כלי שחמט (צילום: Amy Pepper, רישיון CC BY-NC-ND 2.0)
משהו סקסי ושובה
"הצעקות הידהדו בין כותלי החניון הריק. קריאות נואשות, מבוהלות", כך נכתב הבוקר בפתח הידיעה שעיתון "ידיעות אחרונות" מציע לקוראיו להתחיל איתה את הבוקר – הידיעה הפותחת בכפולה הפותחת. "אחד ממעשי הפשע השפלים שנראו לאחרונה", נכתב בידיעה המקבילה ב"מעריב". "אלימות חולנית בלב תל-אביב", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "ישראל היום".
הנה עוד כמה ציטוטים מהעמודים הראשונים של הטבלואידים: "פחדנו נורא"; "אימה בחניון"; "אלימות בכל פינה"; "גל האלימות"; "אלמוני חמוש בסכין"; "התעללות שלקוחה מסרטי אימה"; "אונס חולני במרכז העיר"; "אילץ אותם באיומי סכין לקיים יחסי מין"; "פחד מסביב לשעון"; "מארב מתוכנן היטב"; "כאן הם נכלאו ונאנסו"; "רצח לאחר ויכוח עסקי"; "אלימות בצהרי היום"; "רצח בגלל 1,000 שקל"; "נרצח בגלל ויכוח על טלפון"; "הוא רצח אותו מול העיניים שלי"; "הוא מת לי בידיים".
ביום חמישי האחרון פורסמה ב"הארץ" ידיעה מתורגמת מ"לה-מונד" על מחקר חדש שמנסה להסביר מדוע חשיפה לאימה ומוות בשידורי טלוויזיה מעלה את הדחף לרכוש מוצרי צריכה. "על-פי תיאוריית ניהול האימה, העומדת בבסיס המחקרים הללו, החרדה הנגרמת לנו דוחפת אותנו להזדהות עם הערכים של התרבות שלנו", הוסבר. "היות ובעידן המודרני הצריכה הפכה לחלק מתרבות המערב, ככל שסכנת המוות מרחפת מעל ראשנו, כך תגבר הנטייה שלנו לצרוך".
בעמודים המוקדשים לאימה ורצח בטבלואידים מופיעות הבוקר מודעות המקדמות את בנק דיסקונט, חברת הביטוח 9,000,000, מכונית מתוצרת אופל ומכונית מתוצרת אינפיניטי. הקוראים מקבלים אימה ודם, המפרסמים מקבלים צרכנים להוטים – כולם מרוויחים.
"חמש עונות מוצלחות של 'דקסטר', הרוצח הסדרתי האהוב ומכמיר הלב של רשת שואו-טיים (אצלנו משודרת ביס), נדרשו לרשתות הטלוויזיה האמריקאיות, השמרניות ברובן, כדי להפנים את העובדה: יש משהו סקסי ושובה בעולמם הפנימי והמדמם של רוצחים סדרתיים", מדווחת חגית גינזבורג במוסף "ז'ורנל" של "מעריב". "בימים אלה, בעוד דקסטר כבר מצטלם לעונתו השישית, מגבשות הרשתות האמריקאיות את לוח השידורים שלהן לסתיו 2012, ומסתמן שבתוך ערימת הסיטקומים שעומדת להציף את המסך, יבלטו גם כמה סדרות בכיכובם של רוצחים סדרתיים חדשים-ישנים".
בדיווח של "ישראל היום" על מעשה האונס שאירע במהלך סוף-השבוע מובלטת העובדה כי החשוד במעשה הוא "בן מיעוטים". הביטוי מופיע בכותרת המשנה לראשית, בכותרת המשנה לידיעה בכפולה הפותחת, ובפסקה הראשונה של הידיעה [אבי כהן]. ב"ידיעות אחרונות" התוקף מוגדר "אלמוני". בכותרת המשנה לראשית מוזכר כי לדברי הקורבנות היה לו "מבטא ערבי". ב"מעריב" לא מובלט מוצאו של החשוד במעשה. בפסקה החמישית של הידיעה [אבי אשכנזי] נכתב כי לדברי הקורבנות, לתוקף "היתה חזות מזרחית ומבטאו הורגש". בידיעה מאת יניב קובוביץ, המתפרסמת בתחתית עמ' 4 של עיתון "הארץ", לא מוזכר כלל כי המשטרה חושדת שהתוקף היה "בן מיעוטים". החשוד מכונה "גבר זר" בלבד.
