הון פוליטי מהשואה

לפני כשבועיים, לאחר שהתגלו כתובות גרפיטי במתחם מוזיאון יד-ושם, הודיעה המשטרה כי היא חוקרת את האפשרות שהמבצעים היו חרדים אנטי-ציונים. עיתונאי "מקור ראשון" אמנון לורד העלה סברה אחרת.

"חרדים קיצונים נהגו להאשים את הציונות כי שיתפה פעולה עם הנאצים", כתב, "אך לא זכור שהאשימו את הציונות בכך שקיבלה את המדינה כמתנה כביכול מאדולף היטלר. לעומת זה, זהו מוטיב קבוע בשנים האחרונות בזרם הרדיקלי האנטי-ישראלי, שפרופ' נורמן פינקלשטיין הוא הדמות הידועה בו. [...] נראה שהמשטרה היתה קצת נמהרת בהגדרת כיוון החקירה שלה. צריך לקוות שהכרזות המשטרה [...] נעשו לצורך הטעיה".

כמה ימים אחר-כך נטען במאמר המערכת של "מקור ראשון" כי עיתון "הארץ" לא הקדיש תשומת לב רבה ל"פרשת פיגוע הגרפיטי" משום שהעיתון, "כנציג של קבוצת אוכלוסייה מסוימת שמטפחת את השמאל הרדיקלי וכעיתון שממומן בכסף גרמני, אינו רואה ביד-ושם אתר מקודש, אפילו לא אתר חשוב.

"יותר מכך", נכתב בהמשך, "בהשוואה לסיקור ההדוק של כל כתובת הזויה במסגדים ברחבי הארץ, הסיקור האפסי למתקפת הגרפיטי ביד-ושם מלמד, אולי, גם על רחשי לב מסוימים. בחלק מכלי התקשורת, בוודאי בעיתון 'הארץ', הדעות אינן כל-כך רחוקות מהדעות שבוטאו בצורה וולגרית ובוטה על קירות יד-ושם. בתקשורת לא מיהרו הפעם להשתולל על החרדים, כיוון שהיתה, כנראה, תחושה שאולי זה מעשה של אנשי שמאל רדיקלי, או של סוכנים פרובוקטורים". המאמר של "מקור ראשון" השווה בין מעשה זה לריסוס הגרפיטי שביצע יונתן שפירא על חומת גטו ורשה, והציע לצרף את השב"כ לחקירה.

אתמול עצרה המשטרה כמה חשודים במעשה. על-פי דיווח מאת שבתי גרברציק, המתפרסם הבוקר בכפולה הפותחת של "מקור ראשון", נעצרו ארבעה, תושבי ירושלים ובני-ברק, בני 18, 26 ו-27. בדירות החשודים, כך מדווח, נמצא "חומר רב בגנות הציונות ומדינת ישראל וכן דגלי אש"ף, תרסיסי צבע וחומרי הסתה שונים במחשבים". בכותרת הידיעה מתוארים החשודים כ"חרדים קיצונים". בכותרת המשנה מצוין כי לפי המשטרה, החשודים הודו בביצוע המעשים. בידיעה עצמה אין לכך זכר.

כותרת ב"ישראל היום" על המעצר מתעלמת מחזקת החפות וקובעת בפשטות: "משחיתי האנדרטאות הסדרתיים נתפסו".

ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה לא גדולה על המעצר בלב עמ' 7. תחת הכותרת "נעצרו חרדים בחשד שריססו כתובות הנאצה ביד-ושם" מספקים עוז רוזנברג וחיים לוינסון פרטים דומים לאלה שמתפרסמים ב"מקור ראשון", למעט ההודאה במעשה. עוד נכתב כי אחד החשודים, אלחנן אוסטרוביץ', אמר בצאתו מדיון בהארכת מעצרו כי "יד-ושם הוא מוסד ציוני צבוע. אני מוחה נגד ההצגה הסלקטיבית של השואה כפי שיד-ושם מבצע שנים. שולחים משלחות של צעירים לאושוויץ, אך במשך שנים מסתירים מהם שהציונים רצו בעצם את השואה. הם רצו לעשות הון פוליטי מהשואה".

