ב-29 בדצמבר 2010 עבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית חוק ההסדרים. הנוסח הסופי שהתקבל בכנסת חסר כמה וכמה סעיפים שפוצלו מהחוק לצורך דיון וחקיקה בנפרד. אחד מהם הוא סעיף 74, שתוכנו עלול לגרום הפסדים של עשרות מיליוני שקלים לבעלי העיתונים בישראל. בעבר נטען ב"מעריב" כי הולדתו של הסעיף במשרד האוצר היתה במטרה לפגוע בעיתונים הוותיקים ולעודד כך את החינמון הצעיר "ישראל היום", התומך בראש הממשלה ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו.

אלא שהאוצר מכחיש בתוקף את התיאוריה, וכעת מתברר כי מאחורי החרגתו של הסעיף מחוק ההסדרים, צעד שיוביל בהכרח לעיכוב בחקיקתו, עומדים בעלי העיתונים הוותיקים. נוסף לכך, גם אחרי החרגת החוק צצים עיכובים ביורוקרטיים שונים בדרך לחקיקה, או אפילו לדיון, בסעיף שעלול להשפיע על המפה התקשורתית בישראל באופן "משמעותי" ואפילו "דרמטי", על-פי עדותם של מנהלי העיתונים.

החיסכון הפוטנציאלי של הציבור

במקור נכלל סעיף 74 בפרק "שונות" שבחוק ההסדרים וקבע כי בחוק הפרשנות הישראלי (הקובע את משמעותם של מונחים בספר החוקים) יתוקן הסעיף הנוגע ל"פרסום הודעות בידי גוף ציבורי" כך שתבוטל החובה המוטלת על גופים ציבוריים לפרסם מודעות שונות בעיתונות המודפסת והם יוכלו לפרסם את המידע באתרי האינטרנט שלהם. על-פי לשכת הפרסום הממשלתית, למעלה מ-300 חוקים ותקנות כוללים חובת פרסום הודעות לציבור, בענייני תכנון ובנייה, מכרזים, כינוס נכסים ועוד ועוד. על-פי טיוטת הצעת חוק ההסדרים, המעבר לפרסום מקוון אמור היה לחסוך לקופת המדינה כ-20 מיליון שקל לשנה. סכום זה, כמובן, ייגרע מתקציבי העיתונים.

בדברי ההסבר להצעת החוק הרשמית נכתב כי "השתתפות משרדי הממשלה השונים בתקציב לשכת הפרסום הממשלתית בשל פרסום בעיתונות בלבד עומדת על סך של עשרות מיליוני שקלים חדשים בשנה. זאת, בעוד שבעת האחרונה חלה ירידה ניכרת ברמת החשיפה שלה זוכה הפרסום בעיתונים, בעוד שהחשיפה לפרסומים באינטרנט נמצאת בעלייה מתמדת, ובהתאמה משתנה יעילות הפרסום בכל אחד מהאמצעים הללו".

בשל כך, הוסבר בהצעת החוק, יש להוסיף לחוק הפרשנות סעיף שיקבע כי "מקום שבו חיקוק מחייב גוף ציבורי לפרסם הודעה בעיתון על חשבון הגוף הציבורי, רואים את החובה כמבוצעת אף אם ההודעה פורסמה באתר האינטרנט של הגוף הציבורי או באתר אינטרנט אחר שיקבע שר המשפטים".

מודעות של לשכת הפרסום הממשלתית ב"ידיעות אחרונות"

לפי הערכה של מנהל לשכת הפרסום הממשלתית, סך כל הפרסום על-פי חוק בעיתונות המודפסת עומד על פחות מ-10 מיליון שקל בשנה ללא פרסומי מכרזים, ומעט למעלה מ-20 מיליון בשנה כולל פרסומי מכרזים. בדיקת מרכז המחקר והמידע של הכנסת שנערכה לפני כשנתיים העלתה כי הסכום שהוצא בשנת 2008 בגין פרסומים על-פי חוק בעיתונים המודפסים עמד על כ-36 מיליון שקל. המחקר העריך כי מעבר לפרסום מקוון יחסוך למגזר הציבורי כ-27 מיליון שקל.