"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" משלימים בטורים אישיים את הדיווחים על רגעי האימה. ענת מידן, פרשנית "ידיעות אחרונות" לענייני אמהות ורגש, מורה לקוראיה כיצד לחוש: "אסון רודף אסון, המציאות מתעוותת אל מול העיניים. הכעס, התסכול ובעיקר תחושת חוסר האונים ממלאים את הלב". למידן גם הצעה: היא קוראת לא להסתפק בשיגור גדודי שוטרים לחניונים ולגנים ציבוריים לימים אחדים, ודורשת גיוס של מערכת החינוך "בכל כוחה" ושיגור גדודי שוטרים לחניונים ולגנים ציבוריים באופן קבוע.
ב"ישראל היום" מתפרסם טור מאת ניצב (בדימוס) דוד צור, לשעבר מפקד מחוז תל-אביב במשטרה, הממליץ להגביר את הנוכחות המשטרתית וליישם מדיניות של "אפס סובלנות". בטור צד שמתפרסם בכפולת העמודים הפותחת מובאים ציטוטים שליקטה מיטל יסעור-בית-אור מפי תושבי העיר אשדוד, שהתבקשו לענות על השאלה "איך מגבירים את הביטחון ברחובות?". אלכסנדרה קנוב השיבה: "חינוך הוא הפתרון". נסים ארביב השיב כי יש להכביד את הענישה. ג'ני קטן המליצה לעודד את בני-הנוער למצוא תעסוקה. רותי שלום המליצה "להשקיע בחינוך ולהגדיל את המשטרה". תאיר ציון הציעה "הרצאות בנושא האלימות בבתי-הספר". אודי גלם המליץ על "נוכחות של מצלמות אבטחה ונוכחות של משטרה".
גם לפרשן הבכיר של העיתון, דן מרגלית, הצעה. ביום שישי האחרון כתב מרגלית במדורו הקבוע במוסף "ישראל השבוע" על מה שכינה "החוק למניעת אלימות". לפי הצעתו, "אדם אשר יישא על גופו סכין ללא רישיון החל מרדת החשיכה יהיה צפוי לחמש שנות מאסר. שוטר מוסמך לערוך חיפוש על גופו של כל אזרח, ובלבד שאדם נוסף יהיה נוכח במהלכו. מי שיימלט מחיפוש חוקי, יראו בו מי שנשא סכין על גופו, ועונשו יהיה בהתאם".
מה שעומד על הפרק
הכותרת הראשית של עיתון "הארץ" אינה עוסקת באלימות. "ביקורת גוברת על מינוי שפירא למבקר המדינה", נכתב מעל תמצית ידיעה מאת ארי שביט. "במערכת הפוליטית גוברת המתיחות לקראת ההצבעה מחר על בחירתו של מבקר המדינה החדש", כותב שביט. "עד לפני שבוע נדמה היה שהמאבק הוכרע. קואליציה רחבה של חברי-כנסת (שבמרכזה אנשי ליכוד, קדימה וישראל-ביתנו) תמכה במינויו של השופט המחוזי יוסף שפירא. ואולם לפני עשרה ימים החליט המשנה לנשיא בית-המשפט העליון אליעזר ריבלין להתמודד נגד שפירא. באופן מפתיע, מועמדותו של ריבלין זוכה כעת לתמיכה בלתי מבוטלת במפלגות הקואליציה והאופוזיציה כאחת".
בעמ' 6 של העיתון מוסיף שביט טור פרשנות, המסביר למי שלא הבין את הרמזים מהידיעה החדשותית מיהו המועמד המועדף מבין השניים. "השופט יוסף שפירא איננו אדם בלתי ראוי", כותב שביט על דרך השלילה הכפולה, אך בהמשך מבהיר כי "ההבדל בין שפירא לריבלין הוא כמו ההבדל בין פיאט למרצדס". לדברי שביט, הבהול תמיד, "36 השעות הקרובות הן 36 שעות קובעות. מה שעומד על הפרק אינו רק מבקר המדינה, אלא פניה".
