הממשלה הקנדית רק רצתה לשמור על בריאות התושבים. אחרי הכל, המצע שהביא לה את השלטון כלל הבטחות מפורשות בנוגע לנושאים כמו איכות סביבה וזיהום אוויר. חקיקה נגד תוסף הדלק MMT, רעלן עצבי חזק, נראתה כמו צעד בכיוון הנכון. היסוד המתכתי שבבסיס התוסף כבר זוהה כגורם אפשרי למחלת פרקינסון, ומדענים קשרו אותו לשלל רעות חולות אחרות. לתוסף עצמו השפעות שליליות על החי והצומח, הוא מוכר כמזהם, ובנוסף – יש לו תחליפים לא יקרים. גם מדינות אחרות כבר אסרו על השימוש בו וכמה יצרני מכוניות גדולים הצהירו כי יימנעו מלהשתמש בו.

וכך העביר הפרלמנט הקנדי חוק המגביל יבוא והובלה של התוסף. זה עלה לו ביוקר. תאגיד אתיל האמריקאי, הספק הבלעדי של MMT בקנדה, תבע את הממשלה בסכום עתק של 350 מיליון דולר קנדיים.

התביעה היתה אמורה להתברר לא במערכת המשפט הקנדית, אלא במסגרת מנגנון יישוב סכסוכים שנקבע בהסכם הסחר שקנדה חתמה עליו שנים ספורות קודם לכן. ההסכם העניק לאינטרסים התאגידיים זכות וטו מול המדיניות הממשלתית, והחשש מהפסד בתביעת מאות המיליונים הביא את הממשלה הקנדית לכניעה מהירה ומשפילה: היא הגיעה להסדר עם התאגיד האמריקאי שלפיו החוק יבוטל והוא יזכה לפיצוי של 19.5 מיליון דולר קנדי. בנוסף, הממשלה התחייבה לפרסם הודעה על כך שהתוסף כלל אינו מסוכן. "בפרק ביזארי בהיסטוריה של קנדה, חוק ממשלתי שאושר בידי הפרלמנט בוטל על-ידי תאגיד נפט מווירג'יניה", נכתב על כך ב"טורונטו סטאר".

כמה שנים קדימה: מדינת ישראל הפריטה את שירותי המים שלה ומכרה אותם לתאגיד הזר "ברייט ווטר". למרות שמו המבטיח, תושבי השפלה התלוננו כי המים היוצאים מהברזים הולכים ונהיים עכורים. תוך שנה התפשטה העכירות בכל חלקי הארץ. חוקרים של משרד הבריאות מצאו כי החברה הזרה, כדי לחסוך בהוצאות, שינתה את מדיניות התחזוקה של צינורות המים. ועדה ממשלתית המליצה על הלאמה מחדש. "לאזרחי ישראל מגיעים מים נקיים", קבע ראש הממשלה במסיבת עיתונאים דרמטית.

אלא שב"ברייט ווטר" לא התכוונו לארוז כל-כך מהר. נציגים של החברה טענו כי העכירות היא פגם אסתטי בלבד וכי לא הוכח מעבר לכל ספק כי נשקף ממנה סיכון בריאותי. התאגיד הזר איים בתביעה בסך 4 מיליארד דולר בבית-דין בינלאומי שנוסד מכוח הסכם הסחר שישראל חתמה עליו זמן קצר קודם לכן. תוך שבועיים הודיע דובר מטעם הממשלה כי ההפרטה תיוותר על כנה.

בהמשך השנה התפרסמו בטלוויזיה וברדיו תשדירי שירות של לשכת הפרסום הממשלתית שהסבירו כי העכירות במים היא פגם אסתטי בלבד וכי אין שום ראיה לכך שנשקף מהם סיכון בריאותי. בעיתונים התפרסם צילום של שר הבריאות כשהוא לוגם כוס מים בוציים. מניות חברות המים המינרליים עלו במאות אחוזים.

המקרה הראשון באמת התרחש. הסיוט הגדול של ממשלת ז'אן קרטיין אירע ב-1997, עת הסכם הסחר נפט"א (NAFTA) אילץ אותה להתקפל בבושת פנים בפני תאגיד אמריקאי שג'נרל-מוטורס ואקסון-מובייל הקימו בתחילת המאה ה-20. המקרה השני הוא כרגע דמיוני בלבד, בדיוק כמו חברת "ברייט ווטר", אבל עלול להיות הסיוט הגדול של כולנו אם ממשלת ישראל תאשר הסדר דומה לזה שחתמו הקנדים מול התאגידים הגדולים בשנות ה-90.

