מלחמות עיתונים הן מלחמות לגיטימיות – מאבק על סיפור בלעדי, קרב על ראיון מיוחד או התכתשות סביב מקור בוגדני. אלו מלחמות מקצועיות על לבו של הקורא, שהן הפלפל, ולפעמים גם המלח, של העבודה העיתונאית. במעלה-אדומים, עיר של יותר מ-30 אלף תושבים, השוכנת ממזרח לירושלים, מתנהלת בין העיתונים המקומיים מלחמה מסוג אחר; לא מקצועית אלא פוליטית, על רקע הבחירות הקרבות לראשות העיר. המקומון האחד, בעל השם הענייני "עיתון מעלה אדומים", עטוף במסתורין גדול סביב מממניו, בעליו ומטרתו, ונראה כי שם לו למטרה לנגח בצורה חד-צדדית את ראש העיר בני כשריאל. העיתון האחר, "זמן מעלה", הוותיק מבין השניים, מעדיף במובהק את ראש העיר המכהן.

תופעת "מקומוני הבחירות", שעליה נכתב כאן בכתבה הראשונה בסדרה "הון, שלטון ומקומון", אינה מצטמצמת רק למקומונים שצצים ערב הבחירות כדי לנצל את כספי הקמפיין של המועמדים. טיפוס אחר של "מקומוני בחירות" הם אלה שהוקמו מטעם או התגייסו מרצונם למען בחירתם של מועמד או מפלגה. האם המקומונים הפועלים במעלה-אדומים הם פרסומים מהסוג הזה?

העירייה: "התברר לנו שמדובר בעיתון פוליטי"

משה זיגדון פועל כבר שנים בתקשורת המקומית בירושלים. בשנים 1999–2005 היה המנכ"ל של תחנת הרדיו האזורי רדיו-ירושלים, לפני כן היה עורך העיתון "ירושלים" (כיום "ידיעות ירושלים") מקבוצת "ידיעות אחרונות". לפני עשר שנים הקים רשת של שלושה מקומונים באזור ירושלים. "ראיתי שהמקומונים הולכים ונכחדים ורציתי לעשות עיתונות מדלת לדלת. יש לי שלושה מקומונים באזור ירושלים, בתפוצה של 35 אלף עותקים מבית לבית כל שבוע", הוא מספר. העיתון הגדול ברשת הוא "זמן מעלה", שעד לא מזמן היה לא רק המקומון הוותיק במעלה-אדומים, אלא גם היחיד בעיר.

לפני כחמישה חודשים קם מקומון חדש בעיר, "עיתון מעלה אדומים" שמו. כאמור, זהותו של הבעלים מעורפלת. בתיעוד בעלי המניות נכתב כי הבעלים המרכזיים היא אשה חרדית בשם מנוחה בראון המתגוררת בלייקווד, עיירה סמוכה לניו-יורק, שבה אוכלוסייה חרדית גדולה. שותף נוסף (דרך אחזקותיו ב"בקהילה") ומי שכנראה יזם את הקמת העיתון הוא חיים דרקסלר, מבעלי השבועון החרדי "בקהילה". "עיתון 'בקהילה' נכנס ל'מעלה אדומים' כשותפות עסקית נטו", הוא אומר ל"העין השביעית".

יש הסבורים אחרת. הן בעירייה והן ב"זמן מעלה" טוענים כי העיתון החדש הוא זרועו המבצעת של רב חרדי, אברהם דויטש, שמריץ מפלגה לבחירות המקומיות. "אחרי בדיקה", אומר דובר עיריית מעלה-אדומים, חיזקי זיסמן, "התברר לנו שמדובר בעיתון פוליטי מגמתי בבעלות פרטית של גוף אינטרסנטי חרדי, שמטרתו לגרוף קולות למען מפלגה מסוימת. עשינו בדיקה וגילינו שיש כמה אנשים מארצות-הברית, חרדים, ועוד אחד מירושלים, וכולם מתחברים למישהו ממעלה-אדומים שיש לו מוסדות חינוך: הרב דויטש. אין ספק שהם שליחיו ומדברים בשליחותו".

