מיט רומני לוחץ יד לילד, אתמול (צילום: hollybdc, רישיון CC BY-NC-SA 2.0)
מנודים
בעיתון "הארץ" מתפרסם דיווח מאת צבי בראל על מכירה המונית של פליטות סוריות לגברים בעולם הערבי. תופעה. לפי בראל, נשים וילדות שברחו מסוריה נמכרות לגברים מירדן, מצרים ומדינות אחרות בעולם הערבי, במחיר הנחשב "זול". בראל מזכיר דיווח בעיתון הערבי-ישראלי "כול אל-ערב", ולפיו גם גברים מישראל נוסעים לירדן כדי לקנות ולהתחתן שם עם צעירות שברחו מסוריה. עם הנשים הנמכרות בניגוד לרצונן נמנות אלמנות שבעליהן נהרגו בקרבות, נשים שנאנסו ונשים שמחמת הפליטות נאלצו לקיים יחסי מין כדי למצוא עבודה. בראל מבסס את רשימתו על פרסומים בעיתונים ערביים שונים.
ב"מעריב" מביא יובל גורן כמה ממצאים מדו"ח חדש של ארגון רופאים לזכויות אדם ומוקד הסיוע לעובדים זרים. גורן מתאר, על סמך הדו"ח של שני הארגונים, תעשייה נרחבת של חטיפת בני-אדם באריתריאה, עינויים בחצי האי סיני ומכירת החופש שלהם תמורת סכום ממוצע של כ-33,600 דולר לאדם. לפי הנתון המרכזי בדו"ח, כמחצית מהפליטים שנכנסו לישראל והובאו בפני בית-הדין למשמורת בחודשים האחרונים נחטפו באריתריאה על-ידי בדואים והובאו למחנות עינויים בסיני ומשם לישראל בניגוד לרצונם. כשני שלישים מהנשים הפליטות שהגיעו ממצרים לישראל בחודשים האחרונים הצהירו כי נאנסו על-ידי חוטפיהם. כשליש מהפליטים סיפרו שחוטפיהם עינו אותם באמצעות השלכת שקיות פלסטיק בוערות על גופם.
עמותה אחרת, אדם-טבע-ודין, מספקת לצפריר רינת מעיתון "הארץ" נתונים על הגידולים המזוהמים ביותר בחומרי הדברה. לפי בדיקת העמותה, בפירות ובירקות בישראל נמצאו כ-105 סוגים שונים של חומרי הדברה, שליש מהם נאסרו לשימוש באירופה וכמעט 20 מהם שייכים לקבוצות חומרים שהחשיפה אליהם יכולה לפגוע במערכת העצבים או בהתפתחות הקוגניטיבית של ילדים. 15 מהם חשודים כמסרטנים. המוצרים המזוהמים ביותר: ענבים, סלרי, תפוחי עץ ופירות הדר. לפי הדיווח, גם הקמח בישראל מזוהם. ב-75% מהבדיקות שנעשו בקמח נמצאו שאריות חומרי הדברה אורגנו-זרחניים. 90% מדגימות שתן של מאות בני-אדם בישראל איתרו שאריות של חומרים אורגנו-זרחניים.
הדיווח על מכירת פליטות סוריות מתפרסם באמצע עמ' 6 של "הארץ", בלי אזכור בשער העיתון. הדיווח על שיעור החטופים, מעונים ונאנסות בקרב הפליטים האפריקאים מתפרסם בעמ' 18 של "מעריב", בלי אזכור בשער. הדיווח על הגידולים המזוהמים ביותר בחומרי הדברה מתפרסם בתחתית שער "הארץ", וממשיך בראש עמ' 7 של העיתון.
