הכל מתחיל בכוס חלב: מה בדיוק יש בו בנוזל הלבן, שעשרות מיליוני אמריקאים לוגמים מדי יום, או מטילים לתוכו את דגני הבוקר? האם החלב הוא אכן משקה הבריאות, כפי שביקשו במשך שנים הפרסומות להחדיר למוחותינו, או שמא במסע מאמא-טבע אל שולחן ארוחת הבוקר מתווספים אליו גם חומרים מסוכנים?
האמת, כמו תמיד, שנויה במחלוקת. כל אחד וכוס החלב שלו.
לראשי תאגיד הענק "מונסנטו", מן המובילים בעולם ביישום פיתוחי ביו-טכנולוגיה ובייצור תכשירים לחקלאות, האמת היא כצפוי חד-משמעית: אין אפילו קצה-קצהו של סיכון בשתיית החלב. אם תשאלו, לעומת זאת, מומחים אחרים, יובהר לכם כי יש לפחות חומר אחד, הורמון הגדילה "פוסילאק" (המכונה גם RBGH) שפותח גנטית, מיוצר בידי "מונסנטו" ומוזרק לפרות – שהימצאותו בחלב מגבירה את הסיכון ללקות בסרטן (המחלוקת בסוגיה זו מעסיקה באחרונה גם את מערכת המשפט בישראל, בעקבות עתירה לבג"ץ על התרת השימוש בהורמון גדילה ברפתות בארץ).
בפלורידה שבארצות-הברית הפכה פרשת החלב והורמון הגדילה לא רק למחלוקת בין תעשיינים, רפתנים ומדענים, אלא גם לעימות עיתונאי בעל משמעויות עקרוניות, שנדון בחודש שעבר ממש בבית-המשפט. במוקד העימות עמדה החלטה שקיבלה תחנת טלוויזיה מקומית לפני שנים אחדות להפיק ולשדר סדרת תחקירים בנושא החלב והורמון הגדילה. התחקירים הללו, שנועדו לשידור בראשית שנת 1997 תחת הכותרת הדרמטית "תעלומה בחלב שלך", מעולם לא עלו לאוויר; אבל המחלוקת סביב הפקתם וגניזתם נמשכת כבר שנים אחדות, ובחודש שעבר נחשפו מלוא פרטיה בפני חבר מושבעים בעיר טמפה.
את פיצוח "תעלומת החלב" הטילו בתחנת הטלוויזיה WTVT על צמד עיתונאים מנוסים: ג'יין אקרה, כתבת תחקירים ומגישת חדשות בסופי-שבוע (שכרה השנתי: 75 אלף דולר) ובעלה, סטיב וילסון, שגויס כפרילאנסר (תמורת 40 אלף דולר לשנה). וילסון נשכר בעיקר להכנת תחקירים, שנועדו לשידור באותם חודשים בשנה שבהם נמדדים שיעורי הצפייה ביתר דקדקנות, כדי לקבוע את התעריפים שייגבו תמורת פרסומות. וילסון הביא עמו לתחנה ניסיון בתוכניות תחקיר פופולריות (שבזכותו אף זכה בפרס "אמי") ומוניטין של תחקירן שלא עושה חשבון לאף אחד.
וילסון ואקרה החלו בתחקיר תוך זמן קצר, וגילו כי בניגוד להבטחות פומביות של רשתות השיווק הגדולות בפלורידה "לעשות מאמץ" להימנע ממכירת חלב שיש בו שרידים של הורמון הגדילה השנוי במחלוקת, נמשכת מכירת חלב כזה – בלי שנמסר על כך לצרכנים. מצלמות הטלוויזיה תיעדו כיצד בשורה של חוות לגידול בקר ברחבי פלורידה מזריקים את ההורמון לפרות אחת לשבועיים, כדי להגדיל באופן משמעותי את תפוקת החלב. הם גם ראיינו מומחים, שהציגו מחקרים המעוררים חשש כבד כי שרידי ההורמון בחלב עלולים להגדיל את הסיכון ללקות בסרטן. ההורמון אמנם אושר לשימוש בשנת 1993 על-ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי, אולם בקנדה, ניו-זילנד וכמה מדינות באירופה הוא נאסר לשימוש.
אולם בדרך מאיסוף החומר ומצילום הראיונות לאולפן, גילו שני התחקירנים כי פרשת החלב מעוררת מרבצם כוחות גדולים וחזקים, המבקשים למנוע את השידור. ימים אחדים לפני שידור הפרק הראשון (מתוך ארבעה) בתחקיר "תעלומת החלב", פנה התאגיד המייצר את הורמון הגדילה אל רוג'ר איילס, העומד בראש רשת "פוקס", הבעלים של תחנת השידור בפלורידה, ובלשון בוטה הזהיר מפני פרסום התחקיר.