"היום הגלובלי למאבק ב-TTIP, CETA ו-TISA", , ברלין, 18.4.2015 (צילום: קורנליה ריץ', Stop TTIP; רשיון BY-SA 2.0)

"היום הגלובלי למאבק ב-TTIP, CETA ו-TISA", ברלין, 18.4.15 (צילום: קורנליה ריץ', Stop TTIP; רשיון BY-SA 2.0)

הדיונים על טיס"א (TiSA, ראשי תיבות של Trade in Services Agreement), הסכם שירותים בינלאומי שאמור להחליף את הסכם גאט"ס (GATS), נמשכים כבר לפחות שלוש שנים – תאריך תחילת הדיונים שנוי במחלוקת אפילו בקרב הנושאים והנותנים עצמם – ונמצאים כעת בישורת האחרונה. הסכם השירותים הבינלאומי, המקביל להסכמי הסחר הבינלאומיים הגדולים, מקבץ תחתיו את רוב הכלכלות הגדולות בעולם – למעט סין ורוסיה – והיה אמור להיחתם עד סוף השנה. כמעט 50 מדינות צפויות להיות שותפות להסכם, כ-70% מסך הסחר העולמי בשירותים. מבחינת ישראל מדובר בהסכם חשוב, שכן יצוא שירותים הוא שליש מסך כלל היצוא אצלנו.

בימים אלה ממש יושבים פקידי משרד הכלכלה יחד עם נציגי מדינות זרות ותאגידים בינלאומיים בחדר סגור בז'נבה, שווייץ, ודנים על הצטרפותה של ישראל לטיס"א. בחדר הזה אמור להיסגר אחד מהסכמי הסחר המשמעותיים ביותר שחתמה עליהם ישראל, אך על מה בדיוק הם מדברים שם – לא ברור מי יודע. הישיבות נערכות הרחק מעיני המצלמות, העיתונות כלל אינה מתעניינת, והציבור נותר עיוור לחלוטין.

לא רק הציבור נותר בערפל לגבי תוכן ההסכם. גם חברי-הכנסת לא זוכים לעיין בפרטיו. חלקם אפילו לא יודעים על קיומו. הפעם הראשונה שבה יורשו לראותו יהיה רק כ-12 יום לפני אישורו בממשלה – וגם אז רק לצורכי עיון והפניית שאלות לשר הכלכלה. ההסכם עצמו כלל לא יוגש לאישור הכנסת, אלא אם כן יצריך שינויי חקיקה ספציפים. ואם לא די בכך – למרות הפוטנציאל ההרסני לגבי עצמאות המדיניות הממשלתית, החשיפה לסיכונים פיננסיים אדירים והפגיעה האנושה האפשרית בריבונות המשפטית של המדינה – קשה מאוד לבטל הסכמים מהסוג של טיס"א אחרי אישורם.

גם משרד הכלכלה עצמו אינו מכחיש את החשאיות האופפת את ההסכם. להפך: "תוכנית העבודה הנוכחית הינה לסיים את המשא-ומתן על ההסכם עד לסוף השנה. לגבי תוכן ההסכם אין באפשרותנו לענות על שאלות ספציפיות או לפרט על הסעיפים המוזכרים", נמסר בתגובה לסדרת שאלות שנשלחה למשרד לצורך הכנת כתבה זו.

מאחורי הברקזיט וטראמפ

להסכמי הסחר הבינלאומיים יש חשיבות עליונה בעולם שהוא כבר מזמן כפר גלובלי אחד גדול. מספר הולך ועולה שלהם נחתמים במהלך השנים האחרונות בין מדינות העולם. ההסכמים מסדירים הורדת חסמים בפני סחר בינלאומי, מקלים על תנועת סחורות ושירותים ממדינה למדינה ואמורים לאפשר לאזרחי אותן מדינות ליהנות מיתרונות הגלובליזציה ומרמת החיים והשפע שהיא יכולה להביא. אלא שמההדלפות מהדיונים על הסכם הסחר טיס"א עולה החשש האינטרס של האזרחים נדחק מפני האינטרס התאגידי, וריבונות המדינה נפגעת.

אם ההסכם אכן ייחתם בנוסח המסתמן מההדלפות, יתכן שנתעורר לעידן שבו ממשלות ישראל יוגבלו מאוד ביכולתן לפקח על פעילותם של תאגידים בינלאומיים במדינה. כל חוק או תקנה יוכלו להיות עילה לתביעה שתתברר בבית-דין בינלאומי. ממשלות גם יוגבלו מאוד ביכולתן להחזיר אליהן את השליטה על שירותים ציבוריים שהופרטו, גם אם יתברר כי מדובר בהפרטה כושלת.

אלו אינן ההשלכות האפשריות היחידות שעלולות להיות לחתימה על ההסכם ללא ביקורת ציבורית. למרות מעטה הסודיות שאופף את הבית בז'נבה – מסמכי "ויקיליקס", הדלפות אחרות, ניתוחי מומחים וניסיון נצבר מהסכמים קודמים, מלמדים על ההיקף והעוצמה של היכבלות ישראלית לטיס"א, אם אכן יאושר הנוסח המיטיב עם התאגידים.

