"ביום שלישי בערב, 6 באפריל, כבר הבנו שהעסק גמור. ב-1 באפריל הגשנו בקשה לבית-המשפט המחוזי לקיים דיון דחוף בהסרת צו איסור הפרסום בפרשת ענת קם. חיכינו להחלטה, היו חג ופגרה, וביום שלישי התבשרנו שהבקשה נדחית. עירערנו על כך לבית-המשפט העליון, שהודיע כי אין בכוונתו לדון בבקשה עצמה, אך ציין כי ראוי שבית-המשפט המחוזי יעשה זאת 'עוד היום'. כעבור שעה בפרקליטות נעמדו על הרגליים האחוריות, והתחיל לחץ גדול מאוד במערכת", אומר עו"ד גלעד וינקלר, שייצג את ערוץ 10 בדיונים על הסרת הצו.
יומיים לאחר מכן, ביום חמישי, הגישה הפרקליטות בקשה לצמצום צו איסור הפרסום – ארבעה ימים לפני המועד המקורי לדיון, שנקבע לשלשום (12.4.10). בכך באה לסופה מערכה ממושכת להסרת הצו שהיה בתוקפו במשך חודשים, מערכה שחסתה גם היא תחת איפול תקשורתי. עם צמצום הצו נדמה היה כי הנשכרים הראשונים מהחשיפה היו דווקא אלה שהתנגדו לה: חִצי הביקורת, שבמשך למעלה משבוע כוונו אל גורמי החקירה, הופנו אל מושאיה, וביום שישי, כשהעיתונים התמלאו בדיווחים על הפרשה, נראה הדיון על הצו רלבנטי כמו העיתונים של יום חמישי.
"לכל אורך הדרך לא ביקשנו לחשוף את המסמכים ולא את הפרטים", אומר וינקלר. "ביקשנו לחשוף את דבר קיומה של הפרשה, את מעצרה של ענת קם [שנעצרה באמצע דצמבר 2009]. את הבקשה הראשונה הגשנו לבית-המשפט בינואר. נדחינו ונדחינו, אף שבית-המשפט היה יחסית קשוב. הוא נמנע מלנקוט עמדה מול המדינה, אך קבע שיתקיימו דיונים בכל שבועיים.
"ההסברים לדחיות לא ידועים לנו במלואם. את הפרטים הציגה הפרקליטות לשופט. לא היינו חשופים למידע, ולא היינו במעמד של מתדיינים. זה היה לאחר שהפרשה כבר הבשילה, הוגש כתב אישום, לא היה מדובר בשלב ראשוני בחקירה. לא ייתכן כי אנשים ייעצרו, ואי-אפשר יהיה לדווח על כך. כשהחלו להופיע הפרסומים בעולם, החלטנו לא לחכות לדיון הבא, אלא להגיש בקשה דחופה לדיון בהסרת הצו בנימוק שהשתנו הנסיבות".
עו"ד טלי ליבליך: בית-המשפט אינו צריך להוציא צווים באופן אוטומטי
הפרקליטות נימקה את נכונותה לצמצם את הצו בכשלון המשא-ומתן עם כתב "הארץ" אורי בלאו על החזרת המסמכים המסווגים שלכאורה ברשותו (בראשית השבוע פורסם כי המגעים בין הצדדים התחדשו, אחר-כך הוכחשה הידיעה, כעת מסתמן כי בלאו יחזיר את המסמכים אחרי שקם חתמה על תצהיר שבו היא מוותרת על חסיונה). עוד נטען כי "לאחר שבימים האחרונים העבירו גורמים אינטרסנטיים את פרטי הפרשה שלא כדין לידיעת כלי התקשורת הזרים ואלה פירסמו אותם ברבים, הוחלט לצמצם את הצו".
