כתומים ושחורים
ב"ידיעות אחרונות" מדווח תלם יהב כי בית-המשפט העליון ביטל אתמול החלטה לפצות קבוצת פליטים עיראקים שברחו לישראל בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, הוחזקו במשך שנים בבתי-כלא ישראליים, נחקרו באלימות ואף עונו.
על-פי הדיווח, בית-המשפט העליון ביטל את החלטת בית-המשפט המחוזי ולפיה המדינה תפצה 13 עיראקים שתבעו אותה בגין שהותם בכלא (וכמה מהם בגין העינויים שעברו). על-פי עדות של חוקר בשב"כ, מי שעינה אותם היה הסוכן הידוע בכינויו "ג'ורג'". עורך-דינם של הפליטים, צבי ריש, הקליט את הסוכן מדבר על "ג'ורג'" ומתאר כיצד "הוא תמיד נכנס בנחקרים בברוטליות. הוא היה מפיל את הנחקר מהספסל, דורך עליו, בועט בו, מאיים שיאנוס אותו. הוא היה אדם שהרוע נשפך לו מהעיניים". אותו חוקר, כך מדווח, תיאר כיצד "ג'ורג'" הפשיט נחקר, אילץ נחקר לשתות קפה ממאפרה, והחדיר אלה לפי הטבעת של נחקר.
בית-המשפט המחוזי מצא בעבר שיש לפצות את הפליטים ב-3 מיליון שקל ולהעניק פיצוי נוסף לארבעה מהם שטענו כי עונו (בלי להודות באשמה זו). אתמול, כאמור, בית-המשפט העליון הפך את הפסיקה. משום מה, הכותרת לידיעה של יהב מנוסחת כך: "העיראקים שקיבלו פיצוי מישראל".
ב"מעריב" מדווח עמית כהן כי על-פי סוכנות הידיעות הפלסטינית פל-פרס, פעיל חמאס בשם טאהר עטווה עצור בישראל, לאחר שנעלם לפני כמה ימים בחצי האי סיני. הפעיל, כך נמסר, משתייך לזרוע הצבאית של הארגון. "בני משפחתו של עטווה קיבלו באחרונה טלפון מאלמוני שהציג את עצמו כאיש שב"כ", כותב כהן. "הוא עידכן אותם שעטווה עצור בישראל והמליץ להם למנות לו עורך-דין". כהן מציין כי "בדרך כלל נוהגת ישראל לעדכן משפחות של עצורים עזתים כאשר החקירה נמצאת בשלבים מתקדמים".
ב"הארץ" מדווחת עמירה הס כי משרד המשפטים "אישר במרומז" את העובדה שחוקרי שב"כ עינו את מהאווש אל-קאדי, תושב רפיח וחבר בגדודי עז א-דין אל-קסאם, שנחטף מעזה על-ידי מסתערבים ב-2007. אל-קאדי היה מעורב בחפירת המנהרה לעמדת צה"ל שבה נפל גלעד שליט בשבי, והחוקרים ביקשו לחלץ ממנו מידע על מיקומו של שליט בעזה.
לפי תלונה של הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, לאחר שנחקר במקום לא ידוע הועבר אל-קאדי לכלא שקמה כשהוא מדמם ופניו נפוחות. באותו מקום לא ידוע הופעלה על הנחקר שיטת "כיפוף בננה": הוא הושב על כיסא חסר משענת וגבו כופף לאחור "עד כדי תחושת שבירה". חוקר אחד אחז ברגליו והשני דחף את חזהו כלפי מטה. כמו כן הופעלה עליו שיטת "איזוק גבוה": הוא נאזק באופן הדוק באמצעות שרשרת ברזל באמצע זרועו וכשידיו מאחורי גבו, עד שהדם הפסיק לזרום לחלקן הקדמי של הידיים. כמו כן הופעלה עליו שיטת עינוי נוספת – דקירה באמצעות ציפורן חדה. חוקר בשם "מוטי" דקר את אל-קאדי באמצעות ציפורן אגודלו עד שכף ידו של הנחקר דיממה. שיטה נוספת שהופעלה על אל-קאדי כללה משיכת ידיו לאחור. הוא הוצב בגבו אל שולחן כשחוקר אחד משך את זרועותיו כלפי מעלה ואחר לחץ על חזהו עד שאל-קאדי איבד תחושה בידיו והתקשה להחזירן לתנוחה הרגילה. בידיעה של הס מוזכרות שיטות נוספות שהופעלו על אל-קאדי, אך כל אלה לא סייעו לקידום החקירה. אל-קאדי לא מסר לחוקריו מידע על מיקומו של גלעד שליט בעזה.
