טרמפיסטים
"צה"ל נערך להפגנות המוניות בגדה", מדווח אנשיל פפר בכפולה הפותחת של עיתון "הארץ". ביתר דיוק, כותרת דיווחו היא: "אחרי המהפכות: צה"ל נערך להפגנות המוניות בגדה". המהפכות הן אלו שהתרחשו לאחרונה בטוניסיה ובמצרים.
על-פי דיווחו של פפר, "בפיקוד המרכז ואוגדת יהודה ושומרון עוקבים בשבועות האחרונים מקרוב אחר המתרחש במדינות ערב והמזרח התיכון, ומעדכנים את התוכניות להתמודדות עם התקוממות עממית לא אלימה בשטחים הפלסטיניים". פפר מדווח כי אחד הלקחים של צה"ל מההפגנות בעולם הערבי נוגע לצורך לעקוב לא רק אחר יוזמות של ארגונים פלסטיניים מוכרים, אלא גם אחר המתרחש "בשכבות חברתיות אחרות, ובמיוחד מסרים העוברים דרך האינטרנט באתרים חברתיים כמו הפייסבוק".
מקורות צבאיים מוסרים לפפר כי חיילי צה"ל לא יפעלו כדי למנוע הפגנות לא אלימות של פלסטינים, כל עוד המפגינים לא ינסו לחדור להתנחלויות שהקימה ישראל בשטחי הגדה. על-פי פפר, "בקרב קצינים בכירים, ששירתו ומשרתים ביהודה ושומרון, שוררת זה זמן מה התחושה שאין תשובה אפקטיבית למצב של התקוממות עממית ברשות הפלסטינית. קצין בכיר המשרת כיום בגזרת יהודה ושומרון אמר לפני כמה שבועות כי 'אין לנו מה לעשות אם יקרה כאן משהו כמו שקרה בטוניסיה'".
הקוראים המודאגים מתבקשים להירגע. לצד אי-היכולת של הצבא הישראלי להתמודד עם מחאה בלתי אלימה מצד המוני פלסטינים, פפר מדווח כי "ההערכה היא שהסיכויים שהתקוממות כזו תהיה לא-אלימה – קטנים".
אדם המכונה "קצין בכיר" אומר לכתב "הארץ" כי "קשה להאמין שבמצב של התקוממות, לא יהיו ארגונים שייקחו על זה טרמפ וינסו לפגוע בצה"ל, ולכן זה לא יהיה מצב דומה למצרים", ואילו קצין אחר מעריך כי "כרגע אנחנו לא מזהים רמת חיכוך כזאת, האוכלוסייה כאן עדיין עייפה משנות האינתיפאדה השנייה".
"שקט מטעה", מגדיר זאת אמיר אורן במאמר המתפרסם במדור הדעות של "הארץ". "העדרם של הסימנים המעידים אינו יכול ללמד מה לא יקרה", הוא מוסיף. "ההתפתחויות אינן רציפות-קו; הן דומות יותר לדריכת קפיץ שסופו להשתחרר באחת". לדבריו, "מחמוד עבאס וסלאם פיאד, ואם לא הם, הצעירים האלמונים (עדיין) בשטח שיניפו את נס המרד וינהיגו את האתגר הבא לישראל, יתפתו עוד יותר לנהוג כך בעוד כחצי שנה". תאריך היעד, על-פי אורן, הוא סוף אוגוסט ותחילת ספטמבר – המועד שבו יתקיימו הדיונים באו"ם על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67'.
"די בהפגנות עממיות, בתהלוכות המוניות ובהתגרויות אלפים ורבבות לנוכח מצלמות העולם [...] צה"ל ניצח את הטרור הפלסטיני, אך מאז חלפו חמש-שש שנים וצמח נוער שלא ידע על בשרו את מבצע חומת-מגן ונגזרותיו. רישומו של הכוח נשחק. בתקופה דומה עברה מצרים מתבוסת ששת-הימים ליוזמת יום-הכיפורים".
