עוד ועוד "לעולם לא עוד" (תוכנה המילולי של הכותרת הראשית של "ישראל היום" בערב יום השואה מביס את מנהגו של העורך הראשי להשתמש בה בקביעות שנה אחרי שנה)
שים פס שמחזיר את האור "אי אפשר להגזים בעוצמת הסיכון שרוכב האופניים הישראלי לוקח כשהוא מנסה לעצור את נהג הקטר האמריקאי ולמנוע מיושבי הרכבת להגיע למחוז חפצם" (ארי שביט, "הארץ", 16.04.2015)
מגדר "היית גם עיתונאי וגם גבר עכשיו אז כל הכבוד לך" (שי גולדן מחמיא לאייל גונן, עורך "עובדה", לאור נכונותו לשוחח על הראיון עם ארז אפרתי; "מייבשים את הביצה", רדיו תל-אביב, 27.3.15)
תורת הפערים "אנחנו לא מתרגשים מהפער הדחוק שבו ניצח נתניהו" (אורי משגב ממשיך לדווח מיקום אלטרנטיבי, "הארץ", 26.3.15)
מבכים כל הדרך אל הבנק "הטייקונים, שרובם המכריע תומך במחנה הציוני, מבכים את התספורות שנאלצו לספוג" (חיים שיין מתבלבל בין מספר למסופר; "ישראל היום", 12.03.2015)
השראה "יש מקום לסברה שאת התיזה המבעיתה רג'א ראה גם בספרים כאלה ואחרים של סופרים ישראלים אבירי השמאל הרדיקלי" (חיים שיין כותב על הרגלי הקריאה של רג'א זעאתרה, ממערך ההסברה של הרשימה המשותפת, שהשווה בין הציונות לדאע"ש. "ישראל היום", 11.3)
אולי בגלל הסיקור, אולי בגלל המציאות "עיתונים שיצרו אווירה עגומה, שאולי נתנה מוטיבציה לישראלים רבים להוציא דרכונים צרפתיים, ספרדיים ופורטוגליים" (חיים שיין מביע דעתו על "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", "ישראל היום", 10.2.2015)
מיטב הרובוטים "זה היה יכול לעלות בחיי מיטב הלוחמים" (אורלי גולדקלנג על התנקשות אווירית בסוריה, שלפי הדיווחים עליה בוצעה על-ידי מטוסים ללא טייס. "מקור ראשון", 23.1.15)
גילוי נאות "מה שאני עומד לכתוב בסעיף הזה הוא ספקולציה המבוססת על רסיסי מידע, הערכות מלומדות ותחושת בטן" (בן כספית, "מעריב", 15.1.15)
חידוש עולמי "המכונית תאפשר למשל להסיע ילדים למשחקי כדורגל, אך עדיין לא ידוע מתי תגיע לכבישים" (כותרת משנה לכתבה על "מכונית העתיד של מרצדס", שפועלת ללא נהג. "גלובס", 7.1.15)
מישהו היה חייב לכתוב זאת "בארבע השנים האחרונות חל שדרוג דרמטי ביחסים [בין יוון לישראל]" (אריה מקל, שגריר ישראל ביוון בארבע השנים האחרונות, מזהיר מפני נזקי המשבר הפוליטי במדינה על היחסים עם ישראל. "הארץ", 30.12.14)
כספית זה כספית "אסור להפוך את רדיפת היוזמה הפרטית, המשקיעים והיזמים לחזות הכל. [...] מה שרצו להקים באזור דור לא היה פוגע בחוף, לא היה קרוב לחוף, לא היה משחית את החוף, לא היה פולט גרם אחד של עשן או חומרים כלשהם ולא היה מסכן איש. אבל ירוקים זה ירוקים, אני עצמי סייעתי למאבק וראיינתי אותם באינסוף מקומות, ובאמת ניצחנו" (בן כספית יורה לעצמו ברגל, ואחר כך בראש)
