מוכר בחנות, עזה (צילום: פלאש 90)
פתיחה נהדרת לכותרת משנה
"המציאות עולה על כל דמיון בהצגה הגדולה מכולן", נכתב הבוקר בפתח כותרת המשנה לידיעה הראשית בשער "ישראל היום", והמדפדף בעיתוני הבוקר אינו יכול שלא להסכים – עשרות רבות של עמודי עיתון, לא רק ב"ישראל היום" אלא גם בכל העיתונים האחרים, מלאים עד להתפקע בדברי פרשנות מפולפלים, ידיעות בולטות על עניינים שוליים, פרופילים אישיים, תחזיות לעתיד וכתבות עומק, וכולם מוקדשים לנושא אחד בלבד: הבחירות לנשיאות ארה"ב.
"המציאות עולה על כל דמיון בהצגה הגדולה מכולן", על אף ההפרזה העצומה הגלומה בה, היא פתיחה נהדרת לכותרת משנה. לו היו יכולים, היו עורכי העיתונים משתמשים בה בוודאי מדי בוקר. בעצם, זה פחות או יותר מה שהם עושים, אם כי בדרך כלל המסר מועבר לקורא בלי שייאמר במפורש. פעם מדובר במחדל מנהיגותי, פעם במלחמה, פעם בסנסציה פלילית. ההצגה שאליה תתייחס הכותרת תתואר תמיד כגדולה מכולן והמציאות שתתאר הכותרת תוצג בכל פעם ככזו העולה על כל דמיון. רק כאשר מתרחש אירוע בסדר גודל כבחירות הנוכחיות לנשיאות ארצות-הברית, הניסוח הבוטה יוצא אל האור ומודפס לבן על גבי כחול.
שני גליונות מיוחדים במחיר אחד
הסיקור של עיתוני ישראל את המירוץ הארוך לנשיאות ארה"ב לא היה מעמיק במיוחד בחודשים האחרונים. עד לאחרונה, למשל, ניתן היה לקרוא ב"ידיעות אחרונות" על המירוץ לבית הלבן בידיעות מצומצמות למדי, כמו זו המתפרסמת הבוקר במדור חדשות החוץ של העיתון, ומתייחסת למיליון פליטים בקונגו העלולים ליפול קורבן לרצח עם. והנה, הבוקר, מוקדשים לנושא שלל "גליונות מיוחדים" המציפים את הקורא במידע ודעות. שערי העיתונים כולם נראים כאילו יצאו לאור בארה"ב, ולא בישראל. ניתן להניח שהסיקור המקיף נובע גם מהעובדה כי את החדשות הגדולות של מחר, מי נבחר לנשיאות ארה"ב, העיתונים לא יוכלו לגלות לקוראיהם.
שבעת העמודים הראשונים ב"ידיעות אחרונות" מטפלים בבחירות, וכך גם הכפולה המרכזית. גם תריסר העמודים הראשונים של העיתון "כלכליסט", מבית "ידיעות אחרונות" מוקדשים לנושא זה בלבד. ב"ישראל היום" מספקים לקוראים לא רק כותרת משנה מפוארת, אלא גם 13 עמודים רצופים של דיווחים ופרשנויות. ב"מעריב" מתעלים על כל יתר עיתוני הבוקר, לא מסתפקים ב-15 העמודים הראשונים של קונטרס החדשות, המוקדשים כולם לנושא "הבחירות החשובות בעולם", ומוציאים גיליון מיוחד גם של המוסף "המגזין" [עורך: ארנון גל], אשר 15 העמודים הראשונים בו מוקדשים אף הם אך ורק לבחירות בארה"ב.
אין מדובר בכתבות המגזין של "מעריב" בלבד, אף שגם הן מסקרות פנים שונים של הבחירות; כל כפולת הדעות של העיתון מוקדשת לבחירות בארה"ב, וזאת נוסף לשלל מאמרי הדעה המתפרסמים הבוקר בעמודי החדשות, ואפילו מדור השטויות הגלובליות, "עולמי", מיוחד הבוקר כולו לידיעות הקשורות לבחירות (ידיעה על תומך אובמה המתנשא לגובה 2.38 מ', למשל, וידיעה אחרת על המתרחש בכפר יפני ששמו "אובמה").
לו היה ל"הארץ" מוסף יומי של כתבות מגזין, ייתכן שגם הוא היה מקדיש אותו לכתבות עומק על אודות הבחירות (למען ההגינות יש לציין כי "הארץ" סיקר בחודשים האחרונים את המירוץ באופן עקבי ומעמיק, יחסית לשאר העיתונים). כיוון שמוסף זה התבטל זה לא מכבר, הסיקור של "הארץ" מתמצה בעמודי החדשות. אבל גם שם ניתן לקבוע היסטוריה קטנה.
יום היסטורי לא רק בארה"ב
מעולם, כך נדמה, לא קרה כדבר הזה ב"הארץ". על פני השער כולו, פרט לרצועה צרה בחלקו העליון, הכוללת את סמליל העיתון וכמה הפניות לכתבות בולטות, מודפס תצלום שנלקח מה"ניו-יורק טיימס" ובו נראית צלליתו של אובמה על רקע שמי תכלת. בלי ידיעה חדשותית אחת לרפואה.
זאת ועוד, הכותרת הראשית של העיתון כתובה אנגלית – "YES WE CAN". הטקסט היחיד שמופיע על השער, פרט לכותרת המשנה, הוא מאמר קצר מאת נטשה מוזגוביה, שליחת העיתון לארה"ב. כך, במיטב המסורת של כותרות בסגנון "Welcome Mr. President", המופיעות בצהובונים בכל פעם שנשיא המעצמה העולמית נוחת אצלנו, מתחנף העיתון הרציני בישראל לנשיא הבא של ארה"ב. כן, "הארץ", גם אתם יכולים. זהו מראה שעשוי להביך מנויים ותיקים של העיתון.