"משהו מתרחש בימים אלה בזירה המדינית, אבל מה?", פותח דן מרגלית את טורו ב"ישראל היום". "אפשר לעסוק בניחושים בלי שאיש יידע אלא אם הוא נמנה עם חוג מקורביו הצמוד ביותר של בנימין נתניהו". מרגלית, שכנראה אינו נמנה עם חוג מקורביו הצמוד ביותר של ראש הממשלה, אינו מנחש ומסתפק בהבחנה כי "לקראת ההכרעה המדינית הקשה מעוניין נתניהו ליצור אווירה של איזון. הן כלפי דעת הקהל בארץ, הן כלפי ממשלות ידידותיות זרות".
"בכיר אירופי: לא נתמוך בהכרזת עצמאות פלסטינית חד-צדדית", קוראת הכותרת הראשית של "מקור ראשון". אריאל כהנא מדווח כי "דיפלומט מערבי המעורה במגעים לקראת כינוס הקוורטט" טוען שמדינות אירופה עסוקות כיום בעיקר במתרחש בלוב, וכי לא צפוי שינוי בעמדה העקרונית של האיחוד שלפיה אין לתמוך במהלכים חד-צדדיים של ישראל או הפלסטינים.
בכל העיתונים תצלום של נתניהו בעת סיור בבקעת הירדן, שבמהלכו הדגיש את חשיבות השליטה הישראלית באזור. נתניהו נראה בתצלומים (משה מילנר, לע"מ) כשהוא מוקף חיילות צה"ל.
סחבק, דוגרי, סבבה
"המלחמה של פואד", קוראת הבוקר הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", בעקבות הידרדרות במצבו של ח"כ בנימין בן-אליעזר. זה כמה ימים שהוא מאושפז במחלקה לטיפול נמרץ בבית-החולים אסף הרופא בשל דלקת ריאות. אתמול הורדם והחל להיות מונשם.
גם הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת אך ורק למצבו של ח"כ בן-אליעזר, וזאת תחת הכותרת "הבולדוזר נלחם על חייו". הכינוי שדבק בו בשל יכולתו לבצע משימות קשות – "הבולדוזר" – פותח בידיעה מאת יובל קרני רשימה ארוכה של מחמאות: "הפוליטיקאי האהוב והאהוד, הסחבק הישראלי, סמל לכנות ולישירות, 'אני דוגרי', הוא אוהב להגיד".
קרני מצטט מדברי הרופאים ("מצבו הקליני ממשיך להיות יציב") ומדברי מקורביו ("אנחנו באמת מודאגים וחוששים לחייו"). כמו כן, מביא כתב "ידיעות אחרונות" ציטוט מפי עמיתו של בן-אליעזר לסיעת העבודה: "זה היה חודש ארור. פואד דעך. משהו בו כבה. פתאום היתה בו איזו פסימיות". המשמעות ברורה – רמיזה לנטישת ברק את מפלגת העבודה, נטישה שלגביה הודה פואד בפה מלא כי "לא היה בסוד העניינים". זכות התגובה ניתנת לשר הביטחון אהוד ברק, שמקורביו יודעים למסור בשמו כי בימים האחרונים "שוחח כמה פעמים עם מנהל בית-החולים אסף הרופא ועם רופאיו כדי לדרוש בשלומו [של בן-אליעזר]".
"רפואה שלמה ומקווה שיהיה בריא במהרה", כותב ארז מרחובות, אחד מכמה טוקבקיסטים שאיחלו אתמול החלמה לבן-אליעזר באתר ynet, ומצוטטים הבוקר ב"ידיעות אחרונות". "פואד, החלמה מהירה!", מאחלת טוקבקיסטית נוספת בשם מיארה תמר. "רפואה שלמה, פואד", מאחל איתן הבר, שאינו טוקבקיסט מזדמן, אלא בעל טור ופרשן מהבכירים שיש ל"ידיעות אחרונות" להציע.
