שוטר חמאס על רקע ציורי קיר של גלעד שליט (צילום: ויסאם נסאר)
להבדיל מניוז
בוועידה שאירגן העיתון "גלובס" בחודש יולי האחרון הצהיר מו"ל "מעריב" עופר נמרודי כי בתנאי השוק הנוכחיים, כשהתקשורת האלקטרונית ממילא מקדימה את העיתונים במסירת מידע עדכני לציבור, על העיתונות המודפסת להשתנות, לזנוח את מנהגה לדווח על חדשות יום אתמול ולהתמקד בפרשנויות ודעות. "העיתון צריך להיות [...] במקום ניוזפייפר אופיניון-פייפר", כלשונו, "מקור לידע, להבדיל מניוז". באותה הזדמנות הבטיח נמרודי גם כי"'מעריב' הולך לחדש את פניו, ואתם תראו את זה בחודשים הקרובים לדעתי באופן יוצא מן הכלל, להיות עיתון של ידע ופרשנות ודעה על מה שקורה".
הכותרת הראשית של "מעריב" הבוקר, "לראות, לא לחבק", הולמת את הקו שהתווה המו"ל לפני כחודשיים. הכותרת אינה מובילה לידיעה חדשותית כלשהי, המספקת מידע לקוראיה, אלא לטור מאת יעל פז-מלמד, שתמציתו מופיעה כבר על השער. טור זה הינו כה בלתי חדשותי, שאפילו ההגדרה "טור דעה" או "טור פרשנות" חוטאת לו. זהו טור של עוררות רגש נטו, הבנוי לפי נוסחאות קיטש בדוקות ומנוסות.
אתם יודעים מה כתוב בו ("הם אינם יכולים לדבר אליו, לגעת בו, לאמץ אותו אל לבם הפצוע. הם אינם יכולים ללטף את ראשו, להבטיח לו בלחישה שהכל יהיה בסדר [...] האם נותנים לו לאכול מספיק או שמא הוא רזה מדי? האם הוא בריא? עד כמה הוא סובל?") גם בלי לקרוא אותו. אם בכל זאת לתמצת את ה"דעה" המובעת בו, הרי היא כי הורים אוהבים את ילדיהם. ה"ידע" שהטור מציע לקוראיו הוא ידע של עיתונות אשר כל מעייניה בסיבוב הפגיון הנעוץ זה שנים בקרבי קוראיה, בניסיון נואש לבדוק אם עוד ניתן לגרום להם לחוש דבר מה, אחרי תקופה כה ממושכת של הסתערות בלתי פוסקת על נימי נפשם.
האם נותנים להם לאכול מספיק או שמא הם רזים מדי?
סרטון הווידיאו בן הדקה שבו נראה החייל הישראלי השבוי בידי חמאס, גלעד שליט, אמור להגיע היום לישראל. בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" מצטטים ידיעה שהפיצה סוכנות הידיעות הסינית קסינואה (או שינחואה, תלוי איזה תעתיק אתם מעדיפים), ובה דווח כי שליט צולם לסרטון לפני כחודשיים, "לבוש בבגדים אזרחיים" ו"בבריאות טובה".
מה שלא מצוין ב"ידיעות אחרונות" או "הארץ" הוא שהידיעה שעליה הם מסתמכים, מאת סעוד אבו-רמדאן, כתב סוכנות הידיעות הסינית בעזה, עוסקת בעיקרה במצב ההומניטרי המידרדר של עזה, אשר מאז תחילת הסגר הישראלי גדל בה מספר העניים המרודים יותר מפי שלושה, וכעת הוא עומד על 320 אלף איש ואשה. כך לפי ג'ון גינג, מנהל המבצעים של האו"ם בעזה, המצוטט בידיעה. רק בסוף הידיעה פונה הכתב לדווח על הנראה בסרטון, לפי מקורותיו בחמאס.