שילוב הרפורמה בפרסום בחוק ההסדרים לא היתה הפעם הראשונה שבה ניסו חברי-כנסת להמיר את חובת הפרסום בעיתונים בפרסום באתרי האינטרנט הממשלתיים. למרות החיסכון הפוטנציאלי בכספי ציבור, בעבר סיכלו המו"לים של העיתונות המודפסת נסיונות לרפורמות דומות, לא רק בטענה כי הפרסום באינטרנט אינו יעיל למטרה זו, אלא גם בטענה כי לעיתונות המודפסת תפקיד ציבורי חשוב ולכן אין לפגוע בה. בפועל נוצר מצב שבו המדינה מסבסדת את העיתונות המודפסת. אלא שלהבדיל מהמצב בצרפת, למשל, בישראל מדובר בסבסוד עקיף ובלתי מוסדר.

הרגליים האחוריות של בן כספית

לא רק בעלי העיתונים, גם נתן מאיר, מנהל לשכת הפרסום הממשלתית, האחראית על חלק נכבד מהפרסום על-פי חוק בעיתונות המודפסת, תומך בפיצול הסעיף מחוק ההסדרים. לדבריו, הנושא ראוי לדיון מעמיק ול"עבודה בפינצטה". מאיר מסביר כי המעבר לפרסום מקוון "לא יכול להיות כל-כך גורף. יש הודעות שחשוב שיגיעו לציבור גם בעיתונות, לא כל דבר אפשר להעביר לאינטרנט". יש גם מי שמרחיק לכת ורואה בסעיף 74 מזימה נגד העיתונים.

ימים אחדים לאחר חשיפת טיוטת הצעת חוק ההסדרים התייחס פרשן "מעריב" בן כספית לסעיף הנוגע לקיצוץ בתקציב המודעות הממשלתיות בעיתונות המודפסת. "מכה חזקה נוספת לתעשיית הפרינט, הנמצאת במצב קשה מלכתחילה", הגדיר זאת כספית, וסיפק תיאור קונספירטיבי של אחורי הקלעים של הדיון על הכללת הסעיף בהצעת חוק ההסדרים: "ישראל-ביתנו דורשת להסיר את הסעיף הזה מסדר היום. אנשי נתניהו, משום מה, מתעקשים. גם באוצר מתרוממים על הרגליים האחוריות. הקשר לשלדון אדלסון, הבעלים של 'ישראל היום',‬ עיתון הבית של נתניהו שמחולק בחינם, ברור וזועק לשמים".

הבעלים של "ישראל היום" שלדון אדלסון (צילום: "העין השביעית")

"בשעה שלוש וחצי בבוקר, בליל הדיונים בממשלה, העלה מיסז'ניקוב את העניין וביקש להסיר את הסעיף מהצעת ההחלטה", ממשיך כספית. "'אם זו הדרישה, אז המשא-ומתן מסתיים', אמרו אנשי האוצר וקמו כאיש אחד. כאן, על הנקודה הזו, הם החליטו להתעקש ולפוצץ את הכל. הסעיף עבר בהצבעה, וגם נכלל בהצעת ה'מחליטים' של הממשלה. כדי לבטל אותו, תידרש מעכשיו החלטת ביטול של הממשלה. בסוף, לכל אחד יש את בעל הבית שלו. למיסז'ניקוב יש את ליברמן, לשטייניץ יש את נתניהו, לנתניהו יש את אדלסון".

במשרד האוצר דוחים את התיאוריה של כספית מכל וכל: "מדובר בהצעה שגם חוסכת כסף, גם מגבירה את המודעות של הציבור וגם מגבירה את שוויון ההזדמנויות. בדיון שנערך בהצעת החוק בישיבת הממשלה ראו מרבית השרים את היתרון הגלום בהצעה, ולכן הממשלה אישרה אותו. הביקורת היחידה, והנכונה, שהובעה, היתה על כך שישנם קהלים שאינם משתמשים כיום באינטרנט (למשל חרדים), ולכך יש לתת פתרונות ספציפיים. כל ניסיון לתאר את הצעת החוק באור אחר נובע, ככל הנראה, מחוסר הבנתו".

האם אכן הפעיל אדלסון את השפעתו כדי שסעיף 74 ייכלל בחוק ההסדרים? אם כן, נראה שהשפעתו פחותה מזו של המו"לים הוותיקים, שכן בין ההתעקשות של האוצר על הכללת הסעיף בהצעת ההחלטה ועד לאישור הסופי של החוק, השתנתה המגמה. ב-16 באוקטובר 2010 התקיימה בלשכת יו"ר הכנסת ראובן (רובי) ריבלין פגישה בהשתתפות שר האוצר יובל שטייניץ, ראש אגף תקציבים אודי ניסן, היועץ המשפטי לכנסת איל ינון, מו"ל "הארץ" עמוס שוקן, סמנכ"ל "ידיעות אחרונות" ינון אנגל ומנכ"ל "גלובס" איתן מדמון.