טורו של הבר מתפרסם אף הוא בכפולת העמודים הפותחת של "ידיעות אחרונות", לצד אסופת הטוקבקים, ובתוכו גם המשפט הבא: "'פואד' נחשף [כנראה צ"ל "נחשב"] במשך השנים לשועל פוליטי, חתול שקיפץ ללא הרף ממשבר למשבר, מהישג פוליטי אחד לשני. האיש ידע את סוד הפוליטיקה הקטנה, זו שמתחילה (ולעתים גם נגמרת) ברחוב, בלחיצת היד, בקריצת העין. ה'סחבק' של הפוליטיקה הישראלית. האיש שכולו 'סבבה'".
דן אבן, מזל מועלם וגילי כהן מדווחים לקוראי "הארץ" על מצבו של בן-אליעזר. בדיווחם מזדהה ח"כ דניאל בן-סימון בשמו כשהוא אומר כי הוא "ממש מרגיש שיש קשר בין מבצע החיסול הפוליטי של פואד לבין העובדה שהוא עכשיו במצב מאוד קשה. מי שרקח את המזימה הזאת היה צריך לדעת מה יכולה להיות התוצאה, ושבסוף המזימה יש בני-אדם שלחלקם יש לב חזק, ולחלקם חלש, וכולם ידעו שלפואד יש לב חלש".
לצד תגובת מקורבי ברק, שדומה לזו שהופיעה ב"ידיעות אחרונות", מתפרסמת ב"הארץ" גם תגובת מקורביו של השר שלום שמחון, שאף הוא נטש את מפלגת העבודה לטובת סיעת העצמאות, וירש את בן-אליעזר בתפקיד שר התמ"ת: "הדברים אינם ראויים לתגובה. עצם פרסומם או אמירתם עשוי להיות עילה לתביעת לשון הרע".
בעיתון "הארץ" אין טוקבקים ואין איתן הבר, אך כתבי העיתון משלבים בידיעתם את המשפט הבא: "הקשרים הבלתי אמצעיים שטיפח בכל פינה בפוליטיקה הישראלית, הגישה הבלתי פורמלית, הישירות וחוש ההומור הבריא, הם שמשווים לבן-אליעזר תדמית ססגונית".
המלה "סחבק" אינה כלולה גם בידיעה [מתי טוכפלד, זיוה מוגרבי-קובני ושלמה צזנה] המתפרסמת ב"ישראל היום" ועוסקת במצבו של בן-אליעזר. יחד עם זאת, בידיעה משולבת תגובת בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, שאומר: "אני אוהב מאוד את בן-אליעזר, הוא יהודי יקר ואני מאחל לו בריאות ורפואה שלמה".
בנוגע לידידו של בן-אליעזר, שליט מצרים לשעבר חוסני מובארכ, סמדר פרי מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי מנהל הנכס שבו שוהה מובארכ בשארם א-שיח' אמר אתמול כך: "כשהגעתי ראיתי שהוא מגדל זקן, ופניו האפירו".
ענייני חוץ
"אם גינגריץ' ייבחר, יעביר מיד את השגרירות לירושלים", קוראת כותרת ב"ישראל היום". בועז ביסמוט מדווח כי "גינגריץ' הופיע בדה-מוין במדינת אייווה, במפגש עם תומכי מפלגתו [...] הוא פירט בפני הנוכחים ארבעה צעדים ראשונים, צווים נשיאותיים, שלדעתו כל נשיא חדש שייבחר צריך לעשותם. [...] לדבריו, על ארה"ב לכבד את הבחירה של מדינה ריבונית לגבי זהות בירתה, כשהכוונה היא לישראל – כמדינה ולירושלים כבירתה. יצוין כי לפני מספר שבועות, בראיון שהעניק ל'ישראל היום', הביע גינגריץ' תמיכה מלאה בקיום ההתחייבות האמריקאית בנושא".