זיגדון, המתחרה, מספר כי דויטש פנה אליו קודם שהחליט, לכאורה, לפעול להקמת עיתון חדש. "לפני כעשרה חודשים בא אלי הרב אברהם דויטש", מספר זיגדון, "מי שמוצג ב'עיתון מעלה אדומים' כמייסד רשימת עתיד, שאותה מריץ העיתון למועצה. הוא פנה אלי ואמר לי שהוא רוצה להוציא עיתון במעלה-אדומים וביקש שאני אוציא אותו. ישבנו איתו ונתנו לו הצעת מחיר. ממש לפני שהוא קם, הוא אמר, אין בעיה של כסף, יש לי רק בקשה, שבחוזה יופיע שאתה לא כותב עלי שום דבר רע. אמרתי לו: אני מבין שאתה הולך לפוליטיקה. אם אתה נכנס כחרדי שמתעסק בהלכה, תהיה מלחמה. אני לא רוצה שמעלה-אדומים תהיה חרדית. הוא אמר לי שזה לא ענייני, והעסקה התפוצצה. באחד במאי יצא הגיליון הראשון של 'מעלה אדומים'".

איך אתה יכול להיות בטוח שמדובר בעיתון פוליטי?
"אתה מצפה מעיתון חדש שקודם כל יכיר את העיר וילמד, אולם במקרה הזה, מהתחלה הם פתחו במתקפות ארסיות על ראש העיר, בניסיון לאלץ אותו לתת לדויטש מגרשים להקמת מוסדות ולפנות בית-ספר חילוני להפוך אותו לחרדי. אנחנו כעיתון לא התייחסנו אליהם. המשכנו לצמוח ולגדול, והם לא עיניינו אותנו. פתאום הם שינו פאזה. התחילו ללטף את ראש העיר ולהחמיא לו. פתאום ראש העיר מופיע כמי שדואג לציבור החרדי. ניסיתי לבדוק מה קרה, וגיליתי שדויטש וראש העיר, בני כשריאל, נפגשו לשיחה, ובמהלכה בני כשריאל אמר שהוא יבדוק את הדברים שדויטש ביקש. ואז היו שלושה גליונות מלטפים. היה מעמד של הקמת בית-כנסת. דויטש הגיע והתיישב ליד ראש העיר והביא צלם עיתונות, ואז הופיעה בעיתון תמונה שדויטש וכשריאל נפגשו ופתחו בדרך חדשה".

בינתיים נסע כשריאל לביקור ברוסיה, אולם בהיותו בחו"ל פורסמה בתקשורת המקומית והארצית ידיעה שעובדת עירייה הגישה נגדו תלונה במשטרה בגין הטרדה מינית. זיגדון מציין כי שני המקומונים פירסמו את הסיפור. שבוע לאחר מכן התקיימה פגישה נוספת בין כשריאל לדויטש. "בפגישה נתן ראש העיר לדויטש תשובה שלילית, ואז הם התחילו בהשתלחות חסרת רסן", טוען זיגדון. "בעקבות זה יצאנו והזהרנו את הציבור מפני הנסיונות להשתלט על מעלה-אדומים בקטע החרדי".

"עיתון מעלה אדומים": "נוח לכולם לקשור פוליטיקה ועיתונות"

עורך "עיתון מעלה אדומים", מוטי אלמליח, לשעבר כתב ועורך ב"כל העיר" וכתב ב"ירושלים", מקומונים ירושלמיים השייכים לקבוצות "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", מאשר כי היזם של העיתון הוא דרקסלר החרדי, אולם טוען כי הבעלים הם "אנשי עסקים" ומכחיש כי הרב דויטש קשור לעיתון. "נוח לכולם לקשור פוליטיקה בעיתונות", טוען אלמליח. "חיים דרקסלר יש לו עיתון, הוא יודע לעשות עיתונים, והוא זה שראה את הפוטנציאל בהיבט העסקי של עיר עם 40 אלף תושבים וגייס משקיעים. אברהם דויטש הוא בשום אופן לא אחד הבעלים. אפשר לבדוק את זה". לדבריו, העיתון מודפס ומופץ ב-11 אלף עותקים מדלת לדלת ובריכוזי קהל.