יותר מדי מידע
שערי הטבלואידים מוקדשים ברובם, או במלואם, לבחירות שיתקיימו היום בארה"ב. "הדמוקרטיה הגדולה ביותר", כפי שהיא מכונה משום מה בשער "ידיעות אחרונות". אין מדובר בהיקף האוכלוסייה ומספר הבוחרים. כפי שיודע כל שחקן טריוויה מתחיל, תואר הדמוקרטיה הגדולה בעולם שייך להודו. האם ארה"ב היא המדינה הדמוקרטית ביותר? ספק. תלוי בהגדרה ושיטת המדידה, אך דומה שמדינות כגון קנדה ושבדיה ראויות יותר לתואר. ארה"ב היא אולי המדינה שבה קיים השיעור הגבוה ביותר של תושבים שמשוכנעים כי היא האומה הגדולה והטובה ביותר שאלוהים ברא אי-פעם על פני כדור הארץ. והיום יש בה בחירות.
נכון לעכשיו אין מידע חדש, המירוץ בין ברק אובמה למיט רומני עדיין צמוד. למעשה גם כותרות עיתוני מחר בבוקר אינן עתידות להכריז על מנצח, שכן תוצאות האמת (וה"הכרזות" של ערוצי הטלוויזיה) יתקבלו רק במהלך הלילה. בכל זאת כל העמודים הפותחים בעיתונים מוקדשים לסיקור שלל זוויות לקראת הבחירות שעשויות להשפיע על ישראל בשנים הקרובות.
בתחתית עמ' 5 של "ישראל היום" מתפרסם טקסט המביא את עמדת בני הזוג ד"ר מרים ושלדון אדלסון. היא רופאה הידועה ברוחב לבה ובאנושיותה, הוא איש עסקים ופילנתרופ. יחד הם הבעלים של החברה המחזיקה במניות "ישראל היום" ותומכים במועמד המפלגה הרפובליקאית מיט רומני.
אלי לאון מדווח לקוראי העיתון על שני מאמרים שפירסמו בני הזוג ביממה האחרונה, ד"ר מרים ב"אמריקן תינקר" ומר שלדון ב"וול-סטריט ג'ורנל". השניים הסבירו במאמריהם מדוע הם תומכים ברומני ולא בברק אובמה. כותרת הידיעה המוזרה הזו קוראת "יש תנועה אנטי-ישראלית שבאה מהבטן בקרב דמוקרטים", ציטוט מרשימתו של מר שלדון.
זהו, ככל הנראה, הצעד הקרוב ביותר להבעת תמיכה רשמית ("endorsement") שעיתון "ישראל היום" יגיש לקוראיו במערכת הבחירות הנוכחית. הוא רחוק מרחק רב מהגילוי הנאות הנדרש, שהרי בני הזוג ד"ר מרים ושלדון אדלסון אינם רק בעלי העיתון, אלא גם תורמים למפלגה הרפובליקאית; ולא סתם תורמים, אלא התורמים הגדולים ביותר למפלגה הרפובליקאית במסע הבחירות הנוכחי והתורמים הגדולים ביותר למפלגה כלשהי בכל מסע בחירות שהתקיים אי-פעם בדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם.
למעט פעם אחת, שבה הוזכר בחטף וכמעט בדרך אגב כי בני הזוג אדלסון הרימו תרומה שלא היתה אי-פעם כדוגמתה לטובת נצחונו של המועמד הרפובליקאי בבחירות, נמנע העיתון שהם מממנים מלהציג בפני קוראיו עובדה זו. מעבר לחוסר השקיפות המזעזע, ניכר ב"ישראל היום" ניסיון מעורר חמלה לשמור על "איזון", כפי שמחייב עיקרון מס' 3 של העיתון. כך, לדוגמה, מספק היום העיתון שני פרופילים של המועמדים, מאת אלי לאון: "מי אתה, מיט רומני?" ו"מי אתה, ברק אובמה?". ישפוט הקורא ויחליט.
מומלץ להקדיש תשומת לב לכותרות המשנה, שמשיבות עבור הקוראים על השאלות שבכותרת. בפרופיל של רומני חייו מתומצתים במלים הבאות: "ההצלחה בעסקים. הצלת המשחקים האולימפיים. החיידק הפוליטי. מושל מסצ'וסטס לשעבר מתכוון להיות הנשיא המורמוני הראשון". בפרופיל של אובמה נכתב על הנשיא כך: "הילדות התזזיתית בהוואי. השפעת הגישה האנטי-קולוניאליסטית של אביו. הזינוק כמטיאור מסנטור צעיר למנהיג העולם החופשי. ברק אובמה מצפה לעוד ארבע שנים בבית-הלבן".