לניאו-שמרנים הישראלים כדאי לזכור כי בארה"ב, כמו בישראל, לעתים הבטחות לחוד ומציאות לחוד. נטשה מוזגוביה מדווחת ב"הארץ" כי "המשפטים הצבאיים של החשודים בטרור המוחזקים במתקן המעצר בגואנטנמו שבקובה יחודשו לאחר הקפאה של שנתיים, בעקבות צו שהוציא השבוע נשיא ארה"ב, ברק אובמה". על-פי ה"וושינגטון פוסט", הצו של אובמה יאפשר מעצר תמידי של האסירים במתקן. צו זה עומד בניגוד להבטחתו של אובמה לפני היבחרו לנשיאות כי יסגור את מתקן המעצר.
יעל גרינפטר מדווחת ב"הארץ" כי על-פי סקר שערך העיתון "לה-פריזיין", מנהיגת מפלגת הימין הקיצוני מרין לה-פן מובילה במירוץ לבחירות לנשיאות צרפת, שיתקיימו ב-2012, ועשויה לנצח את מתחריה בסיבוב הראשון.
גניבת קרדיט
"התוכנית של ראש הממשלה לאשר הקמת אלפי יחידות דיור חדשות עוררה תגובות בעד, ונגד", נכתב בפתח כותרת משנה לידיעה מאת חזי שטרנליכט, המתפרסמת בכפולה הפותחת של "ישראל היום". זהו נוסח מאוזן, בהתאם לעיקרון מס' 3 של העיתון, אך לא נוסח מדויק במיוחד. התגובות בעד הופיעו בעיקר ב"ישראל היום", ומופיעות בו גם הבוקר. התגובות נגד – בכל יתר כלי התקשורת ומפי רובם של המומחים בתחום הבנייה.
"הקבלנים והגורמים העוסקים בהקמת בנייני מגורים בארץ מברכים, כמובן, על התוכנית", מדווח שטרנליכט בגוף הידיעה, ומצטט את ברכת נשיא התאחדות הקבלנים, נסים בובליל. למען הסדר הטוב יש לציין כי בהמשך דיווחו מביא שטרנליכט בהרחבה גם קולות של מתנגדים לתוכנית. כותרת הידיעה, לעומת זאת, מתמקדת בחצי הכוס המלא בלבד – "הקבלנים: מוכנים לצאת לבנות עכשיו".
"ביקורת בשוק הנדל"ן על תוכנית נתניהו: לא מגובשת ולא ישימה", נכתב אתמול בשער "גלובס". "סופר-ספינר", קראה אמש כותרת נוספת בשער עיתון זה, מעל תמצית מאמר מאת דרור מרמור. במאמר המלא, שהתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון, כותב מרמור כי "לא לספינים המפורסמים של אריאל שרון התגעגענו, אלא למנהיג שיודע לקבל החלטה וליישם אותה בשטח. לא מנהיגות מהסוג של גניבת קרדיט והצגת חוק חדש בדיוק בזמן שבו שר האוצר מדבר בוועידת הנדל"ן של 'גלובס' על רפורמות מתוכננות, אלא מנהיגות שמיישמת לפחות משהו מההכרזות המפוצצות שנשמעות כבר שנתיים [...] עוד חוק. עוד התנגדויות. עוד ועדות. עוד מריחות זמן".
שוקי טאוסיג ציטט אתמול במדור זה ממאמר של מרמור שהתפרסם ב"גלובס" לפני כמה חודשים ועסק בוועדות המיוחדות למגורים (ול"לים אז, וד"לים היום). אמש שב מרמור וכתב על הנושא כך: "הווד"לים, למרבה הצער, לא מייצרים לנו קרקעות יש מאין באזורי הביקוש הפרובלמטיים והמדוברים, שבהם צעירים לא יכולים היום לקנות דירה אם הם לא מהמשפחות הנכונות".
"התוכנית החדשה של נתניהו רומסת את כל תוכניות המתאר הקיימות", קוראת כותרת בכפולה השלישית של "דה-מרקר", ואילו מאמר המערכת של "הארץ" מתפרסם תחת הכותרת "נתניהו רץ לדירה". "ביבי-כבאי הפך לביבי-בנאי", נכתב בגוף המאמר, המייחס לראש הממשלה מניעים לא ענייניים ("מצוקה פוליטית") לתוכניתו לאשר הקמת אלפי יחידות דיור חדשות.