ומה בקשר לטענות של זיגדון כי "מעלה אדומים" הוא עיתון מגויס? אלמליח אומר כי זיגדון פשוט מבוהל מהתחרות, וכי "מעלה אדומים" הוא גוף מסחרי ו"ההצדקה העסקית של מי שיזם את העיתון היא למכור פרסומות". מעלה-אדומים, לדבריו, אינה זוכה לסיקור במקומונים הירושלמיים, ויש בעיר קהל שמעוניין לרכוש עיתון שבו יוכל לקרוא על המתרחש בה.

לטענת אלמליח, לא מדובר בעיתון חרדי, "אבל בשער לא תהיה דוגמנית עם בגד ים וגם לא בעמודים הפנימיים. העיתון הוא לא רק הארד-קור. יש לנו כתבות מגזין יותר קלילות, יש הרבה מדורים. אני באופי שלי תמיד הייתי עיתונאי שטח, הייתי ב'כל העיר' כתב רווחה וחינוך וערכתי את החדשות, ואני תמיד יורד לשטח ומדבר עם אנשים. אני פוגש אנשים בעיר ואומרים לי, עד שאתם הופעתם לא ידעתי שיש אגם מלאכותי בעיר או כל מיני דברים כאלה. מיזם בגודל של אגם מלאכותי בעיר – ואנשים לא יודעים. יש נוסחה ששכחו בהרבה מקומונים: יש דבר אחד שמוכר עיתונים וזה סיפורים טובים. וזה הקו שמנחה אותי".

מוטי אלמליח, עורך "מעלה אדומים"

מוטי אלמליח, עורך "מעלה אדומים"

לשאלה מדוע טוענים כי העיתון הוא שופרו של הרב דויטש, משיב אלמליח: "יש שני גורמים בעיר שמאוד לא אוהבים אותנו. ראש העיר היו לו חיים קלים, יש עיתון שמחבק אותו. אמנם יש דברים שהוא עשה טוב: מעלה-אדומים יפה ומטופחת ונקייה. אבל יש בעיות, ותפקידה של העיתונות לכתוב עליהן, וזה תפקידנו. הוא מכהן כבר 18 שנים וקשר את עצמו ל'זמן מעלה', וזה פשוט לא נוח לו שאנחנו קיימים. הגורם השני שנלחץ מכניסתנו לזירה הוא עיתון 'זמן מעלה', שעורך ומנהל משה זיגדון. כנראה לאיש הזה יש פה מפעל חיים שמרוויח יפה, ועכשיו נכנס לו עוד גורם עסקי שמתחרה בו ויכול להביא סיפורים יותר טובים, כי הוא יותר חופשי".

מה בכל זאת הקשר לרב דויטש?
"אני מכיר את הרב אברהם דויטש כמו שאני מכיר הרבה אנשים אחרים. כנראה שזה בן-אדם שמפריע לבני כשריאל, אז החליטו שהעיתון שלו כי הוא שייך לגורמים חרדיים. ב'זמן מעלה' אין שום כתבה אחת שראש העיר מצטייר בה לא טוב. הסיקור שהוא נותן פחות טוב כי מופעלים עליו לחצים והקשר שלו עם העירייה הוא בעייתי. לנו אין קשר לעירייה. העירייה לא מפרסמת אצלנו כי אנחנו לא מוצאים חן בעיני העירייה, כי אנחנו כותבים את הדברים שאף אחד לא כתב עליהם קודם. אנחנו בשנת בחירות ומסקרים את מה שקורה בעיר, בין היתר את התנהלות ראש העיר".