חלומות של סוציאליסטים מובהקים

אתמול חשף יהודה שרוני במוסף "עסקים" של "מעריב" את כוונתו של ראש הממשלה ושר-העל לענייני כלכלה, בנימין נתניהו, להגדיל את הגירעון במקום להעלות מסים (ואולי שרוני חשף את כוונתו של שר האוצר להודיע על הגדלת הגירעון? ואולי חשיפת כוונה זו הובילה את ראש הממשלה להקדים ולהודיע בעצמו, לפני שר האוצר שלו, על התוכנית?). הבוקר מתאפק משום מה "מעריב" ולא מתהדר בהישג העיתונאי בעמוד השער שלו. רק תיבה קטנה בתחתית עמוד השער מפנה למוסף "עסקים" ומודיעה, "כפי שנחשף ב'מעריב': נתניהו מכפיל את הגירעון ל-3 אחוזים במקום להעלות מסים".

במוסף עצמו מדווחים רותם סלע ויוסי גרינשטיין על החלטת נתניהו להגדיל את הגירעון ל-3% במקום ל-2.5% כפי שביקש אגף התקציבים של משרד האוצר, ובכך ליצור כאילו יש מאין כ-5 מיליארד שקל לקראת תקציב השנה הבאה.

"למרות הצעדים שננקטו להקטנת ההתאמות, יידרשו קיצוצים והעלאות מסים", נכתב בידיעה. "אי-אפשר לברוח מהעלאת מסים", מצוטט "גורם באוצר", בניגוד לנכתב בשער העיתון. "במקום לקצץ בתקציב או להעלות מסים בוחר ראש הממשלה בפתרון הקל והשגוי של יצירת גירעון", אומר פרופ' עומר מואב מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית. "הכיוון נכון", טוען פרופ' מומי דהן, ראש בית-הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, אך מוסיף: "החשדנות כלפי הצעד במקומה, כיוון שהשקפת העולם של נתניהו שמרנית ומתנגדת לגירעון ולהוצאה ממשלתית". לדבריו, יש קשר בין הצעד לבין הבחירות המתקרבות.

"נתניהו פחד לקבל החלטות נכונות כמו קיצוץ בסעיפים תקציביים שעלולות היו לקומם עליו את הציבור", מסביר יהודה שרוני בטור פרשנות נלווה. "[...] אלא שהגדלת הגירעון עלולה להפנות זרקור שלילי על המשק מצד גורמים פיננסיים בינלאומיים".

הביקורת על הצעד של נתניהו בולטת לא רק ב"מעריב", אלא בכל העיתונים, למעט אחד.

"כלכלת בחירות", נכתב בראש שער "ידיעות אחרונות" הבוקר. "בשנת בחירות לא מעלים מסים אלא מגדילים את הגירעון", מסביר "בכיר בליכוד" בידיעה מאת עופר פטרסבורג ויובל קרני. "להם זה מקטין את כאב הראש. לציבור – ממש לא. כי אנחנו נידרש לשלם את זה, וכן את הריבית על זה. אלא שבמקום שנשלם עתה, נשלם אחר-כך", כותב גדעון עשת בטור פרשנות נלווה. "מזלם שאין להם אופוזיציה. יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', אף היא חסידה גדולה של הגדלת גרעונות".

אך כלכלת בחירות פועלת, כמובן, לשני הכיוונים. "רה"מ מגדיל את הגירעון בתקציב במקום עוד מסים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", ובכותרת המשנה מצוין כי לפי האופוזיציה, מדובר ב"אקמול בלבד בגלל המחאה".

קריאת הידיעה, מאת מוטי בסוק, מעלה כי עמדת האופוזיציה הובעה על-ידי יו"ר האופוזיציה, יחימוביץ', שאמרה: "כל עוד נתניהו לא ביטל את הגזירות המתוכננות, הגדלת הגירעון עשויה להיות רק אקמול, בזמן שנתניהו ימשיך לשעוט קדימה עם מדיניות צנע מגדילת פערים". נחמיה שטרסלר טוען באותו עיתון, מנקודת ראות הפוכה, כי הצעד של נתניהו הוא "כלכלת בחירות". שטרסלר מכנה את המהלך "צעד ציני המסכן את היציבות".

