המחקר מציג את הדרך שבה קונות תוכניות המציאות את שיתוף הפעולה של קהל הצופים באמצעות הפורמט והתוכן. המחקר מציג, בין היתר, את הפורמט, המושתת על שלושה מרכיבים:
א. מרכיב "השיטה הדמוקרטית" – התוכניות מתבססות על שיטת הבחירות הדמוקרטיות במרחב הציבורי ומעתיקות אותה למרחב הפרטי. כדי לאפשר את מעורבות הצופה, הופך הטלפון הנייד לאמצעי ההצבעה. אמצעי זה הופך את המתמודדים למוצרים הנקנים על-ידי הצופים. הצופים, בתמורה, מגבירים את מחויבותם למשתתפים, לאור העובדה שאלה מייצגים אותם בטלוויזיה.
ב. מרכיב "ההכתרה המהירה" - בעוד המציאות מבטיחה כאוס, בלבול וחרדה, מציעה הטלוויזיה עתיד בטוח ללא נטילת סיכונים.
ג. מרכיב "הפלורליזם הממוסד" - מתבסס על אנשים "אמיתיים" מרקע שונה (פלורליזם), הנכפה על-ידי ההפקה (ממוסד). נוכחות משתתפים מרקע שונה מאפשרת לקבוצות שונות באוכלוסייה להזדהות עם התוכניות, ועל-ידי כך להרחיב את קהל הצופים ואת הרווח מהפרסומות.
המחקר נערך במסגרת מכון הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת תל-אביב.