על-פי דיווחה של הס, רחל מטר, הממונה על מחלקת בדיקת תלונות הנחקרים (המתב"ן) במשרד המשפטים, לא הכחישה את הטענות לעינויים שעלו בתלונת הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, אך הבהירה שלא צפויים צעדים משפטיים נגד החוקרים. "הבדיקות שנערכו על רקע תלונה זו ותלונות אחרות הניבו, בנקודות ספציפיות, הפקת לקחים לעתיד, לרבות שינוי בנהלי עבודה", כתבה מטר בתשובה לתלונה.
במדור הספרות במוסף "7 לילות"" של "ידיעות אחרונות" מביא אלי הירש שיר מתוך גיליון מס' 7 של כתב-העת "מעיין" [עורכים: רועי ארד ויהושע סימון]. השיר נקרא "בוקר טוב, אסירים", וכתב אותו נורי אל-עוקבי, יליד אל-עראקיב ופעיל מרכזי למען זכויות הבדואים, בעת שהותו בכלא מעשיהו בינואר השנה. הנה הוא:
אנשים דחוסים
בחדרים קטנים
ג'וקים רצים
שרצים חרוצים
על הקירות מטפסים
סוהרים צועקים
בוקר טוב אסירים
ספירה, אומרים
בפקודה עומדים
חסן וסאמח עושים
שלמה ומחמד ישנים
צעירים סוהרים זקופים,
על רגליהם עומדים
כרטיס אדום מוציאים
דו"ח על נייר כותבים
קנס במאות שקלים
ג'וקים קטנים רצים
ריח רע כי מעשנים
על המשמר עומדים
לעמוד סוהרים סופרים
אסירים לבושים כתומים
סוהרים לבושים שחורים
כתומים אשמים ולא אשמים
חולים ובריאים כולם שווים
"השיר", כותב הירש, "[...] משקף בתמציתיות את מושג השירה ותפיסת העולם של 'מעיין': כולנו חיים בכלא ולכן כולנו דומים ושווים – סוהרים ואסירים, כתומים ושחורים, אשמים ולא אשמים".
הרבה דם
כותרות כל עיתוני הבוקר, למעט "הארץ", מוקדשות למינויים חדשים בצבא ההגנה לישראל. ב"הארץ" הכותרת הראשית קוראת: "תמה המלחמה בעיראק". נטשה מוזגוביה מדווחת מבסיס פורט-בליס שבטקסס, שאליו שבים החיילים האמריקאים עם סיום שירותם בעיראק. מומלץ לקרוא את הדיווח המלא, שבו סוקרת מוזגוביה את ציפיית המשפחות, הנהלים הרשמיים ורגע המפגש. בהמשך משוחחת הכתבת עם כמה מהחיילים על המדינה שחיכתה להם והמדינה שהשאירו מאחור.
בידיעה נפרדת מדווחת מוזגוביה כי "על-פי הסקר של CNN, רק מחצית מהאמריקאים חושבים שארה"ב עמדה במשימה שלה בעיראק (אבל רוב הנשאלים תמכו בנסיגה)".
ב"מעריב" מוקדשת כפולת העמודים השלישית לסיום הרשמי של המלחמה בעיראק. ב"ישראל היום" ידיעה קצרה בתחתית עמ' 7. ב"ידיעות אחרונות" ידיעת תצלום בתחתית מדור חדשות החוץ. בשער "הארץ" מוזכר המחיר – כטריליון דולר. וגם, כמובן, המחיר הנוסף – יותר מ-100 אלף הרוגים עיראקים, 4,500 הרוגים אמריקאים. גם ב"מעריב" מזכירים את המחירים הללו. ב"ישראל היום" מסתפק יוני הרש באזכור 4,500 ההרוגים האמריקאים. 100 אלף עיראקים ששילמו בחייהם אינם מופיעים בסיקור. בידיעת התצלום של "ידיעות אחרונות" מצטטת אורלי אזולאי את שר ההגנה האמריקאי, ליאון פנטה, שאמר: "שפכנו הרבה דם בעיראק, אבל זה לא היה לשווא". וזהו.
