דורון צברי, יליד 1964, הוא במאי קולנוע וטלוויזיה ויוצר תיעודי העוקב זה שנים אחר הנעשה ברשות השידור. בתחילת שנות ה-2000 הוביל מאבק שהסתיים בהדחת שני מנכ"לים של הרשות ובתיקון להצעת חוק רשות השידור כך שימנע התערבות ממשלתית בניהול הרשות. את מאבקו תיעד בסרט "המדריך למהפכה". בהמשך מונה לחבר מליאה והוועד המנהל של הרשות, אך לפני כשלוש שנים, עם פרישתו של משה גביש מתפקיד היו"ר, פרש גם צברי מרשות השידור. לפני כשנה שונה התיקון לחוק שיזם צברי ולמעשה נעקרה ממנו ההפרדה בין הממשלה לרשות.
השבוע עמד צברי בראש הפגנת מחאה שהצליחה לשבש את טקס חתימת הסכם הרפורמה ברשות. במוקד ההפגנה עמדה ההחלטה להוסיף מגישים "מאזנים" לתוכנית של קרן נויבך ברשת ב'.
דורון צברי בהפגנה מול טקס חתימת הרפורמה ברשות השידור. לוד, 5.8.12 (צילום: "העין השביעית")
"כל עניין הרפורמה ברשות השידור הוא סוג של אחיזת עיניים", אומר צברי. "כדי להבריא את רשות השידור צריך לנתק אותה מהפוליטיקאים. המצב הנוכחי, שימשיך גם לאחר הרפורמה, שבו הממשלה ממנה את המנהלים ואת מועצת המנהלים שמפקחת עליהם, הוא שורש הרע. המנהלים ברשות השידור לאורך ההיסטוריה היו מינויים פוליטיים שדאגו למלא את רצון שולחיהם הפוליטיקאים ולא את רצון הציבור. אני שנים מנסה להסביר לאנשים את הבעיה בפוליטיזציה של רשות השידור. ברגע שצץ המקרה של קרן נויבך פתאום כולם מבינים".
מה הצעד הבא?
"נקודת הציון הבאה היא ישיבת המליאה של רשות השידור ביום רביעי. אנחנו מתכוונים להיות שם ולדבר עם חברי המליאה עוד קודם לכן, כי בסמכות המליאה לשנות את ההחלטה להציב מגישים מאזנים. זו החלטה שהתקבלה בלי אישור המוסדות, ללא אישור המליאה, ללא אישור ועדת התוכן, בניגוד לנהלים. המטרה לטווח הקצר שלנו היא להפסיק את ההתנכלות. לסמן איזשהו גבול לפוליטרוקים של הרשות".
ומה בטווח הארוך יותר?
"תלוי מה יקרה. אנחנו לא נרפה. במאבק כזה צריך לסמן את האיש הרע. אי-אפשר להתפזר ליותר מדי אנשים. יוני בן-מנחם הוא המנכ"ל, אז נפעיל לחץ אישי עליו. הפגנה מול הבית שלו באחד הערבים הקרובים. 40-30 איש שיהיו אצלו מתחת לבית, יסבירו לשכנים במי מדובר, יציקו לו, יממשו את זכותם הדמוקרטית".
אבל אתה אומר שהבעיה היא בחוק, למה להיטפל לבן-מנחם?
"בממשלה הנוכחית אין שום אפשרות לשנות את החוק".
למעשה אתה מסתפק במאבק פרסונלי ומודה שגם אם תצליח בו, הוא לא יפתור את הבעיה העקרונית.
"אל תטעה, אם נצליח למנוע את ההתנכלות לקרן נויבך יש לזה משמעות, משום שהיא מסמנת גבול לפוליטרוקים. הם רגילים לעשות מה שהם רוצים. לא סתם הם מתחבאים מאחורי הודעות דובר. יוני בן-מנחם ומיקי מירו רגילים לא לתת דין-וחשבון לאף אחד, ולא חושבים שהם צריכים לתת דין-וחשבון לאף אחד.
"אנחנו גם נגיש השבוע תלונה למבקר המדינה, על הנחתת המגישים המאזנים בלי אישור המוסדות, בלי פיילוט. יש כאן חבלה. המבקר כבר כתב דו"ח אחד על הפוליטיזציה ברשות. אנחנו הולכים להגיש לו תלונה מנומקת ומוסמכת כדי שהוא ייכנס לעניין. מבקר המדינה הוא כמו טחנות הצדק, טוחן לאט, אבל טוחן".
אחרי שגביש פרש אמרת שאין לרשות השידור תקומה, שצריך לסגור אותה. היית מיואש. מה גרם לך לחזור למאבק?
"ראית את 'הסנדק'? Just when I thought I was out... they pull me back in. אני כבר לא התעסקתי איתם, התקדמתי הלאה. אבל ההתנהגות האלימה והבוטה שלהם כל-כך הרגיזה אותי שכבר לא יכולתי להתאפק".
וחזרת להאמין שיש תקומה לרשות השידור?
"לא. אני לא חושב שיש תקומה. התקומה היחידה היא שינוי החוק. כל עוד זה לא יקרה, אין משמעות לשום רפורמה. זה לזרוק כסף לפח. אני לא רואה את החבורה הזו, אנשים בלי יכולות ובלי כישורים, אני לא רואה אותם מובילים רפורמה. יוני בן-מנחם וזליג רבינוביץ' הם אנשים שלא הייתי נותן להם לנהל גן. גם אם היו מנהלים חניון עם 20 מקומות חניה הייתי בודק אותם 20 פעם ביום. אז הם עכשיו יובילו רפורמה בעלות של 700 מיליון שקל? זה טירוף. זה יתפוצץ להם בפנים. כל מה שקורה עכשיו ברשות יעמוד במרכז דו"חות מבקר המדינה בשנים הקרובות".
מה אתה משיב לטענה כי המאבק שלכם למען נויבך הוא חברי וברנז'אי ולא עקרוני משום שלא הפגנתם באופן דומה כשההנהלה התנכלה לעיתונאים אחרים, כמו ינון מגל?
"ינון מגל צודק בכל מלה שהוא כתב. אני לא מכיר מקום עבודה שכל-כך מרושע כלפי העובדים שלו כמו רשות השידור. לפני הכל, ברשות השידור עובדים גם אנשים טובים. לבי לבי להם, כי זה מקום עבודה שמתעלל בעובדים שלו, לא משנה לאיזה מחנה הם שייכים. החרב מתהפכת כל הזמן. אבל ינון מגל כבר התפטר. הנסיונות להשתיק את קרן נויבך הם בשיטת הסלמי. כל פעם יש עז חדשה שהם מכניסים".
ולעצם השאלה?
"שכל אחד יחליט על מה הוא נאבק. יש פה מספיק מאבקים לכולם. באים בטענות על זה שאני נלחם? תילחמו אתם. איפה כולם? שכל אחד יילחם על מה שחשוב לו".
ברשות השידור לא היו מעוניינים להגיב לדברים.