כך למשל, בתחום האנרגיה, עיגון עיקרון הנייטרליות עלול לגרום לישראל להפסיק להעדיף את השימוש באנרגיה מתחדשת על פני פחם, דלק ונפט; בתחום הפיננסים דנים בז'נבה על החלשה ניכרת של הרגולציה שהיתה אחד הגורמים המרכזיים שהצילו את ישראל מהפגיעות העיקריות של המשבר העולמי ב-2008; בתחום התקשורת, ישראל עלולה להיאלץ להתיר למיליארדרים זרים לשלוט על גופי שידור מקומיים ללא הגבלה כלשהי; ההסכם הנידון עלול גם להיות סכנה גדולה לפרטיות ברשת, בשל החופש הגדול שהוא מאיים לתת לענקיות האינטרנט לסחור במידע אישי של גולשים ולחברות התשתית לתעדף גישה לרשת תמורת תשלום.

סרטון הסברה של נציבות האיחוד האירופי בשבח הסכם CETA

ברור אפוא מדוע התאגידים הגדולים הם מהתומכים הנלהבים בהסכם. "סקטור השירותים הוא הסקטור הצומח ביותר בכלכלה העולמית, והוא אחראי לשני שלישים מהתוצרת העולמית, לשליש מהתעסוקה העולמית ולכמעט 20 אחוז מהסחר העולמי. טיס"א מספק הזדמנות להרחיב את הסחר בשירותים ביותר מ-50 מדינות. ההרחבה הפוטנציאלית שטיס"א מספק תועיל לא רק לצמיחה העולמית, אלא גם לצמיחה בתוך ארצות-הברית", נכתב באתר אינטרנט ייעודי שהקימו התאגידים תחת השם "צוות טיס"א" (Team TiSA).

היתרונות השונים של ההסכם מוצגים גם בפרסומים רשמיים של משרד המסחר האמריקאי, הנציבות האירופית ומשרד הכלכלה הישראלי, שפועל בעניין בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה והרגולטורים הרלבנטיים בארץ. ניר ברנגה, ראש ענף קשרי הסחר במשרד הכלכלה, מייצג את המדינה בתהליכי המשא-ומתן לקראת חתימת ההסכם, הכולל כ-20 נושאים בתחומי סחר שונים.

הסכם טיס"א, נכתב בהודעה קצרה של ברנגה, נועד "ליצור תשתית עדכנית רב-לאומית לסחר בשירותים". התפתחויות טכנולוגיות "שינו לחלוטין את פני המסחר העולמי בכלל ואת המסחר בשירותים בפרט" ו"שינויים אלה דורשים את עדכון מערכת הכללים לסחר הבינלאומי".

בדיונים בז'נבה, כתב עוד ברנגה, עוסקים ב"הורדת חסמים ליצואני השירותים על מנת להקל עליהם את הגישה לשווקים רבים ומגוונים", וב"מניעת אפליה של ספקי שירותים זרים". "תוצאה טובה במשא-ומתן", לשון ההודעה, "תאפשר ליצואני שירותים ליהנות מתנאים מועדפים בסחר בשירותים עם שותפות סחר ותיקות וחדשות, כגון אוסטרליה, האיחוד-האירופי, ארצות-הברית, טורקיה, יפן וקנדה, כמו גם טייוואן, צ'ילה, קולומביה, קוריאה-הדרומית ועוד. הסחר בין מדינות אלה מהווה מעל 70% מסך הסחר העולמי בשירותים, הזדמנות חסרת תקדים לשיפור תשתיות הסחר הבינלאומי של ספקי שירותים ישראלים בהסכם יחיד".

"זו התמונה האידילית של טיס"א המצטיירת מצד הממשלות והתאגידים. המציאות שונה בתכלית השינוי", טוען מנגד אמנון פורטוגלי, חוקר הסכמי סחר בינלאומיים במכון ון-ליר. "כאשר נכנסים לפרטים, קוראים את המסמכים שהודלפו ב'ויקיליקס' ואת הניתוח של מסמכים אלו, רואים תמונה שונה לחלוטין: הסכם שמהותו היא השתלטות התאגידים הגדולים על הדמוקרטיות הגדולות. הסכם הסחר הוא למעשה מסמך אנטי-דמוקרטי שבו תאגידים משתמשים בהסכם שכלליו נקבעים במשא-ומתן חשאי, כדי להבטיח את חופש הפעולה שלהם, לבצר למעשה את שליטתם בעולם".

פורטוגלי אינו היחיד שמחזיק בדעה זו. דניאל ברטוסה, בכיר באיגוד הסחר העולמי PSI, המייצג 669 איגודים מקצועיים ברחבי העולם, אמר לאחרונה בראיון ל"אינדיפנדנט" הבריטי: "כל מי שמעוניין בשמירה על הדמוקרטיה צריך להיות מודאג מאוד מטיס"א, שהמשא-ומתן עליו נערך בחשאי. ההסכם ימחק נתחים משמעותיים מהריבונות הלאומית". לדבריו, ההסכם הוא "חלק מיוזמה רדיקלית להגבלת הזכות הריבונית של ממשלות לפקח, בשירות האינטרסים של תאגידים זרים".