דור הפייסבוק והטוויטר
"'אביב העמים' במאה ה-19 הביא בהדרגה להנהגת אי-אלו זכויות אזרח ליברליות, אך לא עצר אימפריות דיכוי אדירות, שגררו את אירופה למלחמת העולם הראשונה. שנות ה-20 האביביות הביאו לעידן הרצחני של סטלין, היטלר ומוסוליני ולמלחמת העולם השנייה. האביבים של ברלין, ורשה, בודפשט ופראג חוסלו בכוח טנקים סובייטיים, וגם האביב של מוסקבה, שקדם להתמוטטות האימפריה הקומוניסטית בסוף שנות ה-80, לא העניק לרוסים חירות ודמוקרטיה. נבל במהירות גם האביב של כיכר טיינאנמן. לקראת חורף 2012 עוד אין ודאות שהאירועים אשר תוארו, אולי בחופזה יתרה, כ'אביב ערבי' אכן יביאו ללבלוב המקווה".
במלים אלה מסכם תום שגב את טורו במוסף "השבוע" של "הארץ", ומתמצת, באנדרסטייטמנט האופייני לו, את הרושם שעולה מהמוסף כולו, שמוקדש הבוקר, משערו ועד לעמודו האחרון, לבחינת "האביב הערבי", שנה לאחר פריצתו [עורך המוסף: ספי הנדלר].
זהו מיזם שכנראה רק "הארץ" מסוגל להפיק. מקיף, מעמיק, רב-קולי. מכל מקום, זהו מיזם שרק "הארץ" טרח להפיק. המוסף נפתח בסקירה נרחבת של המצב בתוניסיה (אנשיל פפר), היכן ש"הכל התחיל", כשמוחמד בועזיזי "הצית את עצמו, ויחד איתו ניצת המזרח התיכון כולו".
"איש לא הקים אנדרטה לזכר בועזיזי", כותב פפר. "חלק מהעוברים ושבים טוענים שכתם כהה על המדרכה הסדוקה הוא הנקודה המדויקת שבה הצית את עצמו. 'הוא בכלל לא התכוון להתאבד', אומר אחד מהם, 'רק למשוך תשומת לב'. [...] התושבים מקנאים באמו האלמנה ובאחיו ואחיותיו, שעזבו על כנפי התהילה כדי לחיות ברווחה בצרפת. איש לא טרח לנקות את כתובות הגרפיטי ואת שאריות ההרס מהמהומות. בניין הדואר עדיין נעול ומכשיר הכספומט היחיד, ברחוב הראשי, נותר הרוס. מול בניין המושל עומד שלד מפויח, לשעבר תחנת המשטרה העירונית".
עורך "הארץ", אלוף בן, תורם למוסף טור המוקדש בעיקר להשפעת "האביב הערבי" על שלטונו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. בני ציפר מספר בטורו הקבוע כי בעקבות המהפכה במצרים, הוויזה שלו למדינה לא אושרה ("ארץ כפוית טובה שכמותך!").
"האומנם אביב?", שואל שלמה אבינרי בכפולה הפותחת של המוסף. "ברור כי לא אל הילד הזה פיללו כל אלה שכל-כך התפעמו ממה שאירע בכיכר תחריר וקודם לכן בתוניסיה", הוא כותב ומונה סיבות לספקנות עקרונית בנוגע להנחה שהעתיד הצפוי לעולם הערבי כולל דמוקרטיה.
כותרת המשנה לרשימתו קוראת "הסיקור התקשורתי של ההתקוממות במדינות הערביות עורר תקוות לדמוקרטיה, אך נצחון המפלגות האסלאמיות שב ומוכיח שההמונים מחוברים לדת ולמסורת יותר מאשר לטוויטר ולמודרניזציה". ברשימה עצמה הוא כותב: "אי-אפשר היה גם שלא להתפעל מהשימוש המושכל שעשו המפגינים ברשתות החברתיות: הנה גם במצרים (ובתוניסיה) צמח דור הפייסבוק והטוויטר – משכיל נאור, דובר אנגלית. [...] אך במצרים יש למעלה מ-80 מיליון תושבים, שלרובם המכריע אין נגישות לפייסבוק ולטוויטר, שלא להזכיר נגישות לחשמל ולמים לא-מזוהמים; ועשרות אחוזים מתושבי מצרים שקועים בעוני נורא ומתפרנסים מפחות מ-10 דולר ביום".