מו"ל "הארץ" עמוס שוקן בכנסת (צילום: ליאור מזרחי)

לדברי הראל טובי, יועץ התקשורת של יו"ר הכנסת, נציגי האוצר הסבירו בדיון את עמדתם ועורכי העיתונים הציגו את ההשלכות שיהיו לסעיף 74 עבורם, הן ברמה התקציבית השוטפת והן כהשפעה על מקורות הכנסה אחרים. לדבריו, נציגי העיתונים הביעו חשש שמעבר של גופים ציבוריים לפרסום מקוון יפגע בתדמית העיתונות המודפסת כזירת פרסום ויתרום ליצירת נורמה חדשה שלפיה הזירה העדיפה היא האינטרנטית.

בסופו של דיון ארוך הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה הסעיף יפוצל מחוק ההסדרים ויעבור להליך חקיקה נפרד. וכך אכן היה. לאחר העברת החוק בקריאה ראשונה, הועבר הסעיף לוועדת הכנסת לשם קביעת הוועדה שתטפל בו (זאת משום שבין חברי-הכנסת נתגלעו מחלוקות באשר לזהות הוועדה המתאימה). בהודעה לעיתונות שהפיצה ועדת הכנסת בתחילת נובמבר נכתב כי התיקון לחוק הפרשנות יידון בוועדת הכנסת, וצוין כי "ההחלטה שהחוק יידון בוועדת הכנסת הינה החלטה זמנית".

האקדח לרקה של יריב לוין

מה השתנה בשלושת החודשים שעברו מאז הודעתה של ועדת הכנסת? ההחלטה הזמנית הפכה לקבועה, ודיון טרם התקיים. לא דיון על סעיף 74 עצמו ואף לא דיון לצורך קביעת הוועדה שתעביר את הסעיף הליך חקיקה רגיל. "טרם נקבע מועד לדיון בחוק, בין בהעברתו לוועדה אחרת ובין לדיון בחוק בוועדת הכנסת", נמסר מדוברות ועדת הכנסת. בשונה מסעיפים אחרים שפוצלו מחוק ההסדרים, סעיף 74 תקוע.

לדברי ח"כ יריב לוין, יו"ר ועדת הכנסת, הסעיף גם לא צפוי לעלות בקרוב לדיון בוועדה. "החוק נמצא על שולחנה של ועדת הכנסת, שצריכה להחליט אם ולאן להעביר אותו, אבל אין לה אקדח לרקה", הוא אומר. "לא ראיתי שמשרד האוצר או מישהו ממשרדי הממשלה אצה לו הדרך לקדם את העניין". ממשרד האוצר נמסר כי נכון להיום, "לא התקבלה כל החלטה באוצר לוותר על קידום הצעת החוק, והמשרד מחכה להחלטת ועדת הכנסת בנושא".

יו"ר ועדת הכנסת ח"כ יריב לוין (צילום: ליאור מזרחי)

"ברגע שתהיה הידברות בין מרכיבי הקואליציה – האם רוצים לקדם את זה ואם כן לאן – בהתאם לזה אפשר יהיה לפעול. בינתיים הדבר הזה עוד לא קורה", מוסיף לוין ואומר: "שר האוצר ואני ידידים טובים, אנחנו מדברים לפחות פעם בשבוע, ולא שמעתי אף בקשה כזאת עד עכשיו".

באופן אישי, אומר לוין, הוא חושב שההצעה להעביר את פרסומי החובה מהעיתונות המודפסת לאתרי אינטרנט "בעייתית". "יש פה פגיעה בהכנסות של העיתונים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, פגיעה שההשלכות שלה הן כמובן השלכות מיידיות על יכולתם להתחרות בשוק ועל יכולתם להחזיק את המערכת כפי שהם מחזיקים אותם היום", אומר לוין. "בעיני הסיכון שטמון פה הוא גדול והוא בוודאי מחייב לדון בעניין הזה בנפרד ובאופן רציני ולא להעביר את זה בתוך שיירה כזו של חוק ההסדרים". אלא שכאמור, גם דיון נפרד ורציני לא נראה באופק. לדברי ח"כ לוין, משום שיש לו "תהיות גדולות בקשר לחוק", אין לו "רצון מיוחד לזרז את הטיפול בו".