בכותרת המשנה לראשית של "דה-מרקר" ממורקר המשפט "בכירים באוצר: מסוכן לנפח את הגירעון בתקופה של משבר גלובלי". שני מאמרי פרשנות מקבלים הפניה מעמוד השער של העיתון, שניהם ביקורתיים, גם אם לא באותה המידה.

"מבחינה כלכלית, ברור שאותם צעירים יצטרכו לשלם את מחיר הגירעון הזה בעתיד – או באמצעות העלאת מסים או באמצעות קיצוץ השירותים שהמדינה נותנת להם", כותב רותם שטרקמן. "לא ברור איזה חשבון בדיוק עשה ראש הממשלה כאשר העביר את המסר כי רוחב היד בתחום הגירעון יאפשר לגלות רוחב יד גם בתחום המסים – אבל אצלנו החשבון הזה פשוט לא מסתדר", כותבת מירב ארלוזורוב.

ב"גלובס" הביא אתמול אדריאן פילוט תגובות ביקורתיות מצד כמה מומחים. "זה צעד חסר אחריות באופן קיצוני, אבל מדובר בתרגיל ידוע", אמר פרופ' יוסי זעירא מהפקולטה לכלכלה באוניברסיטה העברית. "[...] מה שעומד מאחורי המהלך הוא קיצוץ בהוצאות. אבל בגלל שלנתניהו אין כוח פוליטי מספיק או שהוא פשוט לא רוצה להיכנס לזה, מגדילים גירעון. [...] המטרה שעומדת מאחורי כל המהלך היא המשך הקיצוץ בתקציבי הרווחה, החינוך והשירותים החברתיים".

אבי טמקין סיפק טור פרשנות נלווה שבו הדגיש כי "השאלה היא, כמובן, למה ישמשו הכספים הנוספים: האם מדובר בתוספות לתקציב הביטחון, עם כמה פירורים לתקציבים חברתיים? האם מדובר בניסיון להימנע מהעלאת שיעור המס הישיר על הכנסות גבוהות?".

הכותרת הראשית בעיתון "כלכליסט" עוסקת אף היא בהחלטת נתניהו. "הגדלת הגירעון בעייתית. עדיף להעלות מסים", מצוטט גורם בכותרת ידיעה נרחבת [אמנון אטד, הדר קנה ומישל אודי], שבה כלולים עוד כמה ציטוטים מפי מתנגדים חריפים למהלך וכמה ציטוטים מפי תומכים מתונים בו. "העלאה לרמה של 3% היא גבוהה מדי", אומר המשנה לנגיד בנק ישראל לשעבר צבי אקשטיין. "צעד מאוד בעייתי שפוגע גם במשק וגם באזרחים", מגדיר זאת ירום אריאב, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר.

"כאשר הממשלה משנה כעת את יעד הגירעון שהיא עצמה קבעה, בעקבות תמהיל מסוכן של שלומיאליות וגבהות לב, התוצאה שתושג היא הפוכה: במקום יתר אמינות במדיניותה הכלכלית של הממשלה, הופך תקציב המדינה לשק חבטות ולמסמך חסר חשיבות", כותב אמנון אטד בטור פרשנות נלווה.

רק ב"ישראל היום" הטון שונה. "הבשורה", נכתב חגיגית בראש שער העיתון, לבן על גבי תכול, "הגירעון יגדל, המסים לא".

