"כמו שריפת יער של עצי סקויה, שאחרי שהיא מסתיימת מתחילים לכסות את פני הארץ שיחים", כך תיאר אמש חנוך מרמרי, לשעבר עורך "הארץ" וכעת בעל הטור "מתוקשר" ב"עין השביעית", את המשבר שבו נתונה בימינו העיתונות המודפסת ואת העתיד הצפוי לענף העיתונות בכלל. דבריו נאמרו במסגרת דיון פורום השולחן העגול על שם ג'ורג' שולץ, שנערך אמש (14.3.10) בבית סוקולוב בתל-אביב מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה ו"העין השביעית", בהנחייתה של כרמית גיא.
דימויים אחרים שעלו במסגרת הדיון השוו את התמורות במקצוע העיתונאות לשלב המעבר מספינות המפרש לאוניות הקיטור, למעבר מהצילום על גבי סרט צלולויד לצילום דיגיטלי, לנפילה הפתאומית של הגוש הסובייטי ולנסיונות של המצרים הקדמונים לשמר את גוויות אהוביהם כמומיות חנוטות. נחום ברנע, עיתונאי "ידיעות אחרונות", דימה את עצם הדיון המיוחד, שכונס כדי לבחון את סופה של העיתונות המודפסת, לכנס שנערך מטעם מסיקי קטרים ונהגי פרדות ערב המהפכה הטכנולוגית.
"השינוי קורה לנגד עינינו, והוא מאוד מרחיק לכת", אמר ברנע, תוך שהוא מדגיש את חשיבותה של ההייררכיה שסיפקה העיתונות המודפסת לקוראיה. "מקומה של העיתונות המודפסת בחברה ובסדר היום בכל העולם ילך ויקטן, ובסופו של דבר יתייצב בנקודה הרבה יותר שולית מזו שבה הוא נמצא היום". להערכה זו הצטרפו רבים מבין הדוברים בדיון.
מלמעלה: נחום ברנע וגונן גינת, אתמול בכנס על עתיד העיתונות המודפסת (צילום: "העין השביעית")
מי הבוס
ההסכמה הכללית על דעיכתה של העיתונות המודפסת לא מנעה משני נציגי העיתונים המודפסים הנפוצים בישראל להחליף מהלומות מילוליות במאבק על הבכורה. ברנע תקף את החינמון "ישראל היום" ואמר כי אין לו מודל עסקי, "ומי שאין לו מודל עסקי הוא יזם מסוכן, ונשאלת השאלה איזה היגיון מנחה אותו". לדברי ברנע, "ישראל היום" שונה עקרונית מעיתון מפלגתי משום ש"המפלגות ראו את מבחנן בקלפי; בעל המאה רואה את מבחנו בקניית הקלפי – אין לו עניין להיבחר, יש לו עניין להשפיע באמצעות קניית הקלפי".
ברנע הזהיר כי "הסכנה המיידית של 'ישראל היום' אינה שהוא יפגע ב'ידיעות', 'מעריב' או 'הארץ'. [הסכנה היא] שהוא יוצר מוקד של כוח על ראש הממשלה, שהוא אולי שולט בו. אתם לא מבינים עד כמה משמעותית המשמעות של זה שיש עיתון שכל מטרתו היא לתמוך בראש הממשלה – תארו לכם שיום אחד ראש הממשלה 'ישתגע' ויעשה מעשה שמנוגד לעמדת העיתון הזה, תארו לכם איך הדבר יסוקר ב'ישראל היום'. בבת אחת יפסיד ראש הממשלה מאגר כוח מאוד מרכזי בחברה הישראלית. לכן יש כאן קביעת סדק מאוד משמעותית במרקם הדמוקרטי שלנו – זו לא בעיה של העיתונאים, זו בעיה של הדמוקרטיה שלנו".
גונן גינת, לשעבר עורך בכיר ב"מעריב" ועורך "הצופה" וכיום עורך "ישראל השבוע", המוסף הפוליטי של "ישראל היום", הגיב לדבריו של ברנע ברצף דימויים משלו. את הכמיהה של ברנע להייררכיה מסודרת שקיבל הקורא מהעיתונות המודפסת השווה גינת ל"צאצאים של בית מלוכה ברומניה, או צאצאים של השאה האיראני בלונדון, שפעם בשנה מתראיינים ומספרים איך כל העם מצפה לשובם". את האזהרה מפני פגיעת "ישראל היום" בדמוקרטיה דימה גינת למלה "דמוקרטיה" שנכללה בשמה הרשמי של מזרח גרמניה הטוטליטרית.
"אתה כבר לא הבוס, אתה כבר לא מחליט לאנשים, זה נגמר", אמר בפנייה ישירה לברנע ועקץ את קבוצת "ידיעות אחרונות" בהוסיפו, "אתה יכול להירגע, איש מעולם לא יצליח לייצר עיתון חינם איכותי כמו '24 דקות' של 'ידיעות אחרונות', חבל שהוא נסגר". גינת שלל את טענתו של ברנע שלפיה "ישראל היום" אינו פועל על-פי תוכנית עסקית. "אנחנו יצאנו לדרך עם תוכנית עסקית שהיא תוכנית עסקית נטו, ואנחנו מקדימים את הציפיות ביותר משנה", אמר.
