באתר "הארץ" התפרסמה היום (3.9) כותרת שהכריזה כי "האם החשודה ברצח הוגדרה כנורמטיווית". אופן השימוש הזה במלה "נורמטיווי" ובהטיותיה הפך בשנים האחרונות לנפוץ כל-כך, עד שדומה שאפילו העורכים הלשוניים והמגיהים במערכות העיתונים ובהוצאות הספרים אינם מודעים לכך שמדובר בשגיאה מביכה, המעידה על חוסר הבנה של משמעות הביטוי ומקורו. מדובר במלים שנגזרו מהמלה "נורמה" (שפירושה "כלל" או "דֶגֶם"), אבל משום מה רבים כיום מעדיפים את התואר "נורמטיווי" השגוי על פני "נורמלי". כך מדברים על "משפחות נורמטיוויות", "ילדים נורמטיווים" ו"התנהגות נורמטיווית".

המלה "נורמלי" פירושה רגיל, שכיח, מקובל, ממוצע, תקין או שפוי; ואילו "נורמטיווי" הוא שם תואר המתייחס לטענות או להשקפות, אבל לא לאנשים או ל"אובייקטים": משפט נורמטיווי (או "פרסקריפטיבי", בלשון הפילוסופים) הוא משפט המביע נורמה מסוימת (למשל, "ראוי לכסות את הפה כשמפהקים"), בניגוד למשפט "דסקריפטיבי", המתאר מצב עניינים מסוים (למשל, "הילד כיסה את פיו כשפיהק"). לשונאים מבחינים בין "דקדוק נורמטיווי", הקובע כיצד ראוי לדבר ולכתוב, ובין "דקדוק דסקריפטיבי", המתאר כיצד אנשים מדברים וכותבים בפועל.

לפיכך, האם הרוצחת לא הוגדרה כ"נורמטיווית", אלא כנורמלית, כלומר שפויה. כך גם כשקבע צחי הנגבי בשעתו ש"מינויים פוליטיים זה דבר נורמטיווי", הוא התכוון לכך שמינויים פוליטיים הם דבר נורמלי, כלומר מקובל או תקין.

שיבוש נפוץ זה נובע, ככל הנראה, מהעובדה שהתואר "נורמלי" נתפס לעתים קרובות כמתנשא ("מי אתה שתקבע מה נורמלי?!"). נראה גם שהמלה "נורמטיווי" נתפסת כמתוחכמת, חדשנית או "מדעית" יותר מ"נורמלי" המיושנת, ולכן היא חביבה כל-כך על פוליטיקאים ועיתונאים המבקשים לעטות על עצמם הילה של חשיבות. ומה יותר נורמלי מזה.