בשטף הפרסומות השגרתי שעלה בשבועות האחרונים על המסך, בלטה הפרסומת של גלית גוטמן לחברת קרייזי-ליין, שהציגה אירוטיקה בין-נשית. היא מוצגת, כפי שבדרך כלל מתייחסים אליה באמצעי התקשורת לסוגיהם, דרך נקודת מבטו וחשקיו של הגבר הטיפוסי: הנשים הנוגעות בנשים ומפלרטטות עם נשים מוצגות כמצודדות וחטובות, שפתיהן משורבבות ובשרן שופע ומוצק – בדיוק כפי שהפנטזיה הגברית רוצה וצורכת אותן. הן מביטות מזוויות עיניהן המצועפות על הגבר הצופה בהן ונהנות ממבטיו החושקים, שכן עם כל הכבוד לאהבת הנשים המגרה והמתגרה – הרי הוא וגבריותו הם הדבר האמיתי.

משרד הפרסום זרמון, שאחראי לקמפיין זה, אחראי גם לקמפיין השוביניסטי של קניון ארנה, שבו הוצגו על שלטי החוצות של תל-אביב תמונות נשים שכובות קשורות ידיים כשגבר רוכן מעליהן. בעקבות מחאת ארגוני נשים הסביר אז משרד הפרסום כי "הקפדנו להציג תמונות שמעצימות את האשה ומשדרות שמותר לה ליהנות מהמיניות שלה ומהכוח שלה". סביר להניח שגם בקמפיין הנוכחי ישתמשו המפרסמים בטיעון "פמיניסטי" דומה, שכן נראה שעל-פי תפיסת עולמם, אשה תמיד חווה את המיניות והכוח שלה כפונקציה של העוררות הזכרית.

אל מול התפיסה הפאלוצנטרית הזו, חג שבועות מזמן לנו תסריט נאור הרבה יותר, שבו ארוטיקה בין נשית לא נועדה לעיניו ולחשקיו של הגבר, אלא היא אהבת נשים לשמה. למרבה הפלא, אהבה זו מוצגת כמי ששמה בכיס הקטן את האהבה המסורתית ההטרוסקסואלית וההטרונורמטיבית העומדת בבסיס הסדר החברתי, ולכן היא מכילה תוכן פמיניסטי משחרר וחתרני.

סיפור מגילת רות הוא סיפורן המיתולוגי של רות המואבייה ונעמי היהודייה, שהן גיבורות חג השבועות. רות היא כלתה של נעמי. בעלה של רות נפטר, ונעמי משחררת את רות לדרכה כי היא אינה יכולה להציע לה בעל ש"יסדר" אותה מבחינה מעמדית וכלכלית. אך רות מסרבת ללכת, "דבקה" בנעמי, כפי שהגבר מצווה לדבוק באשתו ("בראשית", ב', כ"ד) ומצהירה הצהרה שכמה חוקרי מקרא התייחסו אליה כהצהרת אהבה המקבילה להצהרת הנישואים המסורתית: "כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין [...] באשר תמותי אמות ושם אקבר [...] כי המוות יפריד ביני לבינך" ("רות", א', טז'-יז').

יחסיהן של רות ונעמי הם יחסי התמסרות טוטאליים – יחסי אהבה יוקדים: "כלתך אשר אהבתך", קוראות אל נעמי הנשים הרואות וחשות את יחסיהן האינטימיים העמוקים. לעומת זאת, יחסיהם של רות ובועז – הגבר שהיא מפתה כדי שיגאל אותה מאלמנותה וישיב לה ולחמותה/אהובתה מעמד חברתי ויציבות כלכלית, הינם יחסים לשם הסדר, נוחות והישרדות וחסרים את הלהט היוקד בין הנשים. יש לשים לב: רות אינה מתוארת כיפה או כמצודדת, והאירוטיקה בינה לבין נעמי אינה מכוונת לעיניו, לאוזניו או לאיבר אחר של הגבר. סיפורה של רות הוא סיפורה של אהבת נשים לשמה, כזו שבה גברים אינם חלק מהמשוואה.

פרסומאי משרד הפרסום זרמון 2015 אינם מבינים כנראה את מה שמחברת מגילת רות הבינה כבר לפני אלפי שנים. הם הוכיחו שוב כי פמיניזם בעולם הפרסומי הוא רק תרגיל מכירות שמאחוריו עמדה שוביניסטית מעוותת וצרה.