המצב ההומניטרי המידרדר בעזה, שישראל אחראית לו באופן ישיר, לא מעניין במיוחד את הציבור, או לפחות את ציבור עורכי העיתונים. כל טור מתייפח על מצבו של גלעד שליט, מתהדר בגישה הומניטרית לאהבת הורים לילדיהם (ראו לעיל), אך במקביל ישנה כמעט התעלמות גמורה בתקשורת מהמצוקה של תושבי עזה, הורים וילדים כאחד. הקביעה כי חמישית מתושבי הרצועה אינם מסוגלים להאכיל את בני משפחותיהם, אפילו עם סיוע מהאו"ם, עשויה להופיע במבזק קצר שנגלל לאטו בצד מסך המחשב של הגולש הישראלי, לא הרבה מעבר לכך.
לא זו אף זו, הגישה הכללית בעיתונות הידועה כשמאלנית היא כי זכותה המלאה של מדינת ישראל להרעיב באופן שיטתי את כלל תושבי הרצועה (משום שהם בחרו בחרו בחמאס להנהיגם ומשום שחמאס מחזיק חייל ישראלי בשבי). דוגמה טרייה לכך נמצאת הבוקר בטורו של בן כספית, המפנטז על המנהיג שיכול היה להביא סרטון של שליט גם בלא שחרור עשרים אסירות מהכלא הישראלי. אחד הצעדים שכספית ממליץ לאותו ראש ממשלה דמיוני לעשות כדי להגיע לתוצאות הרצויות במשא-ומתן לשחרור שליט הוא "הכבדת המצור על עזה". אומר, ולא מפרש. אומר, ולא מתרץ. ארבע מלים שנכתבות, כך נראה, כלאחר יד.
ב"מעריב", אגב, אין אזכור לידיעה של סוכנות הידיעות הסינית. תחת זאת מדווח אלי לוי, שבילה את יום אתמול ליד ביתה של משפחת שליט, על שמועות שונות שהגיעו לאוזניו באשר לנראה בסרטון שיעביר היום חמאס. גם זה סוג של חידוש פנים בעקרונות העיתונות המודפסת.
שאלה של תאורה
"אם ההורים יסכימו – הקלטת תשודר גם לציבור", נכתב בסופה של כותרת המשנה לראשית בשער "ידיעות אחרונות". ב"מעריב" שלפו מהארכיון תצלום של קלטת VHS, והצמידו אותה לידיעה [מיה בנגל ואמיר בוחבוט] שמופיעה תחת כותרת דומה: "הקלטת תפורסם רק אם משפחת שליט תסכים לכך".
איתמר אייכנר מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי בלשכת ראש הממשלה החליטו כי אם הסרטון אכן יועבר לכלי התקשורת, המהלך ייעשה באופן שוויוני כדי שהקלטת לא תהפוך לאייטם בלעדי של כלי תקשורת אחד. אייכנר גם מצטט "גורם בכיר" בלשכה שאמר לו: "למשפחה יש משקל ענק בהחלטה, אבל הנטייה היא לשדר את הסרטון או חלקים ממנו".
ציטוט אחרון זה תואם את הדיווח של ברק רביד ויהונתן ליס ב"הארץ", הכותבים ש"מקור בלשכת ראש הממשלה מסר כי לאחר התייעצויות שהתקיימו בנושא שידור הקלטת בכלי התקשורת הישראליים, השתנתה חוות הדעת בלשכה וכעת הם נוטים לאשר את פרסומה". המקור מצוטט כמי שאומר כי "יש סיכוי גובר שישוחררו חלקים מהקלטת או כולה כבר מחר". לפי דיווחם, משפחת שליט עתידה להסכים לחוות הדעת של הצוות המקצועי המטפל בשחרור שליט באשר לפרסום הסרטון, תהא אשר תהא.
גילי איזיקוביץ' מדווחת ב"הארץ" כי אם הסרטון יודלף מכיוון חמאס וישודר בערוצים זרים, לא יימנעו הערוצים הישראליים מלשדרו. "בדקנו עם המשפחה ולמרות מה שנאמר, לכולם נוח שנשדר כדי לקדם עוד יותר את העסקה", אומר לה "בכיר באחד הערוצים".