אבל פייסבוק וטוויטר אינם חזות הכל. במדור חדשות החוץ של "הארץ" מתפרסמת ידיעה מתורגמת מ"הגרדיאן" [דייוויד סמית] ולפיה ארגון המיליציה האסלאמי בסומליה, אל-שבאב, המקושר לאל-קאעידה ופועל למען תחיית החליפות האסלאמית בעולם, פתח לפני שבוע חשבון טוויטר.
"הארגון", כך מדווח, "מנהל מלחמת מלים נגד קניה מאז פלשו חיילים קנייתים לסומליה לפני חודשיים, ושני הצדדים מחליפים ביניהם איומים בזמן שהחיילים שלהם נלחמים. כחלק ממלחמת המלים הזו פתח דובר צבא קניה, רב-סרן עמנואל צ'ירצ'יר, דף שבו הוא מעלה עדכונים על פעולות הצבא. באחד המסרים איים להפציץ אזורים שבהם מרכזים חמורים, שלדבריו מעבירים בעזרתם נשק למורדים. אל-שבאב ענו על כך: 'אסטרטגיית הקרבות המוזרה שלך מעוררת דאגה בקרב ארגונים למען זכויות בעלי חיים'".
ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה [AP] שלפיה אלפי עופות נודדים מתו או נפצעו לאחר שצללו אל מגרש חניה של סניף וול-מארט בעיר סנט-ג'ורג' במדינת יוטה שבארה"ב. הציפורים חשבו שמגרש החניה מכוסה השלג הוא מקווה מים. "תאונת העופות החמורה ביותר שראו מימיהם", הגדירו זאת מומחים לחיות בר. כ-1,500 עופות מתו, ורבים אחרים נפצעו.
יתר הכותרות הראשיות
כאמור, כותרות כל העיתונים שאינם "הארץ" עוסקות במינויים חדשים בצה"ל. ב"ישראל היום" וב"מעריב" מתמקדים באלוף פיקוד המרכז החדש, ניצן אלון ("איתות לקיצונים: אלוף פיקוד חדש" ו"המסר של צה"ל למתנחלים: ניצן אלון ימונה לאלוף פיקוד המרכז", בהתאמה). ב"ידיעות אחרונות" מזכירים ראשית לכל את המינוי של שי אביטל לראש מפקדת העומק, תפקיד חדש בצבא (לשון הכותרת: "אלוף פיקוד איראן"), אם כי גם עיתון זה נפתח בסיקור המינוי של אלוף פיקוד המרכז החדש. נושא זה משתלב יפה עם סיכום היממה האחרונה בעימות בין צה"ל לפעילי הימין בשטחים – פינוי, הצתת מסגד נוסף, ובנייה מחדש של מבנים שפונו.
"מפקדת העומק אמורה לסגור פער בשני תחומים משיקים: אחריות קבועה למבצעים הנערכים הרחק מקווי החזית ומיצוי יכולתן של היחידות המיוחדות, שסבלו עד כה מתת-ניצול במלחמות", מסביר אמיר אורן ב"הארץ". "[...] מפקדת העומק, אם תצליח להיבנות ולהתאמן כראוי, תוכל להפעיל 'נבחרת של נבחרות', שתשיג מאסה קריטית בדקירות מפתיעות במרכזי כובד של אויב המסתתר בסביבה עירונית צפופה".
"ניצן אלון מונה לפקד על פיקוד המרכז פשוט משום שהוא הכי מתאים לתפקיד", מבהיר יואב לימור ב"ישראל היום", ומוסיף כי "עיתוי הפרסום, אמש, לא היה נקי כמו המינוי עצמו. לכאן כבר התנקזו כל אירועי השבוע האחרון, ובראשם סטירת הלחי המצלצלת שספג צה"ל בחטיבת אפרים בליל שלישי". גם עמוס הראל ואבי יששכרוף ב"הארץ" כותבים כי אלון מונה "בראש ובראשונה משום שאלון הוא האיש המתאים ביותר למשימה" ומוסיפים: "נדמה שטמון עוקץ מיוחד בידיעה, בעיצומה של הסערה הנוכחית, כי ראשי המתנחלים יידרשו להסתדר מהשנה הבאה עם האיש שאותו האשימו לפני חודשים אחדים בהפגנת 'יחס מוטה נגד ההתיישבות', בעוד בריוני הגבעות מנהלים נגדו קמפיין מגונה של השמצות אישיות". ב"מעריב" כותב עפר שלח כך: "שעות ספורות לפני המינוי אלון לא ידע שיתמנה לאלוף פיקוד מרכז, ויש רגליים לסברה שהמינוי הוחלט בין ברק לגנץ ביממה האחרונה".