ביחס לביקורת על האג'נדה של "ישראל היום" טען גינת כי "יש אג'נדה לכולם. ל'ידיעות' היתה אג'נדה לספק הנשמה מלאכותית לממשלת אולמרט ויש לו אג'נדה להפיל את נתניהו, ומי שמכחיש את זה מתעלם מהמציאות. [...] ל'ידיעות אחרונות' היתה אג'נדה להגן על עבריין מין מורשע [חיים רמון] כדי שיישב בממשלה. במדינה דמוקרטית יכולה להיות גם אג'נדה כזאת". גינת הזכיר בהקשר זה כי כשאהוד אולמרט כיהן כשר התמ"ת, הוא אישר ל"ידיעות אחרונות" קבלת החזר בשווי עשרות מיליוני שקלים להקמת בית-דפוס, וטען כי לאחר שהשופטת דורית ביניש סיכלה את המימון, היא הפכה לאויבת העיתון.
מה יממן
בעוד ברנע וגינת מתווכחים על הלגיטימיות של עמדות עיתוניהם, משתתפים אחרים בדיון התריעו מפני הסכנות הצפויות בהיעלמות מקצוע העיתונות כפי שאנו מכירים אותו כיום. פרופ' מרדכי קרמניצר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה הדגיש בדבריו את הקשר בין זרימה של מידע חדשותי אמין ואיכותי לטיב תפקודה של חברה דמוקרטית.
"השאלה מאיפה זה זורם באמת לא חשובה, השאלה היא האם מה שזורם היא אותו סוג של דבר. מידע עצמאי בעיני זה מידע שלא בא מהשלטון או מהגורמים המסחריים", אמר. בהמשך טען כי ניתן לשמור על הערך המוסף של העיתונות המודפסת באמצעות תמיכה ממשלתית באמצעים שונים, כפי שמיושם בצרפת.
נשיאת מועצת העיתונות השופטת (בדימוס) דליה דורנר טענה כי במקום לבקש עזרה ממשלתית לענף העיתונות יש לדרוש עזרה ממשלתית לחינוך הדור הצעיר לצריכת תקשורת. "התמיכה לא צריכה להיות בעיתונות, אלא באנשים", אמרה. דורנר הביעה את חששה כי בני הדור הצעיר אינם קוראים עיתונות בין אם היא נמכרת בכסף, מחולקת חינם, או מופיעה במהדורה מקוונת.
חגי גולן, עורך "גלובס", אישר כי "המודל העסקי של העיתונות המודפסת הולך ונעשה קשה מיום ליום. הירידה בעלויות כל הזמן נוצרת בכדי להתאים את ההכנסות להוצאות". עוזי בנזימן, העורך הראשי של "העין השביעית", התריע מפני ההשלכות של המשבר העסקי בתעשייה. לדבריו, גוברת התופעה של עיתונאים הנדרשים להיענות לציפיות של המחלקות המסחריות ולהתאים את התכנים העיתונאיים לדרישות המו"ל. "הציפייה היא למין ערבוביה, להסרת החיץ בין העבודה המערכתית לבין מה שהמחלקות המסחריות – המודעות, מחלקות השיווק – מצפות", אמר.
"הערבוביה הזאת גורמת לכך שהיום כמעט כל כלי התקשורת פועלים תחת האילוץ של להמשיך ולשרוד – בגלל התחרות, בגלל האינטרנט – כמעט כל כלי התקשורת המסורתיים בעצם מזנים את העיסוק העיתונאי. הדבר מתבטא בין היתר בערבוביה שבין תכנים ומודעות, בשיווק עצמי ובניגוח של המתחרה בצורה חסרת גבולות".
בעוד ד"ר עוזי אלידע ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה טען כי "המשבר במדיה המודפסת החל בעצם בשנות ה-30 של המאה העשרים..." וכי במאות האחרונות חלו שינויים רבים בהיררכיה בין אמצעי התקשורת השונים, הזהיר ד"ר צבי רייך מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון כי עם ירידת קרנה של התקשורת המודפסת תיעלם גם תרומתה הייחודית. "העיתונות המודפסת היא מכונת האיסוף הטובה ביותר שיש במערב למידע איכותי", אמר. "תסתכלו על מספר הכתבים, על כמות המידע [...] אני מודאג משאלה אחת: מה יממן איסוף חדשות רחב, עצמאי, איכותי ומקורי?".
עוד השתתפו בדיון: עורך "ידיעות אחרונות" לשעבר משה ורדי, מזכ"ל מועצת העיתונות אריק בכר, ד"ר אורן מאיירס מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, ד"ר פול פרוש, ראש פרויקט רפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה, ורפי מן, חבר מערכת "העין השביעית" שסקר את ביטוייו של משבר העיתונות המודפסת בארצות הברית ובאירופה.