לפי הכותרת הראשית של "הארץ", "תשע מדינות יכריעו היום את הקרב על נשיאות ארה"ב" (קולורדו, פלורידה, אייווה, נבדה, ניו-המפשיר, צפון-קרוליינה, אוהיו, וירג'יניה, ויסקונסין ופנסילבניה). ב"מעריב" מוקדשת כפולת עמודים לשמונה מדינות מתנדנדות שיכריעו את הכף (ללא נבדה, שמוענקת לאובמה). ב"ידיעות אחרונות" יורד מספר המתנדנדות המכריעות לשבע (כולל נבדה, אך ללא צפון-קרוליינה, שמוענקת לרומני, וויסקונסין, שמוענקת לאובמה).
"במטה רומני שררה אתמול התלהבות מאוד גדולה", מדווח בועז ביסמוט, שליח "ישראל היום" לבוסטון. דיווחו תופס את מרבית הכפולה הפותחת. "בסביבתו של הנשיא אובמה לא יודו בכך, ובטח שלא לציטוט, אבל לא במצב הזה הם קיוו להיות עם פתיחת הקלפיות ביום הבחירות", מדווח יוני הרש, שליח העיתון למטה אובמה בשיקגו, שדיווחו בכפולה הפותחת קצר בהרבה. "על פני השטח, במטה אובמה הפגינו בשעות האחרונות לפני ההצבעה אופטימיות זהירה", ממשיך הרש, "[...] ולמרות כל גילויי הביטחון, קשה שלא לזהות את החשש בעיניהם של מקורבי אובמה".
בכפולה הפותחת של "הארץ" מצביע חמי שלו על "גברים לבנים אמריקאים" כבסיס הכוח של רומני: "גם אם חלק גדול מהם איננו מתלהב מרומני, גם אם לנוצרים האדוקים שביניהם קשה לבלוע את דתו המורמונית, התחושה של שבט במצור ושל קרב מכריע על הבית, לחיים או למוות, מאחדת את הגברים הלבנים ומעניקה לרומני בסקרים יתרון עצום בקרבם של 2:1 על פני אובמה. אם הקבוצה הזו תתייצב עד האיש האחרון בקלפיות, בעוד מצביעי אובמה יתייאשו מהתורים המשתרכים, מההמתנה הארוכה ומשאר המכשולים שמחוקקים רפובליקאים מבקשים להערים בפניהם – רומני יכול עדיין לחלץ ניצחון מפתיע שיכה את כל המומחים שוק על ירך".
"אתה מקשיב לתחנת טלוויזיה מקומיות באוהיו או לתחנת רדיו מקומית ומתקשה להאמין", כותב נחום ברנע בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "זאת היתה מערכת הבחירות היקרה ביותר בהיסטוריה. כל צד גייס ושפך מיליארדים, במישרין ובעקיפין, באמצעות עמותות. רוב הכסף נשפך באותן מדינות שהוגדרו כשדות קרב. ערוצי השידור הוצפו בתשדירי תעמולה שצבעו את היריב בצבעים שחורים משחור". אורלי אזולאי מוסיפה כמה עמודים אחר-כך: "מי שלא ייבחר יהפוך לנשיא של אומה מפולגת, כזאת ששתי מדינות מתקיימות בתוכה ומביטות זו על זו בזעם".
"הניסיון מלמד כי ככל שמתקרבים ליום הבחירות, כך הסקרים הפוליטיים נעשים מדויקים יותר", מזכיר שמואל רוזנר בכפולה הפותחת של "מעריב". "זו כמובן בעיה מבחינתו של רומני. ועוד: הבוחרים בדרך כלל יודעים מי עומד לנצח – רובם סבורים הפעם שאובמה ינצח. עוד בעיה לרומני. ועוד: מהפכים של הרגע האחרון בעמדות הציבור נרשמים לעתים במערכות בחירות, אך פחות במדינות מתנדנדות. שני חוקרים מאוניברסיטת קולומביה שכתבו על התופעה הזאת בבלוג המצוין 'מונקי קייג'' ('הכלוב של הקוף') הסבירו שבמדינות הללו הבוחרים כבר נחשפו לכמות כזאת של אינפורמציה במהלך הקמפיין, עד ש'אינם מגיבים יותר למידע נוסף'".
