אופנסיבת ההסברה
שגרת הפיגועים והדקירות מפנה הבוקר את מקומה מהכותרות הראשיות בשני הטבלואידים הנפוצים בישראל לטובת מלחמת התעמולה, וזאת בעקבות נאום שנשא אתמול בערב יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו-מאזן). במקום להתמקד במעשי הטרור והאלימות, שנמשכו גם אתמול, מתמקדים הטבלואידים בזירת ההסברה ונותנים לה עדיפות על פני המציאות בשטח.
כינוי הגנאי "שקרן" משמש כותרת ראשית ב"ישראל היום", ומודפס מעל תצלום של עבאס. בגופן אדום נכתב: "יו"ר הרשות טוען: הילדים הפלשתינים באו לפסגת-זאב בתמימות, לא היו חמושים; בן ה-13 'הוצא להורג' כשידיו מורמות". בגופן כחול נכתב: "האמת: השניים באו עם סכינים, דקרו שני ישראלים, המחבל בן ה-13 נפצע קשה, וחי".
"ידיעות אחרונות", כרגיל, חסכוני בהרבה. בכותרת הגג לראשית נכתב כך: "אבו-מאזן טוען: ישראל 'הוציאה להורג' את המחבל בן ה-13. אבל הוא חי". כמו ב"ישראל היום", גם ב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית ("השקר") מודפסת לצד תצלום של יו"ר הרשות. מעל תמצית של מאמר מאת איתן הבר, שאף הוא נדפס בשער העיתון, מתנוססת הכותרת "אבו מה זה?", שנינה באדיבות העורכים, שאינה כלולה בטורו של הבר, אף שגם הוא אינו נטול גסות רוח.
בשער "מעריב" מודפסת תמצית טורו של הפרשן הבכיר בן כספית. הכותרת היא בת מלה אחת: "השקרן". "האיש הזה שקרן", כותב כספית בעקבות נאומו של עבאס אתמול בערב. "הוא יודע שהוא משקר, הוא מבין את סכנתו של השקר, והוא משקר. [...] אבו-מאזן שיקר אתמול לכל העולם, בשידור חי, ובדם קר". טורו של כספית נדפס על פני כל עמ' 4 בעיתון.
מכל המצוטט לעיל ניתן להבין כי ישראל סובלת מבעיית הסברה קשה, וכיוון שכך אין ברירה אלא להילחם בתעמולה השקרית של הפלסטינים באמצעות תעמולת אמת. במדור הדעות של "ישראל היום" מציע עורך חדשות החוץ בועז ביסמוט לעשות זאת בהקדם ולחשוף את האמת על מעשי הפלסטינים.
מחמוד עבאס (אבו-מאזן), 31.3.14 (צילום: עיסאם רימאווי)
"ישראל חייבת להשיב מלחמה ברשת, בתקשורת, באוניברסיטאות", קובע ביסמוט. "לרדוף אחר המסיתים. להציג אותם במערומיהם. להציג את השקרים שלהם בפומבי". ביסמוט מציע לקרוא ל"גל הטרור הנוכחי" בשם "אינתיפאדת השקר", וקובע כי "הגיע הזמן לשנות את הגישה. נרדוף אותם במוסדות בינלאומיים, נזמין תקשורת שאליה נתייחס כאל לקוחות אמינים, נדבר בלי סוף על הזיקה שלנו למקומות הקדושים".
במאמר המערכת של "המבשר" מוצעת תוכנית מפורטת עוד יותר לניצחון ההסברתי החיוני. "ישראל משוועת עתה למערכת הסברה מתוחכמת, מיידית ובעלת יכולת להכחיש את השקרים היוצאים ללא הרף מן העבר הפלסטיני", כותב מחבר המאמר.
