איור: תמיר שפר

כמה פעמים בתקופה האחרונה נמצאת באחד מהמצבים הבאים?

א. בילית כל היום בישיבות, אין לך מושג מה היה בחדשות. נכנסת לרכב, הדלקת רדיו, רק כדי לגלות שכרגע החמצת את המהדורה. יש עוד כמעט שעה עד לפעם הבאה.
ב. קניות בסופרמרקט, הטלפונים הסלולריים מתחילים לצלצל, אנשים מתלחשים ויוצאים בבהלה. מתחילים לדאוג, מה קרה?!
ג. טיול עם החבר’ה באמצע המדבר, הרכב רחוק, הסלולרי בכיס. לא שמענו חדשות כבר יומיים. מה קורה בארץ?

היום אנחנו רוצים לדעת כל הזמן "מה קורה". התרגלנו לצרוך חדשות יותר מחמצן. תוכניות האקטואליה ברדיו ובטלוויזיה משודרות סביב השעון, שידור חי מפה, שידור חי משם. מגיעים לעבודה, מתיישבים ליד המחשב, ומיד מתחברים לרשת. שלא נפספס, שנדע לפני כולם. גם אם קצת מתרחקים, רוצים להיות כל הזמן "מחוברים". ד"ר עוז אלמוג, סוציולוג המתמחה בחברה הישראלית, רואה בכך מאפיין של החברה הישראלית השבטית, הקולקטיביסטית. "אנחנו חברה כל-כך קטנה עם צרות כל-כך גדולות, שהחדשות בה נוגעות לכולנו. כל פעם שאנחנו שומעים שמישהו נפצע או נהרג, אנחנו לוקחים את זה באופן אישי", אומר אלמוג.

יתרונו הגדול של הטלפון הנייד הוא שבשונה מאמצעי תקשורת אחרים, כגון רדיו, עיתון או טלוויזיה, אין צורך "לחפש" אותו כדי להתעדכן. הוא תמיד נמצא שם, לידך. יותר ויותר אנשים מוכנים לשלם לא מעט כדי להיות מעודכנים בחדשות. כל אחת מארבע החברות הסלולריות מציעה למנוייהן דרכים אחדות לעשות זאת. מגוון האפשרויות אמור להתאים ללקוחות השונים על-פי צרכיהם המשתנים. לדברי יואב רוט, מנהל מחלקת שירותים מתקדמים בחברת סלקום, "מדובר במדיה אולטימטיבית ללקוח -אנחנו יכולים להתאים את המידע שהלקוח מקבל לטעם שלו, להגדרות שלו, בהתאם למקום שבו הוא נמצא ובזמן המתאים לו".

ד"ר מנחם בלונדהיים, מרצה לתקשורת ולהיסטוריה באוניברסיטה העברית, רואה בהתפתחות המדיה הסלולרית ביטוי לתופעה כוללת. במשך עשרות שנים הלכה התקשורת והתרחבה. הפכנו לקהילה כלל אנושית המרושתת בלוויינים, ברשתות ובכבלים. אולם בשנים האחרונות ישנה ריאקציה ל"תקשורת ההמונים" ומעבר ל"תקשורת מעטים". תקשורת המיועדת לאינדיבידואל, המתאימה לו באופן פרטני. ניתן לראות זאת בעלייה במספר הערוצים הייעודיים בטלוויזיה ובהתפתחות קהילות ייחודיות באינטרנט. באופן דומה גם הטלפון הסלולרי, המאפשר לכל פרט לצרוך חדשות על פי טעמו, מהווה ביטוי למודל התקשורת האישית, הפרטית.