גורם בעיתון "בקהילה", שכאמור, אחד מבעליו הוא מהבעלים של "מעלה אדומים", מאשש דווקא את הגרסה הטוענת כי לרב דויטש יש מהלכים בעיתון. הוא אומר ל"העין השביעית" כי בזכות החיבור הכלכלי זוכה הרב דויטש להרבה מאוד כוח במקומון "מעלה אדומים". מהו אותו חיבור כלכלי? "דויטש משמש רב ואיש חינוך במעלה-אדומים, ולצורך עניינים אלה הוא מגייס הרבה מאוד כסף בקהילות חרדיות בחו"ל. במסגרת זו, יש לו קשר להרבה מאוד גורמים בחו"ל שמעוניינים להשקיע בישראל. הוא יצר את השידוך בין אשה חרדית בניו-יורק ואנשים נוספים לבין העיתון 'בקהילה', כשהמטרה של המשקיעים ושל עיתון 'בקהילה' היא כלכלית. זו נישה עסקית טובה מאחר שבמעלה-אדומים היה רק מקומון אחד. אולם ברור שלרב דויטש יש השפעה גדולה על הלך הרוח במקומון 'מעלה אדומים'". לדברי אותו גורם, "עיתון מעלה אדומים" יוצא ונתמך כלכלית על-ידי שתי חברות – מעלה-ניוז בע"מ ועיתון "בקהילה" – ועל כן על תלושי השכר של עובדי 'מעלה אדומים' מופיעים שמות שתי החברות. דרקסלר מכחיש את הדברים ואומר כי "לעיתון 'בקהילה' אין שום התערבות בתכנים של 'מעלה אדומים'".

תושב העיר: "מאמין רק לעיתון שאני משלם עליו כסף"

ל"בקהילה" אולי יש ואולי אין מעורבות בנעשה ב"מעלה אדומים", אולם מהי מידת העניין של קהילת מעלה-אדומים במקומון החדש? באחד מימי חמישי בחודש שעבר, יום אחרי שהחלה חלוקת המקומונים לתושבי העיר, ניתן היה למצוא בקלות רק עותקים של המקומון הוותיק "זמן מעלה". עותקים של המתחרה החדש, "מעלה אדומים", לא היו בנמצא בקיוסקים במרכז העיר ולא בחנויות בקניון הגדול. למעשה, רק אחדים מבין האנשים שפגשתי קראו בו מאז צץ לפני כחצי שנה.

"'זמן מעלה' הכי נאמן והכי סבבה", אומר אבי, בן 48, מנהל חנות הצילום דלתא-פילם בקניון מעלה-אדומים, "השני סתם מתחרה, חארטה. הוא ייעלם יום אחרי הבחירות, כמו הרבה מאוד מקומונים שקמו פה ונעלמו. משה זיגדון, הבעלים של 'זמן מעלה', הוא אחלה בן-אדם גם מבחינה אישית וגם מבחינה מקצועית. הוא תומך בבני כשריאל כי מגיע לכשריאל את כל הכבוד ואת כל התהילה. ועוד משהו. בני כשריאל בכלל לא צריך את העיתונים, כי הוא לוקח בהליכה פה את הבחירות. העיתון השני של הדתיים הוא נגד כשריאל, והוא נכנס רק עכשיו לעניינים, אז ברור שיהיה כאסח. כל השנים האלה רק 'זמן מעלה' שרד פה, אז אפילו אם הם מפרגנים יותר מדי לראש העיר, ברור שמה שזיגדון עושה עובד, כי עובדה, הוא היחיד שנשאר כל-כך הרבה שנים".

מעלה אדומים (צילום: אתר העירייה)

מעלה אדומים (צילום: אתר העירייה)

ברחבי העיר תמימי דעים עם מנהל חנות הצילום. שמעון, נהג ממוניות הקניון, קורא את 'זמן מעלה' כי "מביאים לי אותו הביתה ואת השני לא מביאים. בכל מקרה, זה לא עיתון שהייתי משלם עליו, אבל אני קורא אותו כי הוא ותיק מאוד והוא בעד כשריאל".