(צילום: עידו קינן, חדר 404, cc-by-sa, עיבוד תמונה: "העין השביעית")
הפרסומים בתקשורת הזרה היו באותה עת כבר בני יותר מכמה ימים. מה שהתחדש באותם ימים שלפני הסרת הצו היו פרסומים מרומזים, אחד מהם של דף ובו מלים מושחרות, ב"ידיעות אחרונות". אבל אם לעיתון הגדול במדינה היה חלק בתפנית, הרי שבהודעה על הסרת הצו לא היה לכך זכר. "אני מצדיע ל'ידיעות אחרונות' על האומץ", אמר אחד מעורכי-הדין המעורבים בפרשה. "הוא התנהג כמו הבריון של השכונה. אם אני הייתי מפרסם רבע מזה, היו פותחים נגדי בחקירה פלילית".
לדיון על צמצום הצו הופיעו עורכי-הדין של כלי התקשורת המרכזיים: ערוץ 10, ערוץ 2, "הארץ", "גלובס" ו"מעריב". לדברי וינקלר, העובדה כי שני גיבורי הפרשה הם עיתונאים אינה הגורם להתגייסות הכללית הזו. "בכל הפרשות המרכזיות מופיע פאנל בסדר גודל כזה", הוא אומר. בכל מקרה, לאורך זמן הוגשו הבקשות להסרת הצו על-ידי ערוץ 10 ועיתון "הארץ", שמעמדו בפרשה שונה כמובן.
בדיון עצמו ביקשה עו"ד טלי ליבליך, המייצגת את "הארץ", להתיר לחשוף גם את הדברים שאמרה קם בחקירתה בשב"כ ואת הפרוטוקולים מהחלטת מעצרה, וכן לדחות את דרישת הפרקליטות להטיל איסור פרסום גורף על כל התפתחות עתידית בחקירה. בית-המשפט קבע כי לא יוטל איסור פרסום גורף על ההתפתחויות בחקירה, אך הותיר את החיסיון על דבריה של קם ועל הפרוטוקולים.
"לא היתה סיבה שלא לחשוף גם את אלה, אולם הפרקליטות ביקשה לבדוק את הנושא יותר לעומק והסכמנו לכך", אומרת ליבליך. שלשום אישר בית-המשפט לפרסם חלק ניכר מההחלטה על המעצר, הכולל ציטוטים של קם מחקירתה בשב"כ.
"פרשה ציבורית חשוב שתהיה גלויה, אין סיבה להסתיר כלום – לא את כתב האישום, לא את החקירה ולא את המעצר. המלים 'צורכי חקירה' אינן קדושות, ואינן צריכות לעבור בלי הרהור", אומרת ליבליך. "העובדה שהתנהל משא-ומתן עם בלאו לא היתה רלבנטית לאיסור הפרסום על פרשת ענת קם. אני לא רואה איך פרסום היה פוגע במסירת המסמכים או בחקירה של בלאו. באמת שלא הצלחתי להבין איך השב"כ חושב".
ליבליך נשמעת כמעט מופתעת מהשאלה אם הבקשות השונות שהוגשו לבית-המשפט קשורות גם לצרכיו של עיתון "הארץ" עצמו. אמנם העיתון או הכתב שלו אינם נאשמים בדבר, לפחות לא בשלב זה, אך הם בוודאי נתונים במתקפה ציבורית ובלאו עדיין נדרש לחקירה. "מה זאת אומרת האם החשיפה עשויה לשרת את 'הארץ'?", היא שואלת. "התרת הפרסום שירתה את הציבור, ותקשורת עצמאית צריכה להביא פרשות כאלו לידיעת הציבור. העוצמה הגדולה של הפרשות הללו היא בנסיונות ההסתרה. יש מקרים קיצוניים יותר, שבהם מוצא צו איסור פרסום, ולמחרת הוא מוסר – ברגע שכלי התקשורת מתנפלים. בית-המשפט אינו צריך להוציא צווים באופן אוטומטי".
