תחת הכותרת "עיתונות ביקורתית בעידן הטרור" נערך הבוקר רב-שיח שבו הסכימו רוב המשתתפים על העקרונות, אך לא על המסקנות. הדיון, שהתקיים במסגרת היום השני של כנס אילת לעיתונות, נפתח בהבהרה של עיתונאי "מעריב" בן-דרור ימיני כי הבעיה של ישראל אינה עיתונות ביקורתית.

"ביקורת היא נשמת אפה של הדמוקרטיה", הדגיש ימיני. "הבעיה היא שתחת הכותרת ביקורת נאמרים כל-כך הרבה דברים על מדינת ישראל והסכסוך שאין בינם לבין האמת שום דבר". עיתונאי "הארץ" גדעון לוי, שעימו מתפלמס ימיני באופן קבוע, הסכים לחלוטין לעמדה זו. "בוודאי שלביקורת יש מקום ולשקרים אין מקום", אמר, "הבעיה היא מי יגדיר מהו שקר ומה אמת?".

במשך 90 הדקות הבאות צף ויכוח בסיסי בין שתי תפיסות עולם קוטביות. לוי מחה נגד תיאור נוסעי המשט הטורקי בעיתונות הישראלית כ"טרוריסטים", ואילו ימיני מחה נגד תיאור אותם נוסעים כ"פעילי שלום"; לוי הצהיר כי מחויבותו הראשונה היא לאמת ("ב-25 שנות סיקור של השטחים מעולם לא נפלתי עם סיפור"), ואילו פרשן "חדשות 2" רוני דניאל הצהיר הצהרה זהה לחלוטין ("יכול להיות שיש קשר בין פטריוטיות לרייטינג, אבל זה לא מחייב אותי. אותי מחייבת עובדה. נתונים").

בכל זאת עלו כמה הבדלים בין המשתתפים בדיון. לוי הביא כדוגמה סיפור ששמע באחד ממסעותיו אל מעבר לקו הירוק, על ילד פלסטיני שחיילים חקקו על זרועו מגן דוד. לדבריו, אפילו הוצגו בפניו תצלומים של התוצאה. לוי אמר כי לא פירסם את הסיפור מפני שלא יכול היה להיות בטוח בנכונותו. דניאל דיבר אף הוא על מידע שהגיע לידיו ולא פורסם, אך בהקשר שונה. הוא התייחס לפשיטת חיילי צה"ל על ספינות המשט הטורקי ואמר: "לא כל מה שקרה על המרמרה פורסם". מדברי דניאל ניתן היה להבין כי לא היו אלה שיקולי צנזורה שמנעו את הפרסום. "חיילים עמדו שם וספגו שם דברים שמפאת כבודם אנחנו לא מפרסמים", אמר.

בתגובה לטענות לוי אמר דניאל כי הוא מעריך את עבודתו, אך ציין שלוי לא באמת מסייר מדי יום בשטחים, לא דובר את שפת התושבים ולא יכול לדבר איתם. "זה הכל יד שנייה ושלישית", הוסיף וגרף מחיאות כפיים.

מנחת הדיון אילנה דיין פנתה לימיני ושאלה אם בכך שהגדיר במאמר ב"מעריב" את גדעון לוי כ"ברון תעשיית השקרים" לא חתר תחת האפשרות לקיים דיון ביקורתי במדינת ישראל. בתשובה אמר ימיני: "ביום שגדעון לוי יפסיק לפרסם כל-כך הרבה שקרים נגד מדינת ישראל, אני מבטיח לא לעשות את הדבר הזה". ימיני ציין עוד כי יש קשר בין דיווחים בעיתונות הישראלית ובין מעמדה המידרדר של ישראל בדעת הקהל העולמית. "תעשיית השקרים מתחילה מבית", אמר.

עוד דיבר בדיון אהרון לפידות, עורך המוסף השבועי של "ישראל היום". לפידות טען כי בעולם גוברת לאחרונה דה-לגיטימציה של זכות ישראל להתקיים. לדבריו, הוא קורא "באופן כפייתי" תגובות למאמרים העוסקים בישראל ומתפרסמים באתרים שונים ברחבי העולם, והוא מזועזע מהיקף השנאה. לגבי תפקיד העיתונאים בישראל אמר: "אנחנו גם אזרחים של המדינה הזו. אנחנו צריכים לדאוג גם לרווחה של המדינה הזו, ולא רק לעניין הפרופסיונלי".

"תפקידנו כעיתונאים הוא לא לשבח את ישראל בעולם ולא להשמיץ את ישראל בעולם", טען מנגד לוי, "זו לא אמת מידה בכלל. יום אחד של עופרת-יצוקה הסב לישראל יותר נזק בעולם מאלף גדעון לויים, והמחשבה הזאת שכאילו אנחנו כאן יושבים ומתרגמים אותנו ואחר-כך משתמשים בנו, ולכן אסור לנו לכתוב את מה שאנחנו כותבים, היא לא מחשבה של עיתונאים".

מדברי איתן ברונר, שליח ה"ניו-יורק טיימס" לישראל, שהשתתף גם הוא בדיון, עלה כי הפער בין חופש הביטוי והדעה בישראל לשכנותיה הוא אכן מקור לביקורתיות יתר כלפי ישראל. "רשויות ממשלתיות בפלסטין", ציין, "לא מציגות מידע לגבי מי רעב ומי מעונה. אין עיתונאים כמו גדעון לוי בצד האחר שיאפשרו לי לייצר את הסיפורים האלה, וזה לא הוגן". לדבריו, על מאמצי ישראל להיות מופנים לשינוי המצב בשכנותיה.