דונלד טראמפ יוצא נגד הסכמי הסחר, יוני 2016

מחוץ לישראל, ביקורת ברוח זו כבר חילחלה לציבור הרחב ואף היתה גורם משמעותי בשינויים טקטוניים עולמיים. כך למשל אחת הסיבות שהניעו בריטים רבים כל-כך לתמוך בהצעה הדרמטית להיפרדות מהאיחוד האירופי (ברקזיט) היתה ההתנגדות העזה להסכם הסחר הבינלאומי TTIP – הסכם משלים לטיס"א ואחד משלושה הסכמי סחר בינלאומיים, "ה-T הגדולים".

מחקר מעמיק שערך היועץ והסוקר המפורסם סטנלי גרינברג יחד עם מכון רוזוולט העלה כי הסכמי הסחר הם בין המקורות העיקריים לחוסר השביעות של חלק גדול מהאמריקאים. הסכמי הסחר הבינלאומיים היו גם אחד הנושאים המרכזיים במערכת הבחירות האחרונה בארצות-הברית, וההתנגדות להם תרמה לבחירתו של דונלד טראמפ, שהבטיח "לקרוע אותם לגזרים".

בגרמניה יצאו 300 אלף אזרחים לרחובות ברלין ומינכן להפגין נגד ההסכם, ובשלב זה הצליחו להקפיא את אישורו. מספר דומה של מפגינים נרשם גם במהלך הקיץ במחאה שהתרחשה ברחובות פריז. לא רק אזרחים – במחוז ולוניה הבלגי הקפיא הפרלמנט את הסכם סיט"א, הסכם משלים נוסף לטיס"א, עד שייענו דרישותיהם להגנה על העובדים הבלגים.

כלכלנים בכירים כמו חתן חתן פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ העניקו גב לטענות המוחים: "חוקי המשחק חייבים שוב להשתנות – ומהלך כזה חייב לכלול כלים לאילוף הגלובליזציה. [הסכמי הסחר המקודמים כעת] הם צעדים בכיוון הלא נכון", טען במאמר שפורסם במסגרת "project syndicate" באוגוסט האחרון ואף תורגם לעברית.

"מחגר משונן" ו"עמוד דום"

כדי להמחיש את המשמעות האפשרית של טיס"א לגבי הריבונות הישראלית מספיק לחזור אחורה חודשים אחדים בלבד: במרץ 2016 פסק בג"ץ כי מתווה הגז שהוצע אז על-ידי הממשלה יבוטל. העילה: פסקת היציבות הרגולטורית. כזכור, הממשלה ביקשה להתחייב בפני מונופול חברות הגז שלא תבצע שינויים בפיקוח על תחום הגז במהלך עשר השנים הקרובות. בית-המשפט הכריע כי מדובר בהתחייבות לא חוקית.

"פסקת היציבות, שבמסגרתה מתחייבת הממשלה לעשר שנים שבהן לא זו בלבד שלא תחוקק אלא תיאבק בכל חקיקה נגד הוראות המתווה, נקבעה בחוסר סמכות ודינה בטלות", כתב שופט בית-המשפט העליון אליקים רובינשטיין, "זאת מן הטעם כי היא נקבעה בניגוד לכלל הבסיסי במשפט המינהלי בדבר איסור על כבילת שיקול הדעת של הרשות. הוסבר כי כאשר מוקנית לרשות סמכות בחוק, הסמכות מקימה בצדה חובה – חובת הפעלת שיקול הדעת". ובמלים אחרות: הממשלה אינה רשאית למסור את שיקול הדעת שלה לתאגיד שעליו היא מפקחת.

אלא שהסכם טיס"א עלול לכלול "פסקת יציבות" דרקונית פי כמה וכמה. היא תכלול תאגידים רבים ושונים ולא תהיה מוגבלת בזמן. למעשה, מדובר בחסינות מפני חקיקה ורגולציה.

"ראצ'ט" (ratchet) או "מחגר משונן" בעברית, הוא גלגל שיניים המסוגל להסתובב בכיוון אחד בלבד. "ראצ'ט" הוא גם שמו של סעיף בהסכם טיס"א שנועד להבטיח שהמהלכים שההסכם יניע יהיו חד-כיווניים. לפי הסעיף, הפרטה של שירות מסוים – שירותי תחבורה ציבורית, חשמל, מים, בריאות או כל שירות אחר – היא פעולה שאין ממנה חזרה. כלומר, גם אם תחליט המדינה כי ההפרטה היא כישלון קולוסאלי שפוגע קשות באזרחים, יהיה זה כמעט בלתי אפשרי להשיב את הגלגל לאחור ולבטל אותה.

"Standstill", או "עמוד דום", הוא שמו של סעיף אחר בהסכם, הקובע כי לאחר שטיס"א ייכנס לתוקף לא ניתן יהיה להעביר שום חוק היוצר העדפה לחברות מקומיות על פני מקבילותיהן הזרות.