כפי שהבטיח אתמול, מסביר הבוקר דן מרגלית במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" כיצד יש להתמודד עם פעילי הימין הקיצוני בשטחים. ובכן, לפי מרגלית, "לטווח המיידי נחוץ טיפול תקיף באכיפת החוק [...] מה בפועל? עדיף שיעלה ביד בני בגין לשכנע את היושבים על אדמות פלסטיניות פרטיות להיפרד מהן. [...] אין צורך במבצע צבאי המעורר זעם וכעס ותמיהה. ברוב המקרים מספיק לנקוט צעדים כנגד ראש משפחה הפולשת לקרקע לא לה. למשל חסימת אשראי בבנק; [...] לטווח רחוק נחוץ לחדול מהריסה קמעונאית. [...] די לממשלה שתמנע הקמת קרוואנים בלתי חוקיים חדשים בשיטה שהיא מעין סיכול ממוקד".
היכן שמופיעות לעיל שלוש נקודות בציטוטים מתוך טורו של מרגלית לא מסתתרים פתרונות מקוריים יותר. מומלץ להעדיף גם השבוע את טורו המקביל של נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות". לא שיש לברנע פתרונות, אבל לפחות הוא יודע לכתוב.
על כרעי תרנגולת
ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מפרסם שחר גינוסר כמה פרטים חדשים על עמותת אם-תרצו, בעקבות עיון בתיק העמותה שברשם-העמותות. על-פי דיווחו, העמותה סיפקה לרשם דיווח על תורמיה בשנת 2008 רק השנה, לאחר שהרשם איים ב"נקיטת אמצעים נוספים נגד העמותה, לרבות פירוקה". ברשימת התורמים שסופקה בסופו של דבר מוזכר שמו של יואב הורוביץ, שהעביר לעמותה 74 אלף שקל. "בישראל יש שלושה אזרחים העונים לשם זה", כותב גינוסר, ומזכיר שאחד מהם הוא מקורבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מי ששימש ראש מטה הבחירות של נתניהו בפריימריז של הליכוד, מועמדו לשעבר של נתניהו לתפקיד יו"ר הרשות השנייה, ומכהן כיום כחבר בוועד המנהל של רשות השידור. "כנראה מדובר בהורוביץ אחר", אמר בתגובה הורוביץ לגינוסר, אך גם שני היואב הורוביצים האחרים בישראל הכחישו שתרמו לעמותה ("אחד מהם חקלאי, האחר רואה-חשבון בסוכנות ביטוח").
מידע חדש התגלה גם בקשר לתרומה שהעניק לעמותה ג'ון הייגי, שאותו מגדיר גינוסר "איש הדת האמריקאי, שאמר פעם ש'היטלר היה חצי יהודי' וגם טען שהפיהרר מילא את רצון האל". בעבר פורסם כי הייגי תרם לעמותה 374 אלף שקל, אך מהדיווח שנמסר לרשם העמותות עולה כי הייגי העביר לעמותה סכום של 761 אלף שקל, "שהיוו את עיקר ההכנסות של אם-תרצו במשך שנתיים". דובר אם-תרצו מסר בתגובה כי "התנועה פועלת כחוק ובשקיפות מלאה" וכן כי "מוטב לבדוק איך מתנהלות עמותות המכפישות את חיילי צה"ל".