"המועמד המוביל, שצפוי להיבחר, הוא שופט בית-המשפט המחוזי בירושלים יוסף שפירא", קובע צביקה ברוט ב"ידיעות אחרונות". "[...] בכנסת מעריכים כי ייתכן שהשופט ריבלין יסיר את מועמדותו ברגע האחרון. עם זאת, כמה מהח"כים סיפרו על לחצים שמופעלים עליהם כדי להעביר את תמיכתם לריבלין". מידע זהה על המועמד הצפוי להיבחר והלחצים שמופעלים על חברי-כנסת מתפרסם בידיעה מאת נועם שרביט ואריק בנדר ב"מעריב". בשני המקרים לא מוזכר אם הלוחצים על הח"כים הם אנשי מחלקת המכירות של "הארץ". בידיעה של "מעריב" מצוטטים "מקורביו של שפירא", שאומרים: "מי שחושב שבגלל שגורם מסוים נתן יד לבחירתו הוא יירתע מביצוע הפעולות הדרושות ליצירת ביקורת נחושה, פשוט טועה".
מחאה 2012
"הארץ", "ישראל היום" ו"מקור ראשון" מפנים מקום בשעריהם לדיווח על הפגנות שנערכו אתמול ברחבי הארץ. "מחאה, דור 2.0: העם דורש כל מיני דברים", נכתב מתחת לתצלום [מוטי מילרוד] המתפרסם בראש עמוד השער של "הארץ". בתצלום נראה מפגין אוחז בשלט הקורא "האביב העברי". "אלפים הפגינו בתל-אביב, בירושלים ובחיפה", נכתב בכותרת הגג. כל עמ' 3 בעיתון מוקדש לנושא. גדעון לוי מדווח בהרחבה יחסית על רשמיו מהפגנה שהתקיימה אתמול בתל-אביב. "מה שהחל בקיץ 2011 כתנועת אוהלים קטנה וממוקדת מטרה, שקמה כדי להוריד את מחירי הדיור, התגלה בקיץ 2012 כאוסף אינסופי של ארגונים וארגונונים, קואליציה מוזרה של אינטרסים ואג'נדות, חלקם נוקבים וחלקם תמהוניים, כמה מהם רוחניים, שלא מצאו לעצמם (עדיין) את הקו המשותף", קובע לוי.
"המחאה חזרה – רק אלפים באו", נכתב על רקע תצלום [גדעון מרקוביץ] של כיכר רבין, ריקה ברובה, שמתפרסם בתחתית שער "ישראל היום". בעמ' 9 מדווחים יעל ברנובסקי, יורי ילון, גדי גולן ודניאל סיריוטי כי "כ-5,000 מפגינים התכנסו בכיכר רבין בתל-אביב ועוד כמה מאות בערים נוספות, כדי למחות נגד יוקר המחיה והמציאות הפוליטית החדשה בישראל". כותרת הידיעה: "המחאה חזרה לרחוב – בקטן".
בראש עמ' 10 של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעת תצלום על ההפגנות אתמול. תחת הכותרת "אלפים ברחובות" מדווחים תלם יהב, דני אדינו אבבה, ליאור אל-חי, גד ליאור ובנימין טוביאס על הקריאות שנשמעו אתמול ברחובות הערים. הטקסט נפתח בשאלה, "האם המחאה החברתית מחממת מנועים לקראת הקיץ?". בתצלום הנלווה [חיים צח] בולטים שני שלטים. האחד, של תנועת חד"ש, קורא: "כשהממשלה נגד העם העם נגד הממשלה". האחר, מעשה יד, קורא: "מדינת רווחה עכשיו!".
ב"מעריב" מופיע הדיווח הקודר ביותר על ההפגנות. "אכזבה למארגני ההפגנות", נכתב בתחתית עמ' 14 של העיתון. "3,000 איש בלבד הגיעו לעצרת בתל-אביב", לשון הכותרת. בכותרת המשנה נמסר: "נוכחות דלה יחסית נרשמה גם באירועי המחאה בחיפה ובירושלים". יובל גורן, נתיב נחמני, יוני הללי ואורי בינדר חתומים על טקסט הידיעה, שאינו חד-משמעי כמו הכותרות שלו.
