עורך "מעריב" ניר חפץ, היום בתל-אביב (צילום: "העין השביעית")

בשונה מכנסים רבים המוקדשים ליחסי התקשורת הישראלית והפוליטיקאים, הכנס "והעם רואים את הקולות", שנערך היום בבית סוקולוב בתל-אביב, ביקש לא רק להצביע על הבעייתיות ביחסים, אלא גם לזהות את הגורמים לה ולהציע דרכים לפתור אותה.

הבעיה, למען הסר ספק, היא הסיקור השטחי והרדוד של העשייה הפרלמנטרית בישראל והשלכותיו על תפיסת הכנסת ובסופו של דבר על הדמוקרטיה בישראל. "אנו מודאגים ממצב שבו תופעות כמו הקצנת הוויכוח, רידוד השיח ושימוש ציני בכלי התקשורת – כמו גם סיקור מלעיג, הבלטת הפופוליסטי, התמקדות בטפל והתעלמות מן העיקר – תפגענה במחויבות הציבורית לערכי הדמוקרטיה", נכתב בהצהרה משותפת לחברי-כנסת ועיתונאים שצורפה לתוכניית הכנס. לתפיסה זו היו שותפים רבים מהמשתתפים באירוע, שנערך על-ידי עמותת ישראלים להצלת הדמוקרטיה ואגודת העיתונאים בתל-אביב. באשר לשאלת האחריות והפתרונות האפשריים, הדעות נחלקו.

ד"ר חן פרידברג, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל שותף של אתר זה), הציגה בפתח הכנס שורה של בעיות מהותיות בפעילות הכנסת, אשר כלל אינן מקבלות ביטוי בתקשורת הישראלית. במקום זאת, אמרה, התקשורת מעדיפה להתמקד בפן אינדיבידואלי של חבר-כנסת זה או אחר. גישה זו מונעת את היכולת לתקן את הטעון שיפור בכנסת, טענה ד"ר פרידברג, ובמקביל מגבירה את העוינות של הציבור כלפי הרשות המחוקקת.

חנוך מרמרי, עורך "הארץ" לשעבר וכיום מנכ"ל ישראלים להצלת הדמוקרטיה, טען כי בזמנו כעורך עיתון "עדיין עסקו במתח המתמיד שבין החשוב למעניין". לפי מרמרי, "היום אין עוד מתח. היום עוסקים במרגש, במדהים, במזעזע ובמצמרר. שערורייה, קוריוז, פופוליזם. זהו השילוש הקדוש שדוחפים למי השתייה שלנו וזו השערורייה כשלעצמה".

דוגמאות קונקרטיות עלו מרב-שיח שהנחתה עיתונאית חברת החדשות של ערוץ 2, דנה וייס. ח"כ יוחנן פלסנר, יו"ר צוות ועדת החוץ והביטחון ליישום חוק טל, סיפר כיצד במהלך דיון על החוק ניגש אליו דובר הוועדה וביקש ממנו ליזום עימות עם ח"כ משה גפני. "אם אתה לא תריב עם גפני ותגיד לו משהו בסגנון 'פרזיטים, משתמטים', אלא תמשיך לנסות לחפש את הפתרון לא נצליח לעשות שום דבר מהדיון", נזכר ח"כ פלסנר שאמר לו הדובר. עיתונאית "מעריב" מזל מועלם ציינה בתגובה כי עימותים רבים בין חברי-כנסת הם למעשה "ריבים מבוימים" שחברי-הכנסת "סוגרים בינם לבין עצמם" במטרה לזכות בסיקור תקשורתי.

ח"כ יריב לוין סיפר באותה הזדמנות כי כאשר נדרש למצוא חבר-כנסת שייקח על עצמו מלאכה רצינית ומעמיקה של קידום הדיונים על חוק הטיס, איש לא שש לכך, שכן על אף שהחוק מקיף ובעל השלכות משמעותיות, הוא לא נחשב לכזה שיזכה את חבר-הכנסת המקדם אותו בסיקור טוב. בסופו של דבר, סיפר ח"כ לוין, פנה אל ח"כ יצחק וקנין מסיעת ש"ס וביקש ממנו לקחת על עצמו את הטיפול בחוק. ח"כ לוין סיפר שאמר לח"כ וקנין כי מאחר שהוא אינו צריך להיבחר באמצעות פריימריז, יש לו היכולת לעשות עבודה מקצועית ולקיים את הדיונים הנדרשים על חוק הטיס. את האחריות על הסיקור הדל והשטחי של הנעשה בכנסת הטיל ח"כ לוין על עורכי כלי התקשורת. כתבי הכנסת, טען, עושים את עבודתם, אך העורכים חוסמים סיפורים מסוג אחד ומקדמים סיפורים מסוג אחר.

העורך הראשי של "מעריב", ניר חפץ, החזיר את האשמה אל פתחם של חברי-הכנסת. "חלק גדול מהביקורת שנשמעה על התקשורת נכונה", אמר חפץ, "גם לגבי המידה המוגזמת של מה שאפשר לקרוא לו צהוב, גם לגבי רדידות בנושאים מסוימים, וגם לגבי כך שכמו בכל מערכת, יש עשבים שוטים גם בתקשורת, אבל נדמה לי שבנושא של סיקור הכנסת המראה לא עקומה. יכול להיות שיש עליה שריטות או חריטות, יכול להיות שנפערו בה סדקים, אבל נדמה לי שהתמונה שבה מציגה התקשורת את הכנסת היא בעצם הבבואה האמיתית של הכנסת כפי שהיא, בוודאי בשנים האחרונות".

