יש לאסור כליל על החזקות צולבות בין אמצעי תקשורת העוסקים בשידורי חדשות ואקטואליה - זו ההמלצה העולה ממחקר חדש של פרופ' ירון אזרחי, פרופ' זהר גושן ועו"ד שמואל לשם, שמפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה. המחקר, "בעלות צולבת - שליטה ותחרות בשוק התקשורת הישראלי. היבטים כלכליים ומשפטיים והשלכותיהם על הדמוקרטיה הישראלית", עוסק בסכנות לדמוקרטיה הנובעות מהבעלות הצולבת באמצעי התקשורת ומציע פתרונות.

אמצעי התקשורת מייצגים את המציאות בתחומי הפוליטיקה, החברה, הכלכלה והתרבות בעבור האזרחים, מציינים עורכי המחקר. ריכוז השליטה באמצעי התקשורת בידי מספר מצומצם של בעלי הון מסוכן לדמוקרטיה ומגביל את האפשרות לבקר את גופי השלטון, אך שוק התקשורת הישראלי רווי בעלויות צולבות - ביניהן חברת בזק המחזיקה בחברת שידורי הלוויין ובאתר חדשות באינטרנט, והעיתונים הגדולים המחזיקים בזכייניות ערוץ 2 ובחברות כבלים.

ההמלצות של עורכי המחקר נשענות על ההבחנה בין ההיבט התחרותי של כללי הבעלויות הצולבות להיבט הדמוקרטי. זאת לעומת הצעת החוק של תמר גוז'נסקי ויובל שטייניץ, שלדעת עורכי המחקר אינה מבדילה בין שיקולי תחרות כלכלית לשיקולי הגנה על ערכים דמוקרטיים. ההצעה של חברי-הכנסת מרחיבה את סמכויות הממונה על ההגבלים העסקיים ואינה מבדילה בין שידורי חדשות ואקטואליה לשידורים אחרים.

עורכי המחקר סבורים שבשל מספר המתחרים המצומצם בשוק התקשורת יש לאסור כליל על החזקות צולבות בין אמצעי תקשורת שונים העוסקים בשידורי חדשות ואקטואליה. בכל יתר התחומים יש להפעיל קריטריונים כלכליים תחרותיים המבוססים על דיני ההגבלים העסקיים. המשמעות המעשית היא שאין לתת רשיון לשידורי ערוץ טלוויזיה לגוף שבעליו מחזיק גם בגוף תקשורת אחר. לעומת זאת, אין להטיל מגבלות חוקיות על החזקות צולבות בין ערוצי תוכן ובידור שאינם נוגעים לחדשות ואקטואליה אלא כדי להבטיח קיום של תחרות כלכלית. לדעת עורכי המחקר, על ההגבלות בתחום התוכן של חדשות ואקטואליה להיגזר ממבנה השוק וממספר השחקנים בו. ביחס לארבעת העיתונים היומיים הגדולים - "ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ" ו"גלובס" - יש לנקוט, לדעתם, מגבלות חמורות על החזקתם באמצעי תקשורת אחרים. יש למנוע כל קשר כלכלי בינם לבין בעלי זכיון או רשיון לשידורי טלוויזיה העוסקים בחדשות ואקטואליה. כמו כן יש למנוע מגופי תקשורת העוסקים בחדשות ואקטואליה להחזיק באתרי אינטרנט שעוסקים גם הם בחדשות ואקטואליה, אך אין למנוע מהם הקמת אתרים משל עצמם המבוססים על המידע שלהם (כדוגמת אתר אינטרנט המציג את תכני העיתון המודפס).

