוט של דורנר מהראיון בגלי-צה"ל. "בצד העצב על הסכלות השלטונית, שאינה ממהרת לבקש את הסרת הצו הקיים, ניתן לגחך על השתיקה שנגזרה על כלי התקשורת בישראל", כותב סגל. "היא פוגעת בזכות הציבור הישראלי לדעת, שהוכרה בחוק חופש המידע, מחזקת את גל השמועות המופרחות לחלל בחסות שיפוטית, ושמה ללעג את המערכת הדמוקרטית בישראל".
הפרשה האסורה בפרסום
הטוקבק היומי המובא במדור הדעות של "מעריב" מתפרסם היום תחת הכותרת "גבולות הצנזורה": "האם מותר להקשיב לשיר 'פתאום קם אדם'?", שואל הגולש פחד אהרון.
"מצב דברים שבו כל העולם מודע למידע המוסתר מידיעתם של קוראי עברית הוא בלתי סביר בעליל ושם ללעג את המערכות האחראיות ליצירת האבסורד", כתב כאן פרופ' מרדכי קרמניצר, מי שהיה נשיא מועצת העיתונות. הנשיאה הנוכחית, השופטת לשעבר דליה דורנר, כינתה אתמול בגלי-צה"ל את צו איסור הפרסום "מגוחך ומעציב".
תמונתה ותמונת ראש השב"כ יובל דיסקין מודפסות על שער "הארץ". בידיעה, של גילי איזיקוביץ ויוסי מלמן, נכתב כי בשבוע הבא עתיד להתקיים דיון שלישי בדרישה להסרת הצו. "נחשול הפרסומים בפרשה החל ביום שבת לפני עשרה ימים", נכתב ב"הארץ". "עד אז התפרסמו חלקי מידע, חלקם די מדויקים ורבים מהם מעוותים, באתרי אינטרנט שונים". לא נכתב אם החלקים המעוותים הרבים קשורים ל"הארץ" עצמו. דיסקין מצוין כמי שיש לו עניין גדול בסיפור ומתנגד לפרסומו.
טור הפרשנות של זאב סגל במדור הדעות של "הארץ" מוכתר בכותרת "הפרשה האסורה" ונפתח בציטוט של דורנר מהראיון בגלי-צה"ל. "בצד העצב על הסכלות השלטונית, שאינה ממהרת לבקש את הסרת הצו הקיים, ניתן לגחך על השתיקה שנגזרה על כלי התקשורת בישראל", כותב סגל. "היא פוגעת בזכות הציבור הישראלי לדעת, שהוכרה בחוק חופש המידע, מחזקת את גל השמועות המופרחות לחלל בחסות שיפוטית, ושמה ללעג את המערכת הדמוקרטית בישראל".
סגל קורא גם "לבטל את הטענות" נגד הצנזורה, מאחר שבמקרה זה האיפול הושת על-ידי בית-המשפט ולא על-ידיה. הצנזורה, הוא כותב, בעקבות פסיקות בג"ץ, היא גוף ליברלי הפועל על-פי נוסחת איזון ראויה בין צורכי הביטחון לחופש הביטוי, ועל בית-המשפט להתחשב בנוסחה זו בבואם לדון בצווי איסור פרסום. "אלא שלמרבה הפלא רבים משופטי בתי-משפט השלום והמחוזי, המוסמכים להוציא צווי איסור פרסום, מתעלמים זה שנים רבות מעקרונות היסוד שנקבעו בפסיקת בית-המשפט העליון". ב"מעריב" מצטרף מאיר בלייך לדברים וכותב על "מסלול עוקף צנזורה" של המדינה עצמה, שפונה לבית-המשפט בבקשות להוציא צווי איסור פרסום.
