זה גשם?
"עופר עיני מצטרף לדיסקונט", נכתב בכותרת ידיעה קצרה המופיעה במלואה, לצד הלוגו "בלעדי", על שער "כלכליסט" (תומר ורון). "יו"ר ההסתדרות לשעבר חוצה את הקווים", פותחת הידיעה. "ל'כלכליסט' נודע כי עופר עיני נשכר על-ידי הנהלת בנק דיסקונט לייעץ לה במו"מ עם העובדים".
תקציב 2015
במוסף "כלכליסט" כותבת נעמה סיקולר על מסיבת העיתונאים של לפיד בשבוע שעבר, שבה הציג את עיקרי התקציב, ובה עמדה לצדו, "כמיטב המסורת", צמרת האוצר. "לפקידים הבכירים יש לא מעט ביקורת על התקציב של לפיד; הם הביעו אותה בפניו ומביעים אותה לפרקים גם מאחורי גבו. אבל במסיבות העיתונאים החגיגיות נשמרת והבמה נתונה כולה למופע המהוקצע של השר", כותבת סיקולר.
"אי-אפשר היה לשאול את הפקידים את השאלות המהותיות, לברר מה ראש אגף התקציבים אמיר לוי חושב באמת על גירעון של 3.4% ועל כך ששוב נשאר מחוץ לדיונים שבהם אישרו הפוליטיקאים מיליארדים נוספים לביטחון, או לבדוק מה דעתו של מנהל רשות המסים משה אשר על הוראת השר לנפח את תחזית הכנסות המסים [...] פקידי האוצר", מסכמת סיקולר, "צריכים לזכור את ייעודם כמשרתי ציבור, כמי שאמונים לשמור על הקופה הציבורית בכל מחיר ולהתריע מפני החלטות שגויות, לא רק בחדרי חדרים. השתיקה שלהם היא לא קבלת מרות, אלא התקרנפות".
אתמול נערכה מסיבת עיתונאים נוספת, בהרכב דומה, ובה הוצג התקציב בפני הממשלה. בכירי האוצר, מן הסתם, אינם מביעים גם הפעם ביקורת על התקציב שאימץ מי שבחר בהם ומינה אותם לתפקידם (אותו אחד שבראיון חנף ערב ראש-השנה ב"ידיעות אחרונות" חשף כי הוא אינו נותן בהם אמון מלא ומעדיף להתייעץ עם חבורת מרעים מצומצמת המתכנסת במרתף ביתו). אולם העיתונים הכלכליים, בהמשך לתגובתם אחרי מסיבת העיתונאים הקודמת, מעניקים לתקציב של לפיד קבלת פנים צוננת.
"כמעט בלי רפורמות ועם הרבה קיצוצים" היא הכותרת הראשית של "כלכליסט". "החמרת תנאי הזכאות לדמי אבטלה, הקפאת גיוס כוח אדם במגזר הציבורי וקבורתו של יום לימודים ארוך. חוק ההסדרים שהגיש אתמול שר האוצר מלמד על הלוליינות שתידרש כדי לסגור את הבורות בתקציב המדינה", מסכמת כותרת המשנה. "האידיאולוגיה של האוצר וחוסר השקיפות שלו מסתתרים בסעיפים הקטנים של חוק ההסדרים, שכמו תמיד פוגעים בחלשים", כותב מיקי פלד בטור פרשנות, ומספק דוגמאות. בטור הנוסף מזכיר אמנון אטד כי השינויים ביעד הגירעון שוב אינם יכולים להיקרא "זמניים" בשל תדירותם, וכי התקציב כולל העלאות מסים (שלפיד התחייב שוב ושוב שלא יהיו) המוסוות בשמות אחרים.