רמי ביטון, בעל הפנצ'רייה שוטף-אדומים, אומר שכל מי שיכתוב דברים טובים על בני כשריאל הוא אובייקטיבי, "כי מדובר בראש עיר תותח. יש לי פה עסק שבע שנים, ואני לא גר פה, אבל הוא עושה רק טוב לעיר הזאת וכל מי שמגיע למעלה-אדומים יכול לראות את זה בעיניים שלו. אני קורא רק את 'זמן מעלה'. בעיתון 'מעלה אדומים' נתקלתי פעם, אבל לא עיניין אותי. אני לא יודע על תקלות של בני כשריאל, אולי כי 'זמן מעלה' לא כותב על זה. בטוח שיש דברים קטנים שהם לא בסדר. אבל בגדול, הוא ראש עיר מדהים. משה זיגדון הוא איש יקר ולקוח שלנו והוא מאוד אובייקטיבי. אני גר בפסגת-זאב, וגם שם יש לו מקומון עם אותם כתבים ועורכים והכל אותה מערכת. הוא יודע את העבודה והוא איש יקר. אבל לא בגלל שכתוב שם דברים רעים או טובים על ראש העיר אני אחשוב אותו הדבר. אני קורא בעיון ומאמין רק לעיתון שאני משלם עליו כסף".

בעלי עסקים ותושבים אחרים סיפרו לי כי הם מעדיפים לקרוא את "זמן מעלה" משום שהוא ותיק יותר ו"לא משנים הרגלים". האלי פריסט, עובדת במשרד תיווך בעיר, אמרה כי ראתה וקראה את שני העיתונים, ו"זמן מעלה" לדעתה מעניין יותר, "המאמרים שם מעניינים יותר ועוסקים בנושאים חשובים יותר ממה שמופיע בעיתון השני. בעניין זה שהם מאוד בעד ראש העיר, זה לא כל-כך מעניין אותי ואין לי מושג מי מתמודד ובאיזה רשימה. אני דווקא כן מתכוונת להצביע, אבל יש לי עוד שבועיים ללמוד מי נגד מי בעיר הזאת".

"עיתון מעלה אדומים": "200 אלף שקל, ואנחנו לא מקבלים כלום"

אז מי, באמת, נגד מי? בני כשריאל עומד בראש עיריית מעלה-אדומים כבר 18 שנה. בבחירות הקודמות זכה בלמעלה מ-70% מקולות הבוחרים. אורח מזדמן במעלה-אדומים של לפני הבחירות המקומיות יקבל את הרושם שבעיר יש רק מתמודד אחד. בכל פינת רחוב, על כל שלט גדול, מתנוססת תמונתו של ראש העיר המכהן. מתמודדים אחרים משקיעים, כנראה, פחות כסף בפרסום שלטי חוצות, או שכבר השלימו עם נצחונו של כשריאל. למעשה, רק לפני כשלושה חודשים הודיעו מתחרים נוספים על הצגת מועמדותם לראשות העיר. אחד מהם, בוריס גרוסמן, הוא סגנו של כשריאל. על-פי התחזיות בעיר, לאיש מביניהם אין סיכוי לגבור על ראש העיר המכהן.

"אם יש טענה שאנחנו מריצים מועמד, אז שיראו לנו את מי", אומר אלמליח מ"מעלה אדומים". "אם מחר יבוא בני כשריאל ויגיד: אני רוצה לעשות אצלכם ראיון ראש השנה, הוא יקבל אצלנו מקום מכובד מאוד. העניין הוא שלבני כשריאל יש השפעה מאוד גדולה על כל העובדים בעירייה. מה שנותר לנו לעשות זה לשתף פעולה עם גופים מהאופוזיציה. כשריאל הוא מי שמפסיד מההתנהלות הזו".