לדבריו, "יש לעקוף את הכתבים הזרים היושבים בארץ, שכן הם כלי שרת בידי הפלסטינים. [...] על הממשלה לגייס לעזרה את טובי הפרסומאים שאינם אנטי-ישראלים ולהיעזר בהם בשיווק ידיעות מהוגנות על המצב. הקשר עם התקשורת העולמית כדאי שייעשה בבירות העולם בידי 'מסבירנים' ישראלים מצטיינים השולטים בשפת המקום. [...] המערכה המתנהלת עתה עשויה להירשם כ'אינתיפאדת המדיה'. היא מוכיחה את כושרם של ערבים לסלף עובדות, לתאר רוצחים כשיות תמימות ולעשות שימוש גס וציני בענייני דת ואמונה. גם אם ההתפרעויות ייפסקו, גם אז יש להמשיך באופנסיבת ההסברה".
ובינתיים, ב"הארץ"
בכותרת המשנה לראשית של "הארץ" מצוין כי "עבאס טען שישראל הוציאה להורג מחבל בן 13 שנותר בחיים". על נאום יו"ר הרשות הפלסטינית מדווח בתחתית עמ' 4, תחת הכותרת "קרי: אגיע לאזור בקרוב כדי לקדם רגיעה" (כותרת המשנה מוקדשת לדברי עבאס ולטענת נתניהו כי מדובר בהסתה שקרית). הידיעה נפתחת בדיווח מאת ברק רביד על הצהרת שר החוץ של ארצות-הברית, ורק בהמשך מגיעה לדיווח מאת ג'קי חורי על דברי עבאס.
העיתון עצמו נמנע מלהתעמת ישירות עם קביעותיו השקריות של יו"ר הרשות הפלסטינית, ומותיר את המלאכה לצוות התגובות בלשכת ראש הממשלה. "הוא [עבאס] האשים את ישראל בהרג ילדים בדם קר והזכיר את אחמד מנאסרה, בן ה-13 שביצע פיגוע דקירה בשכונת פסגת-זאב בירושלים", מדווח ב"הארץ". "בלשכת ראש הממשלה הבהירו בתגובה כי בניגוד לדברי עבאס, מנאסרה חי ומאושפז במצב בינוני. בלשכה ציינו כי הוא נפצע לאחר שדקר נער בן גילו שרכב על אופניו".
מעבר לקו התפר
ב"הארץ" מתעקשים לדווח בכותרת הראשית על המציאות בשטח, ולא על זו הקיימת בעולם ההסברה. "שני פיגועי דקירה בירושלים, אשה נפצעה בינוני; מחסומים הוצבו בשכונות מזרח העיר". גם ב"מעריב", הסולידי מבין הטבלואידים, מוקדשת הכותרת הראשית, "בלבה חומה", להפרדה בין שכונות ירושלים השונות.
בכפולה הפותחת של "מעריב" מודפס דיווח מאת נועם אמיר, שביקר אתמול בכמה משכונות ירושלים שמעבר לקו הירוק, המוקפות כעת במה שמכונה "כתר נושם". "זה מתחיל להיראות כמו שכם ועזה", מצטט אמיר את אחד מתושבי השכונות, שמוסיף: "זה לא יעזור לכם".
מחסום על גבול ג'בל-מוכאבר בירושלים, 14.10.15 (צילום: יונתן זינדל)
תושב אחר, המזוהה בשמו (סעיד עדנן), אומר לאמיר: "אי-אפשר להעניש אותנו עונש קולקטיבי. לסגור 30 אלף בני-אדם במחסומים זה אפרטהייד. אתם עושים לנו מה שעשו לכם בשואה. [...] ככל שתכבידו עלינו יותר, כך תסבלו יותר. אנחנו לא חיות, אנחנו בני-אדם כמוכם". לצד הדיווח מאת אמיר מתפרסמים שני טקסטים קצרים, האחד מאת פחרי אבו-דיאב, תושב סילואן, והאחר מאת מלי לפיד, תושבת פסגת-זאב.