מגזין "הארץ"
להבדיל מהטבלואידים, שער "הארץ" אינו מוקדש ברובו לבחירות בארה"ב, אלא רק חציו העליון. חצי זה כולל כותרת ראשית אינפורמטיבית, תצלום גדול של שני המועמדים לנשיאות על רקע מפת ארה"ב, וארבע הפניות בולטות למאמרי פרשנות. אין בחציו העליון של "הארץ" טקסט מלבד כותרות והפניות.
חציו התחתון של שער "הארץ" נפתח במאמר דעה מאת דויד גרוסמן. "למה אתה מחכה, בנימין נתניהו?", שואלת כותרת המאמר. המשכו מתפרסם בעמודי החדשות של העיתון ולא באחד ממדורי הדעות (פריבילגיה השמורה ב"הארץ" בעיקר לגרוסמן). מתחת לטקסט של גרוסמן ידיעה חדשותית מאת חיים לוינסון, שאינו מרפה ממשטרת מרחב שומרון, והידיעה על הזיהום בפירות ובירקות שהוזכרה לעיל.
העירוב בין חדשות לדעות ובין מדור חדשות לעמודי דעות אינו חידוש ב"הארץ". הבוקר מצטרפת אליו המגמה של העיתון לנטוש את חזית החדשות המיידיות, שבה אין לעיתונות המודפסת יכולת אמיתית להתחרות עם אתרים מקוונים, ולהתמקד בחזית המגזינית. השילוב בין השניים יוצר את אחד השערים הפחות חדשותיים של השנים האחרונות.
מקום טוב יותר
"אי-הוודאות סביב בטר-פלייס הובילה לביטולי הזמנות", נכתב מעל דיווח מאת תומר הדר ב"כלכליסט". על-פי הדר, כמחצית מן ההזמנות למכוניות חשמליות שהתקבלו באירוע שקיימה חברת בטר-פלייס בחודש האחרון בוטלו על-ידי הלקוחות בעקבות הדחת המנכ"ל ואי-ודאות בנוגע לעתיד החברה.
כל התוכן המערכתי בעמ' 12 של "גלובס" מוקדש לידיעה מאת דובי בן-גדליהו על יאכטה חדשה שרכש עידן עופר, שעונה לשם "בטר פלייס" ונושאת את סמליל חברת הרכב. הידיעה זוכה להפניה בולטת מראש שער "גלובס", לצד החותמת "לפני כולם".
לפי הדיווח, אורכה של היאכטה 50 מ' ועלותה כ-10 מיליון דולר. בן-גדליהו יודע לספר עוד כי "בייצורה נעשה שימוש נרחב בסיבי פחמן ובחומרים מרוכבים והיא אחת הראשונות בעולם שקיבלו סימול של 'כוכב ירוק' על ידידותיות לסביבה. תא הנוסעים שלה תוכנן על-פי הזמנה מיוחדת מיצרני פאר מומחים והוא מציע מרחב מחיה של 300 מ"ר פלוס שטח מחיה חיצוני של כ-400 מ"ר. בין השאר היא כוללת סלון, מטבח ועמדת פיקוד בשטח של 86 מ"ר. מתחת לסיפון נמצאת הסוויטה המרכזית, שגודלה 60 מ"ר. הספינה כוללת גם מיטות שיזוף לכ-20 איש, ג'קוזי גדול, דיפון עץ יוקרתי על כל הרצפות והקירות, ריהוט לפי הזמנה ועוד". לידיעה מצורפים ארבעה תצלומים של היאכטה, ללא קרדיט לצלם.
