בפולסים קצובים בני יום – טיק ראשון, טק שני, טיק שלישי, טק רביעי, וכן הלאה. כך פועמת העיתונות המודפסת. שינויי הדקות וחילופי השעות, המאורעות והאירועים נדחסים כולם לזר של המוני מלים שייאמרו כולן ברגע אחד – פעם אחת – פעם ביום. כך פיכפכו ופיעפעו כל יום אתמול קולות מהמערכה הפוליטית. ברק המה, לבני הימהמה, ח"כים אופוזיציונרים היו חריפים יותר. בזהירות מתחטאת, בפחדנות מתחסדת או בבוטות מתגרה קראו רבים מהפוליטיקאים לראש הממשלה להתפטר. אבל רוב מה שקרה בין עדותו של טלנסקי שלשום, שתפסה את כותרות אתמול, ובין סופו של יום אתמול אבד במרווחים שבין הפעימות, ולכן היום הוא יומו של אולמרט: מה יאמר, איך יגיב, האם יתפטר (הצחקתם אותנו), ובכך עוסקות הכותרות הראשיות של העיתונים.

מפגין ליד ביתו של ראש הממשלה (צילום: מיכל פתאל)

מפגין ליד ביתו של ראש הממשלה (צילום: מיכל פתאל)

ובמה הן לא עוסקות, הכותרות הראשיות?

למשל, במחאת העובדים הסוציאליים. ידיעה של רבע עמוד בעניין ההפגנה שנערכה אתמול מול משרד האוצר מובאת ב"ידיעות אחרונות" בעמ' 16. ב"מעריב" לא מצאתי לה זכר.

מה יש לאולמרט להגיד

אז מהי תגובת ראש הממשלה לגל ההתקפות נגדו במערכת הפוליטית, ויותר מעניין: האם הוא מתכוון להיאחז בכיסא? תלוי את מי שואלים, כלומר, קוראים.

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מלמדת – ובכן – היא אינה מלמדת כלום, רק מביאה ציטוט ברוטלי של אולמרט: "עושים בי לינץ'". אבל בכותרת המשנה מובא ציטוט עקיף אחר מפיו, האומר שהוא אינו מתכוון להתפטר. גם תחילת טורה של סימה קדמון, המובא על השער, מתחיל בנימה זהה: "ראש הממשלה לא מתכוון לצאת לחופשה, להתפטר או להיות נבצר".

ב"מעריב" הכותרת כמעט הפוכה: "אולמרט: תנו לי ללכת בכבוד". מיה בנגל מדווחת על מה שנראה כקרב מאסף של ראש הממשלה, רגע לפני שהוא פורש מהחיים הפוליטיים. על השער של "מעריב" גם חלק גדול מהטור של בן כספית, שמאשר את דבריו של אולמרט כי עושים בו לינץ', אולם טוען כי הוא הרוויח את הלינץ' ביושר. כספית חובט ודש באולמרט בטורו כאילו לא היה יקיר מאמריו עד לפני כמה חודשים, אבל ייאמר לזכותו שהוא אינו מנצל את שעת היאספות הנשרים כדי להתעלל בגופה, אלא מכוון את דבריו נגד כל הפוליטיקאים באשר הם וטוען כי כולם מושחתים. מעניין אם יש לו הוכחות לכך, ואם כן, מדוע אינו מפרסם אותן.

השער של "הארץ" מביא את הצהרת אולמרט כי לא יתפטר, אולם גם את התוכן שמאחוריה, כלומר, טענתו כי הוא חף מפשע (טענה שקצת נשכחת לאחרונה).

ב"דה-מרקר" מוקדש חלקו העליון של עמוד השער לקדימון לראיון עם עו"ד אלי זוהר, שיתפרסם במוסף יום שישי. זוהר הוא חלק מסוללת עורכי-הדין של ראש הממשלה, והכותרת לקדימון אומרת: "אולמרט הוא ראש ממשלה מצוין", "עו"ד אלי זוהר בטוח שהחבר והלקוח אהוד אולמרט הוא מנהיג אמיתי". ואגב, מי משלם לעו"ד זוהר (ולעו"ד רועי בלכר ולעו"ד נבות תל-צור ולעו"ד פרופ' רון שפירא) תמורת ההגנה המשפטית, העידוד והתמיכה בראש הממשלה אהוד אולמרט? רמז: לא אהוד אולמרט. ואכן, ב"דה-מרקר" מדווחת הילה רז על תנועת אומ"ץ של אריה אבנרי, שפנתה ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה שיורה לאולמרט לשלם מפרקליטיו מכיסו, ולא מכספי המדינה.

הברק חזר לעיניים?