גם ב"ידיעות אחרונות" ניתן פתחון פה לתושבי ירושלים שהחל מאתמול חיים מאחורי "כתר נושם". עמ' 8 בעיתון מוקדש לשני דיווחים, ממזרח העיר וממערבה. אליאור לוי שמע ממוחמד סלאמי, תושב ג'בל-מוכאבר, כי ה"כתר הנושם" אינו אלא "ענישה קולקטיבית" ה"מחמירה את המצב". לצד הדיווח מאת לוי מודפס דיווח מאת אלישע בן-קימון, שסיירה אתמול בשכונות היהודיות באזור הקו הירוק ("קו התפר"). מיכל צמח, תושבת נוף-ציון, שכונה בלב ג'בל-מוכאבר, אומרת לו: "אנחנו חיים כאן בחיכוך גבוה כל הזמן ולכן אנחנו מתורגלים. אין אצלנו עליית מדרגה, אבל בימים אלה הילדים שלי כבר לא יכולים להזמין חברים".
כמו ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות", גם ב"הארץ" מדווחים על הנעשה בירושלים שמעבר לקווי 67'. "במזרח ירושלים תיעדה אתמול התקשורת את הנעשה בכניסות לכמה כפרים ושכונות פלסטיניים, שבהם הוצבו מחסומי משטרה ועוכבו תושבים לבדיקות", כותב עמוס הראל בטור פרשנות נרחב. "אבל עיתונאים שהמשיכו להתעניין בנעשה בשטח, מעבר לצעדים הפומביים שננקטו ליישום החלטות הקבינט, גילו את ערכם האמיתי, המוגבל.
"על כל כניסה שנחסמה נותרו לא מעט דרכים עוקפות שבהן יכול לנוע מחבל תושב המקום בדרכו לעיר העתיקה או לירושלים המערבית. כשמשתמשים במונחים כמו כתר או סגר, הציבור עשוי לחשוב על פעילות המזכירה את התנהלות צה"ל בגדה המערבית בימי האינתיפאדה השנייה. לא זה המצב במזרח ירושלים, ונראה שכמו תגבור הכוחות במרכזי הערים, מדובר בניסיון לשפר את תחושת הביטחון של האזרחים הישראלים, לא רק את בטחונם בפועל".
עוד ב"הארץ", ניר חסון מדווח כי פקחי עיריית ירושלים הגיעו אתמול לרובע המוסלמי בעיר העתיקה וחילקו קנסות על סך 5,000 שקל לבתי-קפה שבהם לא תלוי שלט המורה על איסור העישון. איהאב ברקת, בעל בית-קפה ברחוב הגיא, אומר לחסון: "זאת התנכלות, אף פעם לא באו אלינו עם קנסות על עישון".
רק ב"ישראל היום" לא מתפרסם הבוקר דיווח על הנעשה בשכונות ירושלים שמעבר לקו הירוק.
אגב
ארי שביט חושב שעדיין אפשר לעצור את מערבולת הדמים.
ברשימה הלבנה
תצלום של שר התחבורה ישראל כץ מודפס הבוקר בתחתית עמ' 10 של "ידיעות אחרונות". תחת הכותרת "משמר האוטובוסים יוצא לדרך" מדווח אודי עציון כי החל מיום ראשון תוחזר, ביוזמת שר התחבורה כץ, האבטחה לאוטובוסים בירושלים. ציטוט מפי השר תופס את הפסקה השנייה בידיעה.
תצלום של שר הפנים סילבן שלום מודפס בתחתית עמ' 16 של "ידיעות אחרונות", לצד ידיעה על הוראתו להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ נגד השיח' ראאד סלאח.
תצלום של שרת המשפטים איילת שקד מודפס בעמ' 26 של "ידיעות אחרונות", לצד ידיעה קצרה מאת טובה צימוקי על החלטתה להעמיד את משרדה לרשות אפוטרופוסים המטפלים בחסרי אמצעים.
שני כתבים ואורח
שמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מופיע הבוקר לראשונה ב"ישראל היום" בעמ' 5, בידיעה (שעליה חתומים שבעה כתבים) המוקדשת ל"כלים חדשים" שבהם תילחם ממשלת ישראל בטרור. בידיעה מדווח כי נתניהו ביקר בבסיס מג"ב בירושלים ונפגש עם הלוחמים והשוטרים (ב"מעריב" נוטלים התבטאות בלתי מוצלחת שלו מהמפגש – "מספר המתאבדים אינו בלתי סופי" – והופכים אותה לכותרת ידיעה).
