הכנות לעסקה: מוציאים את גופות חללי האויב מבית-הקברות במחנה עמיעד (צילום: פלאש 90)

עסקת השבויים

הכותרת הראשית של "הארץ" מבשרת כי עסקת השבויים עם חיזבאללה נחתמה, ו"בירושלים מקווים" כי תושלם עד ה-18 ביולי. לפי כותרת המשנה, שליח ראש הממשלה, עופר דקל, חתם אתמול על ההסכם באירופה, שם נפגש עם המתווך הגרמני גרהרד קונרד. רק בתוך הידיעה, שכתבו עמוס הראל, ברק רביד ויואב שטרן, נכתב כי "יישום העסקה עדיין תלוי בכך שישראל תסכים לקבל את הדו"ח בעניינו של הנווט השבוי רון ארד".

ב"הארץ" החליטו כנראה ללכת על קו אופטימי וחיובי, כי העובדה האחרונה הזו, על אודות הדו"ח שלא התקבל, משמשת את "מעריב" למסגור שונה בתכלית של העניין. הכותרת הראשית של העיתון היום היא: "הממשלה תידרש לאשר שוב את העסקה". כותרת המשנה היא: "דקל חתם על עסקת השבויים, אבל חזר לארץ בלי מידע של חיזבאללה בנוגע לגורלו של הנווט השבוי. לשכת רה"מ: רק לאחר שיגיע הדו"ח המתוקן, הממשלה תתכנס כדי להכריע אם לתת אור ירוק לעסקה".

אגב חיזבאללה, מה קורה עם איראן? איזה בכיר התבטא היום בנוגע לתקיפה של מתקני הגרעין? ובכן, היום (כלומר אתמול) היה זה פרופ' אנטוני קורדסמן, לשעבר בכיר בפנטגון וכיום פרשן ברשת הטלוויזיה איי.בי.סי. עמיר רפפורט מדווח ב"מעריב" כי קורדסמן נאם במפגש עם חוקרים ישראלים בכירים של המכון למחקרי ביטחון לאומי, ואמר כי ארצות-הברית לא נתנה לישראל אור ירוק לתקיפה באיראן.

הקו האדום של הכינרת

אלי אשכנזי מדווח ב"הארץ" שהכינרת הגיעה לקו האדום התחתון. אשכנזי ביקר בכינרת יחד עם שולי חן, מנהל האזור ברשות המים והאחראי על מדידת עומק המים בימה. חן מדד גובה של 213 מטר מתחת לפני הים. "כשהכינרת מגיעה לקו האדום התחתון כבר בתחילת יולי, וכששיאו של הקיץ עוד לפנינו, לחן יש סיבה טובה לדאגה", כותב אשכנזי, "ולא רק לו". אבל יכול להיות גרוע יותר: לפני שבע שנים נמדד בסוף הקיץ עומק של 214.87 מטר מתחת לפני הים.

הקו האדום של גאידמק

העשיר ארקדי גאידמק לא ידוע בזכות מזגו הטוב. הוא כבר נתפס בעדשת המצלמה בעבר כשהוא מקלל ומגדף את בני שיחו, עיתונאים ושאינם עיתונאים. אתמול היה זה סטודנט, שבמסגרת מפגש סטודנטים באוניברסיטת תל-אביב הוציא את גאידמק מכליו כששאל אותו על עסקיו באנגולה. העיתונים מצטטים היום את הקללות שהטיח גאידמק בסטודנט (בטלוויזיה המעמד נראה הרבה יותר מאיים, ולרגע היה נדמה כי גאידמק, המתקרב מאוד לסטודנט ומניף את המיקרופון, הולך להוסיף גם איזו מהלומה פיזית למתקפה המילולית).

היחצנים של גאידמק טוענים שהסטודנט היה פרובוקטור שבא להרוס את המפגש של תנועת צדק-חברתי של גאידמק. אבל מעניינת במיוחד התגובה שהם מוסרים לאפרת זמר ב"מעריב": "ארקדי רואה בסטודנטים ציבור חשוב שיש להשקיע בו, ואסור שפרובוקטור אחד ימשיך עד שפוקעת הסבלנות, ובסוף זו תהיה הכותרת". הבנתם את זה? "אסור", מצווים הדוברים של גאידמק. אסור לסטודנטים לשאול שאלות שמעצבנות את הגביר, אסור לעיתונאים לעשות מזה כותרת. רק דבר אחד מותר: למר גאידמק להתעצבן, לקלל ולאיים.