אותו הורוביץ מוזכר הבוקר גם בהקשר אחר, של הטענות לפוליטיזציה מטעם לשכת ראש הממשלה ברשות השידור. כמעט בכל העיתונים מדווח הבוקר על דברי השר משה כחלון, שהתבטא לפני כמה חודשים בעד מינויים פוליטיים ברשות השידור. הקלטה של דברי השר הגיעה לידי עיתונאי "מקור ראשון" זאב קם, והוא מפרסם על כך הבוקר ידיעה בעיתון. לצד זאת, מדווחים העיתונים האחרים על ההתבטאות. בין היתר אמר כחלון: "אם אני חושב שאני רוצה לסייע ליהודה ושומרון, מה אתה רוצה לשלוח לי מנכ"ל שמאלני עכשיו? שכל היום יטרפד לי? אתה רוצה להחליט מי יישב שם? שיהיה השמאל, שישים את מי שהוא רוצה. לכן צריך לשים אנשים עם אוריינטציה שלנו. אני באתי ממפלגה פוליטית. אני לא נבחרתי במכרז. אני נבחרתי בבחירות. נבחרתי על-ידי אנשים שמצפים ממני למשהו, וצריך שאנשים שלנו, שחושבים כמונו, יעשו את זה".
ב"ידיעות אחרונות" מדווחים על כך רז שכניק ואיתמר אייכנר בראש עמ' 6 של העיתון. ב"הארץ" מדווחים על דברי כחלון יהונתן ליס, אופיר בר-זהר וגילי איזיקוביץ, בראש עמ' 15 של העיתון. ב"מעריב" מדווחת על כך מיה מנע בראש עמ' 14. קם הכחיש באוזניה שקיבל את ההקלטה מאנשיו של כחלון וטען כי אין קשר בין עיתוי חשיפת ההקלטה למועד הפריימריז בליכוד. בדיווחה נכללת גם תגובה מאת יו"ר הרשות, אמיר גילת, שאומר: "המינוי שלי הוא מינוי מקצועי".
באף אחת מהידיעות אין תגובה של לשכת ראש הממשלה, השר האחראי על רשות השידור. ב"ישראל היום" מסתפקים בפרסום האין תגובה של לשכת ראש הממשלה. כלומר, מתעלמים לחלוטין מהדיווח של קם על דברי כחלון ולא מזכירים במלה אחת את ההתבטאות של השר בשבח פוליטיזציה ברשות השידור.
יחד עם זאת, בשער העיתון נמצא מקום לכותרת "מרכז הליכוד אישר: פריימריז ב-31.1". מתי טוכפלד מדווח על כינוס מפלגת השלטון תחת הכותרת "לליכוד ג'ינגל נהדר, אך לא נצטרך אותו עד 2013", דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרמז כי אין בכוונתו להקדים את הבחירות.
יש מי שחושב אחרת. בטורו הקבוע ב"מוספשבת" של "מעריב" כותב בן כספית על פגישה שנערכה ב-1 בדצמבר בין נתניהו לראשי איפא"ק, ובה למד מהם על סקרי עומק שמראים כי נשיא ארה"ב ברק אובמה צפוי לנצח בבחירות הבאות ולהמשיך לכהונה נוספת.
"אלה היו חדשות רעות לנתניהו", כותב כספית. "הוא יודע שאובמה מתעב אותו ואת מה שהוא מסמל. הוא יודע שדקה אחרי שייבחר מחדש יהיה אובמה נשיא משוחרר מכבלים, נמרץ וצמא נקם, הוא יסיר את הכפפות ויטפל בנתניהו מכל הלב". משום כך, מסביר כספית, נתניהו מעוניין להקדים את הבחירות בישראל לאוקטובר 2012, לפני מועד הבחירות בארה"ב ("חובה להדגיש כי תוכניותיו של נתניהו מועדות לשינויים תזזיתיים, ביטולים של השנייה האחרונה וזגזוגים מבוהלים", מסייג כספית).
"הנשיא לוחם על חייו הפוליטיים, אחד-עשר חודשים ופחות לפני הבחירות", כותב מנגד יואב קרני ב"גלובס". "כמעט כל הונו הפוליטי, או מה שנשאר לו, מושקע בבחירות האלה. ברק אובמה מנהל מסע בחירות מכל מקום, בכל זמן, בכל הנסיבות. הוא עומד על כרעי תרנגולת. [...] ב-2008, האהדה לדמוקרטים במדינות האלה [המתנדנדות] היתה גדולה ב-8% מן האהדה לרפובליקאים. עכשיו ההפרש נמחק כמעט לחלוטין. זה נתון מדהים למדי, מפני שמניותיה של המפלגה הרפובליקאית עמדו בזמן האחרון בירידה בזירה הארצית. וזה נתון חשוב, אולי קריטי. אם פלורידה, אוהיו ופנסילבניה יצביעו נגד אובמה, הוא לא יהיה הנשיא הבא, יהיה הפרש נצחונו בניו-יורק ובקליפורניה אשר יהיה".