דרך אחת לקבלת מידע חדשותי במכשיר הטלפון הסלולרי היא באמצעות פלטפורמה קולית. הלקוח מחייג למספר כלשהו ובאמצעות מערכת קולית, הוא יכול לשמוע הקלטה של מהדורת החדשות האחרונה ששודרה ברדיו או בטלוויזיה. אחת החברות אף מאפשרת ללקוחותיה לשמוע מהדורת חדשות עדכנית בשפה הערבית. המשתמשים בשירותים הקוליים הם בעיקר לקוחות מזדמנים. עלות השימוש היא בהתאם לזמן אוויר, בדומה לשיחה רגילה. על-פי נתוני כל החברות, לאחר כל פיגוע ישנה עלייה של עשרות אחוזים בשימוש בשירותים אלו. יורם ראב"ד, עורך-דין, משתמש הרבה בשירותים הקוליים. "במצב מתח, חייבים לדעת מה קורה. אני מאזין לחדשות במיוחד כשאני נמצא בחו"ל, פעמיים-שלוש ביום. אי-אפשר להתנתק ממה שקורה כאן, אחר-כך כשחוזרים קשה להתחבר למצב הקיים", אומר ראב"ד.

דרך נוספת להתעדכן בחדשות האחרונות היא באמצעות האינטרנט הסלולרי. המנוי יכול להיכנס לכותרות אתרי החדשות ובהתאם לרצונו לקבל הרחבה על המידע המבוקש. האחריות התוכנית היא של אתר האינטרנט שאליו גולש המנוי. לדברי רביב קורן, מנהל פיתוח עסקי ושירותי ערך מוסף בחברת "אמיגו", "אנחנו לא מייצרים תכנים אלא רק מהווים צינור המביא את התוכן ללקוח. מי שגולש בוחר לאיזה אתר הוא רוצה להיכנס, והאחריות התוכנית היא שלהם". אלון, איש היי-טק המשתמש בשירותי האינטרנט הסלולרי באופן קבוע, אומר כי הוא רואה בשירות כלי משלים לצריכת חדשות. את עיקר השימוש הוא עושה כאשר הוא נמצא הרחק ממכשיר רדיו, אם זה באמצע טיול או במהלך דיון. יחד עם זאת הוא מציין כי "הנגישות לאינטרנט דרך הסלולר עדיין לא טבעית. הדפדוף יותר מורכב, המהירות אטית וכמות המידע שניתן לראות מוגבלת. מצב זה מוריד את מוטיבציית השימוש. ככל שהטכנולוגיה תשתפר, סביר להניח שהשימוש יהיה נגיש יותר".

הדרך השלישית לקבלת מידע חדשותי היא הפלטפורמה הטקסטואלית. הלקוח יכול לקבל הודעות חדשות כתובות בשני אופנים. ראשית, באמצעות "משיכת" המידע החדשותי באופן אקטיבי (Pull). הלקוח שולח הודעת טקסט ומקבל חזרה את המידע המבוקש, בתוך שניות ספורות. שנית, הלקוח יכול להירשם לקבלת שירותי "דחיפה" (Push). הודעות אלה מגיעות אליו בזמן אמת, ללא כל פעולה אקטיבית מצדו. בשונה מהדרכים האחרות שהוזכרו לעיל, הלקוח כאן איננו לקוח מזדמן. לכל לקוח הנרשם לשירות זה מורכב פרופיל אישי המתאים לו - הלקוח מגדיר אילו סוגי חדשות מעניינים אותו ומה התדירות שבה הוא מבקש לקבל עדכונים. בחלק מהחברות התשלום הוא תשלום גלובלי חודשי, ובאחרות הוא נקבע בהתאם למספר הידיעות הנשלחות למנוי.

מסתבר, שאם בעבר היית צריך להיות עיתונאי ולהחזיק מכשיר זימונית כדי שתעודכן בזמן אמת לגבי האירועים המתרחשים, הרי שכיום כל מה שאתה צריך זה טלפון נייד. לכאורה נדמה כי לפנינו אמצעי תקשורת חדשני, ה"דוחף" לקהל הרחב חדשות סביב השעון, ישירות לכיס. יחד עם זאת, בניגוד ליתר כלי התקשורת המכסים את תחום החדשות בעזרת כתבים, הרי שלאף אחת מן החברות הסלולריות אין מערכת עיתונאית משל עצמה. לדברי דרור זורע, מנהל אגף השיווק בחטיבת התוכן בחברת "פרטנר", "אנחנו לא כותבים ניוז, אין לנו עיתונאים בשטח ואין לנו רצון להיות שם. אנחנו רק עושים אינטגרציה, מיון והתאמה של החדשות".

