בפברואר 2008 יצא לאור היומון החדש "כלכליסט", על משקל "אקונומיסט", מבית-מדרשו של "ידיעות אחרונות". כיומונים כלכליים אחרים - "גלובס", "דה-מרקר", "מבט", עיתונים ברשת ומשדרי הכלכלה ברדיו ובטלוויזיה - גם "כלכליסט" משקף את רוח הזמן ובו בזמן מעצים את משביה החומרניים.

מאז ומתמיד הניפה העיתונות הפרטית את דגל הליברליזם הכלכלי. הקדים את כולם "הארץ", שאימץ בגלוי מצע ליברלי כמדיניות מערכת עוד בימי מפא"י הבטוחים והשאננים. גרשום שוקן, עורך העיתון, כיהן בכנסת השלישית מטעם המפלגה הפרוגרסיבית.

מה שהוצנע אולי במהלך השנים הולך ובולט בשנה האחרונה, ולא במקרה. התחרות המחריפה בין העיתונים על עוגת הפרסום מאלצת מו"לים להסיר כפפות וגם מסכות. כך יש להבין כיצד "דה-מרקר" הולך ונוגס בעיתון האב והיקפו עולה בהתמדה. מה שהחל כמוסף כלכלי של "הארץ" מאיים להפוך ללב היומון. אם תימשך המגמה, "הארץ" עלול ליהפך למוסף של "דה-מרקר".

התופעה ודאי ראויה לדיון נפרד, ואיני רוצה לסטות מהנושא המרכזי. בהקשר זה אסתפק בחמש הערות קצרות:

1. העיתונות הכלכלית החדשה מטפחת אקלים ערכי חדש בחברה הישראלית וגם ניזונה ממנה. תוכני העיתונות הכלכלית מרגילים את הציבור לחשוב ולהתייחס למציאות בפריזמה מאוד מסוימת: הכל נמדד במספרים, גרפים, היצע וביקוש. במשך שנים עקבתי בדאגה כיצד ענייני תקשורת עוברים מדורים ב"הארץ", מ"גלריה" ל"דה-מרקר". כך גם נושאים אחרים: דברים שהיו במשך שנים בבחינת שירותים הולכים ונעשים למצרכים המשווקים לפי היגיון של כוחות השוק. באקלים החדש אפשר לעסוק בכלכלת הבריאות ולהטיף להפרטת ההשכלה הגבוהה.

2. העיתונים הכלכליים מחנכים לסגוד להון ולאילי ההון, ללא רגישות יתרה לאתיקה עיתונאית. עורכים של יומונים כלכליים סמוכים על שולחנם של בעלי ממון ומטפחים את פולחן האישיות סביבם. מצדה, האליטה הכלכלית זקוקה לעיתונים הכלכליים ולשירותי היחצנות שלה. סיקור תקשורתי אוהד של איל הון לא יסולא בעשרות עמודי מודעות תמורת תשלום. כך, לפני שבועות אחדים, התארחו עורכים וכתבים במלון פלאזה המחודש של יצחק תשובה בניו-יורק. האירוח השתלם. הוא הניב כתבות תדמית מחמיאות למארח הנדיב. האם יתארח כנס על מפלגות ומנהיגות פוליטית מטעם יומון במשכנה של מפלגה פוליטית?

3. סימני שאלה על אתיקה עיתונאית הולכים ומתרבים משום שהיומון הכלכלי הוא מיזם אחד מני רבים בתאגיד עתיר אינטרסים כלכליים. גם מי שזהיר בענייני אתיקה עלול להיקלע למצבים בלתי אפשריים של אינטרסים צולבים. לעתים נדמה שהיומון נועד לשרת יותר מכל את התאגיד. מבחינה זו, היומון מתנהל לאו דווקא לפי היגיון כלכלי צרוף. נראה שהתאגיד זקוק ליומון גם אם אינו רווחי ואף מסב לו נזקים כספיים, ולו רק משום שבאמצעותו ניתן לקדם אינטרסים עסקיים.

4. טיפוח האליטה הכלכלית והסגידה לבעלי ממון באים על חשבון דחיקת רגליהן של אליטות אחרות, בכללן גם האקדמיה, שזוכות לפחות זמן ומקום בתקשורת. מי שמופיע משפיע, ולהפך! באקלים הניאו-ליברלי, בעל הון שהעתיק מושבו אל מחוץ לגבולות ישראל הופך למטיף בשער ומקונן בדמעות תנין על סוף הציונות.

5. המשבר הפיננסי הנוכחי עשוי להשיב את המצב לממדיו הראויים ולנקר את בועת העיתונות הכלכלית. כידוע, בעתות מיתון מצטמקת עוגת הפרסום ועימה מידלדל החמצן/הפרסום לאמצעי התקשורת. זוהי העת להתפכח מסגידה להון ולעבור לעיצוב סדר יום תקשורתי מאוזן יותר.