עורכי המחקר מצביעים גם על פגמים ברגולציה בישראל. לטענתם, הרגולציה סובלת מסרבול ביורוקרטי, בין היתר כתוצאה מריבוי רשויות המכשילות את התפתחות שוק התקשורת. משרד התקשורת מקדם בשנה האחרונה הצעה להקמת רשות תקשורת, ועורכי המחקר מציינים שכיוון ההצעה רצוי אך האופן שבו היא מיישמת את עקרונות הפיקוח שנוי במחלוקת. עוד בעיה ברגולציה נובעת מהעדר תפיסה עקרונית של מבנה ההסדרה הרצוי. גורלו של שוק התקשורת תלוי בהחלטות המועדות להשתנות לעתים קרובות. חוסר היציבות הזה מונע מהשחקנים בשוק התקשורת לצפות את תנאי הרגולציה ומרתיע משקיעים. יש גם ניגוד עניינים הנובע מהיות המדינה רגולטור ושחקן במקביל, בשל אחזקותיה בבזק המחזיקה גם בחברת שידורי הלוויין yes. בזק עומדת בפני הפרטה, אך זו מתעכבת כבר זמן רב - לדעת עורכי המחקר, לא רק בשל מצבו של המשק הישראלי והמצב הבטחוני, אלא גם בשל ליקויים מבניים בשוק התקשורת ושוק ההון. משום כך, חקיקה שתגביל את הבעלויות הצולבות לא מספיקה, לדעתם.

החוקרים סבורים שהריכוזיות הגבוהה בשוק התקשורת נובעת, בין השאר, ממיעוט מקורות הון העומדים להשקעה. עלות הכניסה לשוק גבוהה וגודלו של השוק מגביל מתחרים חדשים להיכנס לענף, כך שהזירה נותרת לשחקנים בעלי חוסן פיננסי בלבד.

לכן, לצד הצעדים הרגולטוריים, ממליצים עורכי המחקר על נקיטת פעולות נוספות כמו הרחבת מקורות ההון באמצעות שכלול ופיתוח שוק ההון. לדעתם, על המדינה להגדיל את מקורות ההון העומדים להשקעה בשוק התקשורת, באמצעות מתן האפשרות לחברות תקשורת קיימות לגייס הון סחיר, מניות או הלוואות, מהציבור הרחב. יזמים המבקשים להקים מיזמי תקשורת חדשים, יוכלו לממנם בעזרת גיוס הון בבורסה. כך תפחת התלות של מיזמי תקשורת חדשים בבעלי ההון הקיימים ותקטן מעורבותם של הבנקים בשוק התקשורת. דוגמה חיה לתלות בבנקים אפשר לראות בסיוע הבנקאי לחברות הכבלים וחברת הלוויין.

המחקר מצביע גם על צעדים מעשיים לשכלול שוק ההון. באירופה ובארה"ב פעילים מאוד גופים מוסדיים בהשקעות בגופי תקשורת. בישראל, לגופים מוסדיים (קופות גמל וקרנות) שיעור נמוך של החזקות בחברות הנסחרות בבורסה. שיעור ההחזקות הנמוך מפחית את יעילותו ויציבותו של שוק ההון. לדעת עורכי המחקר יש גם לעודד את הציבור הרחב לפעול בשוק ההון, באמצעות השקעות ארוכות טווח והבטחה של הגנה לבעלי המניות מפני בעלי השליטה בחברות ומפני תרמיות ומניפולציות בשוק ההון. עוד צעד לצמצום מעורבותם של גופים בנקאיים בשוק התקשורת מצוי בפיתוחו של שוק אגרות החוב הפרטי. זה יאפשר לחברות התקשורת לגייס אשראי באמצעות הנפקת איגרות חוב.

עורכי המחקר אינם מצדדים בסיוע של המדינה למתחרים חלשים למען עידוד התחרות, כנהוג בצרפת למשל. זאת מחשש להתערבות נוספת של הפוליטיקאים בעצמאות התקשורת וחוסר היעילות הכלכלית שבכך. באשר למימון על-ידי משקיעים זרים, מציינים עורכי המחקר את חשיבותם לצד הבעייתיות הנובעת מכך שמשקיעים נוטים לאחרונה להשקיע בארצות מוצאם והמגבלות המוטלות על שיעור ההחזקה המרבי באמצעי התקשורת בישראל.

גיליון 46, ספטמבר 2003