חפץ ביקש מהנוכחים בכנס להשוות את היחס של התקשורת לכנסת אל יחסה לבית-המשפט העליון. לטענתו, הפער בתדמית התקשורתית של השניים נובע מפער איכות ההרכב האנושי בשני המוסדות. "נדמה לי שעם השנים יש יותר ויותר חברי-כנסת שלא מביאים איתם לתפקיד מטען אינטלקטואלי ותחושת שליחות לאומית, ויותר כאלו שרואים בכהונה שלהם בכנסת קריירה פוליטית אישית", אמר חפץ. באשר לפתרון, עורך "מעריב" טען כי אין די בהצהרות על שיפור התקשורת, שכן הבעיה עמוקה בהרבה ונוגעת לשלל רבדים בחברה בישראל.

העיתונאית אילנה דיין הציעה מתכון משלה לפתרון בעיית אי-הסיקור של האירועים החשובים בכנסת וסיקור יתר של התעלולים התקשורתיים של חברי-הכנסת. דיין חילקה את הצעתה לשניים, "אפקט הברוקולי" ו"אפקט הספגטי".

לדבריה, כמי ששונאת לאכול ברוקולי, יש בכל זאת מקום לעיתונאים "להוסיף קצת ברוקולי לדיאטה" התקשורתית. דיין קראה לעמיתיה "לנסות פעם בשבוע, בחודש, לשים את נפשנו בכפנו ולהניח על סדר היום, בלב הליין-אפ, את מה שבדרך כלל סמוי מן העין" – העבודה הפרלמנטרית הארוכה והמייגעת לעתים על הצעות חוק לא פופולריות, אך בעלות השלכות כבדות משקל על אזרחי המדינה. דיין טענה כי "גם את הברוקולי אפשר להגיש עם קצת מאמץ באופן שיהיה ראוי למאכל אדם", טענה שהובילה אותה היישר אל מה שכינתה "אפקט הספגטי".

דיין סיפרה כיצד העיתונאי האמריקאי דייוויד הלברסטם נמנע מלעמוד לצדו של עמיתו מייק וואלס כשזה נתבע בעקבות כתבה שהכין על מלחמת וייטנם עבור התוכנית "60 דקות". הלברסטם הסביר לוואלס כי בחר לעשות כן משום שוואלס לקח לטעמו את הנושא הרגיש והמורכב ביותר בסדר היום האמריקאי ועשה ממנו "ספגטי" של סאונד בייטס.

"אני לא בטוחה שהספגטי הוא תמיד רעיון רע", הדגישה דיין. לדבריה, "מותר בזהירות ובאחריות לנצל את ארגז הכלים הטלוויזיוני כדי לפרק נושא חשוב וכבד ולעשות אותו כמעט שווה לכל נפש. זה בסדר, ולפעמים אפילו מומלץ. [...] גם נושאים כבדים אפשר לנסות לפרק לגורמים". לפי דיין, הסכנה היא כמובן שהתקשורת תספק עוד ועוד סיקור רדוד ושטחי, ועל כן "אפקט הספגטי חייב להגיע רק אם לפניו יש הבנה שהתפריט חייב להשתנות, שהברוקולי חייב להיכנס לדיאטה, שאנחנו מחויבים לציבור גם בהבאת הסוגיות היותר עמוקות, הפחות סקסיות, שאנחנו חייבים לגשת לנושאים שזנחנו לשווא ולהוציא אותם לאור". כדוגמה ל"אפקט הספגטי" הביאה דיין את הכתבה ששודרה לאחרונה בתוכניתה "עובדה" על עבודתם של לוביסטים בכנסת ישראל.

יו"ר הכנסת, ח"כ רובי ריבלין, התייחס אף הוא לתחקיר זה, אך מנקודת מבט ביקורתית. "[התחקיר] מהווה ראי לתפיסתה של התקשורת ולכן גם של הציבור את הכנסת ואת חברי-הכנסת", טען ריבלין. לדבריו, הכנסת ניזוקה לא רק מהמסקנות של התחקיר, אלא גם מסגנונו.

יו"ר הכנסת פנה לדיין, שנכחה בקהל, וציטט באוזניה את השאלות שהפנתה אליו עם סיום שידור התחקיר. "שאלת אותי 'מה שראית עכשיו זה בעיקר מביך? זה בעיקר מושחת?", נזכר ח"כ ריבלין. "פנית אלי שוב ושאלת: 'השאלה היא אם הבעיה היא הלוביסטים או שחברי-הכנסת הם עצלנים, נרפים, מתמסרים?'". ריבלין תהה "מדוע נבחרו דווקא המלים הללו כדי לתאר את חברי-הכנסת?", וטען כי "ההתעקשות לצייר את חברי-הכנסת כחכמי חלם אינו הגון, אינו נאמן למציאות ולא משרת את תפקידה של התקשורת – השמירה על הדמוקרטיה".