"מעריב" נמנה עם קבוצת אי.די.בי
במדור "שוק ההון" במוסף "עסקים" של "מעריב" מתפרסמת הבוקר ידיעה מאת איתן טפירו תחת הכותרת "אי.די.בי הודיעה על רכישה עצמית, ואגרות החוב זינקו ב-4%-18%". לפי הדיווח של טפירו, קבוצת אי.די.בי הודיעה שתרכוש אגרות חוב בסכום כולל של 100 מיליון שקל, וכתוצאה מכך עלו ביום חמישי סדרות האג"ח של החברה. בסיום הידיעה מובהר כי "מעריב" נמנה עם קבוצת אי.די.בי.
במדור "השוק" של "כלכליסט" מדווח גולן חזני בהרחבה על המהלך של נוחי דנקנר. "אי.די.בי רכש אג"ח של עצמה ב-50 מיליון שקל", נכתב בכותרת הידיעה. "רכישות האג"ח העצמיות יצאו כאמור לדרך ביום חמישי והביאו להתאוששות מהירה של הסדרות, במחזורים גבוהים", כותב חזני. בידיעה מצוטט "גורם בכיר המקורב לאי.די.בי", שאמר: "כל האג"ח של אי.די.בי ייפרעו במועדם וכסדרם. יש הרבה כסף בקופות החברות, אנחנו עומדים בכל הקובננטים להלוואות, ואין שום סיכון לפירעון מיידי. אין מצב שנוחי דנקנר ילך להסדר חוב או יבצע תספורת".
ב"דה-מרקר" לא מדווח הבוקר על המהלך של דנקנר ותגובות השוק. בשונה ממתחריו, עיתון כלכלי זה מופיע בימי שישי בבוקר. במדור החדשות המצומצם שנכלל בגליון יום שישי החדש (גיליון שמאחד את "דה-מרקר" עם מוספו השבועי "מרקר ויק"), דיווח רם עוזרי על הודעת הרכישה העצמית וההתאוששות של אגרות החוב. הידיעה פורסמה בתחתית עמ' 31 של העיתון.
כתבת השער ב"דה-מרקר" של יום שישי האחרון, מאת חגי עמית, נשאה את הכותרת "16 מנהלים, 8 שנים, 600 מיליון שקל". כותרת המשנה תימצתה את הכתבה כך: "תשע שנים לאחר שנרכשה על-ידי נוחי דנקנר, חוזרת אי.די.בי אחזקות קרוב מאוד לשוויה ביום חתימת העסקה. אלא שבדרך היא הספיקה להוסיף שמות רבים לרשימת האלפיון העליון". בבלוג "מדידות מה-BuySide" הפנו את תשומת לב הקוראים לתגובה החריגה שנתנה קבוצת אי.די.בי לכתבה של עמית: "מדובר בכתבה פופוליסטית שאין בה כל ערך כלכלי או חדשותי וכל מטרתה היא לגרום נזק לקבוצה".
משחק המלכים
בכל העיתונים, למעט "מעריב", מדווח על אליפות העולם בשחמט המתנהלת בימים אלה במוסקבה, בין אלוף העולם ההודי וישוונאתן אנאד לישראלי בוריס גלפנד. הדיווח המפורט והנלהב ביותר מתפרסם ב"הארץ" (גולשי אתר "הארץ" זוכים לדיווח ציוצי טוויטר בזמן אמת מאולם התחרות).
אלי שווידלר מדווח כי "אין כל ספק שהרעיון המקורי של אנדריי פילאטוב, נותן החסות העיקרי של הדו-קרב, לקיים את התחרות בגלריית טרטיאקוב לאמנות, הצליח מעל למצופה. במקביל לאפשרות לצפות ביצירות האמנות של גדולי הציירים הרוסים, חובבי שחמט גודשים עד אפס מקום את אולם התחרות. הם מקבלים אוזניות, יושבים שעות בשקט מופתי ומקשיבים לפרשנות של רבי-אמנים ברוסית ואנגלית. עניין של תרבות הספורט, במדינה שמכבדת את המשחק האינטליגנטי, משחק המלכים, ללא קשר שבין המתמודדים אין אזרח מקומי". לפי שווידלר, כאשר התברר למתמודדים כי 19 מתוך 24 המהלכים של המשחק הראשון כבר הופיעו בעבר במשחק בין מחשבים, הגיב אנאד במלים: "תמיד ידעתי שלמחשבים אין מה לעשות בחיים".