פרשת קצב: הפוליגרף

שני דברים (קשה לקרוא להם "התפתחויות" או "אירועים") הקשורים לפרשת קצב פתחו אתמול את מהדורות החדשות, ומופיעים היום על שערי העיתונים: התנאים התעסוקתיים של קצב ובדיקת הפוליגרף העצמאית שערכה "א' מבית הנשיא", ובה נקבע כי היא דוברת אמת בעניין קיום יחסי מין מלאים עם הנשיא לשעבר משה קצב. כותרת שער "ידיעות אחרונות" בעניין היא: "יחסי מין היו, אבל מה עם שאלת האונס?". "מעריב" בוחר להדגיש את הנושא השני, וכותרת השער שלו היא: "יש לו חוצפה", "רגע לפני כתב האישום: קצב דורש מהמדינה לשכה מפוארת ומכונית ב-300 אלף שקל".

על בדיקת הפוליגרף של א' כתב אתמול רביב דרוקר בבלוג שלו: "כלי התקשורת מספרים בכותרות אדירות על הפוליגרף שעברה א', המתלוננת הראשונה נגד משה קצב [...] ובכן, זה לא סיפור. בלשון המעטה. א' עברה בדיקת פוליגרף בתחילת הפרשה [...] תוצאות הבדיקה (דוברת אמת) דווחו לפני שנתיים [...] [הפוליגרף] לא מסוגל לענות, ולא מתיימר אפילו, אם היתה או לא היתה הסכמה ליחסי המין [...] מיותר לציין שזו השאלה היחידה שבאמת משנה". אתמול בערב טענה לינוי בר-גפן בתוכנית הסמי-אקטואלית "מה קורה" (נועם יורן כתב עליה ביקורת מעמיקה) כי זו דווקא לא השאלה היחידה שבאמת משנה, משום שגם בעילה בהסכמה תוך ניצול יחסי מרות היא עבירה. אלא שכמו שדרוקר כותב, בדיקת פוליגרף יכולה לקבוע, וגם זאת באופן מוגבל, כי היו יחסי מין. היא לא יכולה לקבוע אם היה או לא היה ניצול. כך שלכאורה, הדבר היחיד שהבדיקה מוכיחה הוא שקצב שיקר כשאמר שלא קיים יחסי מין עם עובדת לשכתו.

איך מטפלים היום העיתונים בפרשה? יובל יועז מ"ידיעות אחרונות" מתייחס לבדיקה שעברה א' לפני שנתיים, ומציין כי "לא התקבלו תשובות חד-משמעיות בנוגע לשאלה אם גרסתה שלפיה קיימה יחסי מין מלאים עם הנשיא היא אכן אמת". ומה העיתוי לבדיקה? יועז מדווח כי הבדיקה נערכה במסגרת הכנות לתביעה אזרחית שא' מתכוונת להגיש נגד קצב, והיא הוגשה אתמול לבג"ץ כחלק מעתירה שהגישה א' מבית הנשיא נגד היועץ המשפטי לממשלה, בדרישה שהמשטרה תערוך עימות בינה לבין קצב לפני החלטה סופית בעניין כתב האישום.

ב"מעריב" מדווחת על העניין דורית גבאי, מספקת מידע מועט ומתרכזת בעיקר בחזרה על השאלה מדוע לא כללה א' בבדיקה גם את השאלה אם אכן נאנסה. גם תומר זרחין ועפרה אידלמן מסתפקים בתיאור רזה ב"הארץ", ונותנים את הבמה בעיקר לבאי-כוחם של הצדדים, המדקלמים שוב את גרסאותיהם. ב"ישראל היום" מציעה עדנה אדטו גרסה רזה אף יותר, כמעט אבסטרקטית, של הסיפור. בקיצור, סיפור הפוליגרף של א' מדגים כיצד הכתבים המשפטיים של "הארץ", "מעריב" ו"ישראל היום" מדווחים על סוגיה משפטית בלי לדון בכלל בפן המשפטי שלה.

