עיקרי הפסיקה
רשות ערעור אזרחי 96 / 3254
רשות ערעור אזרחי 96 / 7329
1. רשת שוקן בע"מ
2. אילן שחר
3. בירנית גורן
נגד
1. חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ
2. עופר נמרודי
3. מעריב החזקות בע"מ
4. מעריב הוצאת מודיעין בע"מ
5. רונאל פישר רע"א 96 / 3254
1. חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ
2. עופר נמרודי
3. מעריב החזקות בע"מ
4. מעריב הוצאת מודיעין בע"מ
5. רונאל פישר
נגד
1. רשת שוקן בע"מ
2. אילן שחר
3. בירנית גורן רע"א 96 / 7329
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[25.3.1997]
לפני הנשיא א' ברק והשופטים א' מצא, י' קדמי
בכתבה שפורסמה במקומון "כל העיר" נטען כי התובעים (בעלי השליטה ב"מעריב", העורך עופר נמרודי וכתב העיתון רונאל פישר) מנצלים את כוחם העיתונאי להשגת פרסומים מסחריים לעיתון "מעריב" בדרך פסולה. על-פי המתואר בכתבה, יוזמים התובעים עריכת תחקירים על אודות אישים וגופים. התחקירים נערכים, כביכול, לצרכים עיתונאיים, אך בדיעבד אין התובעים מפרסמים את ממצאי התחקירים אלא משתמשים בתוצאותיהם כאמצעי סחיטה להשגת פרסומים מסחריים, מצד הגורמים הנחקרים, ב"מעריב". בגין פרסום זה הוגשה בבית-המשפט המחוזי תביעת לשון הרע כנגד רשת "שוקן".
בקשתה של קבוצת מעריב סבה על החלטת בית-המשפט המחוזי שלא להתיר לחקור את עדי הנתבעים, במסגרת החקירה-שכנגד, בדבר היותם מקורות מידע של "כל העיר" ובדבר נכונותם לוותר על החיסיון הנתון להם כמקורות מידע.
בקשתה של רשת שוקן מופנית כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי, למחוק על הסף חלקים מכתב-ההגנה שלה, בשל אי-ציותה להחלטת בית-המשפט, בדבר המצאת פרטים נוספים לטענות כתב-ההגנה שהוגש מטעמה.
בית-המשפט העליון פסק:
א. גם בהנחה שמקור עיתונאי רשאי לוותר על החיסיון שלו, אין להרשות חקירה לעד שקיומה עשוי לחשוף את העובדה כי העד הינו מקור. הנטל להראות, כי עדו של העיתונאי הינו מקור שאיננו עומד על חסיונו, רובץ על בעל-הדין הטוען זאת. נטל זה בידו לפרוק בהבאת ראיה מצדו, אך לא בהצגת שאלות לעד שבעצם הצגתן יש משום הפרת זכותו של העד לחיסיון (53ב – ד).
ב.
(1) מחיקת כתב-הטענות, או חלקו, בשל אי-ציות לצו בדבר מסירת פרטים נוספים מהווה סנקציה קשה וחמורה, וככלל יימנע בית-המשפט מנקיטתו אם לא נתבקש לכך במפורש על-ידי בעל-הדין הנגדי וכל עוד סבור בית-המשפט כי בידו לכפות ציות לצו באמצעים מתונים יותר. אך שיקול-הדעת הנתון לבית-המשפט הוא צר למדי: בכוחו להאריך מועד שנקבע לקיום הצו, אך אין בכוחו לפטור את מפר הצו מן החובה לקיימו (57ד – ה).
(2) בנסיבות העניין, טענותיה של רשת שוקן אינן מופנות כנגד ההחלטה למחוק חלקים מכתב-הגנתה, אלא כנגד ההחלטה שבה נקבעו השאלות שעליה להשיב עליהן כדי לצאת ידי חובתה במסגרת הודעת הפרטים הנוספים. על החלטה זו לא נתבקשה רשות ערעור, ובית-המשפט לא יידרש להשגות על צדקתה. את אשר החסירו המבקשים יוכלו להשלים במסגרת ערעורם על פסק-הדין, אם וכאשר יוגש מטעמם ערעור כזה. החלטת בית-המשפט למחוק חלקים מכתב-ההגנה אינה מעמידה עילה מספקת לערעור ביניים, כאשר אין כל חשש שלמבקשים לא ניתנה הזדמנות לקיים את הצו, ולו גם באיחור (56ו – 57א, 57ו).
ג. (דעת מיעוט – השופט י' קדמי):
(1) בהחלטה שבה פירט בית-המשפט את השאלות שהתשובות עליהן משקפות את ה"פרטים" המבוקשים – ציין בית-המשפט במפורש כי בשלב זה, אין הוא דן בשאלה "מה יהא גורלו של כתב-ההגנה או הפרטים (החסרים) אם הנתבעים לא יהיו מסוגלים למסור את הפרטים הנדרשים משום שאלה אינם בידיעתם". אשר-על-כן, רשאית הייתה רשת שוקן להמתין ולראות כיצד יגיב בית-המשפט על המאמץ שתעשה למילוי הוראותיו, ולשקול הגשת בקשה לרשות ערעור, רק אם תגובתו של בית-המשפט תחייב זאת (59ב – ג).
(2) יש להבחין בין הטלת חובה "טכנית" של מתן פרטים שהחייב בה אינו ממלאה אף שבידו לעשות כן, לבין הטלת חובה "עניינית", שהחייב בה מצהיר שאין הוא מסוגל למלאה "מחוסר ידיעה". אי-מילוי חובה "טכנית" – ראוי לו שיביא ל"הענשת" המפר במחיקת הגנתו; להבדיל מאי-מילוי "חובה עניינית" מחוסר ידיעה, שאז יש לעמת את אי-מילוי החובה בתור שכזה, כנגד ההשלכה העניינית שיש לאי-המילוי על יכולתו של היריב לנהל את עניינו (60ג).
בקשות רשות ערעור על החלטות בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 3.4.1996 בהמ' 1295/96 ומיום 16.9.1996 בהמ' 4089/96, 4099, 4100, 4196, 4224 (ת"א 455/94), שניתנו על-ידי השופט י' עדיאל. הבקשה ברע"א 3254/96 נדחתה ברוב דעות כנגד דעתו החולקת של השופט י' קדמי. הבקשה ברע"א 7329/96 נדחתה.