עו"ד איתן להמן: גם בית-המשפט מעדיף לקבל החלטות כשיש דיון ציבורי
הביקורת על מדיניות הוצאת צווי איסור הפרסום שככה אמנם מאז הוסר הצו מעל פרשת ענת קם ואורי בלאו, אולם קודם לכן היא פירנסה היטב טורי פרשנות, דיווחים ומאמרים. נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, כינתה את הצו "מגוחך". הסכמה שגובשה לאחרונה בין מועצת העיתונות, המשטרה ולשכת עורכי-הדין עשויה לחולל שינוי במדיניות הנהוגה כיום (לקריאת הכתבה "במעמד שני הצדדים", על הרפורמה המתוכננת בנהלי צווי איסור פרסום, שקיבלה כעת את אישור היועץ המשפטי לממשלה).
היוזמה האמורה מתייחסת לצווי איסור פרסום על רקע פלילי ולא על רקע בטחוני, אך פרופ' אריאל בנדור, שהיה חבר בוועדה המייעצת שגיבשה את ההמלצות ליוזמה, מעריך כי הפרקליטות, שנתנה את הסכמתה להסדר, תחיל אותה גם על עצמה. עו"ד ליבליך, לעומת זאת, אופטימית פחות: "היוזמה היא יוזמה יפה, אבל עולם כמנהגו נוהג. אני לא צופה שינוי מדיניות בקרוב, גם לא אחרי פרשת ענת קם".
קם ופרקליטיה לא נכחו בדיון שבו הוחלט על פרסום הפרשה. "הם לא התנגדו להסרת הצו", אומר עו"ד וינקלר, "אבל אני לא יודע אם גם בדיעבד הם היו נוהגים כך". עו"ד איתן להמן, המייצג את קם, אומר כי "לא הצגנו עמדה לכאן או לכאן. לא התנגדנו לפרסום, אבל גם לא האצנו אותו, לנאשם הלא אין אינטרס בפרסום. עם זאת, אני חושב שאיסור הפרסום בפרשה היה לא מידתי ולא חכם, וכשהוא הוסר לבסוף, הפרסום היה נרחב הרבה יותר מכפי שהמדינה תיכננה. היא נאלצה לא רק לפרסם את הפרשה, אלא גם לפרסם מדוע היא לא פירסמה אותה עד עכשיו. לומר שאורי בלאו נמצא בלונדון ומחזיק בידיו מעל 2,000 מסמכים שהם חלומו הרטוב של כל ארגון טרור זו יצירת סיכון מיותר – לו ולמדינה".
לדברי להמן, הוא לא הופתע מהאופן שבו סוקרה הפרשה. "אחרי שנחשפה הפרשה, השתתפתי בראיון לצד נציג של המדינה. אחד העיתונאים שנכח במקום ניגש אליו ולחץ בחמימות את ידו. את ידי הוא סירב ללחוץ, משום שאני מייצג את ענת קם. ענת חשבה שאחד העיתונאים החוץ-ממסדיים יתייצב לצדה, אבל אמרתי לה לא לצפות לכך. בסופו של דבר התקשורת תמיד ממסדית, בכל העולם, אגב. כשנודע שהצו יוסר חלקית ביום חמישי, ולא אתמול, אמרתי לענת שלפחות הוא לא יוסר ביום השואה. עוד היו מוסיפים לשלל התארים שהצמידו לה גם את התואר 'מכחידת העם היהודי'".
עם זאת, להמן אומר כי הוא "רגוע ושמח יותר על כך שיש פרסום. אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, וחשוב שתהיה ביקורת ציבורית. זה לא נכון שאני אעבוד במחתרת או שבית-המשפט יקבל את החלטותיו במחתרת. במצב כזה, אם בית-המשפט מקבל החלטה לא מאוזנת, אני לא יכול לומר על כך דבר. אני חושב שגם בית-המשפט מעדיף לקבל את החלטותיו כשיש דיון ציבורי, ויש ביקורת".