יחד, סעיפי "המחגר המשונן" וה"עמוד דום" מאיימים לסרס את יכולתן של ממשלות עתידיות ליזום מהלכים, לחוקק חוקים, לתקן תקנות ולסכל את האפשרות להשיב שירותים ציבוריים לידי המדינה.

בית-המשפט העליון בע"מ

מסמך של האיחוד-האירופי מיולי השנה, שנחשף על-ידי "ויקיליקס", חושף טיוטת מנגנון ליישוב סכסוכים. לפי ההצעה, צוותים של "מומחי סחר" יפעלו כשופטים במחלוקות סביב השאלה האם מדינות הפרו את התחייבויותיהן על-פי ההסכם.

"צוותים אלו יוכלו להחליט שהממשלות חייבות לשנות את החוקים, את המדיניות או את החלטותיהן הנוגעות למגוון רחב של שירותים, ולהטיל על הממשלות עונשים כלכליים חמורים עד שהן תבצענה זאת", אומר פורטוגלי. "בהצעה האירופית לטיס"א לא יהיה מנגנון ערעור משום שארצות-הברית מתנגדת בתוקף לכך. זאת למרות שהסכמי סחר חופשי שנחתמו לאחרונה בין קנדה והאיחוד-האירופי כוללים מנגנון ערעור. התוצאה היא שאין למעשה פיקוח על  צוותי המומחים הבוררים".

אמנון פורטוגלי (צילום: אוראל כהן)

אמנון פורטוגלי (צילום: אוראל כהן)

ועדיין, מדובר בשיפור לעומת מנגנון קודם, דרקוני ואנטי-דמוקרטי, שהתאגידים דרשו להכניס להסכם. מנגנון זה ידוע בשם ISDS, והוא משמש כיום כמערכת המגינה על תאגידי ענק מחקיקה ומרגולציה. במסגרת ה-ISDS תאגידים יכולים לתבוע את המדינה בטריבונלים בינלאומיים. על-פי טיוטת המנגנון שנחשפה ב"ויקיליקס", רק מדינה תוכל לתבוע מדינה, וההליך יכלול רמה מסוימת של שקיפות – אולם מעיון מעמיק בתוכן המסמכים שהודלפו מדיוני טיס"א עולה שהתאגידים השאירו להם פתח גדול שיאפשר להם לתבוע גם על-פי המנגנון הישן של ISDS.

ה-ISDS ספג ביקורת חריפה מנשיא בית-המשפט העליון של ארצות-הברית, ג'ון רוברטס. לפי רוברטס, מנגנון יישוב הסכסוכים "מעניק לפוסקים פרטיים, שאינם בהכרח נבחרים על-ידי המדינה, את הכוח שהמדינה שומרת בדרך כלל לבתי-המשפט שלה ואת הזכות לשפוט בדין את מעשיה הריבוניים".

"הבסיס לתביעה מטעם התאגידים במסגרת מנגנון ה-ISDS הוא כל חקיקה, תקנה או רגולציה שהם יכולים לטעון לגביהן שהן פוגעות בהשקעות של התאגיד, הרווחיות שלו או אפילו הציפיות שלו לרווח", מספר פורטוגלי, "אין כל ביקורת שיפוטית על הטריבונל, ההחלטות שלו הן סופיות ומחייבות את המדינות, וכוללות קנסות ענק שיכולים להביא לפשיטת רגל של המדינות הנתבעות. כתוצאה מכך, הטריבונלים יכולים, למעשה, למנוע חקיקה ולבטל את הריבונות של בתי-המחוקקים והפרלמנטים ואת הפסיקה של בתי-משפט עליונים. לא מדובר בתרחיש אימים מופרך – תהליך משפטי כזה התרחש בפועל כבר מול ממשלת קנדה", מזכיר פורטוגלי את הפיאסקו של תוסף הדלק בשנות התשעים.

פורטוגלי מבהיר שגם אם באופן רשמי יצאה הודעה מטעם משרד הכלכלה שטיס"א לא יכלול את מנגנון ISDS – הוא בהחלט נמצא עדיין על השולחן. "עדיין יש בהסכם פרצות ודרכים שיאפשרו לתאגידים ולמשקיעים פרטיים לתבוע מדינות החברות בהסכם לפי אותו מנגנון דורסני. זה מעורר דאגה בעיקר לגבי מגזרי שירותים שהם רגישים חברתית ודורשים רמה משמעותית של השקעה כלכלית, כגון אנרגיה, פיננסים, תחבורה ותקשורת".

חדשות ערוץ 2 מקטאר

ואכן, אחד התחומים הרגישים שהסכם טיס"א עלול להשפיע דרמטית על עיצובו הוא תחום התקשורת. במסגרת ההסכם דורש האיחוד-האירופי ממדינת ישראל לבטל את המגבלות על זהות בעלי ערוצי הטלוויזיה המסחריים, כך עולה ממסמך חסוי שפורסם באתר "ויקיליקס". במשרד הכלכלה אישרו את תוכנו של המסמך אך סירבו להוסיף פרטים.