במכתב טענה "מונסנטו" כי יש ספק רב, לא רק באשר למידת האובייקטיביות של התחקירנים וילסון ואקרה, אלא גם ל"יכולתם לדווח על נושא מדעי מורכב ביותר" כהורמון הגדילה". איילס נדרש להתערב אישית בנושא – ולהבטיח כי "העובדות יוצגו בצורה נכונה" בשידור. "מונסנטו" האשימה כי התחקירנים נקטו מראש עמדה שלילית נגד התאגיד והתנהגותו בפרשת החלב, והזהירו כי השידור עלול לגרור אחריו גם תביעה משפטית נגד רשת הטלוויזיה והתחנה המקומית. האזהרה היתה מפורשת: "הרבה מונח על הכף בפלורידה – לא רק עבור 'מונסנטו' אלא גם עבור רשת 'פוקס'.
לחצים מצד חברות כלכליות גדולות כדי למנוע תחקירים מביכים או מזיקים מבחינתם הם עניין שבשגרה. לעתים מתבטא הלחץ במכתבים כאלה, ולפעמים במסרים המועברים בצורה פחות פורמלית. השאלה היא עד כמה בוטח ארגון תקשורת בממצאים העיתונאיים של עובדיו, ועד כמה הוא מוכן להעניק להם גיבוי – גם במחיר עימות עם תאגיד רב-לאומי ענק. וילסון ואקרה גילו, לאכזבתם, כי הנהלת רשת "פוקס" העדיפה לא להעניק להם גיבוי, אלא מיהרה להיכנע ללחץ. לטענתם,ביום שבו הגיע המכתב של "מונסנטו", הורתה הנהלת התחנה על דחיית שידור התחקיר.
בעקבות הדחייה הראשונית, החל, לדברי וילסון ואקרה, מסע תלאות ממושך. הם נדרשו, שוב ושוב, להגיש מחדש את הטקסט והתסריט של התחקיר. עורכים ועורכי-דין הפכו בכל מלה. לטענת השניים נכתב הטקסט מחדש לא פחות מ-73 פעמים. בכל פעם הם נדרשו לשנות, לקצץ, להוסיף ולעבד מחדש את הדברים, והכל כדי שלא להרגיז את "מונסנטו". בשלב מסוים, כאשר החלה להתגבש גרסה מחודשת של הכתבה, התקבל מכתב נוסף מיצרנית ההורמון, ובו אזהרה "מפני ההשלכות החמורות שיהיו לרשת 'פוקס' אם התחקיר יעלה לאוויר.
ככל שחלף הזמן, כך גבר המתח בין התחקירנים לבין ראשי התחנה. וילסון ואקרה דרשו לשדר את התחקיר על כל ממצאיו. במכתב למנהל התחנה הסבירו כי הם מוכנים לעבוד עם עורכי-דין על ניסוחים שיבטיחו תחקיר אמין ומאוזן, אך הבהירו שלא יוכלו לתת את ידיהם לתחקיר מעוות ומטעה. "מונסנטו" דרשה, למשל, לכלול בתחקיר את הקביעה כי על הורמון הגדילה שבו מדובר נערכו יותר מחקרים מאשר על כל חומר אחר בהיסטוריה של בהמות הבית. לאכזבתם שמעו מפי היועץ המשפטי של התחנה קביעה מפורשת: "אינני סבור שהסיפור שלכם מצדיק הליכה לבית-משפט, ובזבוז 200 אלף דולר על מאבק משפטי נגד 'מונסנטו'". וילסון ואקרה האמינו שממצאי התחקיר מבוססים, וכי אסור להניח למסע הפחדה של תאגיד לעוות את המידע שישודר על הסכנות בחלב.
בלהט הוויכוח, כך מסרו בתצהיר לבית-המשפט, אמר לתחקירנים מנהל התחנה, דייוויד בוילן: "שילמנו שלושה מיליארד דולר עבור תחנות הטלוויזיה הללו – ואנחנו, אנשי רשת 'פוקס', נחליט מהן חדשות. והחדשות הן מה שאנחנו נאמר לכם".
וילסון ואקרה כבר היו מוכנים לוותר על שידור התחקיר, אבל לטענתם סירבה לכך התחנה, מחשש שהדבר ידלוף והיא תואשם בכניעה ללחץ חיצוני. ההנהלה דרשה בתוקף לייצר גרסה מרוככת ומאוזנת של התחקיר, שלא תגרור בעקבותיה תביעה של "מונסנטו". וילסון פנה לעיתונאים באמצעות אתר אינטרנט, סיפר על לבטיו העקרוניים (מבלי להרבות בפרטים על הנושא ועל תחנת השידור) וביקש עצה כיצד לנהוג. "אסור לך להיכנע ללחצים", ענו לו, כצפוי, עמיתים.
מאוחר יותר כתב וילסון באתר בריטי: תמיד חשבתי שהדבר הגרוע ביותר לתחקירן הוא גניזתו של סיפור טוב בגלל לחץ של בעלי אינטרסים: עכשיו אני יודע שיש דבר הרבה יותר גרוע מאי-שידור – כאשר ההנהלה ועורכי-הדין מורים לך לשדר גרסה "מעוותת, משוחדת ומסולפת".