לחלק מהחברות הסלולריות יש הסכמים עם ספקי תוכן קבועים. חברת "פרטנר", למשל, נותנת שירותי "דחיפה" ללקוחותיה בעזרת תכנים של "וואלה" ו"דה מרקר". ספק התוכן בתחום החדשות של חברת "פלאפון" הינו "Ynet". כאשר נשלחת ידיעה חדשותית היא מופיעה בציון המקור שסיפק את המידע. לדברי אילון אגם, סמנכ"ל שירותי ערך מוסף של חברת פלאפון, החברה סומכת על מהימנות התכנים של ספקי החדשות ואין להם צורך בבדיקות נוספות. חברת "טיפקום", לעומתם, שהמספקת שירותי תוכן לחברת "סלקום", מוציאה ידיעות אינטגרטיביות לאחר הצלבת שני מקורות, ללא מתן קרדיט לגוף זה או אחר. אם הידיעה החדשותית פורסמה באופן בלעדי במקום אחד, יינתן הקרדיט לאותו מקור.

בין המנויים על שירותי המידע הטקסטואלי יש לא מעט עיתונאים. שירותי הדחיפה מהווים עבורם כלי נוסף לקבלת מידע מהיר בזמן אמת. טל סנדרוני, כתב גלי-צה"ל והטלוויזיה המקומית בצפון: "יש חשיבות אדירה לכך שכתב אזורי יהיה מעודכן כל הזמן לגבי מה שקורה ביתר חלקי הארץ, אבל מה לעשות שלא ניתן להקשיב כל הזמן לחדשות. אני נמצא רוב הזמן בשטח, לעתים ללא מכשיר רדיו באיזור. בנוסף, לא תמיד המערכות מעדכנות את הכתבים על כל פיגוע. ה’טיפים’ שאני מקבל מהווים עבורי דרך נוספת לקבלת מידע חיוני". איתן גלזר, מנכ"ל "טיפקום", מודע לכך שבין המנויים על שירותי הדחיפה יש עיתונאים. "אין לנו יומרות להתחרות בעומק התוכני שמספקים אמצעי התקשורת, אבל אנחנו כן יכולים להתחרות בזמינות, במהירות ובסיפוק ה’טריגר’ הראשוני. אנחנו רואים את עצמנו כגוף שבראש ובראשונה משרת את הקהל הרחב. העובדה שאנשי תקשורת משתמשים בנו היא נלווית. יחד עם זאת, אני מרוצה מכך שעיתונאים שמחים לקבל אינפורמציה דרכי", אומר גלזר.

אל מגרש החדשות הסלולריות הצטרפה לאחרונה חברת החדשות של הערוץ השני, שהכירה בפוטנציאל הטמון בשוק. זהו אמצעי התקשורת הראשון והיחיד עד עתה המאפשר לכל בעלי הטלפונים הסלולריים להתקשר ישירות אל מערכת החדשות שלו ולקבל במשך כל שעות היממה מהדורות חדשות מעודכנות. אין מדובר כאן בתופעה מקומית. רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות מספקות לאנשים הנרשמים לשירותיהם מבזקי חדשות ב"דחיפה". כל מה שעל הלקוח לעשות הוא להיכנס לאתר האינטרנט של סי.אן.אן-אירופה או של "סקאי", למלא את טפסי ההרשמה, והרשת כבר תדאג לדווח לו ישירות לסלולרי על כל החדשות המתפרצות.

