ב-25 באפריל הופיע במפתיע שליט לוב מועמר קדאפי במשרדי רשת הטלוויזיה אל-ליביה, שבבעלות בנו הבכור, סייף אל-אסלאם. הביקור נמשך דקות אחדות בלבד. קדאפי הודיע למנהלים המבוהלים שהוא מעביר לאלתר את השליטה בתחנה לידי רשות הרדיו והטלוויזיה הממשלתית. לבנו נודע דבר ההחלטה רק לאחר מעשה.
הרקע ל"פוטש הטלוויזיה" שהתחולל בטריפולי הוא האופן שבו סיקרה רשת אל-ליביה ("הלובית") את אירועי "עופרת יצוקה" לפני חודשים אחדים. הכיסוי היה בוטה וחריף הרבה יותר מזה שרשת הטלוויזיה של קדאפי האב, אל-ג'מאהיריה, הרשתה לעצמה. הסגנון הלאומני מאפיין את אימפריית התקשורת שכונן סייף אל-אסלאם בשנתיים האחרונות, במסגרת מאמציו לבסס את מעמדו כיורש המיועד של קדאפי. "סייף", כפי שהוא מכונה, ער לעובדה שאביו מעדיף על פניו את אחד מבניו הצעירים יותר, מועתסים, המשרת כיום כקולונל בצבא לוב.
תחת חברת אל-ע'אד ("המחר") הקים סייף לא רק את רשת הטלוויזיה שלו, אלא גם תחנות רדיו ושני עיתונים יומיים, "קוריינא" ו"אויא", וכן שבועון מצויר לילדים בשם "אהבת הרימונים". הוא גייס לצדו את איגודי הסופרים, האמנים והעיתונאים בלוב, ובמבצע משותף עימם ביקש לנסוע לרצועת עזה כדי להעביר משלוח אספקה לחמאס, אלא שמצרים סירבה בתוקף להתיר לו לנחות בשדה התעופה אל-עריש.
מתברר שהמצרים התלוננו לא פעם בפני קדאפי על עודף ההתלהבות של בנו בכורו לסייע לחמאס. ההערות האלה לא הועילו, עד שהתפוצצה פרשת רשת החיזבאללה שפעלה במצרים. העיתונות המצרית ברובה התייצבה סביב קו תוקפני כלפי השיח' חסן נסראללה, עד כדי קריאות לחיסולו. קומץ עיתונים אופוזיציוניים במצרים, ובמיוחד "א-דוסתור", הרשו לעצמם לנסות ללמד סניגוריה על זכותו של החיזבאללה לנצל את אדמת מצרים כפרוזדור סיועי לחמאס.
למן הרגע הראשון הצטרפה אל-ליביה למבקרי התנהלותו של משטר מובארכ בפרשה זו. הידידות האמיצה והשותפות העסקית שבין סייף קדאפי למוחמד רשיד, איש הכספים של יאסר ערפאת, ומוחמד דחלאן חברו, לא הניאו את התחנה מנקיטת גישה אוהדת לחיזבאללה. השיא היה בתוכנית "עט הנפץ" של העיתונאי המצרי הגולה חמדי קנדיל, שמתח ביקורת ארסית על מובארכ עצמו. קנדיל, אגב, פוטר מעבודתו בתחנת הטלוויזיה המצרית הפרטית Dream TV ונאלץ לעקור לדובאי, עד שגורש גם משם במהלך ימי המלחמה בעזה ומצא מקלט אצל אל-ליביה.
בנקודה זו פקעה הסבלנות בקהיר. אנשיו של מובארכ התקשרו לבן-דודו של קדאפי, קולונל אחמד קדאף-א-דם, האחראי לתיאום בין שתי המדינות, ותבעו להפסיק את ההסתה נגד ממשלת מצרים. כדי לתת משנה תוקף לדרישה הזו הודפסו ב"אל-אהראם" ובעיתונים חצי-רשמיים אחרים מאמרי התקפה שהשוו את אל-ליביה לרשת אל-ג'זירה והזכירו לקוראיהם כי במקום להשקיע במצרים מיליארדי דולרים, כפי שהבטיח, מרשה קדאפי האב לבנו לסנוט במצרים.
קדאפי לא היה מוכן למשבר גלוי עם מובארכ. מצרים רוגזת היא סכנה לכל שליט בלוב. בתוך כמה ימים נשלחו מכתבי "הבהרה" לעיתונים המצריים. קנדיל קיבל בלונדון את ההודעה על הפסקת השידור של תוכניתו. סייף קדאפי איבד את רשת הטלוויזיה הפרטית שלו, ובעצם בכך בא בבת אחת הקץ על הניסוי בתקשורת לא-ממשלתית בלוב. מנהל אל-ליביה המודח, עבד א-סלאם אל-משרי, עודנו עצור.
עכשיו מחפשים באל-ליביה כוכבים חדשים להתגאות בהם. גייסו את מאריה מעלוף, עיתונאית לבנונית המוכרת כמקורבת לראש המודיעין הצבאי הסורי אסף שווכת, גיסו של הנשיא אסד. עוד הגדילו לעשות כשחתמו חוזה בסך של לא פחות משלושה מיליון דולר עם העיתונאית המצרייה האלה סירחאן, שקנתה לעצמה מוניטין בחשיפת ממדי הזנות במצרים.
האירועים סביב רשת הטלוויזיה אל-ליביה שיכנעו את מצרים לנהוג להבא משנה זהירות כלפי תחנות לא-רשמיות. התוצאה: עלייתה לאוויר של רשת הטלוויזיה החדשה של פתח נדחתה למועד בלתי ידוע.