ב"הארץ" סגל לא מסתפק בכך וכמו ממליץ להפר את הצו כבר עכשיו ולא לחכות להסרתו. מי שכמעט לא מחכה להסרת הצו הוא "ידיעות אחרונות", שפועל במלוא עוצמתו להנכחת המצב האבסורדי שתואר לעיל. "שופטים בכירים לשעבר דורשים: התירו לפרסם את הפרשה הסודית", מדווחת כותרת הגג בעמ' 9, ומתחת לה מודפסים תצלומים של השופטים לשעבר דורנר ושלי טימן. ידיעה אחרת בדף מבהירה כי "הצנזורה" (כלומר הצנזורה הצבאית) אינה קשורה לעניין. טור הפרשנות של בעז אוקון מוכתר במלים "שיעור בטמטום", ומפנה למאמרים של קרמניצר כאן ושל עו"ד לילה מרגלית ב-ynet.
ב"ישראל היום" לא מתעניינים כל-כך בפרשות בטחוניות, אלא בפרשות תקשורתיות, וביתר דיוק – פחות מתעניינים במציאות ויותר בהזדמנויות שהיא מספקת לנגח את המתחרים. כך מודפס היום על השער מאמר של עורך העיתון עמוס רגב, תחת הכותרת "ישראל אינה איראן", המוקדש לניגוח "ידיעות אחרונות", שעבר לכאורה על צו איסור הפרסום וכאילו מנסה להציג את ישראל כמדינה חשוכה.
ייתכן כי הטיפול של "ידיעות אחרונות" באופן הסיקור של הפרשה היה צבוע, ייתכן שהוא היה מיועד לצורכי רייטינג – ההיסטוריה הקרובה של היחס של "ידיעות" לנושא הצווים מוכיחה דווקא עקביות וקוהרנטיות מצדם. לעומת זאת, כשעמוס רגב משתבח בעצמו ובעיתון שהוא עורך כי הם "שומרי חוק" שאינם מפירים צווים, ובאותה נשימה כותב נגד הצווים האלו ממש – מדובר בצביעות. וכשיודעים ש"ישראל היום" לא פעל בזירה המשפטית להסרת הצו – הרי שמדובר גם בחדלון אישים ממש. לא רק נבלים מוצאים מפלט בפטריוטיזם מזויף.
הרמטכ"ל ושר הביטחון
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום" עוסקת בהודעה של שר הביטחון אהוד ברק על אי-הארכת כהונתו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי לשנה חמישית, במתיחות בין השניים ובטענת אשכנזי (מקורביו) כי כלל לא התכוון להאריך את כהונתו. ב"ידיעות אחרונות" הכותרת היא "העימות" ("מלחמות אגו" היא כותרת טור הפרשנות של אלכס פישמן), ב"מעריב" הכותרת המעודנת היא "זובור" וב"ישראל היום" – "הכל אישי". תמונתו של אשכנזי מובילה בכל השערים, ב"מעריב" מפרסמים בכפולה הפותחת תמונה מעליבה במיוחד של ברק. בן כספית ועפר שלח עושים ממנו קציצות. כותרת ההפניה לטורו של דן מרגלית על שער "ישראל היום" היא "חבל", ובמעלה שער "ידיעות אחרונות" מתפרסמת כותרת: "הערכה: אלוף יואב גלנט – המועמד המוביל של ברק לתפקיד הרמטכ"ל".
פרשת הקברים
מי זוכר את הפרשה שהסעירה את המדינה, או לפחות את עיתוניה? הפרשה שאיחדה את ארבעת היומונים הניצים, שנקטו כולם בעמדה אחידה ופירסמו כותרות ראשיות המתנגדות לעמדה החרדית בסוגיית הקברים שמתחת לאזור המיועד לבניית חדר המיון הממוגן של בית-החולים ברזילי באשקלון?
"הארץ" ו"ישראל היום" זוכרים וממשיכים לעקוב אחר הפרשה ולהבליט אותה. "פרשת הקברים", מכנה אותה הלוגו שניתן לידיעה על שער "הארץ": "נתניהו לליצמן: לא אסכים להעברת חדר המיון בברזילי". לפי ברק רביד ודן אבן, נתניהו אמר לליצמן כי הוא החליט שהקברים יועברו, ולא אתר הבנייה. ליצמן מצדו השיב שסיעתו מתנגדת ושכסגן שר הבריאות לא יוכל "לבצע החלטה בנסיבות כאלה". "עם זאת", נכתב בידיעה, "בלשכת ליצמן הבהירו כי נתניהו משמש גם בתפקיד שר הבריאות, ולכן יכול למעשה לפעול כרצונו". יש עץ אם כן, ויש סולם, ובא שלום על ישראל ומנוחה למתים ולחולים.