תמונה שונה של התחרות מצייר דימיטרי פרוקופייב, שליח "ידיעות אחרונות" לאירוע. "המארגנים קיוו להתעניינות גדולה והזמינו את הקהל לשחק בחצר המוזיאון מול רבי-אמנים שמכבדים בנוכחותם את האירוע", הוא כותב, "אלא שלפחות ביומיים הראשונים, השחמטאים הבכירים יכולים לשבת בנחת ביציע ולצפות בתחרות: אף אחד לא הגיע כדי לשחק נגדם. גם היציעים של אולם התחרות, שבו 390 מקומות בלבד, לא היו מלאים, למרות שהכניסה חינם. ישבו שם לצדי כ-300 איש, רבים מהם עיתונאים, כמה עשרות תיירים בבגדים אקזוטיים – וכמעט אף אחד מתחת לגיל 40. זה מסמל את מצבו המעט עגום של השחמט כספורט עממי ברוסיה".
הצעה: דו-קרב שחמט בין שווידלר לפרוקופייב. המנצח יכריז על מצב הרוח ומספר הצופים בתחרות.
לרונן דורפן, שליח "ישראל היום" לתחרות במוסקבה, אין מקום נרחב לדווח על אופי קבלת הפנים של הקהל המקומי. התוצאה במשחק, אגב, היא 1:1. בפני המתמודדים עוד עשרה משחקים. יואב קרני (המזויף) צייץ הבוקר כך: "שתֵי מדינות שזָכו לעצמאות מבריטניה ב-1948, שתי מדינות תמימוֹת וּמוקפות אויבים (בעיני עצמן), שתי מעצמות טכנולוגיות (בעיני עצמן, או לא כל-כך). אליפות העולם בשֵחמָט היא אל נכון קרב לוּדָרים אישי בין וישוָאנתן אנאנד ובין בוריס גלפנד. אך מפתֶּה, כה מפתה, לראוֹתם כִמייצגים אומות שלמוֹת".
בשולי החדשות
בשערי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מתפרסמים תצלומים ממשחק כדורסל שנערך בסוף-השבוע במצפה-הילה בין ותיקי קבוצת מכבי תל-אביב ובין גלעד שליט וכמה מחבריו ליישוב. ידיעות נרחבות על המשחק מתפרסמות בכפולות האמצע של שני העיתונים. בשני הדיווחים מוזכר כי המשחק הסתיים בתיקו 43. לפי הדיווח של גואל בנו ב"ידיעות אחרונות", מארגני המשחק החליטו כי לא ישרקו לסיומו עד אשר יגיעו הצדדים לתיקו.
"שמתם לב, אגב, לשינוי הבולט, ולא לטובה, ברמת החתיכות הגברית במשדרי החדשות", תוהה מנחם בן ב"מעריב". לבן מדור קבוע בשם "פותח שבוע", המתפרסם מדי יום ראשון במוסף "המגזין" של העיתון.
יוסי יהושוע מדווח בעמ' 12 של "ידיעות אחרונות" כי בניית "הבור החדש בקריה" תופסק, לאחר שהושקעו בו עשרות מיליוני שקלים, וזאת בשל חוות דעת שלפיה המבנה יקרוס במקרה שיפגעו בו טילים כבדים ומדויקים.
איתמר אייכנר מדווח בעמ' 23 של "ידיעות אחרונות" כי שגריר יפן בישראל הגיש מחאה חריפה למשרדי החוץ והביטחון משום שבמהלך ביקור של סגן שר ההגנה היפני בקריה בתל-אביב אסרו אנשי הביטחון במקום על שניים מנהגי השגרירות היפנית, ערבים-ישראלים תושבי יפו, לצאת ממכוניותיהם כדי לקנות לעצמם אוכל. לפי הדיווח, נהגים ישראלים-יהודים שלקחו חלק באירוע וכן נהגים אזרחי הפיליפינים הורשו לצאת ממכוניותיהם ולרכוש לעצמם אוכל.
ידיעת תקשורת אחת
מיה מנע מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי הרשות השנייה הורתה לחברת אור-סיטי נדל"ן לשנות תשדיר פרסום המכריז כי "19 הקומות הראשונות כבר נחטפו", בעוד שתוכנית בניין העיר באזור שבו מוקם מיזם הנדל"ן מאפשרת בניינים בני שמונה קומות בלבד.