"תוכנית הגזירות, הקיצוצים והמסים מצטמקת", מדווחים זאב קליין, חזי שטרנליכט ושלמה צזנה."[...] הגדלת הגירעון ב-0.5% נוסף, מעבר להמלצת ראש אגף התקציבים ובנק ישראל, תאפשר לממשלה גם להגדיל את תקציב הביטחון ב-4 מיליארד שקלים, בלי לפגוע בתוספות התקציביות לחינוך, לבריאות, לרווחה וליישום מסקנות ועדת טרכטנברג. בשלב הזה לא יהיה כנראה צורך להעלות את המע"מ ל-1% ל-17%, אף שבעיתונים הכלכליים השונים היתה בחודש האחרון סדרה רחבה של פרסומים כי המע"מ יעלה כבר ב-1 ביולי".

כאמור, בעיתונים הכלכליים נרשמת הבוקר ההערכה כי לא יהיה די בהגדלת הגירעון ובכל זאת יהיה צורך להעלות מסים, אולי גם את מס ערך מוסף. אבל הערכה זו נוגדת את הודעת ראש הממשלה.

הפרשן הכלכלי של "ישראל היום", חזי שטרנליכט, מוצא את עצמו הבוקר במצב קשה במיוחד. שטרנליכט, כמו נתניהו, מתנגד עקבי להגדלת הגירעון.

בתחילת החודש טען כי "לא יהיה אפשר למתוח את הגירעון מעבר למצב שבו הוא כבר נמצא". במאי כתב כי "בניגוד לחלומות של סוציאליסטים מובהקים – אי-אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אי-אפשר להגיד: להרחיב את הגירעון, בלי להבין שבסך-הכל מדובר בהלוואה שאנחנו לוקחים על חשבון הילדים שלנו". באפריל התגאה בכך ש"הממשלה הזו כן שמרה על הגירעון, למגינת לבם של הבזבזנים חסרי האחריות". בנובמבר הבהיר כי "חייבים לנהוג באחריות הכלכלית הנדרשת. זה לא הזמן להרפתקאות גרעוניות".

והנה אתמול הודיע ראש הממשלה, שר-העל לענייני כלכלה ועורך-העל של העיתון שבו כותב שטרנליכט, על הגדלת הגירעון. "צעד אמיץ נגד גזירות, אבל צריך אחריות", נכתב בכותרת הטור שלו הבוקר, על אף שהמלה "אמיץ" אינה מוזכרת בטקסט. במקום זאת מכנה שטרנליכט את הצעד "מפתיע".

השורה התחתונה של שטרנליכט עדיין קובעת כי הגירעון הוא "הלוואה על חשבון הילדים שלנו", אך לפתע ישנן גם שורות ראשונות, ואמצעיות. הצעד שעליו החליט ראש הממשלה "טומן בחובו כמה סיכונים", הוא כותב, "ואולם הפירות של הרחבת הגירעון רבים ועולים על הסיכונים". בהמשך טוען שטרנליכט כי "אם צריך להרחיב את הגירעון זה בסדר, אבל אסור להתחיל לחגוג ולבזבז כספים". אם צריך ב"ישראל היום" מישהו שיכתוב טור שבו הוא חוזר מהעמדה העקבית שנקט, זה בסדר. יש מי שיעשה את העבודה.

הכותרות הראשיות

ב"הארץ", כאמור, הכותרת הראשית עוסקת בהגדלת הגירעון.

"הגיל והתרגיל", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המתייחסת להחלטת ועדת פלסנר לגייס חרדים בני 23-22. לפי יוסי יהושוע, מבחינת הצבא מדובר בהחלטה בעייתית – בגיל זה למתגייסים החרדים יהיו ילדים, "מה שיקשה מאוד על שיבוצם ויקטין מאוד את הסיכוי שילכו לשירות קרבי. בנוסף, מדובר בעלות כלכלית עצומה".

"נשיא מכון ויצמן: נחרים את אוניברסיטת אריאל", מדווח בכותרת הראשית של "מעריב". הערת אגב: לפני כשנה, לאחר כניסת נוחי דנקנר לעיתון, שינה "מעריב" את עיצוב שעריו, הקפיד על כותרות אינפורמטיביות וכלל בשער טקסטים, לא רק כותרות והפניות. היה זה פחות או יותר השינוי לטובה היחיד שהביא עימו דנקנר לעיתון, מלבד שיפור בתזרים המזומנים כמובן. הרעיון היה להפוך את העיתון למכובד יותר.