הפעם הבאה ששמו של נתניהו מודפס בעיתון שנוצר למענו היא בעמ' 19, שם מדווחים גדעון אלון ויורי ילון על ביקורו ההיסטורי בישראל של נשיא הודו, פרנב מוקהרג'י. לידיעה נלווה בין היתר תצלום של נשיא הודו עם בני הזוג בנימין ושרה נתניהו. דמותו של בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ ב"ישראל היום" ומי שנהנה מ"יחסי אמון מלאים" עם נתניהו, אינה מופיעה בתצלום ושמו אינו נכלל בקרדיט הידיעה, אף שנכח אתמול באירוע, כך לפי דיווח של כתב "Times of Israel".
פחד ליהודים בלבד
"ערבייה תושבת חיפה סיפרה השבוע על ביקור מלווה חששות בגינה הציבורית, בחברת ילדיה", כותבת מירב ארלוזורוב בפתח רשימה המתפרסמת הבוקר ב"דה-מרקר". "היא סיפרה על המבטים שהעיפו בה המבקרים היהודים כששמעו אותה מדברת ערבית עם ילדיה, ועל החלטתה לא להוציא סכין שהיה בתיקה כדי לקלף את התפוח שהביאה לילדיה".
"ערביי ישראל מסתובבים בשבועיים האחרונים בתחושה שדמם הותר. מעשי הכמעט-לינץ' באזרחים ערבים בכמה מקומות בארץ, ונסיון הלינץ' שביצע המחבל היהודי בדימונה באזרחים בדואים (וכמובן, נסיון הלינץ' בקריית-אתא, שהסתיים בדקירה של יהודי בעל חזות מזרחית) – מעוררים זעם רב ופחד רב כאחד. [...] ערביי ישראל לא יכולים שלא לשאול את עצמם אם יהיו הבאים בתור ואם סכין לחיתוך תפוח אינו עלול לעלות להם בחייהם".
קריקטורה מאת גיא מורד, "ידיעות אחרונות", 15.10.15
הקריקטורה היומית ב"ידיעות אחרונות" (גיא מורד) מתארת מצב דומה, אם כי לא זהה. בקריקטורה של מורד האם בגינה הציבורית אינה נמנעת מלשלוף סכין כדי לקלף תפוח, ובתגובה מוקפת בשלל אזרחים לחוצים המאיימים "לנטרל" אותה. הבדל נוסף בין התיאור של ארלוזורוב לקריקטורה ב"ידיעות אחרונות" טמון בזהות האם. לאם בקריקטורה אין חיג'אב או רעלה אחרת, היא לובשת מכנסיים ושיערה גלוי. במלים אחרות, היא אינה נראית ערבייה.
לא חסרות סיבות ליהודים לפחד בימים אלה. הקריקטורה מדגימה היטב את הלחץ של יהודים מפני כל סכין, גם אם הוא נשלף למטרה תמימה. אולם בקריקטורה הזו גם הפחד השמור בימים אלה לאוכלוסייה הערבית בישראל – פחד מפני אזרחים וחיילים עם אצבע קלה על ההדק – נלקח מהם ומוענק אחר כבוד ליהודים.
כסף כיס
עמיר בן-דוד מדווח במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כי בית-המשפט בחיפה אימץ הסדר טיעון שאליו הגיעו המשרד להגנת הסביבה וחברת בז"ן, והטיל על בתי-הזיקוק בחיפה קנס של 730 אלף שקל בגין שני מקרים שבהם זוהמו נחל הקישון ונחל גדורה בשפכי המפעלים. לפי הידיעה, הזיהום הראשון, משנת 2010, נגרם משום שמכלים שהיו אמורים לקלוט את השפכים לא נוקו לפני החורף והיו מלאים עד אפס מקום. כשנה לאחר מכן אירע מקרה דומה.
הכותרת לידיעה ב"ממון" מודיעה כך: "זיהמו בקישון: 730 אלף שקל קנס לבתי-הזיקוק", אולם האם קנס בסך 730 אלף שקל בגין שני מקרי זיהום חמורים הוא קנס גבוה או נמוך? מהידיעה של בן-דוד נעדרים נתונים שיעזרו לקורא להבין.