ההתנהלות שאלמליח מדבר עליה היא החרם שהטילה העירייה על המקומון שלו. היא אינה מוסרת לו תגובות ולא קונה בו שטחי פרסום. "תקציב העירייה לפרסום הוא 200 אלף שקל בשנה, ואנחנו לא מקבלים כלום", אומר אלמליח. לא מדובר בתקדים. לפני שנים נהג ראש עיר אחר, אהוד אולמרט, בצורה דומה כלפי המקומון הירושלמי "כל העיר". "דובר העירייה מקבל משכורת כדי להסביר את העיר, והעובדה שהוא לא מעביר לנו הודעות לעיתונות היא שערורייה", מטיח אלמליח. "זה לא מידע ששייך לו. זה לא רכושו הפרטי, אלא זכות הציבור".

בני כשריאל, ראש עיריית מעלה אדומים זה 18 שנה (צילום: יח"צ)

בני כשריאל, ראש עיריית מעלה אדומים זה 18 שנה (צילום: יח"צ)

האם בעירייה אכן מסרבים לשתף פעולה עם המקומון החדש? דובר העירייה אינו מכחיש, אלא שלדבריו, כלל לא מדובר בעיתון, אלא בכלי פוליטי. "לנו בעיריית מעלה-אדומים יש מדיניות מאוד ברורה ואחידה לגבי עבודה עם כלי תקשורת", אומר זיסמן. "אנחנו עובדים עם כל כלי התקשורת מתוקף המחויבות שלנו לתת מידע לציבור. אני כדובר מחויב להעביר אינפורמציה ולתת מידע. לפני 20 שבועות התחיל לצאת 'עיתון מעלה אדומים'. הם היו בפגישה אצלנו והציגו את עצמם, ואנחנו שיתפנו איתם פעולה. במהלך הזמן העיתון התחיל להתנגח בעירייה ובראשה בצורה מאוד לא עיתונאית. להכפיש, להשמיץ, להעליל. ואז התברר לנו שהוא עיתון פוליטי, מגמתי, בבעלות פרטית של גוף אינטרסנטי חרדי שמטרתו לגרוף קולות למען מפלגה מסוימת, ולכן הפסקנו לשתף איתם פעולה. העיתון הזה פועל להדחת ראש עיר מכהן ולהכתרת מועמד אחר".

לטענת זיסמן, "מעלה אדומים" אינו מסקר דרך קבע אירועים הקשורים לציבור הרחב. "הבעייתיות היא קודם כל שהוא סקטוריאלי, מסקר רק פלג מסוים – רק הקהילה החרדית ורק זו המשתייכת לרב דויטש. הוא לא מסקר את כלל הדברים והאירועים המתרחשים בעיר". יש לציין כי עיקר הפעילויות שזיסמן מכוון אליהן הן אירועים יזומים על-ידי העירייה.

ומה באשר לחרם המודעות ש"מעלה אדומים" טוען כי העירייה מטילה עליו? בדיקה העלתה כי מתוך 200 אלף שקל תקציב הפרסום של העירייה, 170 אלף שקל מועברים לפרסום מודעות ב"זמן מעלה". לדברי זיסמן, הסיבה היא שכשהוכן התקציב לא היה עוד מקומון בעיר. "הקריטריונים שקבענו לעצמנו על-פי מודל של רשויות אחרות הם שכל התקשרות פרסומית נעשית לאחר תקופת מבחן של חצי שנה, ועוד לא עברה חצי שנה מאז שהוקם 'מעלה אדומים', מה גם שהתקציב אושר ונסגר ב-31 בדצמבר".

אלא ש"מעלה אדומים" כבר קיים למעלה מחצי שנה. האם הקריטריון שבו הוא אינו עומד הוא הכתבות השליליות שהוא מפרסם על ראש העיר? זיסמן מכחיש. "זה שהוא מנגח את ראש העיר זה לא הקריטריון. העובדה היא שאין לו תפוצה, ואני לא אקח כספי ציבור ואזרוק אותם סתם על פרסום במקום שאף אחד לא יראה. זה פשע. הפקחים של העירייה עוקבים אחרי הדברים האלה, ואני רואה שהוא זורק ערימות של עיתונים. הוא אולי מדפיס 11 אלף למרות שלא ראיתי קבלות, אבל הוא מחלק אולי 2,000, למרות שיש 8,300 בתי אב במעלה-אדומים. חוץ מזה, אם עיתון כזה הוא סקטוריאלי, אין למרבית תושבי העיר עניין לראות אותו, אז למה לפרסם שם".