רק לאחרונה כתבנו כאן על רשימתו של יואב קרני ב"גלובס", שהתייחסה למותו של העמוד הראשון. קרני כתב על הסתלקות העיתונים מהמחויבות ההיסטורית שלהם לספק לקורא בעמוד הראשון את תמצית האירועים מ-24 השעות האחרונות בעולם, ועל הטבלואידיזציה של העיתונים, אם לא בגודל הפיזי של עמוד השער, אזי במספר הידיעות המופיעות בו וביחס בין התצלומים לטקסטים. עמוד השער של גליון "הארץ" הבוקר הוא דוגמה בוטה לתופעה. משלה את עצמו מי שחושב ששער שכולו תצלום הוא אירוע נדיר, שיחזור רק באירועים חסרי תקדים כבחירת אדם שחור לתפקיד נשיא ארה"ב. זה אולי מתחיל באירועים שמשנים את ההיסטוריה, אבל עשוי להיגמר בימי חול. קרני, יש להזכיר, סיכם את רשימתו בקביעה כי אם הקרבת העמוד הראשון של העיתון תציל את כל היתר, הוא בעד.
על כל צרה שלא תבוא
"ידיעות אחרונות" מפרסם הבוקר ידיעה בולטת, היחידה שזוכה להפניה מעמוד השער, על כך שיובל רבין שוקל להצביע לבנימין נתניהו בבחירות הקרובות לכנסת [יובל קרני]. אמנם הידיעה מופיעה ללא תגובתו של רבין, ומבוססת על דברים שאמר בפורום סגור, אך לפי הכתוב בה, רבין "לא פוסל את ביבי" ואף רואה בו "מועמד לגיטימי ומקובל לתפקיד ראש הממשלה".
להבדיל ממרבית הידיעות על נתניהו שהתפרסמו ב"ידיעות אחרונות" בשנה האחרונה, ידיעה זו מציגה את מנהיג הליכוד באור חיובי ביותר. האם יש כאן שינוי גישה בעיתון הנפוץ במדינה? כן, אבל היא לא צריכה להפתיע. להבדיל מ"ישראל היום", המציג זה למעלה משנה עמדה אופוזיציונית מוחלטת ומרוכז מבחינה פוליטית במטרה אחת בלבד, "ידיעות אחרונות" אינו רגיל לשמש לאורך זמן כשופר האופוזיציה, ובכל מקרה יעדיף בוודאי שיתוף פעולה עם הממשלה הבאה שתקום בישראל, יעמוד בראשה מי שיעמוד.
ענייני תקשורת
שלמה שמיר מסכם ב"הארץ" את ההטיה הבוטה של העיתונות האמריקאית לטובת מועמד הדמוקרטים. "התקשורת בארה"ב, במיוחד הכתובה, זקוקה נואשות לשנן מחדש את עקרונות הכתיבה המאוזנת", כותב שמיר, ומציג תוצאות בדיקה של "הפרויקט לעיתונות מצוינת" בוושינגטון, שהעלה כי 69% מכלל הפרסומים על מקיין ב-13 עיתונים גדולים היו ביקורתיים ושליליים, ורק 6% גילו אהדה כלפיו, בעוד שאובמה זכה ליותר משליש פרסומים אוהדים בעיתונים אלה באותה תקופה, כשרק 29% היו ביקורתיים כלפיו.
הכיסוי המקיף של הבחירות בארה"ב כולל כמה ידיעות וכתבות בנושאי תקשורת. בין היתר ניתן לציין כתבה מאת מייב רסטון מה"לוס-אנג'לס טיימס", המופיעה במוסף "המגזין" של "מעריב" ומתמקדת ביחסים האינטימיים שנרקמו בין המועמד הרפובליקאי ג'ון מקיין ובין העיתונאים שהתלוו למסע הבחירות שלו. לדברי רסטון, מקיין התגלה בפני אנשי התקשורת כאדם ידידותי וישיר, שהתעניין בחייהם הפרטיים של העיתונאים סביבו, אך כל זאת השתנה באחת כשרסטון שאלה אותו על דעתו באשר לחברות ביטוח המממנות גלולות ויאגרה, אבל לא גלולות למניעת הריון. רסטון מתארת כיצד מאותו רגע נהרסו היחסים בין המועמד לעיתונאים, נבלמה הגישה הישירה אליו, ובהזדמנות אחת הוא אף נמנע במופגן מללחוץ את ידה.
אמיר טייג מדווח ב"כלכליסט" כי הערוצים המסחריים צפויים לבקש מהרשות השנייה פיצוי בגין זמן השידורים שיוקצה לבחירות לכנסת, משום שאלה, להערכתם, יפחיתו את הכנסותיהם מפרסום.
גילי איזיקוביץ מדווחת במוסף "גלריה" של "הארץ" כי חברי מועצת הרשות השנייה הפכו, בלא ידיעתם, גם לחברי מועצת הרשות השנייה-איו"ש, וזאת בעקבות צו של אלוף פיקוד המרכז. היועץ המשפטי של הרשות השנייה אומר בתגובה כי "ברמה המהותית זה לא דרמטי". לדבריו, הקמת רשות לאיו"ש היא דרך חלופית שמצאה המדינה לאפשר למועצה לפעול באזורים הנתונים לשליטה צבאית.