לדברי דני שדה, סמנכ"ל חברת החדשות, מאות אלפי אנשים משתמשים בשירות הסלולרי של החברה באופן שוטף. בימי פיגועים יש עלייה חדה בכמות המשתמשים, עד כדי פי חמישה מהכמות השגרתית. הרווחים מתחלקים בין חברת הסלולר לבין חדשות ערוץ 2. לדברי שדה, רווחי החברה קטנים יחסית ומטרת השירות אינה הכסף אלא הרחבת המוצר. "מדובר בפלטפורמה המאפשרת העברת חדשות לארבעה וחצי מיליון איש הנושאים מכשיר סלולרי. כל אחד יכול לשמוע את החדשות שלנו בכל מקום, גם במילואים וגם בקניון. הנגישות אל החדשות שלנו היא אינסופית". שירות זה משווק לאחרונה באופן אגרסיבי. בסיום כל מהדורה מופיע המספר שאליו יש לחייג, וכמו כן משודרות פרסומות מיוחדות לשירות. חברות הסלולר וחברות החיוג הבינלאומיות מפרסמות אותו אף הן, מאחר שלשני הצדדים יש מה להרוויח.

כל החברות מעידות על עלייה ניכרת בשימוש בתכנים החדשותיים בתקופה האחרונה. ראשית, העלייה החדה בכמות הפיגועים הביאה את מספר המשתמשים לשיא. אנשים פשוט מודאגים. שנית, צרכן חדשות "טיפוסי" חייב לדעת כל הזמן מה קורה. אם אפשר, אז עדיף לדעת ראשון. גם כאשר הוא מתרחק ממכשירי הרדיו והטלוויזיה, הוא "חייב" להיות מעודכן און-ליין, ישר לווריד.

אלמוג רואה בתופעה זו ביטוי להתמכרות החברה הישראלית לחדשות. לדבריו, הציבור חש כי הוא צופה בסרט ממכר של ה"סיפור הישראלי". זהו מעין סרט אימה שבו אנחנו נמשכים באיזשהו אופן לראות את הדם, לדעת מה הולך לקרות בפרק הבא. אולי יש כאן גם הקלה לדעת שאתה בר-מזל, שזה לא קרה לך. "המדיום האלקטרוני מהפנט אותנו, שובה אותנו. החיבור שלנו נעשה מכני. זה הופך לריגוש שאנחנו צריכים, לצורך שאנחנו לא שולטים בו", אומר אלמוג.

גם אסקפיסטים, החפצים לברוח מהמציאות היומיומית, יכולים למצוא מפלט מסוים דווקא במכשיר הסלולרי. כאן ניתן לקבל חדשות בלי כותרות זועקות, בלי תמונות מצמררות. דן אלדר, עיתונאי בעבר וכיום סמנכ"ל חברת "פרטנר": "הפרסונליזציה היא התשובה לאסקפיזם. אתה יכול לצרוך חדשות על-פי טעמך האישי ולהימנע ממה שאתה לא רוצה לשמוע. היכולת להגדיר לעצמך מה הם תחומי העניין שלך ומה הדחיפות שבה אתה רוצה לשמוע חדשות, עוזרת לכל אחד למצוא את האיזון המתאים בשבילו".

באשר להמשך, נראה כי השמים הם הגבול. ההתפתחויות הטכנולוגיות העתידיות בתחום הן שיכתיבו את האפשרויות להעביר את תכני החדשות בסלולר. היום שבו נוכל לקבל על הצג תמונות מאירועים חדשותיים ושידורים חיים בווידיאו הולך וקרב. האם פירושו של דבר שהטלפון האישי שלנו יהפוך תחליף לאמצעי התקשורת הקיימים? האם מקומם מובטח? לדעת ד"ר בלונדהיים, בעתיד צריכת החדשות בסלולר לא תבוא על חשבון המדיה הקיימת, אלא ששתיהן תיוותרנה זו לצד זו. אדם לא יכול לחיות בסביבת אינפורמציה בלעדית לו. יש רצון וצורך לחלוק להיות חלק מבסיס מידע משותף, מליכוד חברתי.

מיה רייזנר-אורן היא משפטנית ועיתונאית

גיליון 38, מאי 2002