וילסון טוען כי כדי לסיים את הפרשה בשקט הוצע לו לקבל דמי פרישה של 125 אלף דולר וללכת הביתה, אך הוא סירב. בשלב מסוים נמאס לו ולאשתו מן הלחצים: הם שיגרו מכתב תלונה לנציבות התקשורת הפדרלית – גוף הפיקוח של השידורים בארה"ב – וטענו כי מנהלי התחנה תובעים מהם לשדר מידע מעוות ובלתי מדויק, בניגוד לתקנות הנציבות. בעקבות הצעד הזה החליטה הנהלת התחנה לפטר את שני התחקירנים, ולגנוז סופית את התחקיר.
באפריל 1998 הודיעו השניים על הגשת תביעה נגד הנהלת התחנה. לטענתם הם נפגעו בצורה חמורה מהתנהגות המנהלים, שפעלו בצל הפחד מתביעת תאגיד הענק. יתר על כן: לטענתם, פיטוריהם לאחר התלונה ששיגרו לנציבות התקשורת היו הפרה בוטה של החוק האוסר לפגוע באנשים החושפים אי-סדרים במקומות עבודתם.
התחנה טענה, לעומת זאת, כי התחקירנים פוטרו משום שסירבו לקבל את מרות העורכים, שתפקידם לפסוק ולקבוע מה ישודר ומה לא. אשר לטענות על תוכן התחקיר, הסבירה פרקליטת התחנה לעיתון "סט. פטרבורג טיימס" כי מדובר בשיקולי עריכה לגיטימיים. "התחנה לא רצתה לשדר סיפור חד-צדדי ומעוות", הסבירה. בבית-המשפט מבקשת התחנה להוכיח כי הפיטורים נעשו על רקע סירובם של העיתונאים לנהוג על-פי ההנחיות שקיבלו, וגם משום שנהגו בחוסר מקצועיות בדרך החד-צדדית שבה ביקשו לטפל בנושא החלב.
וילסון ואקרה, מצדם, מבקשים בבית-המשפט להעלות לדיון סוגיות עקרוניות הנוגעות לדרך העבודה העיתונאית: לא רק מערכת היחסים בין חברות ענק לארגוני תקשורת, והצורך להתמודד מול לחצים כבדים, אלא גם סמכותם של עורכים להתערב בתוכן כתבות ותחקירים, בניגוד לדעתם של כתבים. מדובר בסוגיה סבוכה, שבה מתנגשים לעתים חופש הביטוי של הכתב בנהלי העבודה של ארגון התקשורת. השאלה היא, בסופו של דבר, מי הבוס – הכתב שביצע את התחקיר או העורך והמנהל העומדים בראש הייררכיה עיתונאית, כדי לקבל החלטות עריכה על דרך הפרסום.
"לכל עורך יש סמכות לגנוז סיפור", כתב וילסון באתר אינטרנט המתעד את מאבקם של העיתונאים, שלב אחרי שלב (www.foxbghsuit.com). "כל כתב ישר יודה שזה קורה מפעם לפעם, כאשר האינטרס העצמי של ארגון התקשורת גובר על האינטרס הציבורי. אבל כאשר מנהלי אמצעי תקשורת, שאינם עיתונאים, מגלים התחשבות מעטה כל-כך באמון הציבור, עד כדי כך שהם מורים לכתבים לשדר מידע מוטעה ולעוות את האמת, כדי לשאת חן בעיני בעלי אינטרסים מיוחדים – זה הזמן לכל כתב אחראי לקום ולומר – עד כאן!"
פרקליט הצרכנים, רלף ניידר, הרץ עכשיו לנשיאות מטעם מפלגת "הירוקים" האמריקאית, אמר מעל דוכן העדים כי תחנת שידור הכופה על עובדיה לשדר מידע בלתי אמין עוברת על תקנות נציבות התקשורת. אבל בסופו של דבר, המושבעים בבית-המשפט בטמפה לא שוכנעו; ב-18 באוגוסט קבעו כי לא היה בסיס לטענתם של וילסון ואקרה שפוטרו רק מפני שרשת "פוקס" נכנעה ללחץ ותבעה מהם לעוות את התחקיר. רק בסעיף אחד קיבלו את התביעה וקבעו כי פיטוריה של אקרה אכן היו בניגוד לחוק האוסר לפטר עובדים המתריעים על אי-סדרים. המושבעים קצבו לה פיצויים בסך 425 אלף דולר. ראשי תחנת הטלוויזיה, שהביעו סיפוק מדחיית הטענה העקרונית נגדם, הודיעו שיערערו על ההחלטה.
וילסון, שלא יקבל שום פיצוי, ניסה להתנחם גם בהחלטה החלקית של המושבעים. הניצחון הזה, אמר חלקי ככל שיהיה, משדר מסר ברור לכל המכנים עצמם עיתונאים: "אתם יכולים לעמוד על דעתכם, לפעול נכון, ולא להניח להרוס אתכם".
והערת שוליים: את סיקור המשפט הפקידה תחנת הטלוויזיה בידי כתב חיצוני כדי שלא תואשם בסיקור מוטה.
גיליון 28, ספטמבר 2000