"כיום, כל מי שרוצה לפתוח ערוץ טלוויזיה מסחרי כמו ערוץ 2 או ערוץ 10, או להקים חברת טלוויזיה רב-ערוצית כמו HOT או yes, צריך לעמוד במספר תנאים לקבלת רישיון. אחד התנאים קובע כי בעל השליטה בערוץ הטלוויזיה חייב להיות ישראלי ותושב ישראל, ושהתאגיד שבאמצעותו הוא מקים את הערוץ חייב להיות ישראלי", אומר אורן פרסיקו, כתב "העין השביעית", החברה בקרן התחקירים. "הגבלה חריפה עוד יותר היום קובעת כי חברה שמספקת שירותי חדשות לטלוויזיה רב-ערוצית חייבת להיות לא רק ישראלית אלא גם מנוהלת על-ידי ישראלי ובעלת הנהלה בכירה שרובה ישראלים".

מערכת "אל-ג'זירה" ברמאללה, 14.6.09 (צילום: מרים אלסטר)

מערכת "אל-ג'זירה" ברמאללה, 14.6.09 (צילום: מרים אלסטר)

הגבלות אלה לא נכתבו כלאחר יד. לדברי פרסיקו, הן מונעות מבעלי הון זרים להקים בישראל כמה ערוצי טלוויזיה מסחריים שרק ירצו, לדחוק הצדה את הערוצים המקומיים ולהשתלט על המרחב הטלוויזיוני בישראל. "איש העסקים והפילנתרופ היהודי שלדון אדלסון, לדוגמה, לא יכול לקבל רשיונות להקמת ערוצי טלוויזיה מסחריים, ולהבדיל, גם לא שייח' תמים בן-חמד אל-ת'אני, אמיר קטאר ובעל השליטה בפועל ברשת החדשות העולמית אל-ג'זירה", מסביר פרסיקו.

אם מדינת ישראל תקבל את דרישות האיחוד-האירופי, שוק הטלוויזיה המסחרית ייפתח לחלוטין וכל אדם יוכל להקים ערוץ טלוויזיה, או כמה עשרות ערוצים, ככל שידו משגת. "ערוצים מסחריים מקומיים, המנוהלים בידי ישראלים וממומנים בידי פרסום של חברות ישראליות, עלולים לקרוס ולהיעלם", מזהיר פרסיקו מפני מצב שבו ישראל תקבל את דרישות האיחוד.

משבר 2008 – היכונו לקאמבק

כמה מהתומכים המובהקים ביותר של טיס"א הן חברות שירותים פיננסיים. TheCityUK, ארגון המספק שירותי לובי לענקיות הפיננסים של לונדון כדוגמת ברקליס ומורגן-סטנלי, הוא חלק חשוב מקואליציית השירותים הגלובלית שהולידה את טיס"א מראשיתו. "לובי פיננסי כה חזק סביב טיס"א לא אמור להפתיע אף אחד. ההסכם מכוון להשיב לאחור את המצב לתקופת טרום המשבר הגדול של 2008, שהיו ימים של דה-רגולציה והתרה של רסן הפיקוח", נכתב ב"אינדיפנדנט" על דו"ח מטעם Global Justice Now, ארגון בריטי שעוסק בנושאים של גלובליזציה וצדק עולמי.

"בהתחשב בעובדה שהמשבר הפיננסי של 2008 הוצת במידה רבה באווירה של היעדר הרגולציה שבעטיה הופיעו מוצרים פיננסים ידועים לשמצה, הסכנה היא שטיס"א ירתיע ממשלות מלהגביל את השימוש במוצרים פיננסיים 'חדשניים' ויותיר אותנו חסרי אונים בנסיוננו למנוע את המשבר הפיננסי הבא", נכתב בדו"ח.

ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת דנה בהשפעות המשבר העולמי על כלכלת ישראל, 23.9.2008 (צילום: אנה קפלן)

ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת דנה בהשפעות המשבר העולמי על כלכלת ישראל, 23.9.08 (צילום: אנה קפלן)

"הצעדים שננקטו לאחר המשבר הפיננסי של 2008 אמנם אפילו לא התקרבו לרמה שתספיק לגרום להבראת המערכת הפיננסית שקרסה, אבל תעשיית הפיננסים כבר מחפשת להשיב את הגלגל לאחור", מזהירים בארגון. דוגמה להשבת הגלגל לאחור היא נטרול יכולתן של ממשלות לרסן את הבנקים כדי שלא יהפכו ל"גדולים מכדי ליפול". טיוטת טיס"א מציעה "להסיר את ההגבלות על הערך הכולל של טרנזאקציות של שירותים או נכסים, הגבלות הבאות בצורה של מכסות מספריות או של החיוב לקיים מבחן צרכים כלכליים". כל הטלה של מגבלות על גודלם של בנקים, קרנות גידור וקרנות השקעה אחרות עשויה גם היא להיות הפרה של טיס"א.

