"אל תשכח לעולם", ציווה הנשיא ריצ'רד ניקסון על יועצו לביטחון לאומי הנרי קיסינג'ר בדצמבר 1972, "העיתונות היא האויב. העיתונות היא האויב [...] תרשום את זה על הלוח מאה פעמים". התיעוד המדויק של הדברים – על התקשורת כמו גם על האויבים האחרים, "הממסד" ו"הפרופסורים" – נשמר הודות למכשירי ההקלטה שפעלו בלשכת הנשיא ונחשף במלואו רק בשנה שעברה. אבל איבתו של ניקסון לתקשורת היתה ידועה ומוכרת גם בימי כהונתו: הוא לא החמיץ שום הזדמנות למתוח ביקורת על כתבים ועורכים, עיתונים ורשתות טלוויזיה.
פניני הלשון של ניקסון שבים בימים אלה לשיח התקשורתי והפוליטי בארצות-הברית, הפעם בהקשר בלתי צפוי: הם משמשים נשק נגד הנשיא ברק אובמה, המואשם באימוץ טקטיקות של הנשיא הרפובליקאי, שנאלץ לעזוב את הבית הלבן בנסיבות המבישות של פרשת ווטרגייט, וזכור גם כמי שהתקשה להתמודד עם הביקורת שנמתחה עליו.
אובמה, בניגוד לניקסון, אינו כולל ברשימות אויביו את "העיתונות" כולה, אלא מתמקד בארגון תקשורת אחד – ערוץ הטלוויזיה השמרני פוקס-ניוז. לא קשה להאשים את אובמה ועוזריו הבכירים שהם מתקשים לעכל את הביקורת המתמשכת של ערוץ החדשות בכבלים: מדובר לא רק בתוכן, אלא גם בסגנון הבוטה, המטיף, הדמגוגי, המאפיין כמה משדרי פוקס-ניוז, שהבולטים שבהם הם ביל אוריילי, שין האניטי ובעיקר גלן בק, שהצטרף לרשת בשנה שעברה, לאחר שהגיש תוכנית ב-CNN.
זעמם של אנשי הבית הלבן נובע לא רק מהתוכניות האישיות ברשת, אלא ממכלול הדיווח, גם במהדורות החדשות. פוקס-ניוז אמנם מיתגה את עצמה עם הקמתה בשנת 1996 בסיסמה "הוגנת ומאוזנת" ומאוחר יותר "אנחנו נדווח – אתם תחליטו", אך יותר מכל בולט בשידורים הקו הדעתני השמרני, הלועג לאג'נדה הליברלית של הנשיא ומציג חלקים ממנה כסכנה לאמריקה. האתר הליברלי mediamatters, העוקב אחר ערוצי תקשורת שמרניים, מצא לדוגמה כי באחד השבועות בקיץ האחרון, בעיצומו של הדיון הציבורי על תוכנית הרפורמה של אובמה בתחום הבריאות, שודרו בפוקס-ניוז 22 קטעים מצולמים של מתנגדי הרפורמה, ואף לא קטע אחד מדברי התומכים.
על רקע זה מחריף בחודשיים האחרונים העימות בין הבית הלבן לפוקס-ניוז. יועצי הנשיא פתחו במהלך התקפי בשתי חזיתות: האחת, חרם כמעט מלא על הערוץ מצדו של הנשיא עצמו ושל פקידים בכירים בממשלו. בחודש שעבר התראיין אובמה לתוכניות הראיונות של יום ראשון בבוקר של חמש רשתות שידור – אך התעלם במופגן מפוקס-ניוז. לפני הבחירות אמנם נכנס יותר מפעם אחת לגוב האריות הימני והתראיין בערוץ החדשות השמרני, אבל עכשיו הוא מקפיד להפנות לו כתף קרה, וכך גם ממלאי תפקידים אחרים בממשל.
החזית השנייה היא מאמץ לדה-לגיטימציה של פוקס-ניוז כערוץ חדשות, להוציאו מחוץ לגדר של התקשורת המקצועית, הראויה. החלה בכך מנהלת התקשורת של אובמה, אניטה דאן, שאמרה ל"ניו-יורק טיימס" כי "פוקס איננו ארגון חדשות לגיטימי, אלא אגף של המפלגה הרפובליקאית". בסוף השבוע האחרון חזר על כך היועץ רם עמנואל בראיון ב-CNN: הנשיא ואנחנו לא רואים בפוקס ארגון תקשורת.
איננו רוצים שרשתות אחרות ילכו בדרכה של פוקס-ניוז, הוסיף עמנואל, בהתייחסו לעובדה שגם שני ערוצי החדשות בכבלים האחרים, CNN ו-MSNBC, מגייסים יותר ויותר מגישים דעתנים (אם כי בעיקר מן המרכז ושמאלה), המחליפים את מגישי החדשות המסורתיים, ששמרו בדרך כלל על דפוסי הגשה ניטרליים.
יועץ אחר של אובמה, דייוויד אקסלרוד, הסביר בראיון ברשת ABC כי רבות מ"תוכניות החדשות" של פוקס-ניוז "אינן באמת חדשות", אלא מיועדות לקידום דעה פוליטית, ומשום כך גם על ארגוני תקשורת אחרים לשנות את יחסם לרשת. דובר הבית הלבן התייחס אתמול (20.10.09) לשאלת המשך השתתפות פוקס-ניוז ב"פול", ההסדר שעל-פיו באירועים בבית הלבן, רשת טלוויזיה אחת מצלמת בתורנות ומפיצה את הצילומים לכל הרשתות האחרות, ואמר כי הוא מותיר את ההחלטה בעניין זה לאגודת כתבי הבית הלבן.