אולי הסיקור המוטה כל-כך למען האינטרסים העסקיים של דנקנר הוביל את מקבלי ההחלטות למסקנה שכבוד הם כבר לא יקבלו מ"מעריב". אולי סתם גבר החזון הצהוב שמאפיין את העורך שמינה דנקנר, ניר חפץ. כך או אחרת, בחודשים האחרונים הלך ונמוג הטון המאופק בכותרות, ועימו נעלמו גם הטקסטים מעמוד השער. הסיקור המוטה למען האינטרסים העסקיים של דנקנר נותר על כנו.

"החשד: הצתה", מכריזה הכותרת הראשית של "ישראל היום", לצד תצלום של מטוס כיבוי מעופף מעל שריפה שפרצה אתמול בסביבת ירושלים.

ההוכחה של הפודינג

בעמוד השער של "ישראל היום" מתפרסמת הפניה לטור שכתב אהרון לפידות על תרומתה של טייסת הכיבוי להשתלטות על השריפה שפרצה אתמול. "שאפּו לטייסת הכיבוי", נכתב בכותרת טורו.

"צוותי הכיבוי פעלו בנחישות, אבל את ההבדל הגדול עשתה טייסת הכיבוי", הוא מסביר. "שישה מטוסים צהובים מטייסת הכיבוי הוזעקו מיד למקום, ובתוך שעה-שעתיים השתלטו על האש ומנעו את התפשטותה. לא נדע, כמובן, כמה חיים ניצלו בזכות המיידיות של הפעלת המטוסים, או כמה רכוש ניצל מן הלהבות, אבל מנסיון העבר מדובר בלא מעט.

"עד היום היתה טייסת הכיבוי מטרה לחצי ביקורת רבים מצד התקשורת. לא יעילה, טייסים לא מתאימים, מספר לא מספיק של מטוסים, מטוסים לא מתאימים – בקיצור, לא נחסך מהטייסת הצעירה ביותר במקומותינו שום ניגוח אפשרי. אבל, אומרים האנגלים, ההוכחה של הפודינג היא כשאוכלים אותו. וטייסת הכיבוי הוכיחה את נחיצותה – ואת יכולותיה – מעל ומעבר.

"בייחוד אמורים הדברים בנוגע למהירות התגובה שלה. שלא כמו בשריפה בכרמל, כאשר האש השתוללה במשך שעות ארוכות לפני שהחלו המאמצים האמיתיים לכיבויה, הפעם הוזנקו מטוסי הכיבוי, שהיו בכוננות, בזמן. הם הצליחו לאתר את המוקדים ולבלום את השריפה. בשריפה על הכרמל המתינה כל המדינה במשך ימים ארוכים עד שהגיע הסיוע האווירי הבינלאומי – וכשהגיע, האש כבר היתה בממדים כאלה שמאמצי הכיבוי נמשכו זמן רב מדי. שאפו לטייסת הכיבוי על עבודה טובה – ועל שחילצה אותנו ממצב מדכא של חוסר אונים. גם אם חלילה ניאלץ להתמודד בעתיד עם שריפה בסדר גודל של האש בכרמל – יש לנו סיכוי טוב יותר לעצור אותה בזמן".

פרשן "הארץ" אמיר אורן אכל אתמול פודינג שונה בתכלית. "נסיון אתמול, כמו אירועי השנה החולפת כולה, מלמד שמוטב שלא ללכת שולל אחר התעמולה המנסה לחפות על שערוריית טייסת הכיבוי", הוא כותב.

"טייסת זו כוללת שמונה מטוסי איר-טרקטור, שמתוכם שישה בלבד כשירים. מפעילה אותה חברת כימניר. מטוסים אחרים של כימניר ושל החברה המתחרה, תלם, עוסקים בריסוס חקלאי, אך אינם משולבים בכיבוי האווירי. מאז הקמתה החגיגית, האחריות על טייסת הכיבוי נמצאת באחריות חיל האוויר – אחריות שאין לה כל משמעות מעשית, כי אין בקורס טיס מגמת כיבוי, והציוד נרכש בידי חברה אזרחית, אלביט.