אם בזה לא די, בארגון מתריעים כי כחלק מהוראות טיס"א העוסקות בשקיפות, ממשלות יהיו מחויבות להודיע מראש לתאגידים הפיננסיים הגדולים אם הן מתכננות לחוקק חוקים חדשים הנוגעים אליהם. הדבר יקל על התאגידים בעבודת השתדלנות נגד רגולציה ובתכנון צעדים משפטיים כדי למנוע מראש חקיקה מגבילה.

אינטרנט לעשירים בלבד

לא רק בתחומים הפיננסיים טיס"א אמור להקנות לתאגידים הגדולים יד חופשית. בין הגופים שדוחפים את ההסכם נמצאות גם חברות אינטרנט וטכנולוגיה מהגדולות בעולם, כמו גוגל, מיקרוסופט, יבמ, אינטל, סיסקו, ורייזון וענקיות תוכן כמו דיסני ופוקס המאה ה-20. הן, כמובן, מעוניינות בהסרת מגבלות שהממשלות הטילו עליהן מטעמים של שמירה על הפרטיות, רווחת האזרחים וכיוצא בזה.

עיתונאי הטכנולוגיה וחבר קרן התחקירים ניב ליליאן מסביר את ההשלכות האפשריות של הצעדים הנידונים: רשת האינטרנט נולדה ומנוהלת עד היום כרשת נייטרלית. המשמעות היא שלא משנה אם מדובר באיכר עני במצרים או בתאגיד גדול מארצות-הברית, לשניהם ניתנת גישה שווה לרשת. לספקית האינטרנט אסור להתערב בזרימה של המידע ברשת או לתת גישה מועדפת לתשתית הרשת לגורם כלשהו – אם בשליחת המידע ואם בקבלתו. הרשת "עיוורת" למידע ומטפלת באופן שווה בכל סוגי המידע שעובר בה, אם זה וידיאו, טלפוניה, תמונות, קבצי אקסל או דפי רשת טקסטואליים. העיקרון הזה מכונה "נייטרליות רשת" והוא נשמר על-ידי גופי הפיקוח עד כה באופן די קנאי.

החברות המפעילות את התשתית שעליה "זורם" האינטרנט מעולם לא אהבו את ההסדר הזה, ותאגידי התקשורת הגדולים בארצות-הברית ניסו כמה פעמים להעביר בקונגרס חוקים שיאפשרו להם לתעדף גישה לאינטרנט תמורת תשלום, אך נדחו.

כפיצוי על נסיונות החקיקה הכושלים מנסים התאגידים לדחוף לטיס"א מושג חדש ומכובס בשם "דירוג אפס" (Zero Rating). בשורה התחתונה, מדובר באותה הגברת בשינוי אדרת. הרעיון שמאחורי "דירוג אפס" הוא שלכל אחד תהיה גישה שונה לרשת, ולכל אחד מאיתנו תהיה גישה לשירותים ולאתרים שונים במקום שלכולנו תהיה גישה שווה לכל אתר שהוא. המשמעות: אם תרצו לגלוש לאתר שמשדר סדרות באיכות צפייה גבוהה – ייתכן שיבקשו מכם לשלם עבור פתיחת הגישה אליהם, או שתישארו עם "אינטרנט לעניים". מי שיהיו אחראים להגיש לנו את החלקים של הרשת שלדעתם מעניינים אותנו יותר יהיו ספקית האינטרנט או חברת התקשורת שמקשרת אותנו לרשת.

סכנה אפשרית נוספת היא שספקיות האינטרנט יתנו תיעדוף לא הוגן לתכנים של שותפות עסקיות או חברות אחיות, ובכך יהרגו את התחרות החופשית על אספקת תכנים לנו, הצרכנים. כך למשל פלאפון או בזק-בינלאומי, שהן חברות אחיות של yes, יוכלו להציע את התכנים של חברת הלוויין בשידור ברשת בעדיפות, ולחסום תכנים של הוט או של נטפליקס ולדרוש עליהם תשלום נוסף.

"דירוג אפס" מביא עלינו רעה חולה נוספת של הפיכת ספקיות התקשורת למתווך, ומעניק להן דריסת רגל גסה במידע שיוצא ונכנס מן המחשב שלנו – הן ידעו בדיוק לאיזה אתרים גלשנו ובאיזה שירותים אנחנו משתמשים. הפיכתן של ספקיות התקשורת למתווך מודע בינינו לבין רשת האינטרנט, ולא רק צינור עיוור, עשויה גם לפגוע בשירותים שמגינים כיום על הפרטיות שלנו, כמו הצפנה מקצה לקצה.

פגיעה נוספת בפרטיות נוגעת לעיקרון "זרימת מידע חופשי" שמוצע במסמכים של טיס"א. העיקרון מעורפל, וזה מה שהופך אותו למסוכן. ארגון Global Justice Now שחקר את הנושא, מצא שבמסגרת עקרון זה חברות פרטיות עשויות לקבל היתר להעביר מידע ממדינה למדינה בזמן אמת. חוקי הפרטיות של מדינת המקור צפויים להיות מכובדים, אבל כלל לא ברור איך תישמר וכיצד תיאכף פרטיות המידע במדינות היעד.