עיתונאי אחד לפחות כבר נענה לקריאה להתנתק מהרשת: בעל הטור ג'ייקוב וייסברג ב"ניוזוויק" כתב כי פוקס-ניוז אינה רק רשת רעה, אלא גם "לא אמריקאית", משום שהיא שוברת את המסורת העיתונאית של ארצות-הברית. לדבריו, בעליה של הרשת, איל העיתונות רופרט מרדוק, מיקם את פוקס-ניוז בקצה הימני של הסקאלה הפוליטית לא בשל תפיסה אידיאולוגית, אלא מתוך שיקולים מסחריים.
"החלטתו של הבית הלבן בשאלת הקשרים עם פוקס היא שאלה פוליטית טקטית", כתב וייסברג, "אך השאלה אם אנו העיתונאים נמשיך לשמור על קשר עם הערוץ היא עניין אתי. כאשר עיתונאים משתתפים בדיוני אולפן בפוקס-ניוז, הסביר, הם מעניקים ערך ומעמד ל'ערכי התעמולה ולחתירה נגד ארגוני חדשות לגיטימיים'". לדעתו, מוטב לא להכריז חרם על הרשת, אלא פשוט להתעלם ממנה.
הקריאה של וייסברג כבר עוררה הרמות גבה מצד עיתונאים אחרים, ובהם כתב המדיה של ה"וושינגטון פוסט" הווארד קורץ. מה ההיגיון להפוך את פוקס-ניוז למאה אחוז שמרנית? שאל. מדוע לא להופיע ולהציג גם נקודת ראות אחרת?
ביקורת דומה משמיעים בימים האחרונים בעלי טורים אחרים, המתקשים לראות את התבונה במהלכי הבית הלבן ובהצהרותיו. בעלת הטור ב"וושינגטון-פוסט" רות מרכוס מנתה אחת לאחת את הסיבות מדוע הכרזת המלחמה של אובמה ואנשיו על פוקס-ניוז היא מהלך מטופש. הבית הלבן מצטייר כחלש, קטנוני, היורד לרמתו הילדותית של מגיש כגלן בק, כתבה. מן המהלך הזה "עולה ניחוח ניקסוני במירעו [...] זה הימור שמבטיח הפסד". המתקפה מסיטה את תשומת הלב מן המסרים המהותיים של הבית הלבן, כתבה, ושוללת מצופי פוקס-ניוז שאינם נמנים עם הגרעין הקשה של השמרנים את ההזדמנות להיחשף לעמדות הממשל.
על-פי כל הסימנים, הבית הלבן הוא המפסיד העיקרי מן העימות. בשעה ששיעור התמיכה האישית באובמה ממשיך לרדת, עלה השנה שיעור הצפייה בפוקס-ניוז ב-20%. ברשת לא מסתירים את התמוגגותם מכך שהצליחו לדחוק את הנשיא לפינה הזו. גלן בק ממשיך לחבוט בנשיא וביועציו: לפני ימים אחדים הציג בק תיעוד בווידיאו מנאום של מנהלת התקשורת בבית הלבן, דאן, שבו הציגה את "שני הפילוסופים הנערצים עליה": מאו טסה-טונג ואמא תרזה.
"מאו טסה-טונג, האיש שרצח 70 מיליון בני-אדם, הוא הפילוסוף הנערץ עליה [...] למה לא היטלר?", התלהם בק בסגנונו השמנוני, והציג את הדברים כעדות לכך שהיושבים בבית הלבן הם "חבורת מהפכנים מרקסיסטים, הנאמנים לעקרונות שיהרסו את האומה שלנו". מגיש אחר בפוקס-ניוז הגדיר את החלטת אובמה להחרים את הרשת כלא פחות מ"אות כבוד" מקצועי. בפוקס-ניוז נוהגים באותה דרך שבה מינף אורי אבנרי בשנות החמישים והשישים את יחסו העוין של הממסד המפא"יניקי כדי לקדם את דימויו של "העולם הזה" כלוחם עצמאי ללא חת ולהגביר את תפוצתו.
במהלך מערכת הבחירות לנשיאות נהנה אובמה מיחס מפנק של חלק ניכר מהתקשורת האמריקאית, וגם היטיב לעשות שימוש באינטרנט. אלא שעכשיו גם ברשת נשמעים יותר ויותר קולות ביקורת על האסטרטגיה השגויה מול פוקס-ניוז. אפילו השימוש בבלוג "מבחן המציאות" באתר הרשמי של הבית הלבן כדי להזים מידע שגוי שמפיצה הרשת העוינת והקנטרנית אינו עולה יפה.
"זה נראה קצת כמו בלוג של בחור מובטל שיושב ליד המחשב במרתף של בית הוריו, לא כפרסום רשמי שיוצא משדרות פנסילבניה", כתב על כך ב"ניו-יורק טיימס" בעל הטור לנושאי מדיה דיוויד קאר, שתהה מה גרם לנשיא, הנמצא בעיצומן של שתי מלחמות, בעיראק ובאפגניסטן, לפתוח דווקא עכשיו חזית שלישית.