ענייני תקשורת
אופיר בר-זהר מדווחת ב"הארץ" כי השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ מתנגד להצעת החוק שתמנע באופן גורף חשיפת חומרי חקירה. יובל יועז כתב אתמול ב"גלובס" כי הדעות במשרד המשפטים בנוגע לחוק חלוקות. לפי דיווחו, פרקליט המדינה, משה לדור, מתנגד, בעוד שהמשנה ליועץ המשפטי לעניינים פליליים, רז נזרי, והמשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, שי ניצן, תומכים בקידום ההצעה.
יועז מזכיר כי השבוע נערך כנס של בכירי משרד המשפטים והמשטרה כדי לשמוע מנציגי כלי תקשורת את עמדתם ביחס להצעת החוק. בין המשתתפים, כתבים ופרשנים לענייני משפט ועורכים ראשיים של כלי תקשורת. "אחת המסקנות שעלו במהלך הכינוס", כותב יועז, "היא שהדוגמאות שהביאו אנשי מערכת אכיפת החוק כדי להמחיש את הבעיות שהתגלעו בסיקור פרשות פליליות מסוימות הן כולן דוגמאות של תיקים של פוליטיקאים או סלבריטאים. [...] 'צריך לומר בצורה ברורה', אמרו העיתונאים בכנס, 'מדובר בהצעת חוק להגנתם של אהוד אולמרט ואביגדור ליברמן. זו לא הצעה שבאה להגן על האזרח הקטן ברחוב, כי על האזרח הקטן ברחוב התקשורת לא כותבת'".
במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" כותב מוטי גילת על רשמיו מהכנס. "גם סגלוביץ וגם וינשטיין הבינו שהחוק הזה לא ישרת את המלחמה בפשע. שהוא לא יגן בהכרח על האזרח הקטן. שגם הוא ישרת בעצם בעיקר נבחרי ציבור, מפורסמים מיוחסים ובעלי הון שסרחו – אנשים שמסוגלים להגן על עצמם בקלות באמצעות צבא שלם של דוברים". גם מאמר המערכת של "הארץ" מוקדש להצעת החוק ומסביר שיש לסכלה.
"עוד רבות יסופר וייכתב, לא רק בעיתונים, על מעללי נתניהו מהשבועות האחרונים", כותב בן כספית בטורו ב"מעריב". "על האנרגיה האדירה שהוא משקיע כדי לסגור ערוץ טלוויזיה בישראל כדי לפגוע, אישית, בעיתונאים שמעזים לבקר את התנהלותו". ב"דה-מרקר" מתפרסמת כתבה מאת נתי טוקר, שבילה בימים האחרונים בקרב עיתונאי ערוץ 10. "יש פה הוראה ישירה מראש הממשלה", אומר לו אורי רוזן, מנכ"ל חברת החדשות של הערוץ. "מעטים הנושאים שמוטלת עליהם משמעת קואליציונית בוועדות הכנסת", מוסיף הכתב הפוליטי נדב פרי.
במוסף "השבוע" של "הארץ", המוקדש ל"אביב הערבי", כותבת יעל לביא על חוויותיהן של עיתונאיות בסיקור האירועים מהעולם הערבי. עקיבא אלדר מדווח ממתחם רשת אל-ג'זירה בקטאר.
ב"ישראל השבוע" מדווחת קסניה סבטלוב על גורלם של עיתונאים ברוסיה תחת משטרם של פוטין ומדבדב.
ליאורה גולדנברג-שטרן מדווחת במדור הרכילות במוסף "סופשבוע" של "מעריב" כי אודי סגל עתיד להחליף את אהרון ברנע בתפקיד כתב חברת החדשות של ערוץ 2 בוושינגטון.
במדור "7 דברים ש" המתפרסם ב"מוסף הארץ" מונים הבוקר "7 דברים שחשוב לשאול את רפי רשף עם סגירתו של ערוץ 10": "1. תחושות? 2. ו... איך הרגשת? 3. כָּאַב? 4. אז א... מה הצעד הבא? 5. ואשתך? 6. שאלת? התלוננת? דיברת עם מישהו? 7. ומה הם ענו?".