ב"דה-מרקר" כותב מוטי בסוק בעמ' 2 על "הבור של נתניהו ולפיד: גירעון של 38 מיליארד שקל בתקציב 2015". הצעת התקציב שהפיץ אתמול משרד האוצר, נכתב בכותרת המשנה, "היא העתק כמעט זהה של תקציב 2014, ללא רפורמות משמעותיות – למעט תוספת נדיבה של 6 מיליארד שקל לביטחון. מערכת הביטחון מתכננת להיאבק על תוספת גדולה יותר. הגירעון יגדל ל-3.4% מהתוצר". הידיעה וזו שלאחריה מקבלות הפניה בשער "הארץ", שלשונה: "הצעת התקציב 2015: קיצוץ חד בחינוך, פחות דמי אבטלה לצעירים".
בהמשך הגיליון מופיעות הכותרות הבאות: "הצעת התקציב תוגש באיחור – בניגוד לחוק", "רשת הביטחון מצטמצמת: צעירים יצטרכו לעבוד כפליים לקבלת זכאות לדמי אבטלה", "מועד החלפת רכבי נכים יידחה בשנה; החיסכון ב-2015 – 290 מיליון שקל", "האוצר מקפיא את מספר עובדי הממשלה ב-2015", "ההתאמות הנדרשות כדי לעמוד במסגרת התקציב ב-2016 – 5.6 מיליארד שקל לפחות", "המדינה תייקר הנפקת דרכונים ב-100 שקל", "המשרד לשיתוף פעולה אזורי ייסגר בהדרגה", "תקציב הפרסום של משרדי הממשלה יקוצץ ב-50%", "תקציב החינוך יקוצץ בחצי מיליארד שקל", "יחימוביץ': 'אם התקציב היה דו"ח של חברה עסקית – אף אחד לא היה חותם עליו'", "תחבורה: קיצוץ בבטיחות בדרכים, גיוס אג"ח לרכבת והגדלת התשלומים להסעות חיילים".
ב"גלובס", שיצא לאור בעיתוי לא נוח מבחינת היכולת לספק סיקור מקיף יותר להצגת התקציב, ושסובל אולי מאי-רצון מסוים לספק כזה, מסתפקים בידיעה חדשותית אינפורמטיבית בעיקרה. במדור הדעות משתתף כותב אורח בשם אלחנן נעם, המדבר בשבח התקציב דווקא. בסיכום סיקור תקציב 2015 בימים האחרונים, נראה כי את העיתונות הנוחה יותר מקבל לפיד דווקא ב"גלובס", ולא במוסף הכלכלי של עיתון הבית, "ממון". תמונתו אמנם אינה מופיעה היום על השער, לצד הכותרת הראשית "ועכשיו הגזירות", אולם היא כן מככבת בכפולה הפותחת, יחד עם זו של שר החינוך שי פירון, פוליטיקאי מחמד אחר של העיתון. בכותרת המשנה לראשית על שער המוסף המלים המודגשות הן "פחות עבודה", "צמצום רשת הביטחון", "פגיעה בחינוך", "עול למשפחה" ו"'קנס' לנוסעים לחו"ל". "הנפגעים המרכזיים: החינוך ושוק העבודה", נכתב בכותרת עמודים 2–3.
ואולי הסיקור הנוח ביותר הוא דווקא ב"ישראל היום": העיתון נטול המוספים אינו מקדיש לתקציב המדינה לשנת 2015 אזכור בשער. כותרת הידיעה היא "קיצוצים במקום מסים" האנמית, שמופיעה לצד תמונת תקריב גדולה (במונחי העיתון) של שר האוצר. הידיעה הקצרה חולקת את העמוד עם ידיעה בגודל דומה המוקדשת ליוזמה של השר אורי אריאל, הנמנה עם חביבי העיתון מאז התנגד להצעת החוק להגבלת הפצתו.