והנה כותרת גדולה שתופסת את החלק העליון של עמ' 22 ב"גלובס": "העלאת מס חברות תגרום לייבוש רווחים וצמצום המס שמשולם למדינה בפועל". בראש עמ' 14, גם היא עם הפניה מהשער, ידיעה מאת טלי ציפורי הנושאת את הכותרת "בני שטיינמץ הישראלי העשיר בעולם – שווה 8.1 מיליארד שקל". בגופן קטן בהרבה נעשה שימוש בעמ' 10, שם מדווח בקצרה כי "הכנסת אישרה את חוק הרווחים הכלואים". הליד מרגיע: "עד עתה, כל הצדדים יצאו מופסדים; המדינה לא זכתה בתשלומי מס בגין הרווחים והחברות לא יכלו לממש אותם".
בשער "דה-מרקר" מוקדשת הכותרת הראשית ל"הטבת המס הענקית של ממשלת נתניהו". אמנם הכותרת הראשית מצטטת את שר האוצר ("חלק מחברי-הכנסת שביקרו את חוק הרווחים הכלואים – בורים או שקרנים"), אך כותרת הגג והמשנה ביקורתיות, כמו גם מאמר מאת איתן אבריאל, שתמציתו מתפרסמת בשער תחת הכותרת "המדינה אינה צריכה לעשות עסקאות כאלה".
"חברות הענק ימשיכו לחגוג", נכתב בשער "כלכליסט" בנוגע לאישור חוק הרווחים הכלואים. "ברגע האחרון האוצר הוסיף הטבה נוספת לחברות הגדולות", נכתב מעל הידיעה של תומר אביטל והדר קנה. כמה עמודים לפני כן מדווח אביטל יחד עם משה גורלי כי "הח"כים כיווצו עוד יותר את החוק לריסון שכר הבכירים".
בהשוואה ל"דה-מרקר" ו"כלכליסט", "גלובס" נראה הבוקר כמו בטאון הטייקונים.
בשער האחורי
בשער האחורי של "הארץ" ידיעה מתורגמת מ"לה-מונד" על דיסק עם 100 תמונות מרחבי העולם שישוגר לחלל "למקרה של קץ האנושות".
בשער האחורי של "מעריב" מדווח יוסי גרינשטיין כי אוכלוסיית היהודים בישראל תגיע עד סוף החודש הקרוב ל-6,000,000. "סכום עתיר משמעות", מוגדר המספר הזה בכותרת המשנה.
בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום של הטניסאית סרינה ויליאמס, שהגיעה אתמול לביקור בישראל. הכותרת: "ליידי מחבט".
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי רשת שוקן בוחנת את האפשרות למכור כמה ממקומוניה. אברבך נוקב בשמו של "כל העיר", המקומון הראשון של הרשת, כמועמד למכירה.
שלי פריצקר מדווחת ב"כלכליסט" על מתווה פשרה אפשרי בעניין ערוץ 10, ולפיו החוב של הערוץ ייפרס על פני שלוש שנים, ובמקום רישיון ל-15 שנה, יקבל הערוץ הארכה בזיכיון עד סוף 2015.
נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי שלמה בן-צבי, הבעלים החדש של "מעריב", יחזיר לעמדת המנכ"ל את ישראל גולדשטיין, ששימש בתפקיד זה בתקופת זכי רכיב.
הכפולה הפותחת של "המגזין", מוסף "מעריב", היא פרסומת סמויה לוויסקי של ג'ק דניאלס. למי יש כוח להילחם בפרסום סמוי כשעיתונאי העיתון כולו עומדים בפני פיטורים?
"השבוע הקרוב ייזכר בתולדות דברי הימים של העיתונות הישראלית כאחד השבועות הקשים ביותר שידעה", כותב לי-אור אברבך במדור הדעות של "גלובס". "600 עובדים – עיתונאים, צלמים, מפיקים ומפיקות, אנשי דפוס ואנשי מכירות – יסיימו את עבודתם בעיתון 'מעריב', 600 עובדים. חלקם ואולי אף רובם יסיימו את עבודתם בעיתונות הישראלית בכלל".
"ישראל היום" יחנוך הלילה את אולפן הטלוויזיה החדש שלו.