להשאיר את הכסף באדמה

ההשפעה שהיא אולי הרחבה ביותר שעלולה להיות להסכם טיס"א נוגעת לסביבה. ההסכם, קובע ד"ר יונתן אייקנבאום, מנהל הקמפיינים בארגון גרינפיס, "עלול להקשות על המאמצים הבינלאומיים למגר את שינוי האקלים תוך מעבר משימוש בדלקים מחצביים למקורות מתחדשים, כמו שמש ורוח. על מנת להשאיר את טמפרטורת כדור הארץ מתחת לעלייה של שתי מעלות עד סוף המאה הנוכחית צריך לנתב מחדש את ההשקעות הבינלאומיות מנפט, פחם וגז למקורות מתחדשים. דה-רגולציה של התחום הפיננסי עלולה להביא למצב שבו יהיה קל לגייס כסף לטובת פרויקטים מאוד מלוכלכים, כמו הפקת פצלי גז או פצלי שמן, ומנגד, יחול איסור לעודד – כפי שדרוש – השקעות באנרגיות מתחדשות", טוען אייקנבאום.

ד"ר יונתן אייקנבאום (צילום מסך)

ד"ר יונתן אייקנבאום (צילום מסך)

קושי סביבתי שני הקשור לטיס"א, נוגע לחיפושים בים או ביבשה של דלקים מזהמים. אייקנבאום מסביר שדה-רגולציה של שירותים עלולה לדרבן את כל המדינות להגיע למכנה המשותף הנמוך ביותר בתחום, כשהרגולציה הסביבתית על קידוחים תצטמק ותוביל לאסונות אקולוגיים.

כאמור, בגלל הסודיות שאופפת את ההסכם קשה לחזות מה יהיו השלכותיו. ואולם, הכיוון הנכון לאור האתגרים הסביבתיים העומדים בפני האנושות כולה היה צריך להיות ניתוב של מגמת הליברליזציה לטובת החברה והסביבה. "במלים אחרות", אומר אייקנבאום, "להקל על עסקים שעוזרים בצורה מובהקת לסביבה ולחברה, למשל בהפחתת פליטות גזי חממה, ולהקשות מאוד כשהדבר פוגע בסיכויים למגר את שינוי האקלים או לשמור על כדור הארץ". הסכם טיס"א, מהמעט שידוע עד כה, לא פועל בכיוון הנכון.

מחכים לברנגה

הניצחון המהדהד של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות-הברית הביא לתחושת אי-ודאות בקרב הנושאים ונותנים בז'נבה, שתכננו לסגור עניין עד סוף השנה, וכנס השרים בן היומיים שהיה אמור להיערך בעיר בדצמבר בוטל. טראמפ, כאמור, נבחר בין השאר על רקע גלי ההתנגדות להסכמי הסחר הבינלאומיים, שנתפסים על-ידי חלק גדול מהציבור האמריקאי כאחראים למשבר הכלכלי שהם שרויים בו, ובז'נבה מחכים לראות מה תהיה עמדתו בפועל.

כאן אצלנו צפויה ועדת הכלכלה להתכנס ב-30 בנובמבר כדי לדון לראשונה בחלקה של ישראל במשא-ומתן החשאי. בשבועות הבאים יפול דבר. קולם של התאגידים הבינלאומיים נשמע היטב בתוך החדר הסגור. כעת יכול הציבור להשמיע את קולו מחוצה לו.

למשרד הכלכלה נשלחו שאלות מפורטות ביחס להסכם ולהשלכותיו, אך מהמשרד הסתפקו בתגובה הלקונית הבאה: "תוכנית העבודה הנוכחית הינה לסיים את המשא-ומתן על ההסכם עד לסוף השנה. לגבי תוכן ההסכם אין באפשרותנו לענות על שאלות ספציפיות או לפרט על הסעיפים המוזכרים. חשוב להבהיר שההסכם משקף את רמות הליברליזציה הקיימות במשק הישראלי ואין בו משום דרישה להפרטת שירותים. כמו כן, יישוב הסכסוכים ינוהל במנגנון בין-מדינתי".

כתבה זו נוצרה על-ידי קרן התחקירים, ארגון גג של העיתונות העצמאית בישראל. בקרן התחקירים חברים הגופים הבאים: מאה ימים של שקיפות, העין השביעית, הכלכלה האמיתית, צדק חברתי-חדר המצב, "המקום הכי חם בגיהנום" ו"החיבור". כתיבה: ערן הילדסהיים (הכלכלה האמיתית). עריכה: שוקי טאוסיג (העין השביעית). ייעוץ משפטי: עו"ד אילן יונש. קרן התחקירים ממומנת מתרומות הציבור