כותרת המשנה לידיעה על התקציב (זאב קליין) ממחישה באופן מופלא את אופייה של העבודה העיתונאית בחינמון, שעורכיו מתעקשים לצייר את החיים בישראל בצבעי ורוד חד-ממדיים, סולדים מביקורת על השלטון (הנוכחי), מתייחסים לתפקידם ככזה של צינור נטול דעה למסרי הממסד ומצוידים בעילגות מובנית בניסוח כותרות: "רק לאחרונה הציג לפיד את התקציב כ'בשורה'. כעת מתברר כי יש בו גם בשורות רעות", לשון הכותרת.
בשולי התקציב
"סדר חדש בקק"ל: תעביר למדינה את רוב הכנסותיה – למימון תשתיות לדירות", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "קק"ל היא הבעלים של 22% מהקרקע שמצפון לנגב, וכ-1.2 מיליארד שקל נכנסים לקופתה מדי שנה ממכירת אדמות", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לידיעה של נמרוד בוסו. "טיוטת חוק ההסדרים קובעת שרוב הסכום יועבר לידי המדינה, ושלקק"ל ימונה חשב מטעם האוצר". הכותרת מסתיימת בתגובה מדהימה למדי מטעמה של הנהלת הקרן הקיימת לישראל, המדגימה את האופן המעוות שבו היא תופסת את תפקידו של הארגון: "הניסיון להלאים נכסים באמצעים כוחניים כדי לכסות על גירעון לא יקום ולא יהיה".
"עזבו מבקר המדינה, תשכחו מחל"צ, אם הצעת האוצר קקל [כך במקור], שמופצת בשעות האלה לשרי הממשלה ונחשפת פה תעבור, קק"ל תחדל מלהיות מה שאנחנו מכירים עכשיו (תודה לאל)", כתב אתמול רביב דרוקר בבלוג שלו (ומצרף קובץ, למעלה). "[...] כשהחברים הנכבדים ירצו להמשיך לבזבז כספים כמו משוגעים, הם יצטרכו אישור מיוחד. כן, כן. אם הם יבזבזו יותר מדי, מעל 35%, אז קק"ל תאבד את כול הפטורים שלה ממסים (סעיף 1ו' להחלטה). שטנצלר ואפללו עדיין מקווים שראש הממשלה נתניהו יושיע אותם. [...] האם ההצעה הזאת תעבור? איווט ליברמן לא אוהב אותה ואיווט חבר עכשיו של יאיר לפיד. מצד שני, לפיד בעניין, לפחות בינתיים, והוא באמת צריך את כספי קק"ל (בשנים טובות כמיליארד שקלים הכנסות בשנה מקרקעות) כדי לעמוד מאחורי הבטחות התקציב שהציג. האם קק"ל תעז לאתגר את ההצעה הזאת בבית-המשפט?".
ראיון הרמטכ"ל
כל העיתונים מקדמים את הראיונות שהעניק לארבעתם הרמטכ"ל בני גנץ. ב"הארץ" הציטוט שנבחר לכותרת הוא פיסניקי כצפוי: "שקט ארוך טווח אפשרי, באמצעות הקלות כלכליות לעזה" (עמוס הראל). ב"ידיעות אחרונות" הציטוט ממשיך מסורת בעיתון של התגייסות לטובת מערכת הביטחון בקרב על התקציב: "החברה הישראלית כמעט התאבדה והקריבה את צה"ל" (אלכס פישמן ויוסי יהושוע). ב"מעריב" מזכירים לנו כיצד בחרו ציטוטים לכותרות במאה שעברה: "חד-משמעית, ניצחנו" (בן כספית ונועם אמיר). ב"ישראל היום", כרגיל, מתמקדים בעיקר ולא בטפל, בתוכן ולא באריזה: "אמליץ שיחולק אות מבצע 'צוק איתן'" (יואב לימור ועמוס רגב, העורך הראשי היחיד שמגיע לכל הראיונות החשובים בעיתונו – לא ברור אם כדי לפקח על כתביו או כדי להצטלם עם המפורסמים).