ידיעה דומה מתפרסמת גם בעמ' 6 ב"ידיעות אחרונות" ("נתניהו: לא אסכן חיי אדם"; "מסתמן כי ראש הממשלה יבטל את המהלך"), וידיעה מצומצמת עוד יותר מתפרסמת בעמ' 17 ב"מעריב", תחת הכותרת "בדרך למשבר?".
חדשות חוץ
כותרת במדור חדשות החוץ של "הארץ": "המלכה אישרה לפזר את הפרלמנט ופתחה את הקרב על השלטון בבריטניה"; "אחרי 13 שנה באופוזיציה, ינסו השמרנים להדיח בחודש הבא את ראש הממשלה גורדון בראון, הנמצא בשפל בסקרים".
העמימות הגרעינית
בשער "מעריב" מתפרסמת הפניה למאמר של ד"ר אבנר כהן, המוצג כ"מחבר 'ישראל והפצצה'". "עמימות בסכנה" היא כותרת ההפניה, אבל כותרת הטור עצמו בעמ' 8 היא "מפזרים את העמימות". לפי ד"ר כהן, המרטיר של הקוראים לחשיפת תעשיית הגרעין של ישראל, "העמימות הגרעינית הישראלית נתפסת בעיניים זרות כעניין אנכרוניסטי. כשם שנדהמנו מהתגובות בעולם בנושא דובאי, אנו עלולים לגלות שהעולם הרבה פחות סובלני למשחקים שלנו".
ה"אקונומיסט" קובע
הכותרת הראשית של "דה-מרקר" היא "הבורסה החזקה בעולם". לצדה מודפסת הכותרת "'אקונומיסט' קובע, המודל הכלכלי הגרמני ניצח את המודל האמריקאי והבריטי". "המשבר העולמי עירער את האמונה במודל האנגלוסקסי של צמיחה המבוססת על להטוטנות פיננסית ובועות נכסים – וחיזק את המודל הגרמני, שבו העובדים משתפים פעולה עם הבוסים, המנהלים משקיעים לטווח הארוך והיצרנים מתגאים בייצור המקומי", נכתב בכותרת המשנה בכפולת העמודים 19-18.
ה"אקונומיסט", כותב הדר חורש במדור הדעות של "מעריב", זוכה לתואר "השבועון הכלכלי המשפיע בעולם". כותרת הטור של חורש היא "הטעויות של ה'אקונומיסט'", והוא מוקדש לתחזית שפירסם העיתון הכלכלי לפני שנתיים. אז ייחד העיתון חלק ניכר מגליונו לישראל ולמצב הכלכלי וסיכם ב"שורת קביעות נחרצות והערכות לא אופטימיות על עתידו המעורפל של המשק והסיכונים החריגים שבפניהם הוא ניצב".
חורש מונה "חמש מהטעויות הגדולות של השבועון הבריטי" ביחס לישראל, בין השאר: ההייטק חזק ממה שחשבו, אין עדיין בריחת מוחות מישראל, העלייה הרוסית ממשיכה לתגמל את המשק בכוח איכותי, והמשק אינו מושפע מאי-היציבות השלטונית בגלל כוחם הגדול של פקידי האוצר (ההתאוששות הדרמטית של הבורסה הישראלית, כותב רותם שטרקמן ב"דה-מרקר", מפתיעה לא רק בגלל האיום מאיראן, אלא גם כי היא מגיעה כשישראל מונהגת "בידי הממשלה הימנית ביותר אי-פעם, שמובילה אותנו לבידוד בינלאומי חמור").