בחודש מאי האחרון דווח כי רווחי בז"ן הנקיים הסתכמו ברבעון הראשון של השנה ב-126 מיליון דולר, או כחצי מיליון שקל בשלושה חודשים, שהם כ-160 מיליון שקל בחודש וכ-5 מיליון שקל ביום. במלים אחרות, את הקנס שהוטל על בז"ן היא מחזירה לעצמה בתוך כ-3.5 שעות. כל קורא מוזמן לחשב כמה הוא מרוויח (לא מכניס, מרוויח) ב-3.5 שעות עבודה שלו, ולתהות בינו לבין עצמו אם קנס בסדר גודל שכזה ירתיע אותו מפני חזרה על מעשה שעשוי להעלות את רווחיו, אך עלול גם לזהם את הסביבה.
קק"ל
צבי זרחיה משרטט על פני כפולת עמודים ב"דה-מרקר" את יחסי הכוחות בעימות על השליטה בקרן הקיימת לישראל בין ח"כ דני עטר, הנהנה מתמיכת יו"ר המפלגה יצחק (בוז'י) הרצוג, לבין ראש עיריית ירוחם מיכאל ביטון, הנהנה מתמיכת היו"ר לשעבר שלי יחימוביץ'. "אם ביטון ייבחר לתפקיד, הדבר יהווה מכה למנהיגותו של הרצוג במפלגת העבודה, ועשויות להיות לכך השלכות בפריימריז על ראשות העבודה, כשאלה יתקיימו", קובע זרחיה.
לצד הטקסט של זרחיה מתפרסם טור מאת רביב דרוקר, שפורסם אתמול בבלוג שלו. דרוקר, שפירסם בשנים האחרונות כמה תחקירים על הנעשה בקק"ל תחת היו"ר הנוכחי אפי שטנצלר, מביע תקווה כי ההנהלה הנוכחית בארגון תוחלף. אם זה יקרה, הוא מציין, אין לתת על כך את הקרדיט ל"שומרי הסף של המדינה". ברם, שומרי סף יש לא רק מטעם המדינה.
ענייני תקשורת
ערן סויסה מדווח ב"ישראל היום" כי צוות של חדשות ערוץ 2 שהגיע לדווח מהתחנה המרכזית בירושלים הותקף אמש על-ידי עוברי אורח.
נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי ערוץ מורשת יקבל מהמועצה לשידורי כבלים ולוויין הקלות שיאפשרו לו להקדיש רבע מזמן השידור שלו לתכנים שאינם בנושאי הערוץ. בידיעה אחרת מדווח טוקר (יחד עם צבי זרחיה) על דיון שנערך אתמול בוועדת הכלכלה בדבר הצעת החוק שתכשיר בדיעבד תחנות רדיו לא-חוקיות. לפי טוקר, ח"כ נאוה בוקר, שיזמה את הצעת החוק, סירבה לקבל את עמדת משרדי התקשורת והמשפטים, שגיבשו נוסח שונה להצעתה.
הכותרת הראשית של "כלכליסט", "קנסות של מיליוני שקלים לא מצליחים לעצור את בזק", מפנה את הקוראים לדיווח מאת אופיר דור, שבולט בשבועות האחרונים כבוטה והביקורתי מבין כתבי התקשורת בכל הקשור לסיקור יחסי בזק ומשרד התקשורת.
הבוקר מדווח דור על קנס שהטיל אתמול משרד התקשורת על חברת בזק, אך מוסיף: "למרות הקנסות שהטיל מנכ"ל משרד התקשורת ואיש אמונו של ראש הממשלה שלמה פילבר, נראה שהמשרד שהוא מנהל משחק מול בזק משחק כפול. הוא ממשיך לקנוס אותה, אך באותה עת מקדם מולה פשרה בנוגע לרפורמה בשוק התקשורת הקווית שצפויה להיטיב עימה ולפעול נגד מתחרותיה סלקום ופרטנר". אמיר זיו, עורך מוסף "כלכליסט", מחרה מחזיק אחריו. "השבוע חגגו בבזק את תבוסתה בבג"ץ", הוא כותב בפתח המוסף.