ב"גלובס" מעלה דרור פויר גם אפשרות הפוכה, ששידור הסרטון יוביל להשהיית עסקת שחרור שליט. "זה הכל שאלה של תאורה", גורס פויר, ומסביר כי אם שליט ייראה בו במצב שפיר, ייתכן שתצא הרוח ממפרשי התנועה לשחרורו: "הרי בכל תחום אחר בחיים שלנו פה אנחנו נוטים לדחות כל דבר עד שהוא לא מגיע למצב אקוטי, ואז אנחנו דוחים אותו עוד קצת".
לא רק הממשלה זנחה את הנושא החברתי, גם התקשורת
אתמול אושר קיצוץ רוחבי של 2% בתקציבי כל משרדי הממשלה, לטובת תוספת של כ-1.5 מיליארד שקל למשרד הביטחון. בסך-הכל, הקיצוץ עבר בשקט יחסי. עוד לפני שסרטון הדקה של שליט כבש את הכותרות, הוא לא שינה סדרי עולם בתקשורת הישראלית. היו כותרות, היו גם ביקורות, אבל לא בעוצמה גבוהה. לא היה קמפיין עקבי, בולט ונחוש נגד הקיצוץ, אף שהוא יפגע באיכות השירות שהממשלה תעניק לציבור במגוון חזיתות, וחרף העובדה שכלל לא ברור מדוע צץ כעת, שבועות אחדים לאחר אישור התקציב הדו-שנתי.
ראו, לדוגמה, איך מסוקר אישור הקיצוץ בתקציב משרדי הממשלה הבוקר ב"ידיעות אחרונות". הכותרת היא "קיצוץ בזיג זג", וכותרת המשנה קוראת: "יו"ר העבודה אהוד ברק תמך תחילה בקיצוץ, אחר-כך התנגד ואז שוב תמך. גורמים במפלגתו: 'זה היה מביך'. הישג לשר החינוך: תקציב משרדו לא יקוצץ השנה".
הקיצוץ בתקציב הוא רק הזדמנות אחת נוספת לשרטוט מאבק אישי בצמרת המדינה. בידיעה עצמה [איתמר אייכנר, יונתן גולן, יובל קרני ותמר טרבלסי-חדד] המאבקים האישיים, ההדלפות, וההשמצות האישיות תופסים את עיקר תשומת הלב. כמעט שאין מלה אחת עקרונית על מדיניות הממשלה או קישור בין הקיצוץ הנוכחי, קיצוצים קודמים והפערים ההולכים וגדלים בחברה בישראל.
ב"מעריב" מדווחת מיכל גרינברג, צמוד לידיעה על הקיצוץ בתקציב, כי לפי נתונים שפירסם אתמול הביטוח-הלאומי, 22.6% מהנשים בגיל 62 ומעלה וגברים בגיל 67 ומעלה מוגדרים עניים.
ענייני תקשורת
שמואל מיטלמן מדווח ב"מעריב" כי בית-המשפט העליון הורה לעכב את ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי משלשום, שהתירה לחברת החדשות של ערוץ 10 לשדר קטעים מקלטת החקירה המשטרתית של דודו טופז.
לילך סיגן מציעה ב"גלובס" פתרון למה שנהוג לכנות "בעיית ההסברה של ישראל". לדבריה, "ישראל צריכה תוכנית תקשורתית מסודרת, עם מטרות מוגדרות". על-פי סיגן, המדינה "צריכה באופן עקבי לקרוא לכל המשמיצים החד-צדדיים שאינם מכירים בזכותה של ישראל להגן על עצמה – אנטישמים. מהסוג הגרוע ביותר".
עופר אדרת מדווח ב"הארץ" כי בית-המשפט לענייני משפחה קיבל את עתירת העיתון להרשות לו לסקר מתוך אולם הדיונים את המשפט על גורל העיזבון של הסופר פרנץ קפקא, וזאת "מתוך התחשבות בעניין הציבורי הרחב בפרשה".