בערך פעם בשנה מדווחים בתקשורת הישראלית על ירידת מספר הנרשמים השנתי ללימודי מדעי הרוח, ומנגד על עלייה משמעותית בהרשמה לתחומים כמדעי המחשב והנדסה. בעקבות מגמת הירידה ברישום למדעי הרוח ביקשו השנה בוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה לחדש את פעילות ועדת היגוי למדעי הרוח, ובתקשורת מתקיים עתה דיון עצל על חשיבותם.
לפני מספר שבועות פירסם פרופ' חיים היימס, רקטור אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מאמר ב-ynet לפיו אנו זקוקים למדעי הרוח על מנת להעשיר את הכשרתם המקצועית של הסטודנטים למדעים המדויקים ומדעי ההנדסה, וכי בעבר הרחוק מדעי הרוח היו בכלל חלק מלימודי המדעים. כעבור מספר שבועות המדען הראשי של מיקרוסופט ישראל, תומר סיימון, פירסם ב"הארץ" טענה דומה: מדעי הרוח נחוצים מתמיד משום ששוק העבודה של מחר ודאי יכלול ידע וכלים שמקורם במדעי הרוח.
למרות המשבר, סיימון צופה באופטימיות אל עתיד מדעי הרוח: חוסר הרלוונטיות של מדעי הרוח לשוק העבודה הוא עניין זמני. שוק העבודה משתנה, ודרושים למנהליו ולמהנדסיו העתידיים כישורים וכלים שמקורם במדעי הרוח. מדעי הרוח אפילו יכולים לשרת את הבינה המלאכותית, שכן היא צריכה הרבה מידע – משאב שלמדעי הרוח יש בשפע.
ידע והבנה עמוקים של ההיסטוריה הכרחיים כדי להבין את את שורשי הבעיות המשפיעות עלינו היום
הנימוקים של היימס וסיימון לחשיבות לימוד תחומי מדעי הרוח אולי משכנעים, אלא שהם ביסודם טיעונים תועלתניים-כלכליים. יוטב לכולנו שאל שולחן הדיון הציבורי במדעי הרוח יעלו יותר טיעונים הומאניים (גם אם ההבחנה בשפה העברית בין מדעי הרוח ובין מדעי החברה, מוציאה את ה"הומאניות" מ-humanities, שמן של הפקולטות למדעי הרוח והחברה בשפה האנגלית).
ידע והבנה עמוקים של ההיסטוריה הכרחיים כדי להבין את את שורשי הבעיות המשפיעות עלינו היום. אם לא יהיו אקדמאים שיחקרו וילמדו דתות ותרבויות, לא נוכל להיאבק בהצלחה בסטראוטיפים וגזענות כלפי זרים. אם לא יחקרו וילמדו סוגיות של מגדר, לא נוכל להבין איך מאפייני זהות נטועים עמוק במבנים וביחסי הכוח החברתיים. אם לא יחקרו וילמדו תיאוריות פמיניסטיות, לעולם לא נוכל לפעול כנגד אי-השוויון הנפוץ מכולם.
אם לא ילמדו ויחקרו בתחום העבודה הסוציאלית, נוכל לשכוח מדאגה לאסירים ומשפחותיהם, נוער בסיכון, קשישים מעוטי יכולת, נפגעי נפש, מהגרים, נכים ואוכלוסיות נוספות המצויות ב"חצר האחורית". הגיון דומה קיים גם בתחומי הארכיאולוגיה, חינוך, שפות, מקרא, לימודים קלאסיים, משפטים, פוליטיקה, אמנות, תקשורת וכל תחומי מדעי הרוח והחברה האחרים.
אלימות כנגד נשים, הטרדות מיניות, ניצול ילדים, אי-שיוון של מיעוטים, זכויות של ילידים, ועוד אינספור עוולות חברתיות נוספות - הן תופעות שאנחנו, כחברה, חייבים לחקור וללמד. איפה עוד יחקרו וילמדו נושאים כאלה אם לא באקדמיה? במכוני מחקר הנשענים על פילנתרופיה? בפורום קהלת להעמקת עקרונות השוק החופשי? בחטיבות המחקר של תאגידי הטכנולוגיה?
לצמצום מדעי הרוח והחברה לכדי כלים עבור מדעני מחשב או מהנדסים, או עבור המחקר שבתעשייה - יש מחיר כבד, ולכן טיעונים ערכיים לקיומם של מדעי הרוח והחברה הם כה חשובים.
השאלה היא לא האם מדעי הרוח והחברה רלוונטים לשוק העבודה, אלא כמה מכספי המיסים שלנו אנחנו רוצים להשקיע במחקר ובלימוד של התרבות והחברה שלנו ושל תרבויות וחברות אחרות. האם אנחנו, כחברה, רוצים להשאיר את היכולת ללמוד ולחקור את מדעי הרוח והחברה רק לפריווילגים עם כסף ולפי האג'נדה של התעשייה וגחמת שוק העבודה?
הטכנולוגיה צריכה את מדעי הרוח כדי להישמר מעצמה
אפילו בהקשר הטכנולוגי הצר, למדעי הרוח והחברה יש חשיבות עצומה שאינה תועלתנית-כלכלית.
יתכן שפיתוחים טכנולוגיים עכשוויים, ובעיקר פיתוחים מתחומי הבינה המלאכותית, מציבים אותנו בנקודת זמן דומה לזו בה היתה האנושות ב-1759 - רגע לפני המהפכה התעשייתית, או אולי ב-1909 - רגע לפני מהפכת פסי היצור ההמוניים במפעלים של הנרי פורד.
איך נחקור את הסכנות לדמוקרטיה שמציבות הפלטפורמות הדיגיטליות? איך נוכל להציע חלופות למודלים העסקיים המבוססים על ממשקים ממכרים שסוחרים בתשומת הלב על-ידי מניפולציות ושקרים? איך נוכל למנוע התפשטות של תעמולה אנטי מדעית, אידיאולוגיות קיצוניות ואלימות, קונספירציות שקריות וחוסר יציבות חברתית? כיצד מדינות יכולות להגביל תאגידים רב-לאומיים הממנפים את עושרם על חשבון זכויות אדם?
מדעי הרוח ומדעי החברה שונים בשיטות ומושאי המחקר שלהם, וניתן גם למצוא הצדקות שונות לקיומם. מדעי הרוח מעשירים את לומדיהם ביופי ובמגוון של מחשבות ורגשות הקשורים לחוויה האנושית. מדעי החברה, האובייקטיביים יותר במושאם, מאפשרים הבנה לעומק של המצב החברתי. אלו, כמו גם רכישת ידע לשם עצמו, הם בסופו של דבר מטרות שאינן זקוקות להצדקה תועלתנית.
לא נוכל לעשות דבר מכל אלה באמצעות מה שיישאר ממדעי הרוח והחברה אחרי שנמחק מהם כל מה שלא רלוונטי לתעשייה ולשוק העבודה.
תאגידים, יזמים, ועובדים, השותפים בפיתוחי טכנולוגיות - ובייחוד טכנולוגיות מידע, נושאים באחריות להשלכות החברתיות, האתיות והפוליטיות של פיתוחיהם, אך אסור לנו להניח להם לקבוע מהי אותה אחריות או לסמוך עליהם שיכתיבו את הנורמות האתיות לפעילותם. אבל זה מה שיקרה אם נצמצם את מדעי הרוח והחברה לכדי פקולטות בשירות שוק העבודה, ואת הבוגרים נשלח לזרועות של חטיבות מחקר.
אורי פריימן הוא דוקטורנט בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן