קרוב לארבעה עשורים שימש אותי בנאמנות העיתון המודפס. הוא התמקם היטב בתפריט היומי, והיה חלק מקודש מסדר-היום האישי. על כן חששתי תחילה שהחלפת העיתון המודפס במהדורת האינטרנט שלו עלולה לטלטל את שגרת יומי. במפתיע, החשש התבדה: הדפדוף במהדורה האלקטרונית של היומון תפס מיד את חלל העיתון המודפס, ללא "כאבים" רבים. ללמדך, הכל עניין של הרגל.
כאז גם עתה, דבר ראשון בבוקר – "הארץ". אלא שבמקום לדפדף בין עמודי הנייר, אני "מדפדף" בין המסכים, מדלג בין המדורים המוכרים לי, בוחר לעתים לפי הכותבים המזוהים עם תחומי הסיקור, קורא – ובמקרה הצורך אף מוריד ידיעות וכתבות הישר לדיסק הפרטי שלי, לשמירה ולקריאה בעתיד. כבר שנים אני נוהג לשמור ידיעות בדרך זו, אלא שהפעם הדבר נעשה במקביל לקריאה, ולא בעקבות העיון בעיתון המודפס. הארכיון הפרטי, ההולך ומצטבר בדרך זו, נוח שבעתיים מגזירה ותיוק של קטעים מודפסים, ותוכנת מחשב גם מאפשרת לאתר בשעת הצורך, בקלות יחסית, פריטים מתוך הארכיון הפרטי.
המעבר מה"הארץ" המודפס למהדורה האלקטרונית של העיתון מעלה הרהורים באשר לעידן החדש של העיתונות, נוכח המידע השופע באתרי האינטרנט, העתיד להוות חלופה מרעננת לעיתונים המסורתיים המודפסים. מקורות המידע האלקטרוניים מעמיקים את הפלורליזם התקשורתי ומעוררים במקביל סימני שאלה לגבי עתיד העיתונות הקונבנציונלית בעידן האינטרנט.
תחרות מתאזנת עם השידור
נראה שהמידע הכתוב באתרי האינטרנט למיניהם עשוי לספק תשובה הולמת לתחרות בין העיתונות המודפסת לבין אמצעי השידור. מזה שנים מנצלים אמצעי השידור האלקטרוניים, ובעיקר הרדיו, את יתרון המיידיות. גם הטלוויזיה ידעה להסתגל לנסיבות החדשות ולספק מידע שוטף ובזמן אמיתי, אם באמצעות מבזקים ואם באמצעות ערוצי חדשות נוסח סי.אן.אן. העיתונים, לעומת זאת, נותרו עד עתה מאחור, נאלצים לדווח על אירועים באיחור של שעות רבות, לעתים יממה שלמה. השילוב של מבזקי חדשות באתרים של עיתונים באינטרנט מאפשר לשנות את המצב: וכך גם אלה נהנים מיתרון המיידיות, שהיתה עד עתה נחלתם הבלעדית של הרדיו ושל הטלוויזיה.
כל מי שמחובר לאינטרנט, ובמיוחד בקשר און-ליין רציף (כפי שמקובל עתה ביותר ויותר מקומות עבודה), עשוי להתעדכן מעתה דווקא באמצעות מבזקי חדשות, הנהוגים כיום ברוב האתרים שמספקים מידע אקטואלי. הצירוף בין "קול המוסיקה" לבין המבזקים המתעדכנים באתר "הארץ" באינטרנט עשוי, למשל, לשמש חלופה מעניינת להיצמדות למהדורות החדשות "המסורתיות" ברדיו.
במידה רבה, אתרי האינטרנט משחררים את הגולשים מתלות מקלטי הרדיו והטלוויזיה., ואף מתלות בלוח המשדרים הנוקשה. הנמען – צרכן התקשורת – מקבל לידיו את היכולת להתעדכן כרצונו ולפי נוחיותו, ולא לשעבד את עצמו להאזנה, למשל, למהדורת חדשות דווקא בשעה מסוימת. וכך, המידע השוטף הזורם באינטרנט עתיד לאזן את התחרות בין שתי הטכנולוגיות – המשודרת לעומת המודפסת.
שובם של המאזינים והצופים אל הטקסט הכתוב, כדי לקבל גם דיווחים מיידיים, מותנה בשיפורים הנדרשים עדיין באתרי האינטרנט, כדי שיוכלו להציע מידע כתוב עדכני ומשמעותי. המבזקים הנהוגים כיום במרבית האתרים טרם הוכיחו את מיצוי אפשרויות הדיווח המיידי. אפשר שטרם הושקעו בהם המשאבים המתאימים – הן בכוח אדם והן בניצול הפוטנציאל הטכנולוגי הזמין. עורכי המבזקים טרם גיבשו מדיניות סיקור ברורה: חשוב וטריוויאלי משמשים בערבוביה במבזקי האינטרנט. עד שיוכנסו השיפורים – שומר המידע המשודר ללא מאמץ מיוחד על יתרונו.
חוויה מסוג אחר
לקריאת המהדורה האלקטרונית של העיתון המודפס יש יתרונות רבים. היא משחררת אותך, למשל, מנטל הנייר הטורדני, כמו גם מגודש החומר הפרסומי. שוב אין צורך ל"נקות" תחילה את העיתון ממוספים מסוימים שאינך מתעניין בהם, כמו גם משלל עמודי פרסומת.
לא תמיד זה יתרון: תוספי מידע החבויים בפרסומת נעלמים מן הקורא, לטוב או לרע. בייחוד בולט בהעדרו המידע על אירועים שונים, מעציבים או חגיגיים, כזה הצפון ברפרוף מהיר על מודעות האבל, למשל, או מבט חפוז על מודעות האירועים המספק מידע על פרסים, ימי עיון, עצומות ציבוריות וכדומה.
זאת ועוד: על גבי צג המחשב גם נשללת מאתנו החוויה של דפדוף ושל רשרוש הנייר, ומצטמצמת ההנאה האסתטית מן העיצוב הגראפי של העיתון. אבל כאשר אלה נעלמים, מוענק שוב המקום המרכזי לטקסט עצמו, קריאת העיתון מעל גבי צג המחשב עשויה להשיב את תשומת הלב מן הצורה והאריזה אל הטקסט עצמו, אל התוכן – וכך להחיות את ההתייחסות העניינית לתוכן המידע. הנה כך, דווקא באקלים מקלוהניסטי, שעל-פיו "המדיום הוא המסר", והאריזה חשובה יותר מן התוכן, והעיתונות הכתובה מעמיקה את המרכיבים החזותיים כדי להתחרות בעוצמתה של הטלוויזיה, באים אתרי החדשות באינטרנט ומעניקים חיים חדשים לטקסט הכתוב, נטול הגימיקים הגראפיים והפירוטכניקה החזותית.
יחסים משתנים
במהדורה האלקטרונית של "הארץ", כמו בעיתונים מקוונים רבים בעולם מוצגת לפי שעה רשימת הכותרות של הידיעות, הכתבות והמאמרים, ולצדם שמות הכותבים, בחלוקה למדורי העיתון השונים. הרשימה הזו היא אחידה, כמעט משעממת בעיצובה. אין כותרת אחת שונה מרעותה: לא בגודל הגופן, לא במספר הטורים שהיא משתרעת עליה – כל הסימנים שאנו מורגלים בהם מן העיתון המודפס כדי להבין את שיקולי העורך ואת סדר העדיפויות שלו. אין גם עמודים "קדמיים" או "אחוריים" בעיתון האלקטרוני. העריכה הגראפית המינימליסטית הזו באתרי החדשות ובמיוחד באתר "הארץ", איננה רק סוגיה עיצובית; יש לה משמעות עמוקה יותר, והיא עתידה להקרין על יחסי עורך-קוראים.
בהעדרם של מרכיבים גראפיים האופייניים לעיתון המודפס, פוחתת יכולתו של העורך להצפין את שיקוליו והעדפותיו ולהשפיע על הקורא: משוחרר מתכתיבי העריכה הגראפית, עשוי הגולש להתבשם מטעם החופש ולעיין בחומר המודפס לפי העדפתו האישית, לשוטט בין הכותרות כרצונו, ליצור לעצמו תפריט קריאה אישי ולהעניק לטקסטים השונים עדיפות חדשותית לפי ראות עיניו, לא כזו שנכפתה עליו בידי עורך.
בנסיבות החדשות, הטקסט האלקטרוני עשוי להעמיק את אפשרויות החשיפה הסלקטיבית של הנמען, ולהפוך את הקריאה לחוויה תובענית ומחייבת. העורך איננו "מאכיל בכפית" את צרכן התקשורת. הקורא יצטרך להתמודד ולהעניק משמעות ערכית לאירועים המדווחים.
למעשה, העיתון האלקטרוני עשוי לפתוח מחדש את המשא ומתן המתנהל בין העורך לבין הקוראים על משמעות הטקסט, ובמיוחד על הערך החדשותי של האירועים המדווחים. שלא כבעיתון המודפס, העורך שוב אינו יכול להחדיר נושא באותה קלות לטווח ההתעניינות של הקורא, או לכפות באותה מידה את חשיפתו למידע בתחום מסוים. הגולש עצמו נוטל את היוזמה לחשיפה לפי ראות עיניו. אפשר שהשינוי עתיד לחזק את מעמדו של הקורא, ולהעמיק את שליטתו בחשיפה. עוצמתו של העורך נחלשת, גם הודות לכך שאתר העיתון מציע לעתים קישורים למסמכים המקוריים של גופים ציבוריים. את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי שהרשיע את אריה דרעי בקבלת שוחד קראתי במלואו ובשקיקה תודות לאתר בית-המשפט העליון. ממש כמו בשידור חי ברדיו או בטלוויזיה, גם הפעם יכולים הקוראים להיחשף למידע במישרין – ולוותר על שירותי התיווך של הכתב ושל עורך העיתון.