פרשת קצב: התנאים

אחרי הפוליגרף (ובמקרה של "מעריב", לפני), מה שמעניין את העיתונים היום בפרשת קצב הוא התנאים שהלה דורש מהמדינה. דיונים ארוכים בעניין התנהלו בעבר בתקשורת וגם בכנסת. לפני שוויתר קצב במפתיע על עסקת הטיעון, חיכו כולם להכרזת בית-המשפט על העסקה כדי לדעת אם יש בה קלון, ואז תיפתר שאלת ההטבות ומקצב יישללו ממילא התנאים המופלגים שלהם הוא זכאי כנשיא לשעבר. עכשיו, כשאין עסקת טיעון ומי יודע מתי יתחיל ומתי יסתיים המשפט, השאלה נותרה פתוחה והתקשורת נדרשת לה עכשיו בעקבות בקשות שהגיש קצב לקבלת מימון לאחזקת לשכת שרד, רכב שרד ועוד מיני הוצאות.

האם אין כאן היטפלות חסרת פרופורציות לנשיא לשעבר, שלא הוכח משפטית כי הוא אנס שפל שביצע מעשים מגונים בעובדות לשכתו? ובכן, לפי "מעריב", קצב אשם לפחות בחמדנות: נשיא בדימוס זכאי לתקציב הוצאות שנתי בסך מיליון שקל ומשכורת של 45 אלף שקל בחודש. הדרישות של קצב גבוהות בכחמישים אחוז גם מהסכום הזה. אגב, בתגובת מקורבי קצב כלול פרט מעניין. הם מפנים את העיתון לבדוק את חשבון ההוצאות וההטבות של השר לשעבר אברהם הירשזון, המואשם בגניבת מיליונים (היום נפתח משפטו של הירשזון, מדווחת עפרה אילדמן ב"הארץ").

לפי "מעריב", בין הדרישות של קצב ניתן למצוא גם "מזכירה".

קצב אינו היחיד הסוחט את הקופה הציבורית. תרעומת על אנשי ציבור עם עיניים גדולות מובעת היום ב"מעריב" וב"הארץ". ב"מעריב" מדווחת לירן דנש שהכנסת אישרה מינוי של סגן שמיני ליו"ר הכנסת דליה איציק. למינוי אין משמעות גדולה מבחינת סמכויות, אבל הוא מקנה לבעל התפקיד העלאה נאה במשכורת וזכות לצוות עוזרים מוגדל, על חשבון הציבור. ב"הארץ" מדווח יהונתן ליס על "נוהל שנוי במחלוקת" שנוצל על-ידי המפכ"ל הפורש משה קראדי, כדי לשפר את תנאי פרישתו.

הכתבת הפלילית בנפתולי המיסטיקה

ב-2 במאי דיווחו כל כתבי הפלילים על דיון במשפטו של יניב זגורי, המואשם בסדרה של פשעים כראש כנופיית פושעים בדרום. בסקירת העיתונות כתבנו אז כך:

"אדוה כהן מדווחת ב'ידיעות אחרונות', שמעון איפרגן ב'מעריב' ומיכל גרינברג ב'הארץ' על משפטם של יניב זגורי ושל מקורביו, עבריינים מהנגב. בין השאר, הם חשודים בזריקת רימון על ביתו של ארצי חלפון, כתב פלילי באחד המקומונים בבאר-שבע. ב'הארץ' הדיווח יבש. ב'ידיעות אחרונות' יודעים לספר על עד מדינה. ב'מעריב' עיקר הדיווח הוא על טקס 'שחור' שהעבריינים ביצעו בבית-המשפט".

היום ממשיכה אדוה כהן בשיטת הסיקור התמוהה הזו. בידיעה, תחת הכותרת "על שופטים וכישופים", היא מספרת שהשופטת במשפט זגורי שברה את רגלה, וכותבת כמעט במפורש כי התאונה אירעה כתוצאה מהקללה ("שחור") שהטילו עליה אנשי זגורי. חוץ מדברור של פושעים נאלחים, ואמונה שלמה בהבלי מיסטיקה מטופשים, כהן טועה אפילו בתאריכים שהיא מציינת ב"ידיעה" שלה (הדיון המדובר היה לפני כחודשיים ולא לפני כחודש). אולי כמה טיפות מה"שחור" עפו ברוח ועשו לה קללה.