סיפורים מהקופסה
"נתניהו בבית-הלבן: תומך בשתי המדינות, חייבים לעצור את איראן" הוא סיכום פגישת ראש הממשלה ונשיא ארה"ב על שער "מעריב". ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ" מתמקדים במה שקרה אחרי הפגישה: "הנזיפה שאחרי הפגישה" היא הכותרת על שער "ידיעות אחרונות", וב"הארץ" הכותרת הראשית (ניר חסון וברק רביד) היא "ארה"ב גינתה בחריפות את קידום הבנייה במזרח ירושלים: 'מרעילים את האווירה'".
"בניגוד למה שנוטים לחשוב, היפוכה של אהבה זו לא שנאה – אלא אדישות. למרות הנזיפה אמש, זה הסטטוס אליו הגיעו למעשה יחסיהם של הנשיא אובמה וראש הממשלה נתניהו", פותחת אורלי אזולאי את טור הפרשנות שלה בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". מאמר של יונתן יבין במדור הדעות של העיתון נפתח במלים "לא צפיתי בנאומו של נתניהו וגם לא שמעתיו".
נשיא ארה"ב ברק אובמה וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בפגישה אתמול בבית-הלבן, 1.10.14 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
"אובמה נפגש עם נתניהו ומודה במפתיע: 'ייתכן ששגינו במדיניותנו באשר לניתוח ההערכות של המצב במזרח התיכון'", נכתב בכותרת הראשית של "המודיע". "נתניהו לאובמה: אני מחויב לפתרון שתי מדינות לשני עמים", נכתב בזו של "הפלס".
הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא, כמובן, ציטוט של נתניהו, מדף המסרים שנשלח לאחר הפגישה. הציטוט הוא "לחשוב מחוץ לקופסה", וכך הוא מופיע, בין מרכאות, במרכז השער. מה זה בכלל אומר? בתוך הידיעה הראשית הקצרה, של שלמה צזנה, מופיע הציטוט המורחב, וממנו מתברר כי כוונתו של נתניהו היתה "לנצל הזדמנויות חדשות, לחשוב מחוץ לקופסה ולראות כיצד אפשר לגייס את מדינות ערב לקידום סדר היום החיובי הזה". נדמה שאפשר היה לבחור רק מתוך הציטוט הקצר הזה כל צירוף מלים אחר לכותרת, והיא היתה נהירה יותר (ולמעשה – נהירה בכלל).
פינת הטוקבק
תגובות גולשים לכותרת הראשית של "הארץ", היום בדף הפייסבוק של העיתון
הסכסוך
במוסף "גלריה" של "הארץ" מדווחת שני ליטמן כי בסחנין עתיד להיפתח מוזיאון לאמנות "בסימן שיתוף בין יהודים וערבים". "פתיחתו של מוזיאון 'אמוקה' למורשת ערבית ואמנות עכשווית הוקדמה כתגובת נגד למבצע 'צוק איתן'", נכתב בכותרת המשנה לידיעה.
כתבת השער של המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" היא ראיון של סמדר שיר עם ג'ני ניימן, אלמנתו של השחקן היהודי-ערבי ג'וליאנו מר, לקראת הקרנת סרט תיעודי על אודותיו. "ג'ול נהג לומר שהוא מאה אחוז ישראלי ומאה אחוז ערבי, והאמנתי לו", מספרת ניימן. "הקונפליקט בער לו בנשמה. קיוויתי בשבילו שהוא יפתור את הקונפליקט הפנימי הזה ויירגע, ומצד שני הבנתי שרק אדם כמוהו, שחי את שני הצדדים באותה עוצמה, אולי יצליח למצוא פתרון לסכסוך העתיק".
ניימן מתלוננת, לפי שיר, כי מר "נרצח בנסיבות שלאף אחד לא דחוף לחקור עד הסוף". במאי הסרט, יגאל לרנר, מרחיב: "ניסינו להבין איפה החקירה עומדת ונתקלנו בדלתות סגורות. לאף אחד אין אינטרס לפענח את התעלומה מפני שבעיני הישראלים הוא היה גיס חמישי ובעיני הערבים הוא היה ישראלי". כותרת המשנה על השער נפתחת בתיאור "שלושה ילדים בלונדינים מתרוצצים בבית ומפטפטים ערבית".
