נוסד ב-1986 כשבועון "קיבוץ" על בסיס בטאון התנועה הקיבוצית "יחד", שיצא לאור אחת לשבועיים. המו"ל, "דבר", לא היה חלק מן הממסד הקיבוצי, זאת, לדברי עורכיו, כדי לזכות ליתר חופש מהשפעותיהם של קברניטי התנועה. העורכים אז היו דורית צמרת מקיבוץ בית-השיטה ויהודה יערי מקיבוץ ארז. בגיליון ה-1000 מ-2006 כתבה העיתונאית אורה ערמוני:
"[...] הצטרפתי למערכת 'יחד', שנמצאה אז במרתפי דובנוב 10, בית מזכירות התנועה הקיבוצית, כשהביטאון נתון תחת עינם הפקוחה של קברניטי התנועה, יושבי הקומות העליונות, חפצי ה'עיתון מטעם'; ותיזכר תמיד מלחמתה של העורכת דורית צמרת על חופש העיתונות, ונצחונה במעבר לאולם הגדול שבתוכו רוחשת הכוורת של עובדי 'דבר'. מביטאון שיוצא אחת לשבועיים היינו לעיתון שבועי, חופשי מצנזורה תנועתית. זאת היתה מהפכה".
ב-1996 החל העיתון להיות מוצא לאור על-ידי רשת ידיעות-תקשורת מקבוצת "ידיעות אחרונות", ושמו שונה ל"הקיבוץ". לפי נתוני העיתון, הוא מופץ ב-12–15 אלף עותקים למנויים בלבד.
בעיתון התפרסמו טורים קבועים כמו "מאחורי הסיבוב" מאת יהודה הראל, חבר קיבוץ מרום-גולן וח"כ ממפלגת הדרך-השלישית; "חפוז", לקט מעלוני הקיבוצים מאת תחיה שירן; "יוחנן והבנות", טור סאטירי שכתבו חגי לפיד ואחריו מעוז קורן בשם העט "יוחנן בית-הלחמי"; ו"ג'וזפינה", טור פולקלוריסטי שכתבה רקפת זהר.
ב-1997 התפרסם בעיתון ראיון ראשון עם הנשים שהרכיבו אחר-כך את תנועת המחאה ארבע-אמהות ("ארבע אמהות", ערן שחר, 3.4.1997). ב-2001, ערב הבחירות שבהן התמודדו אריאל שרון ואהוד ברק, פירסם העיתון ראיון עם אריאל שרון ("אני לא מבטיח, אני מקיים", עזרא דלומי, 4.1.2001). הפרסום, ותמונת שרון על שער העיתון, הכעיסו את עסקני התנועה הקיבוצית, שאיימו לפטר את אנשי העיתון.
במהלך השנים עסק העיתון בשאלת עצם קיומו של המוסד הקיבוצי, ופירסם מאמרים שקראו לשינויו ואף לפירוקו. העיתון עסק גם בנושאים טעונים כהטרדות מיניות בלינה המשותפת ונכות רגשית של הורים מדור המייסדים.
לאורך השנים התקיימו מהלכים למיזוג "הקיבוץ" עם השבועון "הדף הירוק", בטאון הקיבוץ-הארצי. בדצמבר 1989 הוקם צוות משותף לתנועה-הקיבוצית-המאוחדת (תק"ם) ולקיבוץ-הארצי (קבה"א) במטרה להכין הצעה לשיתוף פעולה בין התנועות בכל נושאי התקשורת. בשנה שלאחר מכן אושרו המלצות הצוות, וביניהן סגירת העיתונים הקיימים והוצאת עיתון משותף. ברם, בשל מערכת הבחירות של 1992, שבה התמודדו בנפרד רשימות מפ"ם והעבודה, נדחה המיזוג. בשנים הבאות הוקמו עוד שתי ועדות שדנו במיזוג. ב-2006, שש שנים לאחר איחוד התנועות והקמת התנועה-הקיבוצית, נדון המיזוג שוב, אך נדחה, כנראה משום שבשלב זה נשאו בעלות ההוצאה לאור גופים מסחריים ("ידיעות אחרונות" ו"מעריב"). ב-2007, בהסכמת ודחיפת מזכירי התנועה-הקיבוצית, הוקם שוב צוות שמטרתו איחוד העיתונים.