הרבה אצבעות ב"ידיעות אחרונות" מופנות היום אל עבר שר הביטחון אהוד ברק. תמונתו מופיעה בראש השער, שפתיו קפוצות וחשוקות, לצדה הכותרת "מסתמן: בחירות בתוך חצי שנה" והציטוט: "שאולמרט יעזוב או שנקדים הבחירות". גם קדמון כותבת כי הכל תלוי כעת בברק (וקובעת בנחרצות כי יהיו בחירות בנובמבר. נחכה ונראה), וגם הידיעה בעמוד הראשון, שבה מביאים שמעון שיפר ואיתמר אייכנר מדברי מקורבי אולמרט, מוקדשת לברק: "סמרטוט", הם קוראים לו, "נהנתן", "החליט רק לנבוח" ומטיחים נגדו שאם הוא חושב שראש הממשלה אינו ראוי, עליו להתפטר ולעזוב את הממשלה. בידיעה נוספת באותו עמוד מצוטט (אמנם בצורה מוזרה, מאחר שהציטוט נלקח כנראה מדף מסרים שהכינו יועצי תקשורת) אולמרט עצמו: "ברק מגלה חוסר אחריות לאומית. אם הוא רוצה בחירות, שיתפטר". כותרת הידיעה הזו, אגב, היא "אולמרט שבור, הכל סוגר עליו". בעמ' 4 מזכיר יובל קרני לאהוד ברק שזו הפעם השנייה שהוא "מבטיח ולא מקיים": "כבר פעמיים הבטיח אהוד ברק להתנתק מהשותפות עם רה"מ – ופעמיים לא עמד בהבטחתו". על פני כמעט כל עמ' 6 משרטט אורי משגב את דמותו של ברק, נכון לאתמול, כמי ש"הברק חזר לעיניו", וכמי שמתנהל בדרך מפותלת ומתפתלת, ובעצם מפחד מהליכה לבחירות והתמודדות עם נתניהו. ועוד ברק בקטנה: טל זילברשטיין, מי שהיה יועצו של ברק ואף נכווה בפרשת העמותות הפיקטיביות שיוחסו לו, הוא כעת יועצו של אולמרט, וככזה איים אתמול על הבוס לשעבר ורמז שיש לו מידע שעשוי לפגוע באדונו הקודם.

אהוד ברק במסיבת עיתונאים, אתמול בכנסת (צילום: אוליביה פיטוסי)

אהוד ברק במסיבת עיתונאים, אתמול בכנסת (צילום: אוליביה פיטוסי)

אם לא הבנתם מה עומד לקרות, בא תרשים הזרימה בעמ' 5 ב"ידיעות אחרונות" ומנסה להסביר: על-פי אפשרות המסומנת כ"גבוהה", "האופוזיציה בסיוע העבודה מעבירה חוק להקדמת הבחירות, שנערכות בין שלושה לחמישה חודשים לאחר מכן". ב"ישראל היום" לא מסתפקים בתרשים זרימה על חצי עמוד, ופורשים שמונה תרחישים אפשריים על פני כפולה שלמה. תרחיש מס' 6 מכונה "האל מן המכונה", "אירוע מהפכני גוזל את את תשומת לב הציבור וגואל את אולמרט". ובכן, ניתן לשער כי "ישראל היום" ידאג שתשומת הלב הציבורית תופנה למקום הנכון גם אם תתרגש עלינו איזו רעידת אדמה או שיתגלו חיים על המאדים. כפולה נוספת ב"ישראל היום" כוללת טורי דעה של ח"כים מכל קצווי הקשת הפוליטית, הדנים בשאלת התפטרותו של אולמרט. האמת, באופן מוזר, למרות שהם אומרים את הדברים הצפויים, יש משהו מרענן בקריאת דעותיהם בצורה מסודרת, ללא תיווך של פרשנים בעלי אינטרסים.

שולה תישאר בחצר?

שולה זקן היתה עסוקה בשבועות האחרונים בשתיקה, לפחות בכל הנוגע לשיג ושיח שלה עם רשויות האכיפה. אתמול, לפני ובעקבות פרסום בעניין בחדשות ערוץ 2, יצאו הכחשות של עורך-דינה כאילו היא מתכוונת להתחיל לדבר, אך היום מתפרסמים בעיתונים דיווחים על עסקת טיעון שאולי מתגבשת בין זקן לפרקליטות. על שער "ישראל היום" נכתב בציטוט, לא ברור של מי, "שולה זקן עשויה להעיד אם ייסגר התיק נגדה", וציטוט של פרקליטה: "אם ייתנו לנו הצעה מפורטת, נתייחס". בידיעה עצמה, של עדנה אדטו ואיציק סבן, מתברר כי הציטוט האנונימי מיוחס לערוץ 2, ואילו הציטוטים שמביאים הכתבים בתוך הידיעה – הציטוט המלא (לא כפי שהופיע בשער העיתון) של עורך-הדין של זקן וציטוט של גורם בפרקליטות – מכחישים מכל וכל כי התקיימו מגעים בעניין, וטוענים כי מדובר בבדיה שהומצאה בערוץ 2. גם טובה צימוקי מדווחת על העניין ב"ידיעות אחרונות", וגם היא כותבת שיש גישושים וכי מצדה של זקן הם נענו בלאו.

גאידמק והגמלאים

גאידמק והגמלאים כבר לא. כך מדווח צביקה ברוט ב"ידיעות אחרונות": "שני הצדדים הכריזו על ביטול ההסכם". זאת לאחר שוועדת הכנסת לא אישרה אותו.

ענייני חוק, משפט וטכנולוגיה

"דה-מרקר" מביא את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שהוגשה לבית-הדין לעבודה, ולפיה מעביד אינו רשאי לעיין בהודעות אימייל של עובד ללא הסכמתו (אם כי הוא מסייג ומציין שלא תמיד נדרשת הסכמה מפורשת). חוות הדעת הוגשה במסגרת הליך ערעור. בפסק הדין המקורי קבעה השופטת כי מותר למעביד לעיין בדואר של העובד משום שזה ידע כי התיבות האלקטרוניות עובדות ניטור לצורך הגנה מפני וירוסים. הדיון המשפטי הוא דוגמה מעניינת, אחת מני רבות, לבלבול ולמבוכה שמעוררת הטכנולוגיה האינטרנטית אצל השופטים והמחוקקים. ובעוד הם, שבילדותם הלא רחוקה טלפון נייד ומחשב אישי היו מדע בדיוני, רודפים אחרי ההווה כשהם הלומי עתיד, מתחמק לו ההווה מפניהם, פושט ולובש צורה; למשל, "דה-מרקר" ו"כלכליסט" מדווחים היום על גרסה מתוכננת של תוכנת חלונות של מיקרוסופט, שבה כלל לא יהיה צורך בעכבר משום שיחליף אותו מסך מגע.