מזג האוויר
"מה בין פזמוני הסתיו הישראליים הנוגים ובין המציאות האקלימית במזרח התיכון?", שואלת כותרת המשנה לטור של פרשנית האדריכלות אסתר זנדברג ב"גלריה" של "הארץ". "כמעט כלום, מלבד שעתוק של רחשי לב אירופיים בדמיונם של הכותבים. העיקר שהם מבשרים על ההקלה מחום יולי-אוגוסט". "ייתכן מאוד – וזוהי השערה פרטית שלי – שעונות המעבר הן המצאה שיווקית מעולם האופנה שמנסה למכור לנו בכל ספטמבר מחדש סוודרים קלים לדמי-סזון למרות הטמפרטורות 'החמות מהרגיל לעונה'", כותבת זנדברג.
"כשהגעתי תהיתי בקול אם רוח הסתיו ועשרת ימי תשובה אחראיים לתחושת שאר הרוח באוויר", כותב ארי ליבסקר על הרצאה של הסופר עמוס עוז לחבורת בעלי הון ישראלים בווילה ערבית משופצת ומהודרת במתחם אוניברסיטת תל-אביב. "פרופ' יוסי פרשקר, בעלה של המיליונרית דליה פרשקר, תיקן אותי בעודו טועם מצלחת עמוסה כל טוב: 'זה אירוע חשוב יותר מפעמים קודמות, כי הם השקיעו יותר באוכל".
המרוויחים והמפסידים
"אני גם רוצה לומר משהו בכובעי כחבר דירקטוריון בכיל, החוצפה של ששינסקי בחסות שר האוצר להעלות ל-70% את התמלוגים שהמדינה תיקח היא שערורייתית", מצטט ליבסקר בהמשך מדורו את שר האוצר לשעבר אברהם (בייגה) שוחט. "הזכרתי לשוחט שהוא היה שר האוצר כאשר נחתם הסכם התמלוגים השערורייתי המקורי עם כיל, שלפיו החברה משלמת תמלוגים אפסיים מהרווחים שהיא מפיקה ממשאב ציבורי שעליו קיבלה מונופול. יש האומרים, אמרתי במבט מאיים, שגם בתנאים החדשים הרבה חברות יקפצו על מכרה הזהב הזה. בייגה נזעק: 'לא יהיו הרבה קופצים על כיל, ומה שששינסקי יעשה יהיה להבריח את עידן עופר מכאן, ואז נפסיד הכל'. אבל איכשהו היה נדמה לי שאם משפחת עופר תעזוב את כיל, אחד המפסידים יהיה שוחט עצמו".
בעיתון עצמו, במדור שוק ההון, מציגים כתבי "כלכליסט" פרויקט עיתונאי הבודק כיצד מתנהלים כעת שומטי החובות הגדולים מבין הטייקונים.
עושים לביתם
שיתוף הפעולה של מערכת "ידיעות אחרונות" עם עיריית חיפה בראשותו של יונה יהב מגיח היום לאור במוסף "24 שעות", המוקדש ברובו לקידום אירועים בעיר (המלצה על תערוכה בחיפה בכפולה הפותחת ובהמשך פרסומת לתערוכה; הראיון בכפולה הפותחת גם הוא מקדם אירוע שייערך בחיפה; כפולת פרסומת נוספת של עיריית חיפה, עם אזכור לשיתוף הפעולה המסחרי עם "ידיעות אחרונות", ובעמוד הבא כפולת פרסומת נוספת; בכפולה הבאה, כפולת האמצע – המלצות לאירועים בחיפה; בכפולה הבאה – עוד פרסומת חיפאית ולצדה כתבה על קבוצת אמנים חיפאית; המדור "שעות אחרונות" – על פסטיבל הקולנוע בחיפה). על כמה מהטקסטים חתומה אפרת אנזל, שהיתה חתומה בעבר על טקסטים שיווקיים למראה במוסף (על החלק האחר חתומים כתבי המוסף, שהיו חתומים בעבר גם על טקסטים שאינם שיווקיים).
