הכתבה ששודרה ביום ראשון במהדורה המרכזית של חדשות 10, הראשונה בסדרה שבוחנת "האם תל-אביב היא מדינה בתוך מדינה?" ו"האם התל-אביבים מנותקים משאר הארץ עד כדי התנשאות?", היתה, ברמה העיתונאית הפשוטה, ערימת קלוריות ריקות. שום דבר שנאמר בה לא חידש, הוסיף מידע או האיר את הדברים באור אחר.

להפך: כפי שאמר אחד המרואיינים, פרופ' מעוז עזריהו, "כסף, רוח, תרבות ופוליטיקה – זו תל-אביב, לא השתנה כלום". רוצה לומר, הנרטיב שהכתבה שירטטה נוכח בסביבה עוד לפני קום המדינה, ועל כך אפשר להוסיף שגם אבני הבניין האינפורמטיביות שמהן הורכב מוכרות ושחוקות. באותה המידה היה ניתן להסתגר במשרד עם דף ועט ולגבש תובנות זהות, ועל הדרך גם לחסוך ימי צילום יקרים.

אבל אין מדובר במלאכה עיתונאית מרושלת או חקירה שלא עלתה יפה, משום שלכל אחת משתי האפשרויות הללו קודמת לכל הפחות כוונה להציג מידע חדש. כאן, בהעדר כוונה כזאת, נחשף מעמדה של הכתבה כמניפסט שהורכב אד-הוק, כדי למלא צורך ידוע מראש. מהו? בגדול, הכרזתה של מהדורת חדשות 10 על עצמה כ"לא-תל-אביבית". ובשל היות המושג "תל-אביבי" בהקשר הזה יופמיזם ברור לשמאלנות, ניתן גם לנסח זאת כהכרזה של המהדורה על עצמה כלא-שמאלנית.

הרי אתם קבעתם שהתל-אביבים מנותקים

"תל-אביב" היא מושג מורכב, מטבע הדברים, שמיוחסות לו משמעויות רבות וסותרות. אחת מהן היא היותה הפלטפורמה הגיאוגרפית שמרבית עבודת התקשורת מתבצעת ממנה. גם ערוץ 10, חרף העובדה שמשרדיו שוכנים על גבול תל-אביב–גבעתיים מצדו הלא-תל-אביבי, הוא תל-אביבי בהווייתו: אני מעז להניח שרוב מוחץ מבין עובדיו מתגוררים בתל-אביב או בסביבתה ומקיימים הוויה תל-אביבית, ככל שיש דבר כזה (או לכל הפחות, מקיימים הוויה תל-אביבית מסוימת, אחת מני רבות).

התקשורת שוטמת בגלוי את תל-אביב, תוך התעלמות מחפירה מהעובדה שהיא עצמה חלק ממנה

אבל כיוון שאנשי הערוץ לא ניגשו הפעם לעבודתם בידיים נקיות, הם ביקשו להסתיר את העובדה שהם חוקרים תופעה שהם עצמם חלק ממנה. לפיכך נקטו תכסיס: הצבתו בחזית של הכתב בדרום אלמוג בוקר. הכתבה הוצגה כהתבוננות בעיר הגדולה מבעד לעיניו של בוקר, במסגרת ניסיון לברר כביכול "מהו סוד הקסם של תל-אביב".

מובן שזו אמירה מהשפה ולחוץ, משום שמעבר לעובדה שמאחורי בוקר עומד מערך שלם שיש לשער שהוא תל-אביבי מכף רגל ועד ראש, למחשבותיו ולתובנותיו הפרטיות לא היתה כלל נוכחות בכתבה. הוא בסך-הכל תיפקד ככלי שהמהדורה השתמשה בו כדי שמשפט כמו "את התל-אביבים נוהגים לכנות מנותקים" יישמע מתקבל על הדעת, שהרי מי הם אלו המכנים אם לא אמצעי התקשורת ה"תל-אביביים", ומיהם המכונים אם לא עובדי ערוץ 10 עצמם, בשבתם כדיירים המשלמים ארנונה לעיריית תל-אביב (או לעיריות הגובלות בה).