מצד שני, ככל שהחשיפה הסלקטיבית למידע באתרי האינטרנט הולכת ומעמיקה, כך היא עלולה להניב אטימות של הקוראים כלפי תחומי עניין חדשים. דווקא הקריאה המקרית והפחות מבוקרת, בנוסח העיתון המודפס, חושפת את הקורא לתחומים ולנושאים חדשים, לא מעט בזכות יוזמתו ושיקול דעתו של העורך. חשיפה לעיתון ללא הסתייעות בעורך עתידה אפוא לעצב קריאה ממוקדת ותכליתית, אך לעתים גם מסתגרת ואטומה לסוגיות חדשות.
מבחינת העורכים, ההתמודדות עם המציאות החדשה מחייבת לעמול יותר כדי לפתח צופן חדש ביחסים עם הקוראים, צופן שבאמצעותו יוכלו העורכים לשמור את מעמדם כמתווכים ופרשנים בין האירועים לבין הקוראים; הדבר יכול להיעשות, למשל, באמצעות שימוש בסוגים שונים של גופנים, בגודל שונה או בעימוד הטקסט בצורה מגוונת על גבי דף האינטרנט. יש כבר עיתונים הנוהגים כך ומאמצים מאפיינים גראפיים של העיתון המודפס אל תוך מתכונת האינטרנט.
אתרי המידע והעיתונות באינטרנט נמצאים בתהליך מתמיד של שינוי, אך כבר עתה ברור כי הם אינם מנחיתים מכה על העיתונות המודפסת, אלא דווקא מסייעים, לא רק לתחרות עם הרדיו והטלוויזיה, אלא גם לשרוד בעידן הרב-ערוצי. דווקא המעבר מנייר לצג המחשב עשוי להתאים את הטקסט הכתוב לזמנים החדשים ולהרגלי הצריכה המעודכנים, שבהם הנגישות לטכנולוגיות החדישות והשימוש בהן היו לסמל ולצורך בסיסי של הקוראים.
פרופ' דן כספי הוא ראש תחום לימודי התקשורת באוניברסיטה הפתוחה
ששת המינים
בזירה הישראלית באינטרנט ניתן למצוא, בעת כתיבת שורות אלה, לפחות שישה סוגים של אתרי מידע וחדשות:
1. אתרים של עיתונים מודפסים המציעים את תכניהם באינטרנט, במקביל למהדורה המודפסת. ארבעה יומונים ישראלים מעניקים שירות כזה: "הארץ", "גלובס", "ג'רוזלם פוסט" ו"מעריב".
2. אתרים המיועדים להיות בעיקר אמצעי גירוי יח"צני לארגון חדשות. לציון מיוחד ראוי האתר של חברת-החדשות בערוץ 2, המציע בנוסף לכותרות שוטפות גם מנוע חיפוש יעיל בארכיון, שלמרבה הצער, גם הוא בנוי על מידע דל יחסית, בעיקרו כותרות העבר במהדורות החדשות.
3. אתרים עצמאיים ומקבילים באינטרנט לעיתונים מודפסים. גם הפעם התעלה "הארץ" על האחרים וייסד את העיתון האלקטרוני The Marker, אשר אמור להתחרות בעיתוני הכלכלה המודפסים, בעיקר "גלובס", אך לא מעט גם במוסף הכלכלי של עיתון-האב עצמו. לעומתו נקט "ידיעות אחרונות" גישה מעט שונה, והשיק אף הוא עיתון עצמאי באינטרנט, עם מערכת נפרדת, אף כי לא התכחש למותג הבסיסי של העיתון המודפס, אשר המשיך להיות מזוהה עמו.
4. אתרים של עיתוני אינטרנט חדשים. הללו פורחים ממש כפטריות אחרי מבול חברות הסטרט-אפ ששטף את המדינה, וכמוהם הם מגלמים ציפייה להצלחה מעורבת – מקצועית וכלכלית.
5. אתרים של פורטלים המשבצים מידע חדשותי, אשר עם הזמן אף פיתחו מערכות עיתונאיות עצמאיות של איסוף מידע, כדוגמתם של "וואלה", "נטקינג", "אחלה", "תפוז", "נענע" ודומיהם. ההשקעה בתחום האקטואליה אמורה כנראה להגביר את כושר התחרות של פורטלים, הן בינם לבין עצמם והן בינם לבין העיתונים עצמם. ככל שמחריפה התחרות, מצטמצם הפער בין פורטל לבין אתר של עיתון. לא רק שפורטלים נוטים לספק מידע אקטואלי, אלא שדף הבית של עיתונים מבוססים, למשל "ידיעות אחרונות", מספק שלל קישורים למגוון שירותי ידע.
6. גופים ומוסדות ציבור הולכים ומתרבים מספקים מידע שוטף ומתעדכן, כדוגמת בנק ישראל, הבורסה לניירות ערך, הכנסת או משרד ראש הממשלה. בחדר התקשורת באתר משרד ראש הממשלה ניתן למצוא, בנוסף להודעות הלשכה, גם מאגר של נאומי ראש הממשלה. מנוע חיפוש יעיל מאתר מסמכים בארכיון הממוחשב של משרד ראש הממשלה.
גיליון 28, ספטמבר 2000