"ידיעות אחרונות" כבר מזמן אינו עיתון בלבד. זהו קונצרן המכיל תחת כנפיו עסקים שונים, רובם בתחום העיתונות, אך לא רק. למשל, סוכנות אופנה. בין עסקיו הענפים של הקונצרן ניתן למצוא גם את הוצאת הספרים ידיעות-ספרים. ניחא, אז מה הרבותא?

בשבוע שעבר התבשר קהל הקוראים של העיתון "ידיעות אחרונות" מעל דפי מאמר כפול עמודים (מאמר, ולא מדור פרסומי), כי מיזם חדש הושק על-ידי הוצאת ידיעות-ספרים ושמו, לא פחות, "עם הספר – אבני דרך בספרות העברית", מיזם שאמור, כביכול, להיות הומאז' ל(כמה) "יצירות ספרות על-זמניות שנכתבו בשפה העברית". וכבר נמנתה היצירה הראשונה, וכבר גויסו הספק-מומחים-ספק-אנשים-מן-הרחוב שימנו את שבחיה ויספרו שהיא חלק בלתי נפרד מחייהם, וכבר כבדרך אגב הוכשרה הקרקע לפורמט שנוצק ומעתה ילווה את הקוראים הנאמנים עד סופה של סדרה זו, וכבר, ובכן, וכבר מה?

וכבר התקיים מופע של קידום מכירות, לא פחות, מעל דפיו של עיתון, כלומר, מעל דפיו של כתב-עת ציבורי, ארצי, יומי, המצופה והמתיימר להיות בעל מידה סבירה, לכל הפחות, של אובייקטיביות והעדר משוא פנים.

זו אינה הפעם הראשונה שהעיתון "ידיעות אחרונות" מקדם תחת מעטה של שאיפות ספרותיות נשגבות, וכמובן אובייקטיביות ומלאות רצון טוב, את הוצאת הספרים של הקונצרן "ידיעות אחרונות". ב-2007 הושקה הסדרה "עם הספר", כן, שוב עם הספר, שכללה 27 ספרים ממיטב המסורת וההלכה היהודיות. אז גם גויסו מעל דפי העיתון כותבים שונים, דוגמת יאיר לפיד, שהיללו את הסדרה ושיבחוה (אל דאגה, הליך זה ישוחזר, מן הסתם, גם ביחס לסדרה הנוכחית).

מן הראוי לשים לב כי קידום מכירות זה מוצג כמעשה המייצג, או לפחות שואף לייצג, את העם כולו, "עם הספר"; לשמר את מסורתו, להלל ולשבח את תרבותו ותרבותיותו, וגם, על הדרך, לקבע, ולא פחות חשוב – לקבוע – מה הם נכסי צאן הברזל שלו, אותם אלה, כמובן, שמשווקת ומוכרת קבוצת "ידיעות אחרונות", בעלת העיתון "ידיעות אחרונות" והוצאת הספרים ידיעות-ספרים.

אני אוהב ספרים. מי לא אוהב ספרים? שיקום ויודה! נראה גם כי אפשר להשלים – אם כי בחוסר נוחות ומתוך כורח של מציאות שקשה לראות כיצד ניתן לשנותה – עם הנטייה הכה-רווחת של חברות להציג את מרכולתן כאילו מטרתן היא העניין הציבורי, ותוך ניגון על רגשות לאומיים, מסורתיים, חברתיים. ובכן, גם הוצאות של מקבצי ספרים, אף אם כותרותיהם מנופחות ויומרתם עד השמים, עשויות בסופו של דבר להיות עניין חיובי – אם כי ודאי יש פה שאלה של טעם.

ואולם, כאשר עיתון יומי, ארצי, בעל יומרות אובייקטיביות, מפרסם במדור שאינו מדור פרסומי או מדור דעות כתבה שמקדמת את מכירות הקונצרן שאליו שייך העיתון, יש בכך הרבה יותר מאשר טעם לפגם, ואין נפקא מינה מה מושא השיווק. אז גם עשויה לעלות בדעתנו השאלה, ואכן כדאי שתעלה, היכן עוד, בין דפיו של עיתון זה, מסתתרים, אולי ביתר תחכום, מסרים שיווקיים ומקדמי מכירות תחת ההסוואה של ידיעות אובייקטיביות.

רז שפייזר הוא דוקטור לפילוסופיה