במשך שנים סימל יוסף (טומי) לפיד זן הולך ונכחד של עיתונאים ישראלים. הוא שייך לאסכולת המייסדים של התקשורת הישראלית, עיתונאים עם מטען השכלתי שאינו מבייש אנשי אקדמיה, שלמדו את מלאכתם תוך ניסוי וטעייה.

עד לפני ימים אחדים ייצג לפיד שורה הולכת ומתמעטת של עיתונאים הפורשים לגמלאות היישר מאחורי המכתבה, ללא תחנות ביניים. פרחי התקשורת, להבדיל, מרבים להתייחס כיום לעיסוק התקשורתי כאל מקפצה לתפקידים ולקריירה אחרים, לפעמים משתלמים יותר, בדרך כלל דוברות, יחסי-ציבור, תפקידי ניהול שונים ועוד.

בתוכנית הרדיו השבועית הרבה לפיד לחלוק את תורת העיתונאות שלו עם מאזיניו הנאמנים. גם אם אהבתי שלא להסכים עם רוב דבריו, נהניתי להקשיב להם, כנראה בשל סגנונו המיוחד - תערובת מזרח-אירופית של הומור כבוש באירוניה בוטה. הוא הספיק, כמדומני, לשבץ בתוכנית הרדיו שלו נ"ז שיעורים בעיתונות, ואני מבקש לתרום את השיעור שלא ישודר.

מדוע לא נכון להכשיר את המעבר מהתקשורת לפוליטיקה במיוחד כשהוא נעשה בן-לילה.

אפתח כהרגלו של לפיד: ברוכים הבאים לשיעור נ"ח בתקשורת. מי שהגדיר את התקשורת כרשות רביעית במדינה, ודאי גם דגל בהפרדת הרשויות. כרשות בפני עצמה, אמורה התקשורת לפקח על רשויות אחרות, וכדימוי הפופולרי, לשמש "כלב השמירה" של השלטון. העיתונאים מצווים להתעמת עם הפוליטיקאים, לעקוב אחר מעשיהם ולא לחסוך שבטם מהם. התפקיד מחייב שמירת מרחק נכון מפוליטיקאים ועמידה איתנה בפני פיתויים שונים.

תפקיד הפיקוח מעניק עוצמה בלתי מבוטלת, והוא גם מחייב כל עיתונאי. בין היתר עליו ללמוד שלא לנצל את העוצמה הצבורה לרעה. דווקא משום כך, המעבר בין הרשויות השונות מוסדר בחוקים שונים. אמנם בקוד האתי של העיתונאים אין עד כה התייחסות לסוגיה זו, אולי משום שהיקפה לא היה מטריד מדי, אך אין בכך כדי להכשיר כל מעבר מהתקשורת לפוליטיקה, במיוחד כשהוא נעשה בן-לילה. תרגום העוצמה הנרכשת ליתרון בזירה הפוליטית עלול להחליש את כוח הפיקוח של התקשורת על שאר הרשויות. בעתיד כתיבה עיתונאית עלולה להיבחן לפי המניעים הפוליטיים הכמוסים, ואילו עיתונאים אחדים עלולים להיחשד כפוליטיקאים פוטנציאליים ויריבים לעתיד.

עם זאת, כישלון אלקטורלי עלול להחזיר את המתמודד, נגיד לפיד, לעיתון או לאולפן, שם ייחשד בכוונות של חיסול חשבונות עם פוליטיקאים שחסמו את דרכו לכנסת, או לחלופין במשוא פנים כלפי אלה שתמכו בו.

לפיד, בתפקידיו השונים, כעיתונאי, כמנכ"ל רשות השידור ובתפקיד הניהול בכבלים, הטביע חותם משמעותי על העיתונות המודפסת והאלקטרונית בארץ. צר לי לסכם את שיעור נ"ח בתקשורת בהערה שלפיד חמק ממנו.

ומי שרוצה למצוא סמליות בסימון השיעור באותיות נ' וח' עושה זאת על אחריותו ולהנאתו הפרטית.

פורסם ב"ידיעות אחרונות", 29.3.99

סוגיית המעבר מעיתונות לפוליטיקה התעוררה ביתר שאת בסוף המילניום. גם לפני כן חצו עיתונאים את הקו ועברו לפוליטיקה, וחברי-כנסת אחדים המשיכו להצהיר על עיתונות כמשלח יד. לקראת הבחירות לכנסת בשנת 1999 הציע ח"כ אברהם פורז לטומי לפיד לעמוד בראש הרשימה שינוי. המקרה עורר הפעם מחלוקת משום שבזמנו טומי לפיד תירגם למעשה את המוניטין התקשורתיים ליתרון פוליטי. סוגיית המעבר של עיתונאים לפוליטיקה תחריף כעבור עשור, עם התחזקות הזרם וריבוים של עיתונאים לשעבר בכנסת, כפי שעוד תידון במאמר אחר בספר. כותרת המאמר שאולה משם הספר "שיעורים בתקשורת", הוצאת צבעונים, 2000. הספרון כולל שיחות של לפיד בתוכנית הרדיו "השבוע שלי", שבה שילב שיחות קצרות על נושאים אקטואליים כמעבר בין שירים.

המאמר "שיעור לפיד בתקשורת" נכלל בקובץ "סדר יום - תקשורת, חברה, פוליטיקה", מאת דן כספי, שיצא לאור בשנת 2011 בהוצאת רסלינג