כדאי להתעכב לרגע על הדואליות הזאת, משום שהיא קריטית להבנת הכתבה. מצד אחד, בשאר 364 ימות השנה מוטח באותם עיתונאים, אנשים פרטיים שרובם מתגוררים בתל-אביב כאמור, שהם "תל-אביבים מנותקים". מצד שני, הם עצמם במקרים רבים המטיחים, כלומר שותפים ישירים ביצירת האתוס שלפיו התל-אביבים הם עדר מנותק (חרף העובדה שזו העיר הישראלית שמאכלסת את המחאות הפוליטיות בהיקף הגדול ביותר).

אתם יכולים לקרוא לה בועה מנותקת (כמו שאנחנו קוראים לה)

הכתבה של אלמוג בוקר, כמו מופעים עיתונאיים רבים, קרסה בהתרסקות מפוארת לתוך הפער הזה. ובעוד שהיא עצמה היתה גילום רך יחסית של התופעה, בשל אופייה המגזיני הנע בין מוקדי תרבות לבילוי, בעתות מלחמה או טרור היא נוטה ללבוש צורה אכזרית בהרבה. התקשורת שוטמת בגלוי את תל-אביב, תוך התעלמות מחפירה מהעובדה שהיא עצמה חלק ממנה. כלומר, משהו קורה לעיתונאים מרגע שהמצלמה נדלקת: בדומה לאלמוג בוקר, הם הופכים כלי שרת בידי כוח משמעותי מהם. במובן מסוים, הם מאבדים באותו הרגע את האוטונומיות שלהם – התנאי החשוב ביותר, אולי, לעיתונאי.

הפעם הכוח הזה ביקש לצייר את מהדורת חדשות 10 כלא-תל-אביבית, ובמובלע לא-שמאלנית, על-ידי לבישת הפרסונה של בוקר כמסכה על פניה. כדאי לשים לב בהקשר הזה לשרבוב המלים "יישובי עוטף עזה" בסיום הכתבה על-ידי בוקר והמגישה טלי מורנו, כחלק מהטענה שראשיהם לא אהבו את דבריו של רון חולדאי שהובאו במסגרתה, על אף שהתגובה שציטטו היתה בכלל של ראש המועצה האזורית תמר, שלחופי ים המלח.

"זו תל-אביב, לא השתנה כלום" (צילום מסך)

אפשר רק לנחש שהמניעים לכך שהמהדורה ביקשה לצייר עצמה כלא-שמאלנית הם כלכליים. עם זאת, כלל לא מובן מאליו שבהיותם כאלה, אכן יש בהם היגיון כלכלי: ערוץ 10 אינו מדורת השבט, ויש יסוד מסוים להאמין שרוב צופיו מגיעים דווקא מתוך המטרופולין המושמץ. לשם כך, ככל הנראה, הוא זרק גם להם עצם זעירה, בדמות אמירתו של בוקר בסוף הכתבה: "אתם יכולים לקרוא לה בועה מנותקת, מדינה בתוך מדינה, אבל נראה שאת החופש הזה ואת הנורמליות הזאת של תל-אביב כולנו צריכים כדי לשרוד במדינה הלא-נורמלית הזאת".

וכך, דווקא משום שהמסקנה אינה תואמת את ההנחות שמהן נבנתה הכתבה, שבכולן הובלע בוז מסוים לתל-אביב, נחשפת הצביעות של חדשות 10, והופכת בתורה לחומר בעירה שיזין את הטינה העתידית – המוצדקת הפעם – כלפי התקשורת, ולצערם של תושבי תל-אביב הממשיים (או לחלופין לערכים שדימוי של תל-אביב מייצג), גם כלפי המושג "תל-אביב" בכללותו.

פחות חשוב במובן הזה מה ערוץ 10 אומר על תל-אביב, או מה המסקנה שבוקר מפציע עימה יש מאין, כמו העובדה שצורת העיסוק של המהדורה בנושא חושפת את חוסר כנותה, ואף את דו-פרצופיותה – תדר שכל צופה מבחין בו בקלות. באופן פרדוקסלי, המהדורה שניסתה להתחנף לקהל שלשיטתה לא נותן לה מספיק קרדיט מספקת לו אותה ההוכחה המצדיקה את אי-מתן הקרדיט גם להבא.