להלן כמה קישורים למעקב בסקירות קודמות אחר התפתחותו של אותו שיתוף פעולה מתמשך ופורה, המתגמל את העיתון במודעות, את עיריית חיפה בעיתונות חיובית ואת הקוראים באפשרות לעזור לשני הגורמים הקודמים לשגשג: "הקומבינה של ידיעות אחרונות", "מדד חיפה", "הרומן שלי עם יונה".
בעמוד האחורי של קונטרס החדשות של העיתון מתפרסמות שתי ידיעות קידום מכירות: אודי עציון מספק עוד ידיעה בשרשרת הידיעות על מירוץ ראווה שיתקיים בירושלים (המכוניות הגיעו לנמל), ורז שכניק מספק עוד ידיעה להר ידיעות קידום המכירות לזמר ובעל הטור בעיתון שלמה ארצי.
ענייני תקשורת
רפאל פרנק, מעצב הגופן "פרנק ריהל" (צילום: משפחת פרנק, אתר סיון טולדו, cc--by-sa-3.0)
כתבי המדיה עוסקים במסקנות הביניים של ועדת אייל. "הרשות השנייה נרדמה בשמירה על הפקות המקור", נכתב בכותרת מאמר של אופיר דור ב"כלכליסט". "צריך לחזק את המפיקים, אבל לא במחיר החלשת הזכייניות", כותב לי-אור אברבך ב"גלובס".
אברבך חתום גם על מה שב"גלובס"
מבטיחים שיהיה סדרת כתבות שתעסוק ב"ערוצי נישה". בגליון אתמול כותב אברבך על ערוץ המוזיקה 24.
עוד מדווח אברבך כי יעקב שחם, יו"ר ועדת הטלוויזיה ברשות השנייה ומושאם של כמה תחקירים, כתבות ומאמרים באתר "העין השביעית", יעזוב את תפקידו ולא ימשיך לכהן במועצת הרשות השנייה החדשה שעתידה להתמנות.
ב"הארץ" ממשיכים במסורת השינוי העיצובי הזוחל, הכמעט בלתי מורגש. אתמול הוחלף פונט הפרנק-ריהל שבו משתמש העיתון לטקסט הרץ ונעשה שינוי בכמה מסגנונות הכותרות והקרדיטים.
בן-דרור ימיני בשער מוסף "אתנחתא" של "בשבע", 2.10.14
כתבת השער במוסף "אתנחתא" של "בשבע" היא ראיון עם הפובליציסט והמרצה בן-דרור ימיני, תחת הכותרת החד-משמעית "סותם פיות משטינינו". "לאחר שנחשף למאמרי שטנה רבים ושקריים שפירסמו גורמי שמאל קיצוני נגד ישראל, החליט העיתונאי בן-דרור ימיני לנפץ את המיתוסים האנטישמיים באמצעות אוסף של עובדות יצוקות בספרו החדש 'תעשיית השקרים'".
אחרי שהוא קובע כי אנשי "השמאל הקיצוני" הם אנטישמים, הוא נשאל על-ידי המראיין שמעון כהן אם גם גדעון לוי, עיתונאי "הארץ", נמנה עימם. "אני לא רוצה להיכנס לשמות", משיב ימיני, אבל מסכים להגיד כי לוי "נמנה עם המזינים את האנטישמים". הרטוריקה של העיתון הפכה "לאנטי-ציונית", הוא מוסיף. למתעניינים, הנה קישור לפרק בספרו של ימיני המוקדש למתקפה על עיתון "הארץ" ("במה מרכזית לשקרים"), שהתפרסם באתר "העין השביעית".