עורכים ראשיים
דורית צמרת ויהודה יערי 1986
יהודה יערי ועלי קדם 1987–1990
עלי קדם ועזרא דלומי 1991–1992
עזרא דלומי 1993–1997
אורה ערמוני 1998–2001
ערן שחר 2002
כותבים בולטים
אריק בשן
קרני עם-עד
ארנון לפיד
עזרא דלומי
ערן שחר
אורה ערמוני
תוספות
מאמר בעיתון "קיבוץ" היה הזרז להקמתה של תנועת המחאה ליציאת צה"ל מלבנון והמקור לשמה, ארבע-אמהות. התנועה פעלה בסוף המאה העשרים.
מספרת רחל בן-דור, יו"ר התנועה: "[...] בינתיים התפרסמה בעיתון 'הקיבוץ' כתבה ששמה 'אמהות בשירות הצבא', שם הביע ערן שחר את תמיהתו מכך שהאמהות במדינת ישראל מקבלות בכניעה את העובדה שבגיל מסוים בניהן הופכים לחיילים וחייהם הופכים קודש לכל מטרה מדינית או צבאית, ללא ערעור. התקשרתי לערן והבעתי את הזדהותי המלאה עם דבריו. ובהמשך נפגשנו – ערן, יפה, אנוכי, רונית ומירי סלע, שבנה שירת עם בנה של רונית – ותיארנו לערן את האופן שבו אנו רואות את המציאות המדינית בכלל ואת בעיית לבנון בפרט, בהיותנו תושבות הצפון. הכתבה בעיתון פורסמה ערב פסח, ולפיכך ניתן לה השם 'ארבע אמהות'. בהמשך, כשפעילותנו התרחבה ולבשה ממדים של תנועה ציבורית, החלטנו לאמץ את השם, אך לא שיערנו שהאמהות והנשיות תשמש למתקיפנו הזדמנות לסטות מהבעיה ולעסוק בנו ובשמנו. ניסינו לא פעם לומר שגם אבות ואזרחים רבים וטובים שותפים לנו במחאה, אולם החשיפה היתה בעיקר עלינו כתופעה".
http://www.4mothers.org.il/peilut/cry.htm
הראיון שהוכתר בכותרת "ארבע אמהות", שהתפרסם ב-3 באפריל 1997, התפרסם שוב בגליון האלף של העיתון מ-2006. לידו התפרסם טור של ערן שחר, מי שריאיין אז את האמהות: "נפל בחלקי מזל עיתונאי ענק: להיות שותף (זוטר אמנם, אבל בכל זאת שותף) לשינוי המציאות הישראלית. ועוד בעזרת מלים, מלים שכתובות בעיתון. הכל התחיל ברשימה (עוד רשימה) שכתבתי בעיתון 'הקיבוץ' בקשר לבוץ הדמים הלבנוני. הפעם, בעקבות אסון המסוקים, תקפתי את האמהות האדישות לגורל בניהן החיילים, שבמקום לצאת למאבק על חיי יקיריהן – לפני; בוכות על קבריהם – אחרי. מיד לאחר הפרסום הגיע טלפון מרחל בן-דור, יוצאת קיבוץ גדול, שסיפרה על התארגנות מהוססת של נשים בקיבוצי הצפון. נסעתי לראיין ארבע מהן על כוונותיהן הטובות, התלבטויותיהן ורצונן לעשות מעשה. כותרת השער לכתבה בעיתון 'הקיבוץ' היתה 'ארבע אמהות', וקבוצת הנשים אימצה את הכותרת כשם לתנועת המחאה שהקימו. משם הן המשיכו לדהור באומץ, בנחישות, בחוכמה ובדרך ראויה להערצה – אל היציאה מלבנון, ואל דפי ההיסטוריה הישראלית (ממש כך), מותירות גם לי להתבשם (בימים של סיכומי-דרך עיתונאיים) מניחוחות תהילתן".
קישורים
ניתן לקרוא את העיתון ברשת, באתר התנועה-הקיבוצית
ביביליוגרפיה
"'הקיבוץ' בן 1,000", גיליון למזכרת, הכתבות הנבחרות של "הקיבוץ" מכל הזמנים, גיליון מס' 11 (1000), יום ה', ט"ז באדר תשס"ו, 16.3.2006