האם כל-כך טוב כאן? "אתמול התפרסמו שתי ידיעות כלכליות חשובות ולכאורה מנוגדות לחלוטין", כותבת רותי סיני באותו מדור במוסף "המגזין" של "מעריב". הידיעה הראשונה היא על פתיחת בקבוקי שמפניה בבורסה באחד-העם, "שזינקה ברבעון הראשון של 2010 ב-11.6, אחוז אחד יותר מכל המדינות המפותחות". הידיעה השנייה היא הודעה של בנק ישראל על כשלון המדיניות הכלכלית-חברתית של ממשלות ישראל בעשור האחרון.
"מדיניות הרווחה התמקדה בשנים האחרונות בתמרוץ ההשתלבות בשוק העבודה", נכתב בדו"ח הבנק המרכזי, "בעיקר דרך קיצוץ משמעותי בקצבאות, אולם עצם ההשתתפות בשוק העבודה לא היה בה כדי לחלץ מעוני". רוב העניים בישראל, נכתב עוד, חיים במשפחות שבהן ראש המשפחה עובד (רובם במשרה מלאה). ועוד: בעשור האחרון גדל מספרן של משפחות אלו ב-80%. גם משפחות שבהן יש שני מפרנסים הן עניות: 350 אלף משפחות כאלה יש בישראל.
מדוע נכשלה המדיניות? לפי בנק ישראל, אשמה המדינה שאינה אוכפת את חוקי העבודה, אשמים העניים שמביאים הרבה ילדים, ואשם השוק שלא מאפשר שכר מחיה למי ש"כושר ההשתכרות שלו נמוך". וסיני כותבת: "הבעיה היא ברמת שכר נמוכה שאינה מצליחה בשום פנים להדביק את יוקר המחיה, שנקבע על-ידי הכנסות מהון ולא עוד מעבודה". "הדו"ח של בנק ישראל דומה בעיקרו לדו"ח האחרון של OECD", כותב חיים ביאור ב"דה-מרקר" תחת הכותרת "המתעשרים החדשים מול העניים המשלמים את המחיר". אולי בכל זאת ה"אקונומיסט" צדק.
בכתבה הראשית של "דה-מרקר", על אודות הגאות העצומה בבורסה בתל-אביב, כותב עמי גינזבורג: "מה צופן העתיד? אין לדעת".
"טרמה"
"האם דייוויד סיימון ('הסמויה') יצליח להתעלות על עצמו בסדרה חדשה על ניו-אורלינס לאחר ההוריקן קתרינה, שיצר עם אריק אוברמאייר?", שואלת רותה קופפר בכתבה בעמ' 2 של "גלריה", על סדרת הטלוויזיה "טרמה", שתשודר החל מיום ראשון בארצות-הברית בערוץ HBO.
ענייני תקשורת
"מלחמת הרשתות היא מלחמה מיותרת", כותב מיכאל אתגר במדור הדעות של "דה-מרקר" על הרשתות שופרסל והריבוע-הכחול (מגה). "המרוויחים העיקריים ממלחמת ההשמצות בין רשתות השיווק הם הפרסומאים ואנשי המדיה – ולא הרשתות".
כותרת כתבתו של עודד נפחי ב"דה-מרקר", החוזה את העתיד הקרוב של תעשיית הטלוויזיה, היא "השנה שבה הריאליטי מת". לפי נפחי, "תוכניות הניסויים החברתיים יתפסו את מקום הריאליטי. חברות ההפקה יחזרו להשקיע כסף. התוכן והפרסומות יזלגו במלואם לאינטרנט ותוכניות הספורט ימשיכו לפרוח".
עוד ב"דה-מרקר": נתן ליפסון כותב על האתר ויקיליקס (wikileaks), המפרסם מסמכים וסרטונים שמדליפים לו גולשים. האתר פירסם באחרונה סרטון ממצלמה במסוק אפאצ'י אמריקאי שיריות שנורו ממנו הרגו 12 בני-אדם בעיראק, ובהם שני עיתונאים של רויטרס. "הארץ" נותן לפרשה מקום נכבד ומפרסם כתבה של נטשה מוזגוביה על הנושא בשער העיתון: "הפנטגון הסתיר, הרשת חשפה: כך חוסלו עיראקים חפים מפשע".