"אתמול, בשלוש וחצי אחר הצהריים, התקשרו בבהלה מהקרן הקיימת לטייסי תלם וביקשו מהם להציל את המולדת – ירושלים בסכנה. רק לפני חודשיים החליטו בקרן הכיבוי של קק"ל שלא לחדש את חוזה הכוננות עם תלם; חסכו. כשהלהבות איימו להתפשט, נשכח החיסכון, כ-40 אלף שקל. הסיכון המחושב הפך למשחק באש.

"אריה עציוני וחבריו בתלם נשאלו מתי, אם יוזנקו מבתיהם בצפון למנחת המטוסים במגידו, יוכלו להטיל על הצמרות הבוערות מטען ראשון של חומר מעכב בעירה. החשבון היה פשוט: שעת נסיעה, טעינה והמראה – אותה שעה שחסרה, בהעדר הכוננות – ועוד חצי שעת טיסה. זמן משוער מעל מטרה: חמש וחצי. ההזנקה לא הגיעה. מישהו בוודאי חישב ומצא שבחמש וחצי עשויה הרוח להחליף כיוון. והיא, הרוח, ידועה כטובה בכבאות, בלי לעלות שקל אחד. ההימור הצליח. זה גם יכול לקרות שוב ושוב. עד שפעם אחת יצליח פחות, והקזינו יישרף".

פסק זמן

"יוזמת ההתנגדות לאירועי 'לילה לבן' בתל-אביב מתפשטת כאש בשדה קוצים", מדווח הבוקר רועי צ'יקי ארד ב"הארץ".

"מחלוקת בין אנשי תרבות ואמנות סביב הקריאה להחרים את הלילה הלבן ולא לשתף פעולה עם 'עיריית חולדאי'", נכתב בכותרת המשנה לכתבה מאת חגית פלג-רותם, אתמול ב"גלובס".

"האם האמנים צריכים להחרים את אירועי הלילה הלבן?", נשאלים קוראי מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות".

"החרמה היא לא הדרך", נכתב בכותרת ידיעה מאת מאיה כהן, הבוקר ב"ישראל היום". כותרת המשנה מוסיפה: " כנסיית-השכל, דני סנדרסון, ארקדי דוכין והרבה אמנים נוספים יופיעו כרגיל באירועי הלילה הלבן, שייערכו ברחבי תל אביב-יפו מחר בערב. דוכין: 'זו הזדמנות לנצל את הבמה למטרות טובות'".

מאחד העיתונים נשר הבוקר מדריך "טיים אאוט – לילה לבן", המעיד על עצמו כי הוא "המדריך המלא לאירועי לילה לבן שלא ייתן לכם לעצום עין". היום אמור לצאת לאור הגיליון השבועי של "טיים אאוט – תל-אביב". יהיה מעניין לראות כיצד עורכיו מנווטים אותו בין הזדהות עם המוחים נגד האירועים לבין שיתוף הפעולה המסחרי עם עיריית תל-אביב–יפו.

בשולי החדשות

א. חן מענית דיווח אתמול ב"גלובס" כי "אלמנתו של המיליארדר הישראלי שהלך לעולמו בשנת 2009 תקבל מחצית מהזכויות בנכסי בני הזוג בשווי של 900 מיליון שקל". בית-המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, הוא מציין, אסר את פרסום שמות הצדדים וכן את פרסום זהות הנכסים של בני-הזוג.

הנה הרמזים שמסופקים בדיווח: "האלמנה והמיליארדר המנוח נישאו בישראל בשנת 1978, ומאז התגוררו חליפות בארץ ובחו"ל. ב-1984 נולדה לבני הזוג בתם היחידה. במאי 2009 הלך המיליארדר לעולמו והותיר עיזבון בשווי של 1.7 מיליארד שקל. אחרי מותו הגישה האלמנה לבית-המשפט לענייני משפחה תביעה, שבה טענה כי כל הזכויות שנצברו על-שם מי מבני הזוג בשנות הנישואים שייכות להם בחלקים שווים מכוח חוק יחסי ממון והדין הכללי".