גם זיסמן חוזר על הסיפור של זיגדון. "העיתון צץ יחד עם פגישה של דויטש עם ראש העיר בדרישה למוסדות חרדיים. כשראש העיר סירב לתת לו מבנים, התחילו ההשתלחויות". לגרסת זיסמן, זה מצב של "סחיטה באיומים" ומוסיף כי "נשקלת גם הגשת תלונה במשטרה נגדם".

"זמן מעלה": "לא צריך את המודעות של העירייה"

בחזרה ל"זמן מעלה" ולמשה זיגדון. העובדה שיש עיתון שמנגח את ראש העיר אינה מצדיקה, מבחינה עיתונאית, סיקור מפרגן באופן מוגזם מצד המקומון המתחרה. הסיקור של "זמן מעלה" את העירייה נראה לפעמים כמוזמן על-ידי ראש העיר. למשל, באחד הגליונות האחרונים שפירסם "זמן מעלה" מופיעות על פני עמוד שלם שלל תמונות צבעוניות של ראש העיר כשריאל כשהוא מצולם עם דמויות ידועות בעיר, באירוע שאורגן על-ידי העירייה. כל זאת בתקופה של ערב בחירות. האם הסיקור האוהד של כשריאל ב"זמן מעלה" הוא לגופו של עניין או שהוא נובע מ-170 אלף השקלים שהעירייה מעבירה לעיתון כדי לרכוש בו מודעות?

"קודם כל שיהיה ברור שאני לא צריך את המודעות של העירייה", טוען זיגדון, "העיתון שלי מוכר בשנה קרוב לשישה מיליון שקל מודעות. יש לי 80 עמודים בשבוע, מתוכם שלושה עמודי עירייה. אני לא צריך את המודעות של העירייה כי אין מקומונים אחרים במקום. כשיהיו עוד עיתונים, הם יקבלו חלק מהתקציב. חוץ מזה, אנחנו כן תוקפים את העירייה. אבל מהרגע שהם ["עיתון מעלה אדומים"] מובילים את הקו החרדי, אנחנו לקחנו את הקו ההפוך ותומכים בכשריאל".

זיגדון מאשים את אופי הסיקור של המקומון המתחרה גם בפרסום העמוד הצבעוני המפרגן לראש העיר בעיתונו שלו. "באירוע 'גשם של אירועים' צילמנו אותו הרבה על עמוד שלם בגלל העובדה שהגיע עיתון חדש לעיר שלא מדווח מה קורה בעיר", הוא מספק הסבר מוזר, ומסכם: "את העיתון הזה מעניין רק לחסל ראש רשות כדי להמליך ראש רשות שלהם, והמלחמה שלי היא לעזור לראש העיר המכהן להצליח מול הגל הזה.

"אני רוצה שהמצב בין חילונים לדתיים וחרדים יישאר כמו שהוא במעלה-אדומים, ואני לא מוכן לחיות בעיר חרדית. לכן זה לא משנה אם ראש העיר זה בני כשריאל או משה לוי, מי שיגן על הקו החילוני וישמור על הקיים, אני אלחם בשבילו. מדובר בראש עיר שנהנה מ-88 אחוז תמיכה אצל תושביו. הם [ההתארגנות החרדית] בכוח החליטו להריץ מועמד. לא לגיטימי לנסות להפוך את מעלה-אדומים מעיר של דו-קיום ולהשתלט גם עליה כמו שהם עשו עם ירושלים ובית-שמש". לבסוף, כדי לתרץ את התמיכה של עיתונו במועמד פוליטי, נתלה זיגדון באילן גבוה: "אם ל'ניו-יורק טיימס' מותר להביע עמדה פוליטית ולהמליץ לקוראים שלו למי להצביע", הוא אומר, "אז גם לנו מותר".