"תוכניתו להפצצת הביורוקרטיה ב'סופר-טנקר' תכנוני מאחזת עיניים", נכתב בהמשך המאמר. "[...] אישור חפוז של תוכניות פירושו הקמת אזורי בנייה במנותק מתשתיות חיוניות של תחבורה ושל טיפול בשפכים, תוך סכנת פגיעה בשטחים הפתוחים המעטים שנותרו באזור המרכז. [...] אפשר לנחש כיצד היה הזוג נתניהו מגיב אילו מול דירתו בירושלים או חווילתו בקיסריה היה צומח לפתע מבנה פראי, בלי להתחשב בפקידים ובשכנים". מאמר המערכת של "הארץ" מסתיים בקריאה לנתניהו להתקדם במרץ בתחום המדיני.
"לעינינו מתחוללת מערכה אדירה שהתקשורת הישראלית ברובה משתתפת בה כגורם אקטיבי – להוביל את ישראל לניסיון מדיני נוסף שתוצאותיו הרות האסון ידועות", כותב הבוקר דרור אֵידָר במדור הדעות של "ישראל היום". "נתניהו מותקף על כל דבר והישגיה המצוינים של ממשלתו בכלכלה, בחינוך, בבריאות ובתחבורה מגומדים ומושתקים; אפילו שביתת העובדים הסוציאליים מנוצלת כדי להכניע אותו להישמע לתכתיבי ההתאבדות המדיניים של השמאל.
"[...] תאריכי היעד לקטסטרופה התורנית משתנים, אבל הרעיון דומה. התאריך הנוכחי הוא ספטמבר הקרוב, שבו מאיימים עלינו שהאו"ם יכיר במדינה פלסטינית בכל גבולות 1967. [...] נאום בר-אילן 2 עשוי להיות הצלחה אם נתניהו יעמוד מול העולם וידבר בראש ובראשונה על זכותנו על הארץ – לא מכוח הגורל ההיסטורי הקשה שעברנו, במיוחד בשואה; אלא מכוח הזיקה העתיקה של העם היהודי למולדתו ההיסטורית האחת. לדבר אל העולם על היסטוריה וזכויות. רק לאחר מכן לדבר על סידורי ביטחון".
אגב, שביתת העובדים הסוציאליים נעלמת הבוקר משערי כל העיתונים, למעט רצועה דקיקה בתחתית שער "ידיעות אחרונות" ("גם אני עובדת סוציאלית: סמדר הרן, ניצולת הטבח בנהריה, כותבת"), המפנה את הקוראים לעמ' 6 בעיתון.
ענייני תקשורת
אופיר בר-זהר מדווחת ב"הארץ" כי "נוסח סעיף 'חוק רשות השידור', שאושר אתמול בדיון משותף לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך, קובע כי הממשלה תמשיך לשלוט ברשות על-ידי קביעת המינויים המרכזיים בה".
וב"דה-מרקר" מדווחת בר-זהר על המצב המחמיר של "מעריב". על-פי דיווחה, "מקורבים לחברה טוענים כי אם לא יוזרמו כספים על-ידי בעלי החברה, זקי רכיב ועופר נמרודי, מלאי הנייר של העיתון צפוי לאזול בתוך כשבוע – וכפי הנראה גם לא יהיה מספיק כסף בקופה כדי לשלם משכורות בחודש הבא".
מאיה כהן מדווחת ב"ישראל היום" כי ברשת מופצת תמונתו של מולי שגב, עורך התוכנית "ארץ נהדרת", במדי נאצי. אחת הסיבות, ככל הנראה, היא אמירתו של שגב ברב-שיח שנערך שלשום בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי במכללה למינהל כי שר החוץ אביגדור ליברמן הוא פשיסט.