הקהילה העסקית יודעת היטב מיהו המיליארדר שהלך לעולמו במאי 2009, ושאלמנתו הגישה תביעה. מי שאינו נמנה עם הקהילה העסקית יכול להיעזר בגוגל.

ב. אבי אשכנזי מדווח בשולי עמ' 25 של "מעריב" כי היום יתיר בית-המשפט לפרסום "פרשה חמורה".

ג. ב"כלכליסט" מדווחת ענת רואה כי שופטים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב טוענים כי סגנית הנשיאה ורדה אלשיך אינה מתכוונת לפרוש מתפקידה חרף הביקורת שמתח עליה נציב תלונות הציבור על השופטים. אתמול החליט בית-המשפט העליון, "מטעמים של מראית פני הצדק", לאשר את בקשת רואה והעיתון להעביר תביעת דיבה שהוגשה נגדם מבית-המשפט המחוזי בתל-אביב לבית-משפט אחר, וזאת בשל טענת התובע כי הכתבת והעיתון מנהלים "מסע צלב" נגד סגנית הנשיאה.

ד. במוסף "עסקים" של "מעריב" ניתן הבוקר, כרגיל, פתחון פה למתנגדי הרגולציה. "גליה מאור: המגזר העסקי במצוקת מימון – יכולתו נפגעת בגלל הממשלה והרגולציה", נכתב בכותרת ידיעה מאת יהודה שרוני.

ה. בתחתית עמ' 19 של "ישראל היום" נמצא מקום לידיעת תצלום מאת שלמה צזנה על מפגשם של בנימין נתניהו ורעייתו שרה עם חולי סרטן. לפי צזנה, "דוד, אחד הילדים, אמר לנתניהו: 'אתה נותן לנו השראה עצומה. אנחנו לוחמים על החיים שלנו ואתה לוחם בשביל מדינת ישראל'".

ענייני תקשורת

רועי ברק דיווח אתמול ב"גלובס" כי ‎‎תנועת "הצלחה" עתרה לבג"ץ נגד חברת חדשות ערוץ 10, הרשות השנייה והיועץ המשפטי לממשלה, בטענה כי התנצלות הערוץ בפני המיליארדר שלדון אדלסון היתה חסרת כל תוקף משפטי.

עוד דיווח ברק באותו עיתון כי מיכל אוגולניק, שכיהנה בעבר כראש לשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עתידה להתמנות לחברת מועצת הרשות השנייה.

שלי פריצקר מדווחת ב"כלכליסט" כי ההפסד המוערך של ערוץ 10 במחצית הראשונה של 2012 עומד על 30 מיליון שקל.

אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי הרשות השנייה קבעה שתוכנית בוקר בערוץ 10 הפרה את האיסור לשידור תוכן פרסומי. עוד מדווחת גרינצווייג כי מנחם בן הגיש תלונה למשטרה נגד עורך "טיים אאוט" איתי ולדמן ועורך מגזין "FOD" דביר בר, בטענה שהסיתו נגדו במאמרים שפירסמו בשנה שעברה.

במדור הדעות של "מעריב" טוען נדב העצני כי סיקור האלימות נגד המפגינים ברוטשילד מעיד על צביעות התקשורת.

במוסף "ספרים" של "הארץ" שלוש ביקורות על ספרים הנוגעים לעולם העיתונות. עורך המוסף שגיא גרין כתב על הספר "עד סגירת הגיליון", תרצה פלור כתבה על הספר "שקרים" ואילו רפי מן כתב על הביוגרפיה של יהודה ליב-קנטור, חלוץ היומון העברי.

בכמה מעיתוני הכלכלה מדווח כי רופרט מרדוק שוקל לפצל את חברת ניוז-קורפ. למתעניינים מומלץ מאוד לקרוא